הרי בשמים רט

סימן צג בעזה"י יום א' כ"ה ניסן שנת תרל"ז לפ"ק סערעט. יצו ה' את הברכה עלי ראש כבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי משנתו זך ונקי. כש"ת מוה' יהושע פאליק זאב נ"י. אבד"ק פאלטישען יצ"ו במדינת מאלדווי בעהמח"ס נהירא דאורייתא: נעימות ימינו לנכון הגיעני בחהמ"פ העבר וידי הי' אסורות בעבותות החג מהתנהל לעטי לרגל מלאכת סופרים בחה"מ להשיבו דבר והנה אם אמנם מעודי כלאתי רגלי מהצב על סלע המחלוקת ובמקום אשר ינצו אנשים יחדיו ומדנים בין אחים יפריד ואש המריבה מתלקחת לא אעבור בתוך מיראתי לבל תכוינה רגלי מגחלי רתמים הבוערים בקרבו אולם לאשר חזקו עלי דברי שאלת כ"ת לחוות דעי וכי יתחמץ לבבי ולמשמע אזן דאבה נפשי לקול דברו החוצב להבות אש דת לאפרושי רבים מאיסורא כי רבו המהומות והמבוכות המריבות והקטטות בקרב עדתו רבו פורעי פרעות בתוך העיר ונכשלים באיסור יאזרו חיל לפרוץ גדרן של ראשונים על כן תפיג תורה ויתחלל כבוד שמים ח"ו אמרתי לא עת לחשות היא וחשתי להרים מכשול מדרך עמי ולהשיב לו כאשר יורינו מנדעי לבבי בעזהש"י: ע"ד התקנה אשר נוסדה מקדם קדמתה בהסכמת הרב וזט"ה במעמד רוב אנשי העיר ונעשה טאקסע על הבשר לתקנת העניים אשר הזמן הבוגד הכביד אכפו עליהם ומטה ידם לתת לכסף מוצא בתשלומי המסים אשר ככבד אבן ונטל החול העיקו צוארם מבלתי יכולת למלאות ידם באיזה מסחר אשר ממנו יביאו טרף לביתם כי רגליהם לנחושתי המסים הוגשו וע"י התקנה הנ"ל נקרא דרור לנפשם אל אשר יהי' רוחם ללכת לבקש טרפם ומחית ביתם והמסים נשתלמו עבורם מקופת הכנסת הטאקסע הנ"ל ועי"כ רובם ככולם קימו וקבלו עליהם בח"ח בפ"מ לבלתי אכול בשר זביחה בלי טאקסע. ועתה קמו מתוך העדה כשלשים איש ויהרסו אשיות התקנה הלזו ויביאו להם שו"ב א' אשר זה כמשלש שנים לא עסק בעניני שו"ב וישלוף חרבו מתערה ושוחט בלי טאקסע והעניים נפשם ברעב תתמוגג ישאגו מנהמת לבם בקול מר חודר לבב שומע וימס כל רוח אנוש על הבשר אשר הם שוברים מטה לחמם והמה כפתן חרש יאטימו אזנם ויקשיחו לבם מהקשיב לקול תחנוניהם וכעת נפשו לשאול הגיעה מה דינו של השו"ב הלזה: הנה מראשית כזאת הודעתי בתשו' לקהלה א' אשר כמקרה הלזו קרה גם שמה והבאתי תשו' הרא"ש ז"ל שהובא להלכה ביו"ד סי' א' בקהל שהטילו חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ועבר א' ושחט שחיטתו אסורה והבאתי דעת הפוסקים האחרונים בזה וכתבתי לפלפל דהמיעוט גרירי אחר הרוב בזה ועתה אנופף ידי לבאר מה שיש לדון עוד בזה אפי' בלאו תקנת הקהל מה שהרשות לצבור לאסור את המותר אפי' בלי חרם לבר מן דין שחיטת השו"ב הלז אסורה מצד שהורגל בעבירה לעבור על החרם כמה פעמים דהנה בש"ע סי' ב' מובא דעת הרמב"ם ז"ל דאפי' מומר לא' משאר עבירות צריך לבדוק לו סכין ומבואר בש"ך שם דבלא בדק לו סכין אפי' בדיעבד שחיטתו אסורה וע' פמ"ג שכתב דהכי הלכתא וכ"כ בפרי תאר שם ומבואר בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ה בשם תשו' הרמב"ן והרשב"א והריב"ש דהעובר על החרם דינו כעובר על השבועה ודינו בספקו להחמיר כספיקא דאורייתא וכ"כ בט"ז וש"ך יו"ד סי' רי"ח וע' בט"ז שם שכ' דאף דתקנת הקהל בלי חרם אינה רק דרבנן מכל מקום היכי שהיא למגדר מילתא הויא דאוריי' וכ"כ בסי' רכ"ח סקמ"ב באורך וע' בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ז וסי' ע"ה ובחאה"ע סוס"י ע"ז