הרי בשמים רז

והוא כאותה שאמרו שם כלום נדרת אלא מפני כבודי זהו כבודי בכל זה בנ"ד הא ל"ש זה כיון שזהו דוקא אם הי' התנאי רק לטובת המדיר יכול אומר הריני כאלו התקבלתי טובתי וזהו השלמת רצוני משא"כ אם הי' גם טובת הנודר בזה הא ל"ש למימר הכי כמבואר בנימוק"י בנדרים פר"א וז"ל יש שואלים ל"ל למשה כולי האי דהא ליתרו חמיו נדר וכבר א"ל לך לשלום והו"ל כא"ל כלום נתכונת אלא מפני כבודי זהו כבודי כו' דמשה לא לרצון יתרו לבד נדר אלא אף לרצון עצמו מפני בריחתו למצרים והיינו דכתיב ויואל ולא כתיב וישבע מפני שמשמש גם בלשון רצון כתרגומו ולכך צריך רשות יתרו וצריך נמי התרת חכם עכ"ד הרי דהיכי דהוא להנאת הנותן והמקבל ל"ש לומר סברא הנ"ל וה"נ הי' גם טובת הש"ץ דלולא שבועתו לא הי' שוכרין אותו אנשי הקלויז ועוד דאפי' את"ל דבנידן הנ"ל בנשבע לפרוע חבירו לזמן פ' אם פטרו לאותו הזמן נסתלק איסור השבועה מעליו וכמו שמבואר באמת מדברי הנ"י שם והריטב"א ס"פ קונם יין דאריכות זמן הוי כמחילה לשעה ואפי' ל"א הריני כאלו התקבלתי נפטר משבועתו ע"ש היינו התם כיון דלא הי' השבועה רק לזמן הלז ולכך כשאותו הזמן חלף הלך לו במחילת המלוה נתבטלה השבועה דעל זמן שאחריו הא לא נשבע משא"כ בנ"ד הא נשבע להיות ש"ץ בביהמ"ד הלז בי"נ כל ימי חייו א"כ אף שהותרה לו איסור השבועה על שנה אחת בהרשות הג' אנשים הא עדיין רובץ עליו איסור השבועה של השנים האחרות והכי מבואר בדברי הנ"י שם דהיכי דהי' נכלל מתחלה בהשבועה גם זמן שאחריו אם מחל לו זמן א' לא נפטר עדיין משבועתו להזמן הב' ע"ש וע' בט"ז סי' רכ"ט סק"ה דבאומר הריני כאלו התקבלתי מקצת הפרעון דהו"ל כאלו פרעו אותו מקצת מ"מ לא הותר השאר כיון שכבר נתחייב לו לפרוע הכל לא הפסיד במה שויתר לו אותו מקצת והה"נ כיון דהשבועה היתה על כל ימי חייו ל"מ מה שויתרו לו שנה אחת והרי זה דומה למ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תר"ט וז"ל שאלת על ראובן שנשבע לשמעון שלא יעשה דבר פ' או שלא ילך למקום פ' אלא מדעתו ורשותו והוצרך ללכת ונתן לו רשות אם יוכל ללכת פעם אחרת שלא ברשותו תשובה השבועה במקומה עומדת כיון שלא התירוה ואפי' אמר שמעון אני מתיר לך השבועה עד שימצא לו פתח וחרטה ויתירו לו ג' או יחיד מומחה כשאר היתר שבועות ונדרים הלכך בכל פעם שירצה לילך למקום פ' או לעשות דבר פ' צריך לקחת רשות משמעון ול"א בכי האי נדר שהותר מקצתו הותר כולו דל"א אלא כגון שנשבע או נדר שלא יהנה מראובן ושמעון ונשאל על שבועתו על א' מהם הותר גם חבירו אבל בנ"ד לא הותרה השבועה כלל עכ"ל הרי דבכה"ג שלא הותר לו רק מפאת נטילת רשות ל"ש הותר מקצתו הותר כולו והכי מבואר בתשו' הריב"ש סי' קצ"ה דרק בנדר שניתר ע"י חכם שייך נדר שהותר מקצתו הותר כולו ולא במה שממילא הוא מותר בזמן הלז אח"כ האיסור במקומו עומד ע"ש וכן מפורש יוצא מדברי הב"י בתשו' אבקת רוכל סי' קפ"ג שכ' וז"ל ואפי' לד' התוס' בנ"ד לא הותר כולו משום דע"כ ל"א התוס' דאפי' בהיתר שלא ע"י פתח הותר כולו אלא כשהי' שם התרת חכם משום שעוקר הנדר מעיקרו ובנ"ד כפי המובן מלשון השאלה ל"ה שם התרת חכם כדרך התרת נדרים בג' אלא שא"ל רבו שהוא מרשה אותו כו' ע"ש וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' מ"ח גבי שוחט שנשבע שלא ישתתף עם השוחט הב' ואח"כ הרשהו החכם להיות שותף עמו בימים