הרי בשמים רג

שאמר לגוי צא וגנוב כליו של פלוני משמע מדבריו דלרב סמא אמרינן גם בגוי אשלד"ע ובאמת הוא מקושי הבנה דלדעת התוס' קידושין מ"ב ע"ב ובב"ק ע"ט ע"א וכמה מן הראשונים ז"ל דבשוגג יש שלד"ע א"כ עכו"ם לא גרע משוגג ובמח"א ה' שלוחין סוס"י י"ד ה"ר דבב"נ יש שלד"ע מדברי הש"ס ע"ז נ"ג דקא' דכי עבדי ישראל את העגל גלי אדעתייהו דניחא להו בע"ז וכי אתו גוים שליחותייהו דישראל קעבדי וקשה נימא אשלד"ע א"ו דבגוים ל"א אשלד"ע כדא' במדרש עכ"ל ובמ"ש כדא' במדרש כונתו למה שהביא בפ"ד בשם ב"ר סי' ל"ד על פסוק שופך דם האדם באדם כו' דבב"נ יש שלד"ע וחייב בהרגו ע"י אחר וכ"כ בש"ר פ"ו סי' י"ז על פסוק ויאמר בילדכן את העבריות למה צוה להרוג אותן ע"י המילדות כדי שלא יתבע הקב"ה ממנו ויפרע מהן ע"ש שהקשה ממ"ש בסנהדרין אין טוענין למסית ויליף מנחש הקדמוני מה היל"ל דברי הרב ודה"ת דברי מי שומעין ואיירי בב"נ ואפ"ה קא' דה"ר ודה"ת דברי מי שומעין ובתומים סי' ל"ב ס"ק י"ג עמד בקושיא זו ותי' משום דחטא אדם הי' באכילה והנאה דכתיב נחמד למראה והרי אמרינן בפ"ב דקידושין הכל מודים בנהנה בחלבים ובעריות דאשלד"ע דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן ע"ש וכיון שכן שפיר כ' הב"ש עיקר הטעם משום אין שליחות לעכו"ם והחליט דגם עכו"ם לעכו"ם אין שליחות דלא כמ"ב וכ"כ המג"א בסי' תמ"ח. יותר לא ירשני הזמן לטייל אתך בארוכה ואתה בני צלח ורכב ע"ד אמת זו תורה וד' ירם קרנך למעלה לתתך לשם ולתהלה ויאר פניו אתך סלה כנפשך ונפש הדור"ש באהבה: סי' פח בעזה"י יום א' פ' ראה תר"מ לפ"ק סטריא רב שלום וברכה לכבוד ידידי הרב הגדול חריף ובקי כש"מ שמחה גינצבורג נ"י אבד"ק סטראזיניץ יצ"ו: מכתבו הגיעני והנני ממהר להשיבו על' אתר בדבר השאלה שבאה לפניו פרה שנשכה נחש או לאסיצע ונפח בטנה ושחטוה ונמצא בה בן ט' חי ובשר הבהמה גופה אסור משום סכנה ומה שהוא מסתפק לענין הולד לפמ"ש בטו"ז יו"ד סי' ע"ט בשם הגר"פ ז"ל שהניח בצ"ע אי נדרסה האם אי מזיק טיפת הדריסה לולד והה"נ לענין סכנה יש להסתפק בזה עכ"ש: הנה לענין הדין הגר"פ הנ"ל בנדרסה האם אי מזיק לולד ראיתי בסוף שו"ת גאונים בתראי מובא בשם הגרמ"צ מייזלש ז"ל שה"ר דאינו מזיק לולד מתוס' חולין כ"ח שהקשה ה"ר אלחנן בהא דפריך בגמ' שם י"א ור"מ היכי אכיל בישרא נימא דאכל ע"י בדיקה וכ' התוס' וז"ל ונ"ל שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ואין לו בדיקה מבחוץ ודקדק המהרש"א וז"ל לא ידענא ל"ל למימר הכי שיש שום חולי כו' הא למיעוטא דרוסה גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפריב"א ע"כ והנה בתוס' בדף י"א ד"ה אתיא הקשו דנוקמה אחזקה שאינה טריפה ותי' דהוי חזקה שלא נתבררה שעה א' ולכאורה נימא דנתבררה דנולדה כשירה ועכצ"ל דחיישי' שמא נולדה טריפה מן הבטן וא"כ ל"ק קושי' המהרש"א דניחוש למיעוטא דרוסה גופה הוי יכול למיפרך משום דנגד דרוסה איכא חזקה שנתבררה דהא לא נולדה דרוסה וע"כ כתבו התוס' דחיישי' שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה ונולדה כך וא"כ כל זה אי אמרינן דנדרסה האם אין מזיק לולד משא"כ אי נימא דמזיק לולד א"כ גם גבי דרוסה הוי חזקה שלא נתבררה דשמא נדרסה האם בשעה שהיתה מעוברת ונולדה כך דרוסה וע"כ דאין טיפת הדריסה מזיק לולד עכ"פ וכן העיר בזה הפמ"ג בספרו ראש יוסף בחי' בתוס' שם. ואנכי שמעתי ולא אבין דהא כבר כ' הקדמונים [ע' בחי' הרמב"ן נדה י"ח ע"ב ובריטב"א עירובין ל"ו. ובמל"מ סוף ה' ט"מ בשם ריטב"א קידושין וע' תשו' הרא"ם סי' כ"א ובתשו' נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' קכ"א] דלעולם יש להעמיד על החזקה אותו דבר שנסתