הרי בשמים רה

כיס של צדקה כו' סוף דבר כל צורכי הקהלה יעשה על פיהם ככל אשר יאמרו הרוב ואם המיעוט ימאנו ויעמדו מצוד מלשמור ולעשות ככל הכתוב יש כח ביד הרוב או מי שימנו עליהם הרוב לראשים להכריח אותם כו' והמסרב לומר דעתו עפ"י הברכה דעתו בטלה וילכו עפ"י הרוב מקבלי הברכה עכ"ד והובא ברמ"א ח"מ סי' קס"ז ס"א להלכה וע' בתשובת הרא"ש כלל ז' סי' ג' שכ' דהולכין אחר רוב פורעי ממון וכ' המהרי"ט ח"א סי' ס"ט דאין כונתו שאפי' הם שנים ופורעין יותר מכל הקהל דאזלינן בתר הב' שהם רוב ממון אלא דאתא לאפוקי אותם שאינם פורעים כלל אלא רוב ממון ר"ל רוב פורעי ממון ושוים העשיר בעשרו והעני בעניו דלפום גמלא שיחנא וכ"כ נזהר אותו עני על פרוטה שלו כמו שנזהר העשיר בדינר שנוגע לחלקו כו' הלכך אזלינן בתר רוב דיעות ע"ש וכ"ה בכנה"ג ח"מ סי' קס"ג צבא רב מן הפוסקים שמסכימים לזה וע' תשו' מהר"א ששון סי' ס"ט וע' בתשו' כנ"י סי' י' דבענין קבלת ש"ץ או שו"ב בעינן רוב בנין ורוב מנין ואם לא יוכלו להשוות א"ע אז רוב מנין עדיף מרוב בנין אך בתשו' רשד"ם חא"ח סי' ל"ז כ' דבבלתי שוים רוב בנין עיקר אפס מבואר שם מדבריו דרוב בנין אין הכונה בעלי כיסים דוקא רק שאם הוא בעסק מינוי רב וכדומה שתלוי בחכמה בעינן שיהי' הרוב בעלי חכמה ומדע ע"ש ובודאי כן הוא ג"כ בענין מינוי שו"ב וע' בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ע"ז שכתב בענין תקנת הקהלות שהוא למיגדר מילתא לאפרושי מאיסורא אי לדבר מצוה יכולין הרוב לכוף את המיעוט וע' עוד שם בשאלה השני' שיש בעיר א' מרביץ תורה ומורה ושופט בכל הד' קהלות וקהל א' בעטו וקיבלו עליהם חכם א' שהוא סני שומעני' וכתב שאם הוא סני שומעני' אין זה צריך לא שאלה ולא תשובה שאפי' לא הי' חכם בעיר אסור למנותו מרביץ תורה בשום קהל אך אם לא סני שומעני' עכ"פ אסור לו להורות בפני החכם ולא לשום הנהגה ושררות רק שיהי' הוא והקהל שקבלוהו כפופים לחכם שמקודם ופקודתו תשמור רוחם ע"ש כ"ז אמרתי לבאר אף שהם דברים פשוטים אך למען הצג לעיני ההמון הדין בכתב מפורש באר היטב שעפ"י דתוה"ק חלילה להם לאכול משחיטת השו"ב שקבלוהו. ואוכלי מבשר זבחו עונם ישאו. ונכשלים ברשת התקנה. יואל ה' להרים קרן האמת ישיב את ידו ויצרוף כבור סיגי השקר ויסיר כל בדילי הנצחון מקרב ישראל וידריכם באמיתו למען שמו ית'. ויקרא ארי' על המצפה אנכי עומד כי האנשים השלמים עם ה' ותורתו אחרי שובם ינחמו על מעשיהם יכנעו עורף תחת עול הדרכתו ויכופו כאגמון ראשם תחת שבט ממשלתו עפ"י דתוה"ק. הקולות יחדלון וכל העם הזה על מקומו יבא בשלום דברי הכותב לכבוד ה' ותורתו דור"ש באהבה