הרי בשמים רד

באמת מבואר ביו"ד סי' ס' ס"ג ברמ"א לענין בהמה או חי' שנפסקו רגלי' דלדידן דל"ח לגילוי מים הואיל ואין נחשים מצויין בינינו לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה רק הש"ך ז"ל בסק"ו שם כתב דשאני גילוי דלא אתיליד ריעותא כ"כ ואין יכולין לעמוד עלי' מש"ה אין חוששין משא"כ בבהמה שנפסקו רגלי' כיון דאיכא ריעותא גדולה לפנינו ואיכא לברורי הלכך חוששין וצריך בדיקה ע"ש וזהו לענין גוף הבהמה דחזינן בה ריעותא משא"כ בולד הא ליכא ריעותא וא"צ לחוש לנשיכת נחש כנלפענ"ד והנה טרם אכלה לדבר לא אמנע מלרשום במה שראיתי בדרך העברה בס' ראש יוסף בחולין י"א שכ' על התוס' ד"ה אתיא מפרה אדומה שכ' וא"ת כיון דפרה בת שתי שנים א"כ דילמא היינו משום דאוקמינן אחזקה שאינה טריפה למ"ד טריפה אינה חי' ומיהו כאן י"ל דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד טמא על חזקתו אבל לקמן דיליף מעדים זוממין קשה והקשה הראש יוסף אמאי לא הקשו התוס' בהא דיליף משעיר המשתלח דכתיב שעירים וקיי"ל שעיר בן שתים כמ"ש הרמב"ם בפ"א מה' מעה"ק ה' י"ד. ותי' דלגי' הכ"מ דשעיר הוא בן שנה א"ש ולכאורה עדיין קשה דהרי בר"ה ו' אמרינן דבכור תם מונין לו שנה משעה שנראה להרצאה ע"ש א"כ יוכל להיות שכבר עברו י"ב חודש ומ"מ לא עברה שנתה דהשנה מונין משעה שנעשה שמנה ימים וא"כ איכא שפיר חזקה שלא נטרפה קודם שנעשה ח' ימים. אולם באמת לק"מ עפי"ד התוס' ערכין ח"י ע"ב ד"ה שנתו כו' שכתבו דהא דמונין משעה שנראה להרצאה הוא דוקא לענין בל תאחר אבל לענין מנין שניו לא אזלינן אלא בתר שעת הלידה דהא אפי' שעות פוסלות בקדשים ע"ש אך לפי"ז קשה לי לכאורה בדברי התוס' ב"מ ס"ה ע"א ד"ה שכירות כו' שהקשו שם בהא דדייק דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף מקרא דשכיר שנה בשנה שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת והקשו מהא דא' בבכורות גבי בכור תאכלנו שנה בשנה איזהו שנה הנכנסת בחברתה הוי אומר זו שנה של בכור דלא מנינין לשנת עולם שאם נולד בכסליו שנת עולם מסיימת בתשרי יאכל עד כסליו והשתא הו"ל למידרש שלא יהא נאכל עד שנה אחרת ולא בתוך שנתו ותי' משום דמוכח קרא דנאכל בתוך שנתו דכתיב ביום השמיני תתנו לי ע"ש והשתא האיך מוכח מקרא דביום השמיני דנאכל בתוך שנתו הרי משכחת שאם נולד זיין ימים לפני ר"ה ויום השמיני הוא ר"ה א"כ היא השנה השני' לשנת מנין עולם דהא השתא דנדרוש דבכור אינו נאכל אלא בשנה האחרת כקושי' התוס' הוי אזלינן בתר שנת עולם ואי דמונין משנה שנראה להרצאה הרי לדברי התוס' הנ"ל ז"א רק לענין בל תאחר ולא למנין שני' ויש ליישב ואין רצוני להאריך בדברים שאינם נוגעים לההלכה שאנו עסוקין בה ובזה הנני הדור"ש באהבה: סי' פט בעזה"י יום ו' עש"ק ב' דעשי"ת שנת תרל"ז לפ"ק סערעט. למאן דלא קחזינא. ברוכי קא מברכינא. ה"ה כבוד הרב המאוה"ג חריף ובקי. ירא ושלם. כש"ת מו"ה לוי יצחק הלוי נ"י אבד"ק הוש יצ"ו במדינת מאלדווי: שתים הנה קוראותיו אלי במכתביו פעמים באהבה כי אחוה דעי אף אני על אודת דברי ריבות אשר בשערי עירו נידן התקנות שנתיסדו שמה עפ"י הסכמתו והסכמת טובי העיר במא"ה כאיש אחד חברים לעשות טאקסע מהזביחה שיעלה מזה להספקת עניי העיר ות"ת וכדומה לטובת ותועלת הקהלה בכלל ושעל כן קימו וקבלו על נפשם לאסור עליהם בשר שחיטת שו"ב אחר אשר לא