הרי בשמים רכג

סמוך מיעוט' לחזקה מדאוריית' וא"כ ע"כ קא' הש"ס שם שמא תמצא ספק נדה כיון דע"כ אזיל לר"ע ואיהו חייש למיעוט' א"כ שפיר אמרינן אפילו בתוך שיעור וסת סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פו"פ כיון דע"כ לא חיישינן רק שמא יבא עלי' שלא בשעת וסתה ותמצא ס' נדה דבשעת וסתה בודאי לא יבא עלי' הכ"ג ול"ה רק ספיקא [ולדידי' ע"כ הא דתנן אותיום טמאין וחייבין בקרבן מיירי בסמוך לוסתה כדא' בשבועות] ולכך קא' שמא תמצא ס' נדה והא דכ' בתוס' ישנים דה"ה דהומ"ל שמא תמצא ודאי נדה היינו לפי"מ דמוקמינן אח"כ שם אפי' כרבנן ובחד אחר מודו ע"ש. ולפי"ז ממילא מיושב ד' הרמב"ם הנ"ל שכ' שמא תמצא ודאי נדה והיינו דאיהו אזיל אליבא דהלכת' דהדין הוא באמת דבתוך אותיום חייבין בקרבן חטאת והיינו משום דלדידן סמוך מיעוט' כו' אינו אלא מדרבנן א"כ הויא ודאי נדה. ועפ"י דרכנו זה יתיישב קושי' התוס' ביומא ו' ע"ב ד"ה סיפא אצטריך לי' שהקשו בהא דפריך התם מהבריית' דבועל נדה כטמא מת מאי לאו לטבילה אלמא דטבילתו ביום ומשני לא לטומאתן ופריך טומאתן בהדי' כתיב בי' טומאת שבעה ומשני לעולם לטומאתן וסיפא אצטריכא ל' אלא שחמור ממנו בועל נדה שמטמא מו"מ בטומאה קלה והלא בפסחים ס"ח פריך שם ג"כ אי לימא לטומאתן ההוא טומאת ז' כתיב בי' וההוא טומאת ז' כתיב בי' אלא לאו למחנותם כו' ואמאי לא משני התם ג"כ כי הכא דסיפ' אצטריך ליה. ונראה דהנה התוס' ביומא ג' ע"ב ד"ה ר"י בן בתירא הקשו במעשה פרה תסגי בהפרשה ששה ימים דהא טבול יום כשר בפרה ליטבלי בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה ותי' בתי' הא' דהא דטב"י כשר בפרה הנ"מ טבו"י דטומאה דרבנן אבל טב"י דבועל נדה שהוא דאוריית' אסור מדרבנן ועוד תי' משום דאיכא תנא דס"ל דאפי' מדאוריית' לא הותר בט"י אלא דטומאת מת דכתיב בההיא פרשה ונו"י דשרץ דאתי בק"ו מט"מ א"כ לדידי' בועל נדה לא אתי בק"ו דאיכא למיפרך מה לט"מ שאינו מטמא משכב תחתון כעליון כבועל נדה והנה לתי' השני של התוס' ל"ש לשנויי הבריית' דבועל נדה כט"מ דמשום סיפא אצטריך ליה דהא ממתניתין דפרה דבעי' פרישה ז' שמעינן דבועל נדה מטמא מו"מ דאל"ה בפרישה ששה סגי דהא אי נימא דבועל נדה אינו מטמא מו"מ גם טבו"י דבועל נדה כשר בפרה דשמעינן לי' בק"ו מט"מ כמו ט"י דשרץ וע"כ מדמשני סיפא אצטריך ליה פשיט' לי' להש"ס דממתניתין דפרה לא מוכח דבועל נדה מטמא מו"מ די"ל הא דבעי' פרישה ז' בפרה משום דטב"י דבועל נדה עכ"פ מדרבנן אסור בפרה כתי' הא' של התוס' אמנם