הרי בשמים רכ

לפוסלן בשביל הנגיעה ע"ז אמרינן דאיכא המיגו ונסתלקה הנגיעה ושוב מהימנינן להו בתורת עדים ותלמידי החריף ר' נפתלי נ"י מטוסמניץ העירני דעפי"ד הנוב"י הנ"ל יהי' מיושב קושי' המפורשים שהבאתי למעלה שהקשו בהא דקא' דלמ"ד צריך לפורעו בעדים אפי' קודם דתקון שבועת היסת הויין נוגעים ואמאי יהי' נאמנים שפרעו למלוה במיגו דאהדרינהו ללוה דהא אי יהיו טוענין שהחזירו ללוה שפיר יאמנו במיגו דא"ב אמרי פרענו למלוה דלגבי עצמן הא נאמנין לומר פרענו למלוה ועשינו שליחותך דהא דצריך להחזיר בעדים היינו בטענת שהחזירו ללוה אבל בטענת שפרעו למלוה נאמנים בלא עדים לומר עשינו שליחותך ושוב אינן נוגעין בעדותן לומר פרענו למלוה לפטור גם את המלוה ולד' הנוב"י הנ"ל מיושב שפיר דהלא באמת הוי מיגו מגברא לגברא ורק בטענת פרענו למלוה הא תורת עדים עלייהו שפיר י"ל כסברת הנוב"י הנ"ל משא"כ בטענת החזרנו ללוה הא תורת בע"ד עלייהו שוב ליכא מיגו דהוי מגברא לגברא דל"א ולאשר הנני רובץ תחת משא הטרדות העמוסות עלי לעיפה לא אוכל לטייל אתך בפלפול באריכות כאשר הסכן הסכנתי ועוד חזון למועד ברצה"י. ואתה בני חזק ואמץ בתורת ה' והגית בה יומם וליל והיית לאיש חיל דברי רבך הדור"ש באהבה כה"י מברכך בכט"ס: סימן צח בעזהש"י יום א' כ"ד אדר תר"מ לפ"ק סטריא. מתרת שלום וברכה לכבוד ידיד"נ הרב החריף ובקי בחדר"ת כש"מ אליהו גאטיסמאן נ"י ראבד"ק דאלינא יצ"ו: יקרת מכתבו עם שאלתו הגיעני במוצאי מנוחה וחשתי כיום ולא התמהמהתי להשיבו על אתר בדבר השאלה אשה שבדקה א"ע בעד הבדוק בליל טבילתה ונמצא על העד מראה דם והורה כ"ת שאסורה לשמש בפעם שנית בליל טבילה עפי"ד הראב"ד הובא בש"ע סוס"י ק"צ דכתמי עד הבדוק שוה לראייתה לכל דבר ויש בה משום קביעות וסת ובראיי' בל"ט הא אסורה בליל טבילה שאחרי' כד' הש"ע בסי' קפ"ג ס"י ובחוו"ד שם ונתווכח בזה עם רב א' שחלק על הוראה זו עפי"ד הס"ט רס"י קפ"ג בבדיקת עד הבדוק ויש לתלות במקום אחר הוי ס"ס מדאוריי' וספק א' מדרבנן ספק מעלמא ואת"ל מגופה שמא לא ארגשה ואעפ"י דגם בלא ארגשה עכ"פ מדרבנן אסור הוי ס"ס מדאוריי' וספק א' דרבנן וכמבואר בש"ך סי' פ"ג ובכלל ס"ס והש"ע והחוו"ד הנ"ל מיירי דוקא בראתה בהרגשה והא דקיי"ל בסוס"י ק"צ דכתמי עד הבדוק שוה לראייתה הוא דוקא לענין קביעת ועקירת וסת בג"פ אבל לא לענין שתחוש בפעם א' זת"ד: הנה לפענ"ד אין דמיון החולק עולה יפה דבשלמא התם אנו מספקינן שמא הדם מעלמא ואינו דם נדות כלל מש"ה הוי שפיר ס"ס ודמיא למאי דקיי"ל בסי' קצ"א באיש ואשה שעשו צרכיהן בספל דהוי ס"ס שמא מן האיש ואת"ל מן האשה שמא לאו מן המקור ול"ש לומר דנתחיל להיפוך בס' שמא אינו מן המקור ולא יהי' ס"ס כיון דמתחלה ע"כ אנו צריכין לדון מאין בא הדם לתוך הספל שיהי' מקום להסתפק בו משא"כ בנ"ד נוכל לומר דל"ה ס"ס כיון דברור לנו ע"כ שהדם בא מן האשה מאותו מקום כיון דהי' עד הבדוק א"כ מאי חזית דנתחיל בס' בהרגשה נתחיל בס' שמא לא תראה ולא יהי' ס"ס וכמו שהקשה באמת הש"ך בסי' קפ"ז ס"ק כ"ב ע"ד הרמ"א שכ' להתיר באשה שאין לה וסת קבוע והוא