טובים כ' שם דל"ש בזה הותר כולו דל"ש כן אלא בהתרת חכם ע"י פתח וחרטה דדמיא קצת לנדרי טעות אבל שלא בהתרת חכם השבועה במקומה עומדת דמה שהרשה לו החכם רק ביו"ט לפי שבימים האלה צריכין להצטרף ואיש את אחיהו יעזורו אבל בשאר ימות השנה לקבעי' הדר ע"ש ולפי"ז בנ"ד כיון שלשון שבועתו הי' שלא יתפלל במק"א אם לא ברשות הג' אנשים הא די שיתנו לו רשות וא"צ היתר חכם כמבואר בסי' רכ"ח סל"ח נשבע שלא לעשות דבר פ' שלא ברשות פ' כיון שנתן לו אותו פ' רשות הותר וא"צ התרה וא"כ כיון דלא הותר לו בשנה שעברה אלא מפאת שנתנו לו הג' אנשים רשות בכה"ג ל"א הותר כולו: והנה אפי' אי נימא דבנ"ד הי' צריך אשתקד ג"כ התרת חכם כיון דל"ש בנ"ד לומר זהו כבודי והשלמת רצוני כיון דהוא טובת שניהם וכנ"ל וגם כיון שנזכר בלשון השבועה מתחלה ע"ד ג' אנשים ובכה"ג הא בעינן התרה והיינו באופן שמועיל גם בעד"ר כשהוא לדב"מ וכדומה וכמבואר בב"י סי' רכ"ח דרמי מירמא לה תשובות הרשב"א ז"ל אהדדי והעלה דהיכי שאומר ע"ד ששיתף את חבירו בעיקר הנדר אז בעינן התרה וכשאמר ברשות פ' א"צ רק נטילת רשות ע"ש והכי מבואר בש"ע שם סעי' ל"ו וא"כ כיון שאמר מתחלה ע"ד ג' אנשים אף שמתנה אח"כ שברשות הג' אנשים יוכל להתפלל במק"א מכל מקום דמתחלה אלומי אלמי לנדרו שלא יועיל נטילת רשות שוב ל"מ תנאו שאח"כ דומיא דאמרינן בביצה כ' ריש ע"א הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה הריני נזיר ואגלח ממעות מע"ש נדור ואינו יוצא נזיר ואינו מגלח ופירש"י דכיון דאמר הרי עלי נתחייב וכי הדר ואמר ע"מ לאו מילתא הוא והה"נ כשאמר ע"ד הא קיבל עליו שלא תועיל לו נטילת רשות א"כ אף שמתנה אח"כ שבנתינת רשות יוכל להתפלל לאו מילתא הוא בכל זאת כיון שלא התירוהו בפירוש רק על אותה שנה לא הותר השאר כמבואר ברמ"א סי' רכ"ח סכ"ז דיכולין להתיר קצתו ולהניח קצתו והכי מוכח נמי מדברי הר"ן בנדרים פ"ה ע"א גבי כהנם ולוים נהנים לי יטלו על כרחו והקשה הר"ן וז"ל וא"ת א"כ האיך יטלו כהנים ע"כ למה לא ניחוש דילמא מיתשל ומתהני מדידי' ובחי' הרשב"א שם ביאר יותר דהכונה דילמא יתשל אמקצת כהנים ומקצתן ישארו באיסורן ונמצאו כהנים שלא איתשל עליהן נטלו באיסור למפרע ע"ש וקשה נימא נדר שהותר מקצתו הותר כולו ויהי' כל הכהנים מותרין אע"כ דהיכי דמתנה בפירוש להתיר רק מקצת המקצת שלא נשאל עליו באיסורו עומד והכי מבואר להדיא בתשובות אבקת רוכל הנ"ל וא"כ לפי"ז בנ"ד בכל ענין לא הותר רק השנה האחת שהרשוהו לו ואח"כ הדר חל עליו איסור השבועה וא"כ אינו חל עליו הת"כ שעשה אח"כ עם בני הכפר כיון דקיי"ל דאין שבועה חלה על שבועה מכ"ש בת"כ שהיא מחלוקת בין הראשונים ז"ל אם הוא כשבועה ע' בשו"ת תשב"ץ ח"ב סי' קמ"א א"כ בודאי מוכרח הש"ץ להתפלל בהקלויז. ועוד י"ל דאפי' אי לא הי' איסור השבועה אין יכולת ביד הש"ץ לחזור מחיובו ולהשכיר א"ע במק"א עפימ"ש המח"א ה' שכירות פועלים סי' ז' דהיכי דהפועל רוצה לחזור לפי שנותנין לו במקום אחר ביוקר א"י לחזור משום דהטעם דפועל יכול לחזור הוא משום דכתיב עבדי הם ולא עבדים לעבדים א"כ דוקא כשחוזר בו בסתמא תלינן שאינו רוצה לעבוד עוד אבל בחוזר בו מחמת יוקרא גלי דעתי' דניחא לי' בעבדות ומש"ה אין שומעין לו ע"ש מכל הלין טעמי נראה שמחויב הש"ץ להתפלל בהקלויז שהשכיר א"ע מכבר ולא הותרו מעליו חרצובות השבועה. ה' הטוב יקבל