הרי בשמים ריב

דטריפה הוא ופירש"י ז"ל דפליג אהא דלעיל בנמצא סכינו יפה משמתינן לי' ולא מעברינן לי' והריטב"א כ' בשם מורו דרבא ב"ח לא פליג אהא ורק שהחמיר בדינו להעבירו לפי שנודע לו שעשה דרך מרד ומסיים שם ושמעינן מיני' שאם ראה חכם להחמיר בדינו של טבח הרשות בידו ע"ש הרי דס"ל דרבא ב"ח עברי' כדין וכהלכה לפי שעשה דרך מרד אז הרשות ביד החכם להעבירו אפי' בנמצא סכינו יפה ובפרט כפי שנזכר במכתב כ"ת שנמצא סכינו פגום לאח"ש הלא דינו מבואר בש"ס ובש"ע דמעברינן לי' ומכריזין אבשרי' דטריפה היא וע' בתשו' אבקת רוכל סי' ר"ח שהובא שם תשו' מהר"ש פוקי שהאריך לאסור הבשר והכלים למפרע וע' בתשו' הרשב"ש סי' רנ"ב מכל הלין טעמי שחיטת השו"ב הלז אסורה כנבילה ואוכלי מבשר זבחו עונם ישאו ותקותי רעננה כי האנשים המחזיקים בידו אם יראת ה' על פניהם אחרי ראותם הדברים האלה הנאמרים באמת עפ"י דתוה"ק ישיבו ידם מבלע ומהשחית את נפשם במרק פיגולים דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו: סימן צד לק"ק צאנז. בעזהש"י יום ד' י"ב מרחשוון תר"מ לפ"ק סטריא. אלקים יחנך תלמידי היקר האברך המופלג משכיל ונבון כש"מ אלעזר שעהנפעלד נ"י: מכתבך הגיעני וששתי לראות מבין שורותיו כי הביאך ד' אל המנוחה ואל הנחלה אשר שפרה עליך לשבת השקט על משמרת התורה באין מפר ומפריע כן יהי ה' בעזרך ויאר עיניך בתורתו וישם בלבך אהבתו ויראתו ויאר פניו אליך להרכיבך על במתי האושר. ועל דברי תורה שהצעת לפני הנה נפשך יודעת מאד רוב טרדותי העוטרות אותי מימוני ומשמאלי אשר לא יתנוני הפג אחת על רצפת המנוחה והמרגעה בכל זאת פניתי מעט בין הפרקים לתת לך מענה למען הלהיב לבך לתורה ולתעודה. ונקיטנא ידי בקצרה כל האפשר: בדבר אשר הקשית בב"ק ס"ה ע"א ה"ד אילימא דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי קרן כעין שגנב לימא פליגא דרב אדרבה דאמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי' מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי תברה או שתיי' משלם כדהשתא איתבר ממילא משלם זוזא אמרי כי קאמר רב כגון דמעיקר' שויא ד' ולבסוף שויא זוזא קרן כעין שגנב תשלומי כפל ותשלומי דו"ה כשעת העמדה בדין. והקשית לשאול מאי פסיקא לי' להש"ס להקשות דרב פליג אדרבה דילמא רב ס"ל כרבה והא דקא' קרן כעין שגנב מיירי בטובח ע"י אחר וא"כ הא דבתברה או שתיי' משלם כדהשתא פירש"י ז"ל משום דההוא שעתא הוא דקא גזיל לה והתינח כשטובח בעצמו הויא הטביחה כי תברה או שתיי' משא"כ בטובח ע"י אחר לא נוכל למיחשבי' כמו שגוזל עכשיו לשלם הקרן כדהשתא כיון דאשלד"ע ורק לענין דו"ה רבי רחמנא דאמרינן יש שלד"ע וא"כ הוי כאיתבר ממילא ולכך משלם כעין שגנב עכ"ק: הנה בפשיטות נוכל לומר דאין מקום לקושיא זו דאין סברא לומר דקרא דבהמה וחיים מיירי דוקא בטובח ע"י אחר משום דא"כ ל"ל קרא דאו ותחת דדרשינן מיני' לרבות השליח הא מקרא דבהמה וחיים נשמע דאיכא תשלומי דו"ה בטובח ע"י אחר דהא עיקר הדרש דאחיי' לקרן כעין שגנב בא להורות למעט תשלומי דו"ה כעין שגנב כמ"ש התוס' בד"ה גופא כו'. ועוד אפשר לומר וליישב דהכי קאי פירכת הש"ס עפ"י מה דקיי"ל במשנה ר"פ מרובה דאין הגונב אחר הגנב משלם תשלומי כפל וטובח או מוכר אחר הגנב אינו משלם תשלומי דו"ה משום דכתיב וגונב מבית האיש ולא מבית הגנב וא"כ פריך הש"ס הכי אי איתא דרב