לפ"ז לכאורה תקשי דאמאי מפרשינן לי' מחשש שמא תמצא אשתו ס' נדה וכיון דטבו"י אסור רק מדרבנן בשביעי הו"ל סד"ר ולקולא וע"כ דסוגיא זו ס"ל דחיישינן שמא תמצא ודאי נדה בתוך שיעור וסת והיינו דל"א סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פו"פ משום דסמוך כו' אינו אלא מדרבנן וא"כ לפי"ז הא בפסחים בסוגיא שם אזיל אליבא דר' יוחנן דס"ל בעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות ור' יוחנן הא חייש למיעוטא מדפסק דחלב אינו פוטר מבכורה אף דרוב אינן חולבות אא"כ יולדות וע"כ דחייש למיעוטא (וע' בתוס' בכורות כ' ע"ב שנבוכו בזה) וכיון דחייש למיעוטא אמרינן לדידי' סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא וא"כ הוי לדידי' באשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה אפי' בתוך אותיום רק ספק דאמרינן סמוך כו' והו"ל פו"פ כנ"ל וא"כ א"א לומר לדידי' דבעי פרישה שבעה משום דטבו"י דבועל נדה אסור מדרבנן דא"כ הו"ל סד"ר ולקולא וע"כ מוכרחין לתי' הב' של התוס' דטבו"י דבועל נדה אסור מדאוריי' משום דא"א למילף בק"ו מט"מ דבועל נדה עושה מו"מ וא"כ כיון דממתניתין דפרה שמעינן דבועל נדה מטמא מו"מ א"כ ל"ש לשנויי סיפא אצטריך לי' דבועל נדה מטמא משכב ומושב דהא ממשנה דפרה שמעינן זה וע"כ לא משני הש"ס בפסחים סיפא אצטריכא לי' ומיושב קושי' התוס' ע"נ: ובאופן אחר נלפענ"ד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל במאי דכתב שמא תמצא ודאי נדה ולא כ' כלישנא דריב"ב דקא' שמא תמצא ס' נדה עפי"מ שכבר הקשיתי למה ניחוש לשמא תמצא ס' נדה הרי מאי דאמרינן בריש נדה דלא מוקמינן איתתא אחזקת טהרה משום דמגופה קחזיא א"כ הרי לגבי הבועל אמאי לא נעמידנו בחזקת טהרה וכנ"ל אמנם נראה דלק"מ דהרי באמת מסוטה ילפינן דס"ט ברה"י טמא אפי' היכא דאיכא חזקת טהרה רק דהתוס' כ' בריש נדה דלא ילפינן טומאת ראי' מסוטה רק ס' טומאת מגע א"כ לגבי הבועל הא הוי ס' טומאת מגע וא"כ לא נוכל להעמידו על חזקת טהרה דמסוטה ילפינן לטמא ס"ט ברה"י אפי' היכי דאיכא חזקת טהרה אמנם אכתי יש להבין הרי התוס' בריש נדה שם כ' עוד דטומאה למפרע לא ילפינן מסוטה א"כ זה שייך ג"כ גבי הבועל אולם הדבר נכון דנוכל לומר דלכך לא קא' שמא תמצא אותיום דהויא ודאי נדה כמו שהקשו באמת התוס' בנדה ט"ו הנ"ל משום דכ' המהרש"א בריש נדה שם דהיכי דאיכא חזקת טהרה לא ילפינן מסוטה לטמא ודאי למפרע רק להיות ס' טומאה ע"ש ואף באותיום הא באמת איכא לבועל חזקת טהרה ורק