ס' אם הדם אתי מן המקור או מן הצדדין מכח ס"ס ותמה עליו הא מיד איכא למימר דילמא דם נדה ובכה"ג ל"ה ס"ס ע"ש וע' בש"ך סי' ק"צ ס"ק מ"ה ובנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א השיג ע"ד הש"ך בסי' קפ"ז הנ"ל אולם בנ"ד יודה גם הנוב"י דל"ה ס"ס המתהפך כמבואר למעיין בדבריו שם: והנה מה שהכריח לבעל סדרי טהרה הנ"ל לחדש דין הנ"ל הוא מדקשיין לי' דברי הטו"ז בסי' ק"צ ס"ק כ"ג בשם הב"י וז"ל ונראה לי דהיכא דאיכא למיחש שמא בא הדם בעד זה מחמת שנתעסקה סמוך למקום שהעד שם במיני דמים תולין בהם אפי' יותר מגריס ועוד דמפני שקנחה לא נוכל לתלות במה שאפשר כיון שלא הרגישה ביציאת דם מגופה כו' ואלו בס"ק כ"ט כ' הטו"ז בעצמו דבמצאה ע"י בדיקה בעד הבדוק הוי דאוריי' אע"ג דלא ארגשה דשמא הרגשת עד הוא ולכך יצא הס"ט לחלק דבס"ק כ"ג איכא ס"ס כנ"ל. וכשאני לעצמי אומר בישוב סתירת ד' הטו"ז הנ"ל דהנה באמת הא דאמרינן דילמא ארגשה וסברה הרגשת עד הוא הלא עכ"פ דבר זה אינו ברור בודאי ומידי ספק לא יצאנו דילמא באמת לא ארגשה ולא טעתה ולכאורה צריך להבין דאמאי לא נעמידנה בחזקת טהרה דהוא חזקת הגוף דאמרינן שלא נשתנה גוף זה והוא אלים יותר מחזקת טומאה וכמ"ש הגאון רח"כ ז"ל הובא בתשו' נוב"י וראייתו מתוס' כתובות ע"ה ע"ב ד"ה ס' טמא ע"ש ובפרט שלא בשעת וסתה הא כ' התוס' בריש גיטין דאינה עומדת בחזקת איסור דאינה בחזקת שתהא רואה כל שעה וע' בס"ט סי' ק"צ ס"ק ס"א מש"ש בשם תשובת מעיל צדקה אולם נכון הדבר עפי"ד מהרי"ט בשניות חאה"ע סי' מ"א שחידש דהיכא דאיתרע החזקה עכ"פ נגד איסור דרבנן שוב ל"מ אפי' נגד הדאורייתא וא"כ ה"נ כיון דאפי' אי מוקמינן אותה על החזקה ולא הרגישה עכ"פ מדרבנן היא טמאה וכיון דאתרע החזקה לענין דרבנן שוב ל"מ ג"כ אפי' נגד הדאוריי' ולפי"ז צדקו יחדיו דברי הטו"ז הנ"ל דבס"ק כ"ג שפיר כתב דהיכי דאיכא למיתלי בעלמא תלינן אפי' בבדיקת עד דכיון דאיכא למיתלי א"כ לענין איסור דרבנן ודאי תלינן כמו בכתמים א"כ שוב לא הורע כח החזקה לענין דרבנן ושפיר אזלינן בתר החזקה לגבי דאוריי' ואמרינן שלא הרגישה משא"כ בס"ק כ"ט דליכא מקום לתלות א"כ איתרע החזקה עכ"פ נגד הדרבנן ול"ש לאוקמי אחזקה גם לענין הדאורייתא ונשאר איסור תורה בתוקפו וא"כ לפי"ז תינח היכא דאנו דנין על הדם שנמצא על העד משא"כ בנידן שאלתינו הרי אנו דנין רק שמא תראה עוד ביום זה וכיון דבראיי' בפעם א' דצריכה לחוש הוא רק מטעם שמא התחילה לשנות וסתה ואי ל"ה אלא מדרבנן ל"ה צריכה לחוש מספק וא"כ כיון דנגד האיסור דרבנן לא איתרע החזקה וא"כ שפיר מוקמינן לה לענין דררא דאורייתא אחזקת הגוף שלא נשתנה גופה כנ"ל והא דמבואר בסוס"י ק"צ דכתמי עד הבדוק שוה לראייתה הוא דוקא היכא דאיקבע בג' פעמים כמו דמוקמינן בכ"מ אחזקה היכי שנתחזק הדבר בג"פ ואינו מטעם ספק: ובעיקר הדין שחידש א"ז הגאון ז"ל בחו"ד סי' קפ"ז בביאורים ס"ק י"ד ט"ו דאם ראתה פעם א' בליל טבילה אחר התשמיש זמן מופלג רק בתוך העונה אסורה לשמש לעולם בליל טבילה יש לפקפק בזה הרבה מדברי הר"ן ז"ל בחידושיו לנדה ס"ו ע"א גבי ההיא דאתאי לקמי' דר"י דכל אימת דהות סלקא מטבילת מצוה הות קא חזיא דמא א"ל שמא דימת עירך עלתה בך כו' ע"ש וע' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' קפ"ג וע' בב"מ שם שפוסק דא"צ לחוש בחדא זימנא עכ"פ בנידן שאלתינו אם כי יש מקום לחומרת כ"ת עפי"ד החוו"ד הנ"ל אבל לפי דברינו האמורים גם החוו"ד ז"ל יודה בכה"ג ולאשר מסובך אנכי בטרדות שונות מוכריח אנכי לקצר וה' שנותיו יאריך ויקבל חה"פ הבע"ל בשמחה ובכשרות וינצל משימצא דשימצא חימצא ובר חימצא כנפשו ונפש הדור"ש באהבה: סימן צט לק"ק קינהעניטש. בעזה"י יום א' לירח טבת תרל"ו לפ"ק סערעט שלום ורב טוב לכבוד ש"ב הרבני המופלג החריף ושנון בנש"ק כש"מ ארי' ליבש יופיטער נ"י: מכתבך הגיעני ואחר עד עתה בתשובתי יען מצאוני עונותי והוכחתי במכאוב על משכבי ל"ע ועתה כי תל"י שלח עזרו מקודש ושב ורפא לי חשתי ולא התמהמהתי להשיב לך כאשר רוח מבינתו יענני ונשמת שדי תבינני: ע"ד שאלתך באשה א' שמצאה ביום השביעי לספירת ז"נ כתם על עד הבדיקה והי' לעיני המורה שבאה השאלה לפניו כעין שביל קטן דק כחוט השערה משוך קצת והמראה הי' כמראה בגד לבן שהוכהה מראיתו מן האבק והורה לה שמותרת לטבול וטבלה ושמשה עם בעלה ואחר איזה ימים סיפרה האשה לפי תומה לחברתה שראתה בעד הבדיקה כתם אדום דק כשערה וכשהגיע הדבר לאזני המורה שלח אחרי' ואמרה גם אליו כדברים האלה והגידה שגם ביום החמישי לספירת ז"נ ראתה ג"כ מראה כזו זהו תוכן השאלה: הנה אא"ז החכם צבי ז"ל בתשו' סי' מ"ו העלה דאם ראה המורה כשהוא לח והי' לו מראה טהור ואח"כ כשנתייבש נמצא מראה טמא לא מטמאינן לה דאל"כ אין זה דרכי נועם שהרי אתה מתירה וזו הלכה ושימשה עם בעלה ונתעברה ואח"כ תמצא בקצוות הכתם אדום ותטמאנה והרי בנה ובן בנה בן הנדה וכי זו דרכי נועם אלא תלינן השינוי האויר עם הבגד גרמו להתאדם ע"ש והסכימו לדבריו הס"ט וא"ז החוו"ד בסי' קפ"ח אמנם זהו דוקא בענין שבשעת צאתו מן הגוף הי' לו מראה טהור אבל אם הוא איפכא שבשעה שהי' לח הי' מראה טמא אע"ג דאח"כ אשתני למראה טהור בודאי ל"מ כדמצינו להדיא בנדה כ' ע"ב רבי ראה דם בלילה וטימא ראה ביום וטיהר המתין שעה א' וחזר וטימא כו' מעיקרא אחזקי' בטמא כיון דחזא לצפרא דאשתני א"ל ודאי טהור הוי ובלילה לא אתחזי שפיר כיון דחזא דהדר אשתני אמר האי טמא ומפכח הוא דקמפכח ואזיל. הרי דאם מקודם הי' מראה טמא ל"מ מה דקמפכח ואזיל ונעשה אח"כ מראה טהור ויש להביא סמוכין ג"כ לזה מהא דפריך שם גבי ילתא דאייתה דמא לקמי' דרבב"ח וטימא לה הדר אייתה לקמי' דר"י ברי' דר"י ודכי לה והיכי עביד הכי והתניא חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר וקשה דילמא אשתני אח"כ למראה טהור ולכך טיהר לה אע"כ משום דא"כ לא היתה יכולה ילתא לסמוך ע"ז כיון שהי' מקודם מראה טמא ל"מ מה דאשתני אח"כ למראה טהור וראיתי בספר ברכי יוסף בסי' קפ"ח שמביא הירושלמי דס"פ כל היד בזה"ל מהו לראות כתמים בלילה ר' ראה בלילה וטימא אמר שבקתי' לצפרא ראה ביום וטהר אמר כמה גדולים דברי חכמים שאמרו אין רואין כתמים בלילה אמר