הרי בשמים ריד

לגבות כו' דבשלמא היכי דגבאו לבסוף שייך למימר למפה"ג דכל העומד לגבות כגבוי דמי משא"כ היכי דלא גבאו לבסוף אגמ"ל דלא הי' עומד לגבות ול"ש למפה"ג ולהצעה זו שפיר א"ב גם אליבא דהרמב"ם בקודם שעמד בדין דלר"ע מהני שפיר כיון דלמפה"ג ומיירי בגבאו לבסוף ואגמ"ל דהי' עומד לגבות וכגבוי דמי ושפיר מהני ההקדש דהוי ברשותו כיון דהוי כגבוי ובמק"א כתבתי לפלפל בענין מ"ש הנימוק"י פ"ק דב"מ דא"י להקדיש מלוה בשטר אמאי לא נימא כגבוי דמי] וזהו סברת האס"ז דבגבאו לבסוף מהני ההקדש אף שא"ב משא"כ אליבא דר"י הא מצי לסלוקי לי' בזוזי בכל ענין כמו שהוכחנו לדעת הרמב"ם וא"כ הא היכי שהי' שלו מקודם ועדיין מצי לסלוקי בזוזי הא לא נפיק מרשותי' כמ"ש בשם התוס' פסחים הנ"ל וה"נ הא השור הי' של המזיק וגם עכשיו כיון דמצי לסלוקי לי' בזוזי לא נפקא מרשות' ושפיר לר"י א"י הניזק להקדישו משום שאינו ברשותו וא"ש גם לדעת הרמב"ם ז"ל ועפי"ז מיושב לי מה דקשה לכאורה לשי' הרמב"ם דאף לר"ע לא זכה המזיק בהשור רק משעת העמדה בדין מהא דא' לקמן ל"ד ע"א אמר מר שבח מזיק נותן כשעת הנזק מני ר"י הוא דאמר בע"ח הוא וזוזי היא דמסיק בי' וקשה הלא לד' הרמב"ם גם לר"ע עדיין לא זכה בו הניזק ושפיר ברשותי' דמזיק אשבח ושייך לו השבח. ולפי דברינו ניחא דהק' הש"ס מני ר"י הוא דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' דלכאורה שפת יתר הוא רק דזה כונת הש"ס דכיון דמצי לסלוקי לי' בזוזי א"כ עדיין לא נפיק מרשותו דהמזיק כנ"ל וא"כ ברשות המזיק השביח משא"כ לר"ע הא אי נימא למפה"ג א"כ עמד ברשות הניזק משעת הנזק מטעם כל העומד לגבות כו' ונהי דבגוף השור לא הי' לניזק זכות לגבותו עד שעת העמדה בדין לענין שיוכל המזיק לחרוש בו לכתחלה אבל ברשותו הי' עומד וברשותו השביח ושפיר שייך השבח לניזק בשבחא דממילא אם לא שפיטמו המזיק והא דאינו חייב ליתן לו דמי חרישה כיון דהוי כמו פיטמו דעשה מעשה בהשור משא"כ לענין שבחא דממילא שפיר עומד ברשות הניזק אליבא דר"ע ובסגנון הנ"ל נראה לומר עוד באופן אחר בטעם פלוגתת ר"י ור"ע דכיון דכל טעמו של ר"ע דמהני ההקדש אע"גב שא"ב משום דכל העומד לגבות כגבוי דמי א"כ הרי כתבו התוס' בסוטה כ"ה ע"ב דהיכי דצריך ב"ד להגבותו ל"א דכגבוי דמי ולפי"ז הלא ר"י ס"ל יושם השור בב"ד ולפני עמדו למשפט בפני ב"ד אין לו כלום בגוף השור כדקא' לבי דינא קמזהר רחמנא ע' באס"ז וא"כ לכך לר"י אינו קדוש כיון דלדידי' ל"ש כל העומד לגבות כו' משום דצריך ב"ד להגבותו ולכך ל"מ ההקדש מטעם דהוי דבר שא"ב עוי"ל בהסבר פלוגתת ר"י ור"ע וממילא תתיישב נמי קושי' התוס' שהקשו אמאי לא