ברחמים וברצון את תפלותינו בימים הקדושים הבע"ל ונצא בדימוס בכלל כל ישראל כנפש ידידם דור"ש באהבה מברכם בכוח"ט בספרן של צדיקים. לחיים ארוכים ומתוקים: סימן צב בעזה"י יום ג' ויקהל תרמ"ב לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי כש"מ צבי הירש פרידמאן נ"י ראבד"ק בערגסצאי והגלילות יצ"ו במדינת אונגארין: מכתבו הגיעני והנני להשיבו על אתר בדבר שאלתו בעובדא דאתא לקמי' באיש אחד שלמד אצל חבירו מלאכת עשיית מיני משקאות שונים באופן שלא יעסוק במלאכה זו בגבולו עד עשר פרסאות מעירו וגם לא ילמד לשום אדם בגבול ההוא ושילם לו שכרו משלם בעד הלימוד כפי שהתנה עמו ואח"כ לוה האומן מתלמידו מאה זהובים כסף לזמן ובהגיע תור הפרעון לא רצה להחזירם לו רק בתנאי שיתן לו כתב באו"ש שלא ישנה הבטחתו כנ"ל ונכתב כתב ע"ז והוא הוכרח לחתום א"ע כדי לגבות ממונו ועתה ירד התלמיד ממדריגתו פלאים ר"ל ואינו באפשרי לקיים הכתב הלז כי זוגתו לא תתרצה בשום אופן לזוז ממקומה וכבר נתהוו מחמת זה קטטות ומריבות בינימו ואין להם אף לחם צר ואין לו פרנסה אחרת עד אשר אלצהו ההכרח לעבור פעם א' להתעסק במלאכה הלזו בגבולו וכעת נפש האומלל בשאלתו להתיר לו כי חייו וחיי אנשי ביתו תלואים לו מנגד המלאכה הזאת למצוא ממנה חית ידו ובכתב נכתב שקיבל ע"ע בח"ח ובשד"א ובנדר עכת"ש: הנה מה שהחל כ"ת לדון בזה מדין שבועה בכתב דיש בזה פלוגתא דרבוותא אי מהני במבוכה זו לא נוכל להכניס ראשנו מלבד מ"ש בתשו' שב יעקב חאה"ע סי' מ"א ובנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ו וחח"מ סי' ל' דחרם בכתב מהני אלא אפי' אי נימא דאין חילוק וכמו שמבואר בתשו' מהריב"ל סי' מ"ז ובתשו' מהרמ"פ ובתשו' ב"ח החדשות סי' כ"ג ובתשו' שער אפרים סי' ס"ו דדמיין להדדי וגם הנוב"י גופי' בחיו"ד סי' ס"ח מסתפק בזה וגם החת"ס חיו"ד סי' רכ"ז ה"ר ממ"ק י"ז ע"א דאין חילוק ע"ש אמנם הא רבו הפוסקים שמחמירין בשבועה בכתב ובראשם המהרמ"פ בתשו' הנ"ל ובתשו' מהראנ"ח ח"ב סי' נ"ח והחו"י בתשו' סי' קצ"ד ובתשו' שבו"י ח"ב סי' קנ"ו וכבר יש אתי בכתובים פלפול ארוך בזה וכעת ראיתי בשו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תר"ה וכן הבעל שב יעקב עיקר ראייתם דכתיבה ל"ה כדיבור הוא מש"ס מגילה י"ח ע"ב הי' כותבה דורשה ומגיהה אם כיון לבו יצא כו' ה"ד אי דקא מסדר פסוקא פסוקא וכתב לה כי כיון לבו מאי הוי על פה הוא אלא דכתב פסוקא פסוקא וקרי לה ומי יצא כו' והקשו דאי נימא דכתיבה כדיבור ל"ל להש"ס לומר דקורא הפסוק ואח"כ כותב דיוצא בקריאה זו הרי הכתיבה עצמה היא קריאה אע"כ דכתיבה ל"ה כדיבור ולפע"ד י"ל עפי"ד הש"ס פסחים נ' ע"א ר' אבינא רמי כתיב זה שמי לעלם וכתיב וזה זכרי לדור דור אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביוד קא ונקרא אני באלף דלת ופירש"י כתיב זה שמי לעלם בהעלמה וכתיב וזה זכרי דמשמע קריי' ולא העלמה כו' שני שמות לימדו שם הכתיבה ושם הקריי' עכ"ל הרי דלשון זכרי ממעט כתיבה ומשמעותו קריי' בפה דלעלם מורה על הכתיבה וזכרי מורה על שם הקריי' בפה וכיון דבמגילה כתיב נזכרים ונעשים א"כ זכירה ממעט כתיבה אבל בעלמא י"ל דכתיבה כדיבור דמי אך בזה יש לדון צד להיתר מה שכתוב בהכתב לשון עבר קבלתי עלי עפי"ד הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב סי"ב שכ' וז"ל כתב