הרי בשמים ריט

ע"כ הי' צריך למסור להם באפי סהדי כיון דמינוי שליחות קידושין בעי עדים וזהו סברת ר' יוסי שאמר מכיון שהאמינם תורה לומר עשינו שליחותך דחזקה שע"ש א"כ ל"ה נוגעין כנ"ל והת"ק סובר דמינוי שליחות קידושין של האיש ל"ב עדים א"כ שייך שפיר הסברא הנ"ל כמו גבי הלואה ושפיר הויין נוגעים. עוי"ל בביאור פלוגתתן עפי"מ דהקשו התוס' אפי' צריך לפורעו בעדים נמי ל"ה נוגעין דהא קיי"ל אפי' למ"ד המלוה א"ח בעדים צריך לפורעו בעדים המפקיד לחבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים דנאמן לומר החזרתיו לך במיגו דנאנסו והכא איירי בפקדון דהא פקדון נינהו אצל העדים שהלוה מסר להני כדי להוליכו וא"כ נאמנים לומר פרעוני' מיגו דיכולין לומר החזרנום ללוה [והנה במה שהקשה המהרש"א ז"ל ל"ל להקשות מטעם מיגו דפרעוני' למלוה מיגו דהחזרנום ללוה והחזרנום במיגו דנאנסו הי"ל להקשות דליהמנו פרעוני' למלוה במגו דאנסו דל"ה רק חד מיגו ונראה דהא באמת הקשו הפוסקים האיך מהימן החזרתי במיגו דנאנסו הא נאנסו לא שכיח ותי' דכיון דהחזרתי הוי העזה וממעיז לאינו שכיח אמרינן מיגו ע' בסמ"ע סי' ק"ח וא"כ התינח בהחזרתי משא"כ בפרעוני' למלוה הרי כמו דבדאיכא שטרא דמסייע לי' או באיכא ע"א דמסייע לי' מעיז ומעיז כמו כן באיכא חזקה דמסייע לי' ל"ה העזה והכי מבואר ברמב"ן במלחמות בשבועות בסוגיא דקציצה דבבעה"ב ליכא העזה כיון דמסייע לי' חזקה דאינו עובר בבל תלין ע"ש וא"כ בפרעוני' למלוה הא איכא חזקה דשע"ש דמסייע להו ול"ה העזה ולא מהימנו במיגו דנאנסו] ותי' דכיון דנאנסו שבועה בעי וכל עד הצריך שבועה אין ממש בעדותו והנה בח"מ סי' פ"ח מובא פלוגתת הראשונים ז"ל אי בשבועת שומרין בעינן שתי כסף [וע' בכנה"ג ח"מ סי' צ"ג שמסתפק שם בשותפין אי בעינן כפירת ב' כסף לכ"א מהשותפין או סגי בצירוף שניהם כפירת שתי כסף וע' במהרי"ט חח"מ סי' ק"ה ויש להסתפק נמי לענין פרוטה אי שניהם מצטרפין וע' בח"מ סי' רס"ב לענין אבידה דאפי' שויא הרבה אם הוא של שותפים רבים ואין מגיע לכ"א שו"פ א"ח להחזיר וע' ברש"י סוכה כ"ז ע"ב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כתיב כו' וא"א שיהא לכולן דלא מטי שו"פ לכל חד) ומבואר בסמ"ע שם ס"ק י"ט בטעם פלוגתתן דהנך דס"ל דבשבועת שומרין ל"ב שתי כסף טעמם משום דעיקר קרא דכי הוא זה אמלוה קאי דשבועת שומרים הוא אפי' בלא מודה מקצת אלא מודה בכולו וטוען שנאבד ממנו הפקדון מה"נ גם לימוד דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים דרשינן אמלוה ולא אשומרין והי"א ס"ל כיון דעיקר פרשה איירי בשומרין קאי נמי אשומרין ובעי' גם בשומרין כפירת ב' כסף ע"ש ונראה דתליא בהך פלוגתא אי אית לן עירוב פרשיות או לא דלמ"ד בב"ק ק"ז ע"א עירוב פרשיות