הרי בשמים רכב

שגם אם תתלנו בצדדין תלינן באינו מצוי כיון שאין הצדדין רגילין להוציא דם אדום ולכך היינו תולין במקור משא"כ בנ"ד שהי' לפני המורה מראה לבן אף שבתחלה נדמה להאשה שהוא אדום עכ"פ נוכל לומר דזהו לא מיקרי לא שכיח דרק דם שישאר אדום אין רגילין הצדדין להוציא אבל ההוא דם שנשאר אח"כ לבן יותר שייך לתלות בטיפת א' בצדדין ולא במקור ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ע' בס"ט סוס"י קפ"ג וא"כ האיכא ג"כ ספק דילמא לא ארגשה ומאי דארגשה הי' הרגשת עד ואיכא ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור דילמא לא ארגשה ואע"ג דמדרבנן טמאה גם בלא הרגשה מ"מ הא בדרבנן די בספק א' וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס לענין ציר דגים טמאים וכן מובא האי ס"ס בספר סדרי טהרה רס"י קפ"ג ע"ש ובזה ל"ב ס"ס המתהפך כיון דמתחלה אנו צריכין לדון אם הדם מן המקור כלל וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס בשם תשו' רמ"ע דבכה"ג ל"ב מתהפך ואף דכ' הרמב"ם בפ"ה מה' איסורי ביאה דחזקת דם בא בהרגשה מ"מ הא מבואר בס"ט שם בשם תשו' ש"י דזהו דוקא כשהיא רואה בדרך ראיות שאר נשים משא"כ במוצאת קרטין שאין מדרך הנשים לראות כן יצאה מגדר הרוב ול"א בראי' כההוא חזקת דם בא בהרגשה ע"ש וא"כ לפי זה הא בטיפה א' ג"כ אין דרך להיות מן המקור וא"כ אי נימא שהוא מן המקור הרי יצאה מגדר הרוב ול"א בזה חזקת דם בא בהרגשה והוי דומיא דאמרינן ברפ"ב דכתובות כל הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וכן בנדה כ"ט ע"א כל היולדות מטנפות וזו הואיל ולא טינפה איתרע לה רובא וע' תבו"ש סי' ל"א מ"ש כעין זה לענין מים בראש ושעפ"י סברא זו אמרתי ליישב קושי' התוס' נדה ל"ב ע"א שהקשו על הא דקאמר בגמ' שם דהא דבנות כותים נדות מעריסתן מיירי בסתמא ולא ראינו דחזיין ואתיא כר"מ דחייש למיעוטא וכיון דאיכא מיעוטא דחזיין חיישינן והקשו דלר"מ דחייש למיעוטא וקסבר דכותים גירי אמת הן א"כ הוי נדות מעריסתן מה"ת ולמה מני לה מי"ח דבר ואמרתי ליישב דמה"ת טהור דאף אי חזיין דילמא לא הרגישו ואי דחזקת דמים באין בהרגשה ז"א דהא רוב אינן רואות נדות מעריסתן וזו שראתה יצאה מגדר הרוב וא"כ ל"ש גבה חזקת דם בא בהרגשה כנ"ל וא"כ ליכא למימר דטמאות מה"ת אמנם אכתי יש לעיין בזה דהא נהי דע"י דם שלא בהרגשה אינה טמאה טומאת שבעה אבל עכ"פ טמאה טומאת ערב מה"ת למאי דקיי"ל מקור מקומו טמא וצל"ע בזה והנה באמת נסתפק בזה אא"ז הגאון השל"ה הקדוש הובא בתשו' מהר"ם מלובלין סי' ב' אם הא דמה"ת אינה טמאה עד שתרגיש הוא גזה"כ ואפי' ידענו בבירור שיצא הדם ממנה