מיירי היכי דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' א"כ בשלמא אי רב ס"ל דבתברה או שתיי' ג"כ משלם כדמעיקרא א"כ אצטריך הקרא דגניבה וחיים דדו"ה משלם כדהשתא דאחיי' לקרן כעין שגנב ולא תשלומי דו"ה וכמ"ש התוס' הנ"ל משא"כ אי ס"ל כרבה דבעלמא בתברה או שתיי' משלם כדהשתא א"כ ע"כ אצטריך הקרא דגניבה וחיים למעט דקרן משלם כעין שגנב ודו"ה נשאר על הדין דתברה או שתיי' דקיי"ל בעלמא דמשלם כי השתא היכי אפשר למימר הכי דהא אי נחשוב טביחה כתברה או שתיי' ואפי' בטובח ע"י אחר משום דבטביחה יש שלד"ע לגבי דו"ה כנ"ל א"כ הא הטעם דהוי כגניבה חדשה וא"כ הא בטובח אחר הגנב אינו משלם דו"ה והיכי יכילנא לחייבו דו"ה כי השתא מטעמא דהטביחה הוי כתברה או שתיי' הרי כיון דהוי כגניבה חדשה הא קיי"ל דאין גונב אחר הגנב משלם דו"ה דמה לי גונב אחר הגנב או שהוא בעצמו חזר וגנבו: והנה לאשר חזיתא לדעתך דלחדודי קא בעית ונכסוף נכספת לשמוע איזה פלפול לכן אמינא בישוב קושייתך ע"ד החידוד והפלפול דהנה האס"ז בב"מ מ"ג ע"א הקשה וז"ל הא דאמרינן איתבר ממילא משלם זוזא משום דהשתא לא עביד לי' ולא מידי אני תמה כיון דאמרינן דכי איתה הדרה למארי בעיני' ורחמנא חייבי' לגזלן באונסין אמאי לא מיחייב באונסין דהשתא וכדאמרינן נמי בעלמא נהי דאוקמ' רחמנא ברשותי' לענין אונסין לענין מיקני מ' אוקמ' רחמנא ברשותי' הלכך כי אייקר ודאי ברשותי' דמארי אייקר ותברא דממילא נמי איהו מיחייב עלה דחייב באונסין כשואל אטו כה"ג מי לא משלם ד' ותי' דשאני שואל דלא קניי' כלל ולא אפקי' מרשות בעלים כי יכולין עדיין למכרה ולהקדישה הלכך חיובו על שעת האונס אבל גזלן משעת גזילה אפקה מרשות בעלים שא"י עוד להקדישו וכיון שכן על ההוא שעתא בעינן לחיובי' כל היכא דלא עביד בה מעשה אחרינא ע"ש והנה בב"ק ס"ח ע"ב איפלגי ר' יוחנן ור"ל לענין טביחה ומכירה לאחר יאוש ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב חיובי' בין לפני יאוש בין לאחר יאוש ר"ל אמר פטור חיובי' לפני יאוש הוא אבל לאחר יאוש קנה שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר וכ' התוס' שם ד"ה ר"י וז"ל תימה דלכאורה קיי"ל כרבה דיאוש כדי קני וקיי"ל כר"י לגבי ר"ל דחיובי' אף לאחר יאוש ואמאי חייב אחר יאוש כיון דיאוש קני שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר ונלפענ"ד בישוב קושי' התוס' הלזו דהתוס' בדף ס"ו ע"א ד"ה כיון כו' כתבו דיאוש אינו כהפקר גמור דאי יאוש הוי כהפקר א"כ אפי' אתא לידי' באיסורא יכול לקנות מן ההפקר והנה באמת רש"י ז"ל בגיטין פ' השולח כ' דיאוש הוא מתורת הפקר וא"כ טעמא בעי מ"ש בהיתרא או באיסורא וכ' הקצוה"ח בסי' שס"א להסביר הענין עפי"ד התוס' בע"ז ע"ב ע"א שכתבו שם גבי הא דפריך התם למ"ד משיכה בנכרי אינו קונה מהא דב"נ נהרג על פחות משו"פ ולא ניתן להשבון וא"א משיכה בנכרי אינו קונה אמאי נהרג ומשני משום דצערי' לישראל ומאי לא ניתן להשבון דאינו בתורת השבון והקשו התוס' דהא היכא דליכא זוזי כגון במציאה או מתנה לכ"ע קונה משיכה בנכרי א"כ בגזל נמי כיון דליכא זוזי קונה משיכה ותי' דאי אינו קונה בנכרי במקח אף בגזל נמי ל"ק דל"ד למציאה ומתנה דבהיתרא אתא לידי' אבל בגזל דבאיסורא אתא לידי' אי ל"מ משיכה במקח ל"מ אף בגזל וא"כ כיון דקיי"ל כר"י דאמר ד"ת מעות קונות ולא משיכה א"כ הא דזוכין