מברכו בגמר חתימה טובה: סי' צ ראיתי בספר טורי אבן מהגאון בעל שאגת ארי' ז"ל בחי' למגילה כ"ט ע"ב שמסתפק שם אי הביקור ד' ימים בתמיד צריך להיות לאחר לקיחתו והקדשו או סגי גם כשמבקרו קודם הלקיחה וההקדש ומפלפל שם בזה באורך והנה לבאר דבר זה חל עלינו לחקור מקודם אם הביקור מעכב או לא דבש"ס סוכה מ"ב ע"א קא' שם השוחט את התמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת חייב חטאת משום דהוי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ופי' התוס' שם דאפי' בנמצא תם ג"כ חייב משום דאינו מבוקר ותמיד טעון ביקור א"כ חזינן מדבריהם דביקור מעכב גם בדיעבד ובכפו"ת שם מתפלא על דבריהם וכתב שהוא חידוש גדול בעיניו וראיתי בספר אור זרוע הגדול ריש ה' פסחים סי' רט"ז שכ' וז"ל ואין בידי לפרש אם הביקור מעכב אם לאו ומסתברא דאינו מעכב אלא אע"ג שלא ביקרוהו ד' ימים קודם שחיטה מ"מ הואיל שאנו רואים עכשיו לפנינו שאין בו שום מום שוחטין ומקריבין אותו הואיל ול"ל מום (וט"ס הוא שם מלת מבוקר) ולכאורה מסתייעא מילתא משילהי מרובה פ"ב ע"ב דת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זע"ז הי' הורקנוס בחוץ ואסטרובלוס בפנים בכל יום ויום הי' משלשלים להם דינרים בקופה והי' מעלים להם תמידין משמע לכאורה שלא הי' מבוקרין ותו מסתברא דהואיל דשאר קרבנות אפי' לכתחלה לא בעו ביקור ד' ימים סברא הוא לומר שתמיד ופסח יהי' כשרין בלא ביקור היכא דלא אפשר ומיהו נראה דביקור מעכב דתניא בתוספתא דפסחים אר"י שמעתי שהשוחט תמיד בשבת דאינו מבוקר שחייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט שנאמר תמימים יהיו לכם כשהן מבוקרין הן תמימין וכשאינן מבוקרין אינן תמימין וע"כ דל"ל מום דאי אית בי' מום צריכא למימר עכ"ל הרי מפורש יוצא מסקנת הא"ז דגם בדיעבד מעכב ביקור בתמידין ושם בסי' רכ"ח הסכים ג"כ כדעת התוס' בסוכה הנ"ל דשאינו מבוקר הוא אפי' בנמצא תם ומסיק שם ג"כ דביקור מעכב: והנה בתחלה עלה במחשבה לפני להקשות לדעת התוס' וא"ז הנ"ל דביקור מעכב מש"ס פסחים מ"ז ע"ב דבעי שם הביא שה מאפר ושחטו תמיד ביו"ט מהו ופירש"י וז"ל מאפר אחו ומוקצה הוא שאינו נכנס לישוב ימים רבים וקשה לכאורה הלא כיון דתמיד טעון ביקור א"כ בהביא שה מאפר בל"ז פסול לתמיד משום שלא נתבקר כיון דביקור מעכב אמנם לק"מ כיון דקי"ל כת"ק דרבי בסוף ביצה בהא דאין משקין ושוחטין את המדבריות דאם רועות באפר ולנות חוץ לתחום הוי מדבריות וכ"פ בש"ע א"ח סי' תצ"ח דבהמות הרועות והלנות חוץ לתחום אם באו ביו"ט אין שוחטין אותן ביו"ט מפני שהי' מוקצין ע"ש ולפי"ז ה"נ שפיר קמיבעיא