טהורה מה"ת דגזה"כ דבעי' שתרגיש בבשרה או נימא דהיכי דידעינן בבירור שיצא הדם ממנה טמאה מה"ת אפי' לא הרגישה והא דבעינן שתרגיש בבשרה היינו משום כל זמן שאינה מרגשת לא ידעינן בבירור שיצא הדם ממנה והקילה התורה בספק שלא לטמאה עד שידעינן בבירור שיצא הדם ממנה ויהי' מוכח מזה כהצד השני של הספק דהיכי דידעינן בבירור ממנה טמאה אפי' בלא הרגשה מה"ת. אך באמת מכמה סוגיות הש"ס נראה כהצד הראשון של הספק וכמו שהאריך המהר"ם מלובלין שם בראיות וכ"נ מפורש מדברי הר"ן בחידושי נדה פ' הרואה ומדברי הרמב"ן בחי' נדה נ"ב עש"ה וע' ברש"י נדה ס"ב ע"ב הנח לכתמים דרבנן ופירש"י וז"ל דעיקר תחלת גזירתו אינו אלא מדרבנן הלכך מקלינן דמדאורייתא עד שתרגיש בבשרה עכ"ל ולכאורה הוא תמוה דהא התם מיירי לענין טומאת הדם והדם הא טמא אפי' בלא הרגשה דקיי"ל מקור מקומו טמא ונלפענ"ד דהרי באמת הקשו על גזירה דכתמים הא הוי ס"ס ספק מעלמא ואת"ל מן האשה אימור מן הצדדין ותי' בטו"ז סי' ק"צ סק"ב משום דרוב דמים באין מן המקור וא"כ הלא היכי שנולד השתנות הא לא אזלינן בתר רוב כנ"ל וה"נ כיון דלא עבר ע"י ז' סממנין הא נולד השתנות ולא אזלינן גבי' בתר רוב וא"כ שפיר איכא ס"ס והי"ל לטהר ועכצ"ל כתי' הכ"מ דגזירה דכתמים הוא דאפי' איכא ס"ס החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור הוא. וז"ש הנח לכתמים דרבנן פי' שכולו אינו אלא גזירת חכמים מצד חומרא שהחמירו בו כיון דגם לגבי דם איכא ס"ס והא דכ' רש"י דמדאורייתא עד שתראה בבשרה הכונה דהא דאמרינן רוב דמים באין מן המקור ולא מספקינן במן הצדדין ה"ד בנמצא בפרוזדור דחייבין על ביאת מקדש משא"כ בזה איכא ס"ס דנולד השתנות ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ: ובהיותי משוטט בענינים האלה אמרתי ליישב דברי הרמב"ם פ"א מה' עבויה"כ וז"ל ומפרישין אותו מאשתו ז' ימים אילו שמא תמצא אשתו נדה ותמהו עליו בשנותו את טעמו מלישנא דתלמודא ביומא ו' דקא' דמפרישין אותו מביתו שמא תמצא אשתו ספק נדה והיינו שתמצא דם לאח"ז דטמאה מספק ואמרתי בביאור דבריו ונקדים לתרץ קושי' התוס' בשבועות י"ח ע"א כניסה תנינא נמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן מאי לאו בסמוך לוסתה ואכניסה א"ל רב אדא בר מתנה לרבא לעולם אימא לך בשלא סמוך לוסתה ואפרישה וכ"ת פרישה ל"ל הא תנא לי' כו' א"ל רבינא לרב אדא מי מצית לאוקמ' לההיא בשלא סמוך לוסתה ואפרישה והא נמצא קתני ונמצא לבתר הכי משמע ואי אפרישה מעיקר' כי פריש לי' מעיקר' הו"ל ידיעה והקשו התוס' דעדיפא הו"ל למיפרך והא דקתני סיפא נמצא על שלה טמאים מספק ופטורין מן הקרבן ואמאי כיון