ולפירש"י שם עיקר קרא דכי הוא זה באם כסף תלוה הו"ל למיכתבי' דהתם קאי א"כ גם קרא דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים דילפינן מיני' כפירת ב' כסף קאי רק אאם כסף תלוה ובעינן רק בהלואה כפירת ב' כסף משא"כ למאן דל"ל עירוב פרשיות וקאי שפיר גם אשומרין ובעינן גם בשומרין כפירת שתי כסף. והנה מבואר בפירש"י סנהדרין ג' ע"א דמ"ד מדאוריי' חד נמי כשר נדון הוא משום דס"ל אין עירוב פרשיות כתיב כאן ע"ש והנה מבואר בר"ה כ"ב ע"א לר' יוסי דפוסל שם במשנה אב עם בנו ועבדו לעדות קידוש החודש וקא' בגמ' דאף דר"ש דמכשיר קרובים דריש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן באמ"צ לאמר החודש הזה לכם שתהא כשרה בכם קא' דאיהו דריש עדות זו תהא מסורה לכם ופירש"י לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות כו' והיינו שתהא קידוש החודש במומחין ולכאורה הרי בר"פ ראוהו ב"ד אמרינן גבי קידוש החודש דקא קרי לי' רחמנא משפט וכיון דאיקרי משפט הא בדין בעינן מומחין למאן דס"ל עירוב פרשיות וע"כ דלית לי' לר' יוסי עירוב פרשיות וא"כ כיון דל"ל עירוב פרשיות ע"כ דס"ל דגם בשומרין בעינן שתי כסף כנ"ל והשתא מובן שפיר פלוגתת ר' יוסי והת"ק בירושלמי הנ"ל דהת"ק ס"ל עירוב פרשיות ול"ב בשבועת שומרין שתי כסף וא"כ הקידושי כסף אף דליכא אלא פרוטה מ"מ בעי שבועה בנאנסו ולכך הויין נוגעים אפי' קודם התקנה דש"ה משא"כ ר' יוסי הא ל"ל עירוב פרשיות א"כ ע"כ ס"ל דגם בשבועת שומרין בעינן ב' כסף וא"כ בקידושין דליכא אלא פרוטה ל"ב שבועה בנאנסו ואיכא שפיר מיגו דנאנסו וז"ש ר' יוסי שהתורה האמינם דאית להו מגו דנאנסו לכך ל"ה נוגעים. או י"ל בדרך קצרה לפי"מ שנסתפק המשנה למלך בפ"ז מה' אישות ה' כ' באומר לחבירו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה ס' קידושין מהו מי אמרינן דהויא ס' מקודשת א"ד הוי שינוי בשליחות דמצי המשלח למימר אני לא עשיתיך שליח אלא בקידושין ודאין מה"ת שאם יבא אחר ויקדשנה שלא יהי' קידושין תופסין בה אבל ס' קידושין דקידושי אחר תופסין בה לא ניחא לי ע"ש ולפי"ז י"ל דהירושלמי מיירי לבתר דתקון רבנן ש"ה והויין נוגעין מדרבנן ולפי"ז הא מבואר באה"ע סי' מ"ב ס"ה דהמקדש בפסולי עדות דרבנן הויא ס' מקודשת וע"כ י"ל דבהא פליגי הת"ק ור' יוסי דהת"ק ס"ל דכיון דפסולין מדרבנן ול"ה רק ספק מקודשת לכך אין קידושין תופסין בה כלל דהוי שינוי בשליחות ור"י אמר מאחר שהתורה האמינם מקודשת עכ"פ ס' קידושין: והנה בירושלמי הנ"ל מסיים א"ר בא אתא עובדא קמי' דרב ועשה שליח עד ותמה המרדכי דהרי בש"ס דילן סובר רב אין שליח נעשה עד ור"ל לפי לישנא בתרא הא ס"ל לרב אשנ"ע [ולמה שכתבנו למעלה בישוב קושי' א"ז הגאון ר' משולם זצ"ל דלכך ל"ה כ"א