וע' בתשו' הרדב"ז ח"ג סי' תקי"ח (ובתשו' רש"ך ח"ג סי' ק"ח ובתה"ד סי' רס"ה פוסקים דתקנת הקהל אף בלי חרם הוי דאוריי' ובתשו' מהר"י מינץ כ"כ בשם רש"י והמרדכי והא"ז וע' בתוס' שבועות מ"ו ע"ב ד"ה אבל א"כ כיון שחשוד לעבור על החרם צריך לבדוק סכין וליתן לו אמנם אף לשי' הפוסקים דחרם אינו רק דרבנן וא"כ אינו חשוד על השחיטה שהיא איסור דאוריי' כדאמרי' בבכורות ל' ע"א נהי אדרבנן חשיד אדאורייתא לא חשיד אמנם כיון שהוא ממונה ג"כ על בדיקת הריאה ושכיחי כמה טריפיות שהן מדברי סופרים א"כ אינו נאמן על בדיקת הריאה וכ"כ האחרונים: איברא שלפענ"ד יש לעיין בזה דהא באמת הקשו התוס' בחולין ג' ע"ב דאמאי אינו מועיל במומר יוצא ונכנס כמו בכותי ותי' דבישראל מומר ל"ש מירתת כמו בכותי דכיון שסבור שמוחזק כישראל לכל דבריו לא יבדקו אחריו וע' בתוס' ע"ז ל"א ע"א ד"ה דאמר רב ובב"מ כ"ד ע"ב ד"ה אתלתא קרנתא שכ' ג"כ דבישראל חשוד ל"ש מירתת ע"ש ולכאורה יש להבין הרי מצינו דגם בישראל חשוד סמכינן אסברא דמירתת כמבואר ביו"ד סי' פ"ג ופ"ו וסי' קי"ט ועכצ"ל כמ"ש התב"ש בסי' ב' ס"ק ט"ו דהא דסמכינן בישראל חשוד אסברא דמירתת אינו רק באיסור דרבנן אבל לא בדאורייתא והכי מבואר בב"י ורמ"א סוס"י קי"ט ולפי"ז נוכל לומר דבנ"ד ממ"נ יש להכשירו דלענין דניחוש שיכשיל באיסור דאורייתא הא חשיד אדרבנן לא חשיד אדאורייתא ואם דניחוש שיכשיל בטריפיות שהם מדרבנן הא לגבי איסור דרבנן שפיר נוכל לסמוך אסברא דמירתת עכ"ז האמת יורה דרכו כי בענין שו"ב כזה שהוא שוחט מן הצדדין הצד המחזיקו רוח הנצחון מדברת מתוך גרונם ואף אם יראו ממנו דבר מכוער יכחידו האמת תחת לשונם כנודע בארץ הנשמה הלזו אשר לא ינוח שבט היראה על גורל המחלוקת והאמת נעדרת מעיני האורבים הבאים במחתרת אם כן לא יחת השו"ב הלז מאימת היוצאים והנכנסים ויעשה כשרירות לבו כי ידע בנפשו אשר לא תרפינה ידי התומכים אותו אף אם יעשה שלא כשורה ועל כל פשעים תכסה אהבת הנצחון א"כ בודאי ל"ש מירתת בכה"ג. והנה הרא"ש בפ"ק דחולין הביא דעת הרמב"ם הנ"ל והעיר עליו מהא דנקט רבא בחולין ג' מומר אוכל נבילות לתיאבון בודק סכין ונותן לו ואמאי לא נקט רבותא דאפי' במומר לשאר דברים נמי בעי בדיקת סכין. והנלפענ"ד לתרץ עפימ"ש הפוסקים בטעמא דהרמב"ם עפי"ד הג"א בפ"ק בחולין שכ' בשם רבינו ברוך דהא דע"א נאמן שחיטה אע"ג דאתחזק איסורא משום דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם וקשה נימא סמוך מיעוטא דאינם מומחין לחזקה היינו חזקת איסור שאינו זבוח וע"כ משום דהשוחט אית לי' ג"כ חזקת כשרות והיכא דאיכא רובא וחזקה הוי המיעוט מיעוטא דמיעוטא ול"א סמוך כו' והתינח באדם סתמיי משא"כ במומר לד"א הא איתרע חזקת כשרות שלו כיון דמבואר בפוסקים דחזקת כשרות היא מטעם חזקה דמעיקרא שנולד בלתי חשוד ומסתמא לא אשתני משא"כ מומר לד"א הא חזינן דאשתני ואמרינן סמוך כו' וחיישינן דילמא ישחוט בסכין פגום דהיכי דאיכא טירחא ל"ש הך חזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ולכך בעי בדיקת סכין (וביותר יש להסביר הענין עפי"מ שאמרתי לפרש דברי רש"י ז"ל בחולין י"ב ע"א שפי' רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם וז"ל שאם לא הי' מומחה לא הי' שוחט והוא תמוה מה בעי רש"י ז"ל בזה ונראה דהנה באמת הקשו הקדמונים נימא סמוך מיעוטא לחזקה דשאינו זבוח אולם י"ל דהדבר נכון עפי"ד