דאמרה נטמאתי. ונלפענד"ל דהנה לכאורה יש להבין הלשון דקא בגמ' ואי אפרישה מעיקר' כי פריש ליה מעיקרא הו"ל ידיעה דמשמע דחדא קושי' הוא הי"ל לפרוך בקצרה הא נמצא לבתר הכי משמע או הי"ל לחלק לב' קושיות ונראה לבאר דהנה בב"ב כ"ג אר"ח רוב וקרוב הלך אחר הרוב כו' אמר אביי אף אנן נמי תנינא דם שנמצא בפרוזדור ספיקו טמא שחזקתו מן המקור ואע"ג דאיכא עלי' דמקרבא א"ל רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין עלי' על ביאת מקדש וקדשיו ושורפין עליו את התרומה והקשו בתוס' שם תימה היכי מייתי ראי' מהכא דרוב ומצוי הוא דילמא לא משום דרוב ומצוי קאר"ח דשורפין עליו את התרומה אלא משום דרוב וקרוב הולכין אחה"ר כר"ח וראיתי בספר שב שמעתתא מהגאון בעל קצוה"ח ז"ל שמעתתא ד' פ"א שכ' לתרץ דכיון דמה"ת אין אשה טמאה בלא הרגשה וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי ואם נולד הס' במקום הקביעות כגון שראינו שלקח נכרי לפנינו מא' מהחניות הו"ל נמי קבוע כמ"ש התוס' בחולין צ"ה וקבוע כמא"מ בין להחמיר בין להקל וא"כ לפי"ז ל"ל דהא דחייבין עליו קרבן על ביאת מקדש משום רוב וקרוב דיותר דמים במקור מבעלי' כיון דטומאה דאוריית' א"א בלא הרגשה וכיון שהרגישה ביציאת דמים מבשרה אלא שלא נודע לה אם מן המקור או מן העלי' הו"ל נולד הס' במקום הקביעות וכל קבוע כמע"מ וע"כ מוכרח לומר משום רוב ומצוי וליכא למ"ד ואף דרוב ל"מ בי' מטעם קבוע כמע"מ מ"מ בהדי מצוי מצרפין נמי את הרוב ע"ש. ולפי"ז יתיישב הכל ע"כ דהנה לכאורה קשה אמאי בנמצא על שלו חייבין בקרבן למאי דמוקי לה בשלא בסמוך לוסתה דילמא האי דם מן העלי' דמקרבא ואי משום דהוי רוב ומצוי ז"א דהרי כתב המהרש"א בכתובות פ"ק בסוגי' דפ"פ הובא בב"ש אה"ע ס' ס"ג דבשלמא בשעת וסתה לא שכיח דם נדות וא"כ ליכא מצוי ומטעם רוב ל"ל דהא קבוע כמע"מ דמי ואינו אלא ספק ואמאי חייבין בקרבן אמנם איכא למימר כיון דהדם נמצא אח"כ על העד שלו ומאי דהרגישה בשעת תשמיש הלא יכול להיות שהי' הרגשת שמש מדלא אמרה בשעת תשמיש נטמאתי א"כ אפי' אמרה אח"כ בשעת מציאה על העד שהרגישה בשעת תשמיש הא עכ"פ נולד הספק במקום הקביעות לא הוי כיון דהרגשה בשעת תשמיש יכול להיות שהוא הרגשת שמש וליכא להסתפק מידי ורק אח"כ כשנמצא על העד איגלאי מילת' דהי' מחמת הדם כיון דרוב דמים באין בהרגשה וא"כ בשעת תשמיש עדיין לא הי' ספק דבשלא בשעת וסתה אין להסתפק שתראה דם כיון דחזקה אורח בזמנו בא וכד' המהרש"א הנ"ל ולא התחיל הספק רק אח"כ כשנמצא על העד א"כ אמרינן כל דפריש מרובא פריש ורוב דמים הם מן המקור אמנם למאי דמוקי דהחיוב הוא על הפרישה ע"כ שאמרה לו נטמאתי ע' חוו"ד