עד מסייע משום דיש להם היתר תשמיש במעות והם ש"ש ובכה"ג הם ערבין זל"ז ול"מ עדותן כ"א לחבירו א"כ יתיישב שפיר דהא דקא' רב בגמ' דילן אשנ"ע היינו בקידושי כסף מטעם דהויין נוגעין בתר דתקון ש"ה ולא יוכלו להעיד כ"א לחבירו כנ"ל והתינח בגמ' דידן באמר לשלשה צאו וקדשו לי את האשה דשני השלוחים הויין נוגעים משא"כ בירושלמי דקא' יעשה שליח עד היינו חד שליח וע"כ כיון דבקידושין בעינן שני עדים ע"כ יהי' עוד אחר עמו שלא עשאו שליח א"כ ממילא לא יהי' השליח נוגע אף לבתר דתקון ש"ה כיון דהאחר יהי' עד המסייע ויפטרנו משבועה ולכך שפיר אכשרי' רב] ונראה ליישב דהנה התוס' הקשו אפי' לאחר דתקון רבנן ש"ה למה הויין נוגעים אמאי לא יהי' העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרעוני' שהרי שוב אינם נוגעין בעדות ותי' המרדכי משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ואינם נאמנים עוד והתוס' דלא תי' הכי ע"כ משום דס"ל כד' הע"ש דנוגע אינו פסול מטעמא דמשקר אלא מטעם קרוב והיא שיטת הנימוק"י ב"ב פ' חז"ה דלא כהרמב"ן שם וא"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורי' כי גם דבריו הראשונים הי' אמת שע"כ מצינו בח"מ סי' נ"א ס"ו בכותב נכסיו לב' בנ"א והי' העדים קרובים לא' ממקבלי המתנה ורחוקים מהב' דהוי השטר פסול דעדות א' היא ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"מ מועיל סילוק אותו שהעדים פסולין לו ול"א עביד אינש לאחזוקי דיבורי' בפרט מעשה חתימתו וע"כ משום דקרוב לא מצד משקר פסול א"כ גם חתימתו הראשונה היתה באמת ול"ש עביד אינש כו') והנה כבר הוכחתי בתשו' דהיכי דמעיד אח"כ עם עד כשר מעיקרא ל"ש לפסול אף אותו שהי' פסול בתחלה מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' דא"כ לא הי' האחר כשר מעיד עמו דומיא דאי' בח"מ סי' ס"ו סכ"א בראובן שהי"ל שטר על שמעון וחתם בו לוי ולוי קנה השטר אין לחושבו ללוי נוגע לחושדו שחתם א"ע שקר כדי שיקנה ממנו שהעד השני לא הי' מסכים עמו אבל בשנים חיישינן להכי ע"ש וה"ה הכא נהי דבשנים שהי' פסולין בשעה שהגידו בראשונה ל"מ הגדתן כשמסתלק אח"כ הפסול מעליהם מטעם עבידי אינשי לאחזוקי דיבורייהו אבל בע"א כה"ג מועיל שיעיד עם עד כשר מעיקרא וכ"כ בט"ז אה"ע סי' ל"ה סק"ב דגבי נוגע כשיש עמו עד כשר שאין לו נגיעה מהני שיהיו כשני עדים כשרים ומדמה לה להא דקיי"ל בב' עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר א' מהם לישא אותה שאין שנים מצויין לחטוא בשביל א' והא התם הי' החשד על שניהם לישאנה ואפ"ה כיון שא' מהם נשא מהימנינין לי' בשביל השני מטעם שלא נחשד בשביל חבירו ק"ו כאן שיש עד כשר לגמרי שמועיל עדותו לבטל פיסול השני מחמת נגיעה של ממון דהא עכ"פ גם הוא עד כשר