הרי בשמים ריג

לפני יאוש דס"ל יאוש כדי קני ושלו הוא טובח שלו הוא מוכר ע"ש וע"כ דס"ל לרב ג"כ דיאוש הוי כהפקר גמור ותקשי לדידי' ג"כ ברייתא הנ"ל דגנב והקדיש ואח"כ טבח ומכר כו' וע"כ שהקדישו הבעלים ביד גנב וקשה לדידי' ג"כ מי קדוש והאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים כו' וע"כ דס"ל ג"כ כצנועין דיכול להקדיש דבר שא"ב וא"כ כיון דס"ל לרב דיכול להקדיש דבר שא"ב א"כ גם איתבר ממילא דמיא לתברה או שתיי' כיון דעדיין לא נפקא מרשותי' דבעלים ודמיא לשואל דחייב באונסין ומשלם כשעת שבורה ומתה כקושי' האס"ז הנ"ל וא"כ שפיר פריך הש"ס לימא פליגא דרב אדרבה ואי דמיירי בטובח ע"י אחר ז"א דאי איתא דס"ל לרב כוותי' דרבה בתברה או שתיי' דמשלם כדהשתא ממילא לדידי' גם באיתבר ממילא משלם כמו שהי' שוה עכשיו וא"כ גם בטובח ע"י אחר היל"ל דמשלם ד' זוזי ולא כעין שגנב וע"כ דפליג רב ארבה גם בדין דתברה או שתיי' ועפ"י דברינו אלה יצדק גירסת רש"ל ז"ל בב"ק ס"ו ע"ב בהא דמותיב אביי מקרבנו ולא הגזול ה"ד אי לימא לפני יאוש ל"ל קרא פשיטא אלא לאו לאחר יאוש ש"מ יאוש ל"ק וגריס רש"ל איתיבי' אביי לרבא ול"ג לרבה דלרבה ל"ה פריך מידי דאפי' אי נימא יאוש כדי קני הא לדידי' ע"כ אינו מטעם הפקר כנ"ל וע"כ דחייב לשלם דמים א"כ שפיר ל"ה קרבנו אף לאחר יאוש כיון דלא נפקא מרשותי' דבעלים כאמור משא"כ לרבא פריך שפיר כיון דקא' בב"מ מ"ח ע"א קרא ומתניתא מסייעא לי' לר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת א"כ קונה משיכה בליכא זוזי אף אי באיסורא אתא לידי' כנ"ל וא"כ הוי שפיר יאוש כהפקר גמור ואי קני קני לגמרי וא"צ ליתן דמים וא"כ שפיר פריך דאי לאחר יאוש היכי ממעט לי' מקרבנו ויש לפלפל הרבה עפ"י הצעתינו תן לחכם וגו'. אמנם הא קשיא לי אמאי פריך הש"ס התם דוקא למ"ד יאוש קני שלו הוא טובח הרי אף למ"ד יאוש אינו קונה ג"כ קשה דהא התוס' בב"ק ע"א ע"ב ד"ה איסורי הנאה הקשו הא כל טובח לאו דמארי' קא טבח דמכי שחט בה פורתא קני' בשינוי מעשה ותי' דל"ח שינוי מעשה לקנותה בכך וכ' המפורשים בכונתם דהוי כשינוי החוזר לברייתו ע' בדבריהם וא"כ לפי"ז הא כ' התוס' בב"ק ס"ו ע"ב דאפי' למ"ד יאוש גרידא לא קני מ"מ יאוש עם שינוי אפי' החוזר לברייתו מודה דקני ע"ש וא"כ טובח לאחר יאוש אפי' למ"ד יאוש גרידא ל"ק הא בשחיטה פורתא נעשה שינוי אפי' אי הוי כשינוי החוזר לברייתו מ"מ יאוש עם שינוי אפי' החוזר לברייתו קני לכ"ע וא"כ שלו הוא טובח וצע"כ: והנה באופן אחר נראה בישוב קושייתך עפי"ד הש"ס ב"ק קט"ו