לי' היכי שהי' לו שה שרועה ולן חוץ לתחום וביקרוהו ממומין ארבעה ימים קודם יו"ט ורק מפני שהוא לן חוץ לתחום אסור לשוחטו ביו"ט מפני שהוא מוקצה וקמיבעי' לי' באם שחטו מהו אם מוקצה כשר לקרבן או לא. והנה לפי"ד התוס' והא"ז הנ"ל דביקור מעכב אפי' בדיעבד יבוארו דברי התוס' במנחות מ"ו ע"ב ת"ר שתי הלחם הבאות בפ"ע יונפו ותעובר צורתן ויצאו לבית השריפה ממ"נ אי לאכילה אתיין ליכלינהו אי לשריפה אתיין לשרפינהו לאלתר ל"ל עיבור צורה כו' אלא אמר רב יוסף גזירה שמא יזדמנו להם כבשים לאחר מכאן א"ל אביי תינח כל זמן הקרבתם לבתר הכי לשרפינהו מאי תעובר צורתן נמי דקתני צורת הקרבתם וכ' התוס' וז"ל פי' בקונטרס עד תמיד של בה"ע מיהו בשמעתין דנתקלקלו הלוים בשיר מפרש דקרבנות צבור קרבי אחר התמיד ודחי עשה דהשלמה לכך נראה לפרש עד הלילה עכ"ל ולכאורה יש לדקדק דאמאי הקשו התוס' קושייתם רק לפי הפי' התם משום דק"צ דחי עשה דהשלמה הלא גם לפי דברי הי"מ שהובא בתוס' ביצה ור"ה התם דמעיקרא אייתו התמיד ומתנו כו' ה"נ הי' יכולין להתנות בשחיטת התמיד אם יזדמנו כבשים יהי' כבש זה א' מן כבשי עצרת וא' מן השנים יהי' על תמיד של בה"ע ואי לא יהי' זה לתמיד ונהי דהתם א"א לפרש כן כמ"ש התוס' שם מדקתני ונתקלקלו הלוים בשיר אבל הכא הא הי' יכולין לעשות כן ולא הוצרכו לבא לידי דחיי' ואע"ג דהתמיד הוא עולה וכבשי עצרת הן שלמים מכל מקום על השחיטה הא הי' יכולין להתנות דבלאו תנאי הא אסור אפי' לאחר שחיטת התמיד משום השלמה ואף שעדיין לא נקרב ע' מ"ל פ"א מתו"מ. אמנם אי נימא דביקור מעכב א"ש דאפי' אם יזדמנו להם כבשים הלא הי' טעונים ביקור ולא הי' יכולין להקריב מהם תמיד של בה"ע ודוחק לומר שיזדמנו להם טלאים מבוקרים כמ"ש התו' במנחות נ' ע"א ד"ה מכל מקום שדוחק לומר כן שיהי' תנאי על מילתא דלא שכיחא כזה. אפס בהא איכא לעיוני מדברי הש"ס תענית י"ז ע"א כל כהן שמכיר משמרתו ומשמרת בית אב שלו ויודע שבתי אבותיו קבועין שם אסור לשתות יין כל אותו היום ופירש"י שמא יבנה ביהמ"ק ותכבד העבודה ויהי' זה צריך לעבוד ע"כ וקשה דהרי קיי"ל דמחנכין את המזבח בתמיד של שחר ותמיד הא הי' טעון ביקור ד' ימים וקודם חינוך הא אסור להקריב שום קרבן ואם כן לא יוכלו להקריב מיד אי נימא דביקור מעכב וצל"ע בזה: והנה לענין אי מהני הביקור קודם ההקדש לכאורה יש להביא ראי' מדברי התוס' ערכין י"ח ע"ב שהקשו שם ל"ל קרא שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם תיפוק לי' דאל"ה היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה שאם נולד קודם ר"ה א"כ מיד כשנכנס ר"ה הוי בן ב' שנים ואם נולד