דילפינן מסוטה אף דאיכא חזקת טהרה לטמא למפרע עכ"פ מספק כמ"ש המהרש"א הנ"ל והא דקיי"ל בתוך אותיום שניהם חייבין בקרבן נוכל לומר דליכא לאוקמי הבעל אחזקת טהרה משום דכ' התוס' בנדה ס' ע"ב דבתוך אותיום רוב פעמים בא מקודם והיכי דאיכא למימר שמש עכבי' טמא מה"ת ע"ש אמנם אכתי קשה הא הרוב שבא מקודם אינו סותר לחזקת טהרה דיכול להיות שהי' בלי הרגשה וטהורה היא מדאורי' ואף דרוב דמים באין בהרגשה מ"מ נימא סמוך מעוטא לחזקת טהרה ואיתרע לה רובא אמנם הדבר נכון דהא קיי"ל מקור מקומו טמא א"כ אף שלא בהרגשה איכא עכ"פ טומאת ערב (ואפי' בשלא גמר ביאתו דליכא טומאת קרי מ"מ טמא משום שנוגע בדם שבמקור) וא"כ הא מחזיקין מטומאה לטומאה דהא שניהם משום טומאת דם נדה רק שבהרגשה הוי' טומאת שבעה ובלי הרגשה ליכא רק טומאת ערב וא"כ מחזיקין מטומאה לטומאה ולכך חייב בקרבן משא"כ ביומא נוכל לומר דאזיל אליבא דמ"ד מקור מקומו טהור א"כ איכא להבועל חזקת טהרה וא"כ בגוונא דאיכא חזקת טהרה אינו טמא למפרע רק מספק כסברת המהרש"א הנ"ל ולכך קא' שמא תמצא ס' נדה דאפי' בתוך אותיום אינו אלא ס' כנ"ל משא"כ הרמב"ם לשיטתי' אזיל דס"ל בפ"א מה' מו"מ דמקור מקומו טמא א"כ ליכא חזקת טהרה וא"כ טמא ודאי למפרע דילפינן מסוטה כנ"ל נמשכתי קצת בדברי פלפול אשר העלתה מצודת עיוני מדי עברי בין בתרי הסוגי' הנ"ל ולדינא נראה כיון דהאשה אומרת שראתה מראה אדום אף דהמורה ראה אח"כ בעת בוא השאלה לפניו שהי' מראה לבן שהוכהה מראיתו מ"מ הא שויא אנפשה חד"א ול"ש לומר שטעתה בדמיונות כמ"ש הראשונים ז"ל בנדה כ' ע"ב ז"א דרק בזמן הש"ס שהי' צריכין להבדיל בין דם לדם הי' שייך טעות בדמיון אבל אנן שמטמאינן כל מראה אדום בין אדום ללבן ל"ש טעות בדמיון ואף שכ' בשיטה מקובצת כתובות פ"ק בסוגי' דפ"פ דהיכי דאף לפי"ד ל"ה רק ספק איסור ל"ש שוי' אנפשי' חד"א וע' בנוב"י סי' ע' ולפי"ד הפוסקים הנ"ל בטיפין קטנים איכא לספוקי דילמא מעלמא אתו הנה רבים מהאחרונים דחו סברא זו שלא לצרף לההיא ספיקא בטיפין קטנים וע' בתשו' הר המור מהגאון ר"מ בנעט ז"ל בסי' כ"ב. וגם הלא מדברי התוס' סוף נדרים משמע דגם בספק איסור שייך שוי' אנפשי' חד"א ע"כ חלילה לי להכניס ראשי באיסור חמור כזה ח"ו וצריכה האשה לספור עוד ז"נ ולטבול מחדש יותר אין בכחי להאריך ה' בחסדו יעמידני על האמת ויצילני משגיאות ויראני בתורתו נפלאות דברי ש"ב הדור"ש באהבה מיחל להרמת קרנך בכבוד: סימן ק לק' דזיקאב בעזה"י יום ה' כ"ג לירח טבת תרל"ה לפ"ק סערעט. אלקים יענה את שלום