יהי' מידו והסכמתו כאשר הי' כ"ז למראה עיני ונקהלו איזו אנשים בעצה אחת והמתיקו סוד יחדיו לאמר ננתקה את מוסרות התקנות ונשליכה ממנו עבותות האיסור והחרם ויעשו כונים להעציבו ולמרות עיני כבודו. ולמען השג מטרת חפצם בחרו למו איש אחד אשר הביא בכליותיו בני אשפתו. לירות חציו לעומתו. ואחר כבוד יקחוהו ישאוהו על אברותם. לכנותו בשם רב ומורה ולבקש מפיו תורה. ולפי מכתבו אין עטרה זו הולמתו הן מצד שדרכי ההוראה זרו ממנו ועקבותי' לא נודעו אליו גם סני שומעני'. ואיננו ראוי לספחו אל כהונת משמרת הקודש. ואך לערוך מלחמה וקרב. ידיו לו רב ועי"ז שמה ושערורה נהיתה בקרב העיר ורוח הנצחון מתנוססת על דגל מחנה העברים שמה. ויפיח שלהבת המריבה וזיקי משטמה לנגד כ"ת ולא אכחד קשט אמרי אמת כי עד כה נסוג אחור ימיני ואמרתי אשמרה לפי מחסום מהתערב בזה. כי מעודי אנכי בורח מפני המחלוקת וחלילה לי מהיות מוכיח ולהשית ידי בין שני הצדדים וחשבתי כי עד מהרה תקום הסערה לדממה ויחשו גלי המריבה אמנם אחרי השיגי מכתבו שנית ואזני תשמענה מאחרי דבת רבים מגור מסביב כי לא תרפינה ידיהם מערוך מלחמה נגדו ובזדון לבבם יהרסו שתות התקנות אשר נתיסדו עפ"י דתוה"ק ולקחו להם שו"ב ויכרתו ברית עלי זובח הלז ויאטימו אזנם משמוע לקול שרי התורה. אשר להם משפט הבכורה. איש אל אחיו יאמר חזק צרור את המדנים ויסובו עליו ארחות אידם לירות במו אופל לו חצי נקמתם להמיר כבודו בלא יועיל ואנכי הרואה כי משורש המריבה הלזו ראש יצמיח ומבין שריגי' לענה יפריח. כמעט נטיו רגלי הדת כאין שפכו אשורי האמונה ח"ו. לכן הציקתני רוח בטני. ורגש שלהבת יה הסתער בקרבי כי איככה אוכל וראיתי באבדן כבוד התורה ונזרה לארץ הושלכה ואמרתי לא עת לחשות היא. אסורה נא ואראה מדוע זה סנה המחלוקת בוער באש הנצחון ואיננו אכל. ומצאתי את נפשי מחויבת בדבר לענות חלקי אמרה נפשי בזה בקיצור נמרץ: הנה ש"ס ערוך הוא ב"ב ח' ע"ב רשאין בני העיר להתנות על המדות ועל השערים ולהסיע על קיצתן. ומובא במרדכי שם פלוגתא בין הראשונים ז"ל בפירושא דהא מילתא דר"ת וסייעתי' ס"ל דההוא מיירי דוקא היכא שהי' מעיקרא בהסכמת כל הקהל ואח"כ חזרו קצת מהסכמתם אבל אם לא הי' מעיקרא בהסכמה זו אין יכולת ביד בני העיר להכריח לשום א' מבני עירם למה שירצו ודקא' הפקר ב"ד הפקר היינו כגון בי דינא דר' אמי ור' אסי בגיטין פ' השולח והיינו בגדול שאין כמותו בדור אבל לא כשיש בדור גדול כמותו אף שבעיר אין גדול כמותו אולם הראבי"ה וסייעתי' חולקין ע"ז וס"ל דרוב הקהל יכולין לכוף את היחידים ע"ש ואנו נוהגין כראבי"ה כמ"ש ברמ"א ח"מ סי' ב' וכן העיד בנו הב"ח ז"ל בתשו' סי' ס' ע"ש ובאמת בנ"ד אין אנו צריכין לד' ראבי"ה דהתם מיירי כשבא הפסד ליחיד בעניני הרשות דבזה דעת ר"ת ודעימי' דאין כח ביד הקהל לתקן מידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ואף בזה חולק הראבי"ה וס"ל דכיון שהוא לטובת הקהל ולתקנתם הרשות בידם. וכמ"ש בזה המהרי"ק שורש י"ד אבל במידי דליכא פסידא דרשות רק שלהיחידים לא נאות התקנה בזה אין חולק דהרוב יכול לכוף את המיעוט וכמו שהביא הב"י ביו"ד סי' רכ"ח חבילות פוסקים דבתקנות וחרמי הציבור המיעוט נגרר אחר הרוב ומקרא מלא דיבר הכתוב במארה אתם נארים הגוי כולו ורובו ככולו כדאי' בע"ז ל"ו וב"ב ס' ע"ב עיי' פרש"י שם וע' בהוריות ג' ע"ב והא הכא דכתיב הגוי כולו