ביום ר"ה מחוסר זמן הוא ותי' בשם י"מ דאין מונין שנתו אלא מיום הרצאה והיינו דמשכחת שהשמנה ימים כלין בר"ה ע"ש ואי נימא דלא מהני הביקור קודם ההקדש א"כ לפי"ז הא קיי"ל דאסור להקדיש מחוסר זמן ע' חולין פ"א וזבחים י"ב וע' תוס' תמורה י"ט ע"ב הא תמיד טעין ביקור ולא מהני הביקור כיון שלא הי' יכול להקדישו עד היום משום מחוסר זמן והדרק"ל איך נמצאו תמידין כשרין בר"ה בשלמא מקושי' התוס' שכתבו דאם נולד בר"ה מחו"ז הוא ולא כתבו משום ביקור ליכא לדקדק מידי די"ל דעדיפא מיני' מקשי אבל על תי' הי"מ שפיר קשה הא ע"כ לא הוקדש ולא הי' מועיל הביקור והי' נראה להוכיח מזה דמהני הביקור גם קודם ההקדש אך באמת לאו ראי' הוא עפי"ד התוס' תמורה י' ע"ב שהקשו היכי אפשר דקדושה חלה על העוברין והא אסור להקדיש מחוסר זמן ותי' דקודם שנולד מצי מקדיש לי' ומייתי לי' בבכורות מקרא ע"כ ולפי"ז שפיר איכא לאשכוחי תמידין בר"ה בשהקדישן קודם שנולדו ויום השמיני הוא בר"ה ובתוך השמנה ימים נתבקרו. אמנם עדיין יש להוכיח בדרך זה דהנה באמת קשה לכאורה על הא דבעי' בש"ס פסחים הנ"ל אם מוקצה כשר להקריב לתמיד או לא ליפשוט מהא דדרשינן שנתו שלו ולא שנתו של מנין עולם וקשה קושי' התוס' הנ"ל תיפוק לי' דאל"ה היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה ואי כד' הי"מ דמשכחת כשהיום השמיני הוא בר"ה ז"א דהרי כ' המהרש"א בחי' לביצה ו' ע"א דעגל שיום ח' שלו הוא ביו"ט אסור משום דביה"ש לא הוי חזי ומיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא וא"כ אי נימא דמוקצה פסול בתמיד הדרק"ל היכי נמצאו תמידין כשרין בר"ה אולם באמת הדבר נכון דהא משכחת כגון שידוע שכלו לו חדשיו דהרי מה שאסור קודם שמנה ימים הוא מחמת ס' נפל ובידוע שכלו לו חדשיו מותר מיד שנולד ע' טוש"ע יו"ד סי' י"ד אמנם התינח כשעדיין לא הוקדש ואי הוי חולין שפיר מותר לאוכלו קודם ח' אי ידוע שכלו לו חדשיו משא"כ אי נימא שכבר הוקדש א"כ הלא הא דאסור להקריב מחוסר זמן מבואר בתוס' ב"ק י"א ע"ב דהוא אפי' בידוע שכלו לו חדשיו וא"כ שפיר אתקצי דבתורת חולין ל"ה חזי לאוכלו משום דהוי הקדש ולהקריבו ג"כ ל"ה יכולין משום מחו"ז [ואי דתקשי בכל הקרבנות דהויין מוקצה בשבת משום דבע"ש ביה"ש ל"ה חזי להקריב משום פסול לילה ז"א דהא באמת כ' בשו"ת שא"ר סי' י"ז דבשארי קרבנות לא נפסל להקרבה עד צה"כ ע"ש וע' בדברינו לעיל סי' מ"ה ובפסח ג"כ אינו אלא מדרבנן כדי לזרזם וגם משום השלמה הא כ' התוס' ביצה ה' דהיכי דלא אפשר שרי א"כ לא אתקצי וגם בכל קרבנות כיון דגלי רחמנא דקרבן בשויו"ט וי' מצותו בכך משא"כ מחו"ז ל"ש לומר מצותו בכך]