כבוד הרבני המופלג חריף ושנון כש"מ יהושע נ"י. מכתבו עם חדו"ת הגיעני ואם כי אינני מכירו וזה יצא ראשונה לערוך מערכת הפלפול בדברים עתיקים שבסוגיא דהמטמא והמדמע כו' כבר הלכו בה נימושות ראשונים ואחרונים וגם אנכי ת"ל כבר הרביתי חזון כד הוינא זוטרא לגברי בפלפולים שונים וקשה מאד למיגמר בעתיקא אפס יען חזקו עלי דברי שאלתו ובקשתו לתת לו מענה אמרתי להשיב לו למען יגדיל תורה ויאדיר וזה החלי בעזר צורי וגואלי: ע"ד קושי' התוס' בגיטין כ"ב ע"ב שהקשו ולשמואל מ"ש מדא' בריש א"נ ומודה רנבה"ק בגונב חלבו של חבירו ואכלו שהוא חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור חלב. נלפענ"ד ליישב עפי"ד רש"י ז"ל שם שפי' בהא דפריך למ"ד מנסך ממש נימא קלבד"מ ומשני כדר' ירמי' דאר"י משעה דאגבהי' קני' מתחייב בנפשו ל"ה עד שעת ניסוך ופירש"י דאגבהה ע"מ לגוזלו ותמהו המפורשים דמנ"ל לרש"י ז"ל לפרש ע"מ לגזלו ע' בחי' רשב"א ובאמת הלא גם בהגביה ע"מ להזיקו מתחייב משעת הגבהה כמבואר בש"ך ח"מ סי' שפ"ו ונראה בישוב דבריו דהנה בחולין מ"א ע"א פריך מהמשנה דהמטמא והמדמע והמנסך כו' למ"ד אין אדם אוסר דשא"ש ומשני באית לי' שותפות בגוה פי' ונאסר חלק חבירו משום חלקו המעורב בו ולכאורה יש להעיר הרי רשב"ג ס"ל בע"ז בנתערב יי"נ ביין כשר ימכר כולו לנכרי חוץ מדמי יי"נ שבו א"כ לא הפסיד כל היין רק הפסד קצת במה שהוא מוכרח למכרו לנכרי בזול ע' פירש"י ב"ק דף ע"ב וא"כ הרי קיי"ל ב"ב מ"ב ובש"ע ח"מ סי' קע"ו דשותפין שומרי שכר הן זה לזה וא"כ השותף הזה כשמנסך היין הא לא הוי לגבי חלק חבירו רק שליחות יד כיון שאינו נאסר רק שצריך למכרו בזול כנ"ל וא"כ הלא ס"ל לרב בב"מ מ"א ע"א דשליחות יד צריכה חסרון גבי שומרים ע"ש וא"כ איך קאמר מדאגבי' קני' הרי לא קמה ברשותי' משעת הגבהה. אך באמת ניחא דרב לשיטתי' דס"ל בע"ז ע"ד ע"א הלכה כרשב"ג בחבית בחבית אבל לא ביין ביין וא"כ שפיר כדאגבהי' ע"מ לנסכו הא יאסור אותו כולו ונעשה גזלן עלי' ואגבהי' ע"מ לגזלו א"צ חסרון כמבואר שם וזה כונת רש"י ז"ל דפי' דאגבהה ע"מ לגזלו ור"ל דלרב דס"ל ביין ביין ל"מ מכירה חוץ מדמי יי"נ א"כ כשמנסכו אוסרו כולו נעשה גזלן עלי' משעת הגבהה ולכך שפיר מדאגבי' קני' והשתא מיושב ע"נ קושי' התוס' הנ"ל דלשמואל לא קשה דנימא מדאגבי' קני' דאיהו לשיטתי' דס"ל בע"ז שם הלכה כרשב"ג אפי' ביין ביין א"כ יכול למכרו חוץ מדמי יי"נ שבו א"כ ל"ה רק שליחות יד וכיון דשליחות יד צריכה חסרון הא ל"ש מדאגבהי' קני' וכאמור. ובדבר מה