התוס' בבכורות כ' סוף ע"א שכתבו גבי רוב ע"ה מעשרין הן דל"ש לומר סמוך מיעוטא דאין מעשרין לחזקת טבל דאין להחזיק אדם ברשע בשביל המועט ע"ש ולפי"ז י"ל גם בהא דרוב מצויין א"ש מומחין הן דהטעם הוא משום שאם לא הי' מומחה לא הי' שוחט דקיי"ל כל טבח שא"י הלכות שחיטה אסור לאכול משחיטתו וא"כ אם לא הי' מומחה לא הי' מאכיל לנו דבר איסור דאין להחזיק אדם ברשע בשביל המיעוט כסברת התוס' הנ"ל וז"ש רש"י שאם לא הי' הומחה כו' כדי לתרץ קושי' הקדמונים דנימא סמוך כו' ולפ"ז התינח בשאר בנ"א משא"כ במומר לד"א דל"ש הסברא דאין להחזיקו ברשע בשביל המיעוט כיון דבלא"ה הוא רשע א"כ ל"ש בי' רמא"ש מומחין הן. אמנם יש להתבונן בזה לפי"ד התוס' ב"מ קי"ז ע"א ד"ה והא ובשבועות מ"ו ע"ב שכתבו גבי אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דל"ש חזקה זו אלא כשאנו דנין על אדם פרטי אם הוא גכבו אבל כשאנו דנין אם נגנב או לא ל"ש לומר בזה אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן דכמה גנבים איכא בעולם ע"ש ולפי"ז ל"ש הסברא הנ"ל דאין להחזיק אדם ברשע בשביל המיעוט רק כשאנו דנין על אדם פרטי אבל כשאנו דנין על הכלל שלא ידענו מי הוא השוחט בזה ל"ש לומר אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן דכמה רשעים איכא בעולם וא"כ לפי"ז בש"ס חולין הנ"ל גבי מצא תרנגולת שחוטה בשוק דלא ידעינן מי שחטה היכי אמרינן התם רמא"ש מומחין הן הא בזה הדרק"ל נימא סמוך כו' ואי דאין להחזיק אדם ברשע בשביל המיעוט כנ"ל ז"א דהא התם אין אנו דנין על אדם פרטי ויל"ע בזה) ועל גוף השחיטה מהימנינן לי' מטעם חזקה דלא שביק כו'. וע' ברמב"ם פי"ד מה' עדות ה' ד' שכ' וז"ל עא"נ באיסורין אע"פ שפסול לשאר עדות שהרי רשע בעבירה ששחט שחיטתו כשירה ונאמן לומר כהלכה שחטתו וכ"כ שם בהלכה ח' וע"כ דדוקא על בדיקת הסכין דאיכא טירחא לא מהימנינין לי': אמנם הא באמת הקשה בשו"ת נוב"י מהדו"ק חאה"ע סי' מ"ג הלא כנגד חזקת איסור שאינו זבוח איכא חזקה דהעמד בהמה בחזקה שאינה מטמאה דאם יש פסול בשחיטה הא הויא נבילה והיא מטמאה ונעמידנה בחזקת שאינה מטמאה אולם י"ל הא בשעה שמפרכסת אינה מטמאה טומאת נבילות א"כ אז יש מקום לחזקת איסור שאינו זבוח לחול דל"ל חזקה המנגדת וממילא נשארה הבהמה באיסורה ומטמאה לאחר שמתה טומאת נבילות אמנם התינח בבהמה משא"כ בעוף הלא כ' התוס' בחולין פ"ד ע"א ד"ה בעי' ובב"ק ע"ו ובתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' כ"ה העלה כן גם בדעת הרמב"ם ז"ל להלכה דבעוף ל"א מפרכסת ה"ה כחי' משום דחיותו מועט ע"ש וא"כ אין פנאי לחזקת איסור שאינו זבוח לחול משום דתיכף יש כנגדה החזקה דהעוף שאינו מטמא בגדים בבית הבליעה משום דל"ש בי' מפרכסת ה"ה כחי' וא"כ ל"ש סמוך מיעוטא לחזקה ועכצ"ל דהא דכ' הרמב"ם דמומר לד"א בעי בדיקת סכין הוא דוקא לשחיטת בהמות ולא לשחיטת עופות וא"כ לפי"ז מיושב שפיר מה דנקט רבא מומר אוכל נבילות לתיאבון משום דרצה לכלול אפי' שחיטת עופות ג"כ בעי מומר לאותו דבר בדיקת סכין משא"כ מומר לד"א ל"ב בדיקת סכין רק לשחיטת בהמה כנ"ל ול"ק קושי' הרא"ש ז"ל. אמנם קשה לכאורה לפי"ז דהנה הרשב"א בחי' לחולין שם הקשה דהאיך מהני במומר בדיקת סכין הא בעינן בדיקת סימנין לאחר שחיטה ושמא לא נשחט הרוב ותי' דאמרינן דבודאי בדק הסימנין ואי ראה שלא שחט הרוב גומר קודם שיעור שהיי' דלא שביק היתרא ואכיל