קא' מכירה לרידיא א"ב דלר"י מהני אם מכרו המזיק לרדיא ולר"ע ל"מ ונראה עפי"מ שנראה בטעמו של ר"י דל"מ ההקדש של ניזק קודם שעמד בדין כיון דס"ל דיכול למכרו לרידיא וליקח דמי חרישה א"כ יש לו קנין פירות בהשור קודם שעמד בדין וכיון דק"פ כקה"ג דמי א"י הניזק להקדישו משום הקנין פירות של המזיק משא"כ לר"ע כיון דס"ל דאינו מכור לרידיא א"כ אין לו להמזיק קנין פירות ולכך שפיר יכול הניזק להקדישו (ויש להוסיף תבלין עפ"י סברת התוס' ב"ב נ' ע"א לענין ק"פ ע"ש) וממילא אזדא קושי' התוס' הנ"ל דכיון דכדקא' הקדישו ניזק א"ב נכלל גם הנפקותא של מכור לרידיא כיון דתליא זב"ז כנ"ל: אמנם הא יש להקשות לכאורה בסוגיא שם כדא"ל ר"נ לרבא דלר"י מכרו מזיק אינו מכור פריך לי' מברייתא דתניא מכרו מכור ומשני שחוזר וגובה ופריך אם חוזר וגובה למה מכור ומשני מכור לרידיא ומקשי תו ש"מ לוה ומכר מטלטלין ב"ד גובין לו מהם ומשני שא"ה דכמאן דעשאו אפותיקי דמי ופירש"י רחמנא שוי' אפותיקי למיגבי מהאי שור ופריך והאמר רבא עשה עבדו אפותיקי ומכרו בע"ח גובה הימנו שורו אפותיקי ומכרו אין בע"ח גובה הימנו ומשני עבד מ"ט משום דאית לי' קלא האי נמי כיון דנגח קלא אית לי' דתורא נגחנא קרי לי' ע"כ ולכאורה קשה לפימ"ש הב"י בח"מ סי' קי"ז בשם ר"ה גאון דבאפותיקי מפורש גובה הבע"ח אף ממטלטלין בדלית לי' נכסי א"כ מ"פ הש"ס מדאמר רבא עשה שורו אפותיקי כו' הלא הכא הוי אפותיקי מפורש דשור תם מגופו משתלם ואין לו פרעון אלא מזה וכמבואר באס"ז ודילמא מיירי הכא בדל"ל לגבות משאר נכסי ובכה"ג הא גם בשורו אפותיקי גובה. ונלפענ"ד לתרץ דהרב האי גאון לשיטתי' אזיל דהבעה"ת בשער מ"ג ח"ג הביא בשמו דהא דהקדש מפקיע מידי שעבוד היינו ביש לו שאר נכסים לגבות מהם אבל אם אין לבע"ח נכסים אחרים לגבות את חובו אין ההקדש מפקיע מידי שעבוד ע"ש וא"כ לפי"ז יתיישב שפיר דהש"ס פריך על הברייתא דתניא מכרו מכור רק לרדיא אבל הניזק חוזר וגובה אמאי הא בעשה שורו אפותיקי אין הבע"ח גובה ואי דהכא הא הוי אפותיקי מפורש ודילמא מיירי בל"ל נכסי ז"א דא"כ האיך קתני בסיפא הקדישו מוקדש דאכתי לא ידע מהא דר' אבהו גזירה שמא יאמרו הקדש יוצא בלא פדיון ובפרט לדברי הה"מ הנ"ל אליבא דר"י אף לפי המסקנא מהני ההקדש מדינא משום דהקדש מפקיע מידי שיעבוד והשתא קיימינן אליבא דר"י וא"כ לפי"ז א"א לומר דמיירי בדל"ל נכסי דא"כ איך קתני אח"כ הקדישו מוקדש והלא הר"ה גופי' ס"ל דבאין לו נכסים אחרים אין ההקדש מפקיע מידי שעבוד כנ"ל וא"ש. ולפי דברינו אלה אשכחנא פתרי להוכיח לדעת הרמב"ם ז"ל דבאפותיקי מפורש יכול הלוה לסלוקי בזוזי ורק הלוקח א"י לסלקו בזוזי כמ"ש המחבר בח"מ סי' קי"ז והש"ך שם בסק"ב מפקפק מאין מקור דין זה ונלפענ"ד להוכיח זה מדברי הרמב"ם הנ"ל שכ' דאליבא דר"י מדינא מהני הקדישו של מזיק משום דהקדש מפקיע מידי שיעבוד וכמ"ש בכונתו הה"מ ז"ל ולכאורה קשה האיך יפרנס הברייתא הנ"ל אליבא דר"י דהרי כ' הה"מ בפי"ח מה' מלוה הלכה ה' דהא דעשה עבדו אפותיקי בע"ח גובה הימנו אם הוא אפותיקי סתם אינו גובה רק כשאין לו שאר נכסים ובאפותיקי מפורש אפי' אית לי' שאר נכסים גובה הימנו ע"ש וא"כ כיון דקאמר ברישא מכרו מכור לרידיא וקשה פירכת הש"ס ש"מ לוה ומכר מטלטלין כו' וע"כ צריך לשנויי שא"ה דכמאן דעשאו אפותיקי דמי וא"כ אי נימא דבאפותיקי מפורש א"י לסלוקי בזוזי ע"כ מדאמר ר' ישמעאל דמצי לסלוקי בזוזי שוי' לההיא שור האפותיקי סתם וא"כ באפותיקי סתם הא כ' הה"מ הנ"ל דאינו גובה רק כשאין לו שאר נכסים וא"כ כיון דמיירי באין לו שאר נכסים האיך קא' הקדישו מוקדש משום דמפקיע מידי שיעבוד הרי באין לו נכסים אחרים אין ההקדש מפקיע מי"ש כנ"ל אעכצ"ל דאפי' באפותיקי מפורש ג"כ יכול לסלוקי לי' בזוזי וא"כ שפיר הוי' ההיא שור אפותיקי מפורש ונוכל שפיר לאוקמי הבריית' באית לי' שאר נכסי: והנה רש"י ז"ל פי' שם בהא דקאר"י יושם השור בב"ד וז"ל ויתן לו מזיק מעות דמי השור שהוא חצי נזקו ובשוה מנה שנגח לשוה מאתים ואין הנבילה שוה כלום קמיירי עכ"ל ולכאורה צריכנא להבין מנ"ל לרש"י ז"ל לפרש דפלוגתא דר"י ור"ע מיירי בענין ששור המזיק אינו שוה רק כחצי נזק ולא יותר ובאמת באס"ז הובא חולקים ע"ד בזה ונלפענ"ד שהוכרח רש"י ז"ל לפרש כן דהנה לכאורה קשה על הא דאמרינן הקדישו ניזק א"ב האיך מהני ההקדש לר"ע דילמא מודה ומיפטר והוי דשלב"ל כדא' ר"פ המפקיד דאפי' ר"מ מודה בכה"ג דל"ה עבידי דאתי וע' בתוס' כתובות מ"ב ע"א ד"ה ר"ש ובר"ן פ' אלו נערות ובמ"ל פכ"ג מה' אישות וא"כ האיך חל ההקדש הא הוי דשלב"ל אמנם י"ל עפי"ד התוס' קידושין ס"ג דקדושת הגוף חייל על דשלב"ל ע' בפנ"י ובמקנה שם ובקצוה"ח סי' קי"ז ולפי"ז איכא למימר דבהקדישו ניזק קדושת הגוף איכא בינייהו (ויתיישב נמי קושי' האס"ז הנ"ל שהקשה האיך מצי חייל ההקדש לר"ע הא הוי דבר שא"ב ולדברינו ניחא עפי"ד הריב"ש בתשו' סי' שנ"ט דקדוה"ג חייל על דבר שא"ב וכיון דמיירי שהקדישו ניזק קדוה"ג שפיר חייל) ולפי"ז התינח אי מיירי בשוה מנה שנגח לשוה מאתיים דאין השור שוה אלא כחצי נזקו דכל השור שייך לניזק שפיר מצינו למימר שהקדישו קדוה"ג משא"כ היכי ששוה יותר מחצי נזק א"כ לא נקנה להניזק רק כפי חלקו והויין הניזק והמזיק שותפין בהשור א"כ לא מצי מקדיש לי' רק קדושת דמים וע' בקידושין ז' דאפי' בחזר ולקח חצי' והקדישה קדושה ואינה קריבה א"כ תהדר קושיא לדוכתה הא אינו חל על דשלב"ל וע"כ שפיר פירש"י דמיירי שאין השור שוה רק כחצי נזק ולא יותר ושפיר מצי מקדיש לי' קדוה"ג: ומענין לענין באותו ענין נבא לבאר דברי רש"י ז"ל בב"ק ל"ה ע"ב במשנה אחד גדול וא' קטן הניזק אומר גדול הזיק והמזיק אומר לא כי אלא קטן הזיק א' תם וא' מועד הניזק אומר מועד הזיק והמזיק אומר לא כי אלא תם הזיק הממע"ה ופירש"י וז"ל קטן הזיק ודמי הקטן תקח ומותר ח"נ תפסיד ותמה התויו"ט דהא לר"ע דאמר יוחלט השור לא מצי לסלוקי לי' בזוזי וא"כ היל"ל והקטן תקח. ונלפענ"ד ליישב דהנה באמת הקשו הראשונים ז"ל לרחב"א דמוקי לה בברי וברי א"כ הוי המזיק מודה במקצת וחייב שד"א (ובפשיטות י"ל עפי"מ דא' בב"מ ג' מפני מה אמרה תורה מב"מ ישבע יהי' נאמן במיגו דכופ"ה ומשני אשתמוטי הוא דקא משתמיט כו' א"כ הכא הא ל"ש הסברא דאשתמוטי כיון דע"כ מיירי בשהשוורים לפנינו דהא גדול וקטן מיירי בשניהם תמין ואי אינם לפנינו הא תם אינו משלם מעליי' וא"כ ל"ש אשתמוטי וא"כ שפיר איכא מיגו דכופ"ה) אמנם י"ל דלק"מ עפי"מ דקיי"ל בשבועות מ"ב ע"ב במשנה דאין נשבעין אלא על דבר שבמדה שבמשקל ושבמנין ואם אמר בית מלא מסרתי לך ואיהו משיב לו מה שהנחת אתה נוטל פטור וע' בש"ך סי' ע"ב סק"נ והעולה מדבריו דבאמר מה שהנחת אתה נוטל דנכלל בהודאתו שכל מה שבבית הוא שלו ואם יהי' שם מאה פרוטות ויותר הכל שלו ע"י הודאתו ונמצא בשעה שהודה ל"ה דבר שבמדה וכבר יצאה הודאתו בפטור ע"ש ולפי"ז ה"נ כשמודה המזיק שקטן הזיק מודה לי' שכל השור הקטן הוא שלו כמה שיהי' שוה כיון דעכ"פ אינו שוה חצי נזק של הניזק דאל"ה מאי נ"מ לי' להמזיק אי הגדול הזיק או הקטן הזיק כיון דשניהם תמין ותם אינו משתלם אלא מגופו אמנם לפמ"ש התוס' בשבועות מ"ג ע"א ד"ה אלא אמר רבא דסגי אם מזכיר מדה בהודאתו אף שאינו ידוע שויו ע"ש בתי' הב' וא"כ ה"נ אם מזכיר בהודאתו שהשור הקטן הזיק א"כ אף שא"י שויו הוי שפיר דבר שבמדה והדק"ל דליחייב שבועה מטעם מודה במקצת אמנם ז"א דזהו דוקא לר"ע דאמר יוחלט השור וא"י לסלקו בזוזי א"כ כי מודה שהקטן הזיק הוי שפיר דבר שבמדה משא"כ לר"י דאמר בע"ח הוא ומצי לסלוקי לי' בזוזי א"כ בהודאתו שהשור הקטן הזיק לא הוי דבר שבמדה כיון דאין לו עליו רק מעות ולא ידענו כמה הוא שויו של השור ולפי"ז ע"כ נימא דההוא אתיא כר"י דאמר בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק בי' א"כ ל"ה מב"מ ושפיר פירש"י ז"ל ודמי הקטן תקח כיון דלר"י יכול לסלקו בזוזי. ועפי"ז יתיישב נמי פירש"י לקמן בשמעתין דקא' אימא סיפא הי' א' גדול