סי' קפ"ה א"כ ע"כ שהרגישה בשעת תשמיש שאינו הרגשת שמש א"כ נולד הספק במקום הקביעות והדרק"ל אמאי חייבין בקרבן נימא קבוע כמע"מ דמי וי"ל דזהו דפריך הש"ס והא נמצא קתני ונמצא לבתר הכי משמע וע"כ דלהכי קתני נמצא שהוא לאחר התשמיש כדי שנאמר כל דפריש מרובא פריש ע"ז אמר והא אי מחייבת לי' אפרישה מעיקר' כי פריש לי' הו"ל ידיעה ור"ל דכיון שכן ע"כ אמרה ליה נטמאתי ורק דלא ידעינן אם הי' ההרגשה מחמת דם טהור לכך בעינן שנמצא דם טמא על העד א"כ תיהדר קושי' לדוכתה דילמא האי דם שנמצא על העד הוא מן העלי' דהא שלא בשעת וסתה ל"ה מצוי ואי מטעם רוב הא קבוע כמע"מ דמי ואי דבנמצא הלך אחה"ר ז"א דהא כי קמחייבת לי' אפרישה ע"כ מעיקר' בשעת תשמיש הו"ל ידיעה א"כ נולד הס' במקום הקביעות ואמרינן שפיר קבוע כמע"מ דמי ואמאי חייבין בקרבן ומיושב שפיר לשון הפירכא דקא' ואי מחייבת לי' אפרישה מעיקר' הו"ל ידיעה דעיקר הקושי' מזה דהו"ל נולד הס' במקום הקביעות ולפי"ז ממיל' מיושב קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דעדיפא מינה הו"ל למיפרך דאמאי בנמצא לאח"ז פטורין מן הקרבן ולהאמור מיושב שפיר דאדרבא הא דפטורין מן הקרבן ניח' די"ל דילמ' האי דם הוא מן העלי' וכנ"ל ועיקר הקושי' הוא להיפוך דאמאי בנמצא על שלו חייבין בקרבן: אמנם אכתי קשה אפי' באופן דנוכל למימר כל דפריש מרובא פריש דרוב דמים מן המקור מ"מ אמאי חייבין בקרבן נימא סמוך מיעוט' דמן דעלי' לחזקת טהרה של האיש דנהי דהאשה ליכא לאוקמה אחזקה דאית לה ריעותא מגופה כדאי' ריש נדה אבל האיש שפיר נעמידנו על חזקת טהרה שלא יצא לביה"ח בשעת תשמיש [וע' בחי' מהר"ם לובלין בריש נדה שהקשה דנוקי הטהרות אחזקתן ותירוצו ליתא הכא] וא"כ נימא סמוך מיעוט' לחזקה וה"ל פלגא ופלג' דנהי דלא יוכלו המיעוט והחזקה לגרע להרוב לגמרי כיון דברוב' דאיתא קמן ל"א סמוך מיעוט' לחזקה ואתרע לה רובא כמ"ש א"ז הגאון בחוו"ד סי' ס"ג והא דדמי החדר מרובין מדמי העלי' הו"ל רובא דאית' קמן אבל להיות פלגא ופלג' שפיר יש לצרפו כמ"ש בחוו"ד שם וא"כ נימא דליהוי עכ"פ פו"פ והוי ספיק' ואמאי יתחייב האיש קרבן חטאת. אמנם באמת לק"מ דסמוך מיעוט' לחזקה אינו אלא מדרבנן ע' במהרש"א חולין י"א ולפי"ז יתיישב קושי' התוס' בנדה ט"ו ע"א שהקשו על הא דאמרינן ביומא דהי' מפרישין את הכ"ג מביתו שמא תמצא ספק נדה ואמאי ל"ק שמא תמצא ודאי נדה אם תבדוק בשיעור וסת סמוך לבעילה ולדברינו יהי' נכון דהנה ביומא שם מוקמינן למתניתין כר"ע דאמר אף מטמאה את בועלה והנה התוס' בחולין י"א ע"ב ובכ"ד כ' דר"ע חייש למיעוט' ומבואר בתוס' חולין פ"ו ע"ב דלמאן דחייש למיעוט' לדידי' אמרינן