ע"א לפי אוקימתא דרב יוסף שם רב אית לי' דר"ח דגזל ולא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רצה מזה גובה רצה מזה גובה ואפי' האכילו הגזלן חייב ג"כ האוכל ורצה מזה גובה רמ"ג כדמוכח מדברי התוס' ב"ק קי"א ע"ב ד"ה אין גזילה קיימת וכן הוכיח בס' מחנה אפרים ה' גזילה סי' ו' מכמה דוכתי ע"ש וא"כ לפי"ז אפי' אי נוקמי הא דרב בטבחו ע"י אחר הא כיון דרב ס"ל דדו"ה אינו אלא לפני יאוש כנ"ל וא"כ כיון דס"ל בלא נתייאשו הבעלים ובא אחר ואכלו רמ"ג ורמ"ג א"כ נהי דלגבי הגנב הוי כאיתבר ממילא מ"מ האחר ששחטה הוי כתברה או שתיי' וכיון דאי רצה גובה ממנו א"כ איהו חייב לשלם לו כדהשתא ואי דנוקמי הא דרב כשהאחר לא הי' יודע שהוא גנוב ז"א דבמח"א ה' גזילה סי' ז' מובא פלוגתת הראשונים ז"ל אם לא הי' יודע זה שאכלו שהי' גזול אם אמרינן רמ"ג ורמ"ג ואפי' להני פוסקים דס"ל דבכה"ג ל"א רמ"ג ורמ"ג עכ"ז לא נוכל לאוקמי בכה"ג שלא הי' השליח יודע שהוא גנוב דהרי התוס' כ' בב"מ י' ע"ב ובב"ק ע"ט ע"א דהיכי דהשליח לא ידע דבאיסורא אתא לידי' והי' סבור שהוא שלו ישלד"ע וא"כ הדר הו"ל כתברה או שתיי' דצריך לשלם כדהשתא. יותר אין עתי אתי להאריך ואתה בני צלח ורכב ע"ד אמת וענות צדק הוי שקוד ללמוד תורה וד' יאמץ כחך וחילך לאורייתא כנפשך ונפש רבך הדור"ש באהבה: סי' צה בעזה"י יום ג' א' דר"ח אלול תרמ"ב לפ"ק סטריא. תכל שנה וקללותי' תחל שנה וברכותיה לכבוד גיסי יד"נ מחמד לבבי האברך המופלג החריף השלם בנש"ק כש"ת מוה' לוי יצחק לעאנבערסקי נ"י. יקרת מכתבך הגיעני והנני להפיק רצונך להשיב לך ע"ד קושייתך בב"ק י' ע"ב טעמא דכ"ר והמת יהי' לו הא לא"ה הו"א נבילה דמזיק הויא השתא אי אית לי' לדידי' כמה טריפות יהיב לי' דאמר מר ישיב לרבות שוה כסף ואפי' סובין דידי' מיבעיא והקשית דילמא ס"ל כר' ישמעאל דאמר לקמן ל"ג ע"א בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק לי' וא"כ לפי' שי' ר"ת דבבע"ח אי אית לי' זוזי לא מצי מסלק לי' אלא בזוזי א"כ דילמא אצטריך קרא דוהמת יהי' לו באית לי' למזיק זוזי דהשתא לא מצי מסלק לי' בשאר טריפות ואשמעינן דבנבילה זו מסלק לי' עכ"ק הנה לפענ"ד לא קשיא ולא מידי דהרי בנזקין בפירוש ריבתה תורה ישיב לרבות שו"כ ואפי' סובין וע"כ דרביא רחמנא אפי' באית לי' זוזי דאי בלית לי' זוזי הא לא גרע מבע"ח דמבואר בכתובות פ"ו ע"א דלא מצי א"ל טרח וזבין ואייתי זוזי וע"כ דרבי קרא אפי' באית לי' זוזי וא"כ אפי' לר' ישמעאל דאמר בע"ח הוא ע"כ לא קא' אלא לאפוקי מר"ע דאמר יוחלט השור וקסבר בשור