בהפקר במשיכה בלא מעות היינו משום דהיכא דליכא דמים משיכה קונה וא"כ היכי דבאיסורא אתא לידי' ל"ק במשיכה כיון דאינו קונה במקח ע"ש דפח"ח ולפי"ז הרי בש"ס ב"ב מ"ד ע"א אמרינן נהי דמייאש מגופה מדמי מי קא מייאש והיינו דעכ"פ דמים בעי שלומי. והנה הסמ"ע כ' בסוס"י שס"ב לענין אם קנאו בשינוי דצריך לתת לו הדמים ואם אין לו דמים צריך לתת לו גוף החפץ דלענין זה ל"ק בשינוי ע"ש במ"ש ליישב בזה קושי' הה"מ ובמק"א העליתי דה"ה לענין יאוש אמרינן הכי דכיון דמדמי לא נתייאש וחייב לתת לו הדמים ואם אין לו דמים ע"כ צריך להשיב לו גוף הגזילה. והנה התוס' בפסחים ו' ע"א כ' שם לענין המקבל צאן ברזל מן הנכרים הולדות פטורין מן הבכורה אע"ג דמצי מסלק לי' לנכרי בזוזי מ"מ כיון דתחלה היתה הבהמה של הנכרי וכיון דא"ב זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' ע"ש וא"כ לפי"ז ה"נ לכאורה צריך להבין אמאי קאר"ל דלאחר יאוש שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר הרי אפי' אחר שנתייאש ל"ה שלו כיון דעכ"פ דמים בעי שלומי ואי לא משכח זוזי ע"כ צריך ליתן לו גוף הבהמה כנ"ל א"כ עדיין לא נפקא מרשותי' דבעלים כמ"ש התוס' הנ"ל לענין בהמת אנונא אולם הדבר נכון דעד כאן לא קא' בש"ס ב"ב הנ"ל מדמי מי קא מייאש רק משום דהתם אזלא אליבא דר"ש ורב ששת אית לי' בב"ק ס"ח דיאוש גרידא לא קני וע"כ דס"ל דיאוש אינו כהפקר גמור וע"כ אמרינן דמעות צריך לשלם משא"כ ר"ל לשיטתי' אזיל דס"ל משיכה מפורשת מה"ת א"כ איכא קנין משיכה בגזל אף אי באיסורא אתא לידי' וא"כ שפיר הוי יאוש מטעם הפקר וכיון דהוי כהפקר גמור אי קני לה ביאוש קני לה לגמרי ואף דמים א"צ ליתן ולכך שפיר קא' שלו הוא טובח ושלו הוא מוכר וא"כ לפי"ז אזדא קושי' התוס' הנ"ל דנהי דאנן קיי"ל כרבה דיאוש כדי קני מ"מ כיון דרבה מספקא לי' אי יאוש קני מדאורייתא וע"כ דס"ל דאינו כהפקר גמור וא"כ דמים בעי שלומי וע"כ שפיר פסקינן דחיובא גם לאחר יאוש דל"ש לומר שלו הוא טובח כיון דצריך לשלם דמים ואי לית לי' זוזי שקיל הבהמה א"כ לא נפקא מרשותי' דבעלים כנ"ל ושפיר לדידן חייב דו"ה אף בטבח ומכר לאחר יאוש (והא דפריך ר"ח לר' אילעא בדף ס"ה ע"ב מגנב טלה ונעשה איל כו' ואיס"ד קניי' בשינוי אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר אף דעכ"פ צריך ליתן דמים ז"א דשפיר פריך לר' אילעא דאיהו גופי' קא' גנב טלה ונעשה איל נעשה שינוי בידו וקנאו טבח ומכר שלו הוא טובח שלו הוא מוכר הרי דאיהו גופי' ל"ל האי סברא או דס"ל כמ"ד סתם גניבה יאוש בעלים ואיכא יאוש ושינוי דקנה לגמרי וא"צ ליתן דמים כמו שהארך בזה בישיע"ק אה"ע סי' כ"ח ולכך פריך לי' שפיר מהברייתא דאיפכא תניא) והנה שם איתיבי' ר"י לר"ל גנב והקדיש ואח"כ טבח משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי דו"ה אימת אילימא לפני יאוש מי קדוש איש כי יקדיש את ביתו קודש א"ר מה ביתו שלו אף כל שלו אלא פשיטא לאחר יאוש וטעמא דהקדיש הוא דאינו משלם תשלומי דו"ה דכי קא טבח דהקדש קטבח אבל לא הקדיש טבח משלם תשלומי דו"ה ואיס"ד יאוש קנה אמאי משלם שלו הוא טובח שלו הוא מוכר א"ל הב"ע כגון שהקדישוהו בעלים ביד גנב ומי קדוש והאר"י גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב ומשני הוא דאמר כצנועין כו' והנה שם לעיל מיני' ס"ל לרב ג"כ דחיובא דדו"ה אינו אלא