אלא שיש חשש נגיעה והא השני מבטל נגיעה זאת עכ"ד ולפי"ז ה"נ לענין הנגיעה דעביד אינש לאחזוקי דיבור' כשיש עמו עד כשר שאין לו נגיעה זאת מועיל לבטל גם הפסול מהשני ואנכי הוספתי להביא ראי' לזה מהא דתנן בר"ה כ"ב ע"א אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסל א' מהן יצטרף השני עם אחר וקשה האיך מהני כשיצטרף אח"כ עם אחר נימא עביד אינש לאחזוקי דיבורי' דכיון שבראשונה ידע שלא תועיל עדותו חיישינן שאמר בשקר והאיך מועיל אח"כ עדותו עם אחר א"ו דבכה"ג ל"ש עביד אינש כו' דא"כ לא הי' האחר מסכים עמו. ועוד ראי' מב"ק ע"ד ע"ב עפ"י ע"א פשיטא אמרי הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דעפ"י ע"א מה עפ"י ע"א כי אתא ע"א מצטרף בהדי' מיחייב כו' וכ' התוס' וז"ל למ"ד בסנהדרין אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כא' הוי הכא הב' מצטרף בהדי' היינו שיעידו שניהם כא' בב"ד ע"כ וקשה האיך נאמן אח"כ הרי עביד אינש לאחזוקי דיבורי' אע"כ דבכה"ג שיש עמו עד כשר ל"א הכי ומעתה מיושב ע"נ שלא יסתרו דברי רב שבירושלמי לדברי רב שבגמ' דילן דבירושלמי קא' הוי עובדא ועשה רב שליח עד היינו שליח א' יוכל להיות עד לאחר שנשבע או שיפטרנו הלוה באופן שתסתלק הנגיעה ויעיד אח"כ עם עד כשר דבכה"ג ל"ש עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כנ"ל משא"כ בש"ס דילן דמיירי בשני שלוחים ל"מ שיהי' שניהם עדים אף לאחר הסילוק משום דעבידי אינשי לאחזוקי דיבורייהו: והנה בענין קושי' הרשב"א בתשו' שהבאנו למעלה שהקשה דהא כל שליח צריך לישבע בנק"ח לד' הרמב"ם כמו שבועת בן הבית א"כ גם קודם דתקון רבנן שבועת היסת הויין נוגעין עלה בדעתי כעת ליישב עד"ז דהנה הש"ך בח"מ סי' קכ"א הקשה על תשו' מהרי"ט שכ' דל"א מיגו מגברא לגברא א"כ היכי אמרינן הכא מיגו דא"ב אמרי אהדרניהו ללוה כו' הא הוי מיגו מגברא לגברא וכתב בתשו' נוב"י מהדו"ק חח"מ סי' י"ט לתרץ דהכא לאו מתורת מיגו קא מהימנינין להו רק מתורת עדות ורק דאתה רוצה לפוסלן מטעם נגיעה ע"ז אמרינן דלאו נוגעין הם מיגו דא"ב אמרי אהדרינהו ללוה ושוב נאמנין מתורת עדות והנה לכאורה בכל שליח דעלמא צריך להבין דאמאי צריך לישבע בנק"ח שעשה שליחותו לד' הרמב"ם יהי' נאמן במיגו דא"ב אמר החזרתי לך ועכצ"ל משום דהוי מיגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א ואי דגם השתא שאומר פרעתי למלוה ג"כ מעיז ז"א דהא השתא החזקה דשליח עושה שליחותו מסייע לי' וליכא העזה כמ"ש למעלה במוסגר וא"כ הוי שפיר מיגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א וא"כ התינח בשליח דעלמא דבעינן למיסמך רק אמיגו צריך לישבע משא"כ הכא בשני שלוחים הא ל"ב למיסמך אמיגו רק אעדותן הוא דסמכינן ורק דאתה רוצה