שוה ר' שנגח שור שוה ר' דשותפין נינהו אבל לא דנימא דיהי' לו דין בע"ח ממש ואפי' אית לי' זוזי מצי מסלק לי' בכל דבר ועוד הא מבואר בתוס' ב"ב צ"ב ע"ב ד"ה אי דטעמי' דר"ת דס"ל דבע"ח אי אית לי' זוזי אינו מסלק לו אלא בזוזי הוא משום דהוא הלוה לו זוזי ואדעתא דפרע לי' זזי אוזפיי ע"ש וא"כ זה ל"ש בניזק ומהיכי תיתי נימא דלא יוכל לסלקו אלא בזוזי. ברם הא מצית לאקשויי לר"ה דס"ל בב"ק ט' ע"א או כסף או מיטב וס"ל דהא דמרבינין ישיב לרבות שו"כ ואפי' סובין בדלית לי' דהו"א דאמרין לי' זיל טרח זבין ואייתי לי' כסף א"כ לדידי' אי אית לי' כסף א"י ליתן לו סובין דהיינו נבילה וכי"ב ושפיר אצטריך קרא דוהמת יהי' לו ובאמת נתקשה בזה באס"ז שם ומביא בשם רבינו שמחה דלא פריך רק לר"פ ולר"ה דאמר או כסף או מיטב ניחא ע"ש מה שתירץ עוד בזה: ומדי שוטטו רעיוני בסוגיא שם ל"ג נתחדש לי איזה פלפול ולא אחדול מהעלותו עלי גליון למען רוות צמאונך והוא שם במשנה שור שוה מנה שנגח שור שוה מאתים ואין הנבילה יפה כלום נוטל את השור וקא' בגמ' מתניתין מני ר"ע היא דתניא יושם השור בב"ד דברי ר"י רע"א הוחלט השור כו' מאי בינייהו הקדישו ניזק א"ב בעא מיני' רבא מר"נ מכרו מזיק לר"י מהו כיון דאר"י בע"ח הוא וזוזי הוא דמסיק לי' מכור א"ד כיון דמשעבדא לי' לניזק לא כל כמיני' א"ל אינו מכור והתניא מכרו מכור חוזר וגובהו וכי מאחר שחוזר וגובהו למה מכור לרידיא כו' ועיי' ברמב"ם פ"ח מה' נז"מ כ' וז"ל שור תם שהזיק אם מכרו המזיק עד שלא עמד בדין אע"פ שהוא מכור הרי הניזק גובה הימנו וחוזר הלוקח וגובה מן המזיק כו' ע"כ וכ' הה"מ שם וז"ל ומ"ש אע"פ שהוא מכור הכונה לומר שהלוקח חורש בו לכתחלה וכן שהמכר קיים ואין כ"א יכול לחזור בו נראה שהוא סובר שהברייתא אתיא אפי' לר"ע דאמר התם שותפי נינהו ויליף לה מדקא' הקדישו מוקדש מדר"א דאי לר"י דאמר בע"ח הוא לא צריכינן לר"א עכ"ל והנה התוס' ואתם צבא רב מן הקדמונים מובא באס"ז שם חולקים על הרמב"ם וכתבו דלר"ע משעת הנזק הוחלט השור ואם מכרו המזיק אינו מכור אפי' לרידיא ומוקמי הברייתא כר"י דוקא והא דהקדישו מוקדש משום דר"א מיירי בקדושת דמים ותמהו האחרונים על הרמב"ם ז"ל מהא דקא' הש"ס הקדישו ניזק א"ב ממ"נ אי קודם שעמד בדין הלא גם לר"ע אינו קדוש דהא עדיין גופו דמזיק הוא ומהני מכירתו לרידיא כמו לר"י ואי לאחר שעמד בדין גם לר"י אינו קדוש. והנלפענ"ד לתרץ דהנה בשיטה מקובצת בסוגי' הקשה בהא דקא' הקדישו ניזק א"ב ולר"ע קדוש והאמר ר' יוחנן גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב א"כ חזינן דהנגזל שהוא שלו ולא נתייאש הימנו א"י להקדישו לפי שאינו ברשותו וא"כ הניזק שלא בא לרשותו מעולם האיך יכול להקדישו ותי' דאחר שגבאו ובא ברשותו ולא קיבל הדמים לר"ע אנו רואין כאלו מעיקרא כשהקדישו הי' כבר ברשותו כו' והא דאר"י אינו קדוש היכי שלא הוציאו בב"ד ע"ש ולכאורה קשה לפי"ז דא"כ הדר"ק התוס' שם לדוכתה שהקשו אמאי לא מהני הקדישו ניזק גם לר"י אי למפרע הוא גובה ותי' דמיירי שלא גבאו לבסוף ול"ש למפה"ג ולדברי הש"מ הדרק"ל דע"כ מיירי שגבאו לבסוף דאל"ה ל"מ אפי' לר"ע אמנם הדבר נכון עפי"ד התוס' בפסחים ו' ע"א שכ' בהא דבהמת ארנונא חייבת בבכורה אי מצי מסלק לי' בזוזי והקשו מהא דהמקבל צ"ב מן הנכרים הולדות פטורין מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק לנכרי בזוזי ותי' ר"י דשא"ה שמתחלה היתה הבהמה של נכרי וכיון דא"ב זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' אבל כשהבהמה של ישראל ומצי מסלק לי' לנכרי בזוזי לא נכנסה לרשותו. והנה באס"ז בסוגיין מביא בשם הריב"א דאפי' לר"י נמי אם אין השור שוה אלא כשיעור ח"נ גרידא א"י לסלקו בזוזי ורק בשוה יותר מצי לסלוקי בזוזי והקשה דא"כ מאי קא' מתניתין מני ר"ע היא והלא גם ר"י מודה דנוטל את השור כיון דאינו שוה אלא ח"נ ותי' וז"ל י"ל משום דמשמע לי' דמתניתין דקתני נוטל את השור ר"ל מיד לפני העמדתו בדין ולכך קא' דהיינו ר"ע דאמר הוחלט השור ומיד משעת נזק קא' כו' אבל לר"י נהי דנוטל את השור כשאינו שוה אלא ח"נ כדפי' היי"ד לאחר שעמד בדין שב"ד מוסרין לו את השור לניזק לפרעון ההיזק כדפי' כו' ע"כ וא"כ לד' הרמב"ם דס"ל דגם לר"ע אינו זוכה בגוף השור רק משעת העמדה בדין ע"כ דס"ל דלר"י אף אם אינו שוה רק ח"נ ג"כ יכול לסלק לי' בזוזי דאל"כ הדרק"ל אמאי קא' מני ר"ע היא הלא גם לר"י נוטל את השור כשאינו שוה רק ח"נ ואי דמשמע לי' נוטל את השור מיד משעת הנזק ז"א דלהרמב"ם הא ל"ל הכי דלדידי' אפי' לר"ע אינו זוכה רק משעת העמדה בדין ועכצ"ל דלשיטת הרמב"ם אליבא דר"י לעולם יכול לסלוקי לי' בזוזי והנה כבר מבואר אצלי בחי' סברת התוס' שכ' דלמפה"ג ל"א רק כשגבאו לבסוף דהוא דומיא דא' בש"ס כריתות כ"ד ע"ב גבי כל העומד לזרוק כו' אבל ההיא מאחר דלא חטא הוברר הדבר למפרע דלא עמד לזריקה וכן בתוס' פסחים י"ג ע"ב דכיון דעקרו מלשמן גרע מנשפך הדם דאיגלי מילתא דל"ה כזרוק בשעת קבלה והכי מצינו בתוס' חגיגה ד' ס' ע"א גבי כל העומד לשחרר דכיון דמית אגמ"ל דלא הי' עומד לשחרר ול"א כל העומד כו' והה"נ לענין כל העומד