ורובו ככולו דמי ומכ"ש היכא שהוא למיגדר מילתא ולדבר מצוה וע' ב"ח ח"מ סוס"י ב' שכ' ולענין הלכה נוהגין כראבי"ה רק שכ' שם דאם עשו מקצת הטובים איזה תקנה מחדש ומקצתם לא הי' שם וכשבאו מיחו אפי' הם המיעוט יכולים למחות דכיון שלא הי' במעמד כשתקנו התקנה ל"ח רוב כלל ואין בתקנתם כלום וסיים ודוקא בדברים דלאו מילי דשמיא אלא צורך הקהל אבל במילי דשמיא א"י למחות אעפ"י שלא הי' במעמד ע"כ וע' בתשו' פרח מטה אהרן ח"א סי' מ"ד שהאריך ג"כ בראיות דכל היכי שהתקנה של רוב הקהל הי' לדבר מצוה כ"ע מודו דא"י לבטל אפי' ב"ד גדול הימנו וע"כ המיעוט גרירי אחר הרוב וא"כ ה"ה בנ"ד שהוא מילי דשמיא והתקנה היתה למיגדר מילתא ונעשה בדעת רב העיר ע' ב"ב ט' ע"א בודאי המיעוט גרירי אחר הרוב וע"כ חלה עליהם התקנה עם תוקף האיסור וגדולה מזו מצינו בש"ס יבמות צ' ע"ב דאף דאין ב"ד מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע אבל היכי שהוא למיגדר מילתא לצורך שעה יכולין לתקן אף נגד ד"ת בקו"ע ע' בתוס' שם מכ"ש שיכולין להתנות במידי דאיכא רווחא להאי ופסידא להאי. ועוי"ל דבנ"ד כ"ע מודו דאף על אותם שלא הי' במעמד חל עליהם התקנה מטעם שהוא להספקת עניי העיר ות"ת בכלל הרי זה דומה למ"ש ר"ה במגילה כ"ו ע"ב וכ"ש דעניי דידי ודידכו עלי יסמוכו ע"ש וא"כ מכ"ש בעיר א' בודאי יפה כח ב"ד וטובי העיר לתקן תקנות שהם לצורך כל עניי העיר והלא כבר נודע מ"ש הרבינו ירוחם והרא"ש בתשו' מובא בש"ע יו"ד סי' א' סי"א דאם הטילו קהל חרם שלא ישחוט אלא טבח ידוע ושחט אחר שחיטתו אסורה משום דדמי לחשוד לא"ד וכ' הש"ך דמשמע מדבריהם שם דאפי' בלא חרם אסור כיון דהקהל פסלו שחיטת הכל ואף שהפר"ח כ' שזה דרך חומרא וקנסא בעלמא ואין בכלל הטלת חרם פיסול שחיטה בדיעבד וגם לא מיקרי חשוד לא"ד כלל מ"מ אם מפורש בתקנת הקהל שהבשר משחיטת אחר יהי' אסור בודאי אסור דהרשות ביד הציבור לאסור את המותר וכמו שחילק זה להדיא בתבו"ש סי' ב' סעי' כ"ב וע' פמ"ג שם ובנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' א'. ובתקנות שבקהלתו מפורש שהבשר משחיטת שו"ב אחר יהי' אסור ומכ"ש אי נימא כטעם א"ז החוו"ד ז"ל שם משום אי עביד לא מהני בלא"ה שחיטתו אסורה ובמק"א פלפלתי בזה באורך אכ"מ ומבואר בש"ע יו"ד סי' רכ"ח סל"ג דהנשבע שלא לכנוס בתקנת הקהל ע"כ חלה עליו התקנה ואם אינו נוהג כמותם נכשל בחרם תקנתם וכ' בטו"ז שם דאם התקנה היא למיגדר מילתא א"צ התרה כלל על השבועה וע' בתשו' הרשב"א המיוחסות סי' ר"פ שכתב דאפי' קדמה שבועתו לתקנת הקהל ג"כ חל עליו התקנה ע"ש וע' בתה"ד סי' רפ"א שכתב דתקנת הקהל אפי' בלא חרם ואלה הוי דאוריי' ולכך הנשבע שלא לכנוס בתקנת הקהל הוי שבועת שוא וכ"כ בתשו' מהרי"ק שורש קכ"ו ע"ש וא"כ בודאי אין יכולת ביד היחידים לעקור התקנה ההיא וע' בתוס' גיטין ל"ו ע"ב סד"ה אא"כ כו' דדבר שלא תיקנו שיתפשט האיסור בכל ישראל אלא במקום אחד דינו במקום הלז כפשט איסורו ברוב ישראל דלד' התוס' שם בעי' גדול בחכמה ובמנין ולד' הרמב"ם בפ"ב מה' ממרים אפי' ב"ד גדול בחכמה ובמנין א"י להתיר: ולענין האיך מחשבין הרוב של הקהלה הנה כתב מהר"ם בתשו' מיימוני לס' קנין סי' כ"ז וז"ל נראה בעיני שיש להושיב כל בע"ב שנותנים מס ויקבלו עליהם ברכה שכ"א יאמר דעתו לשם שמים ולתקנת העיר וילכו אחר הרוב הן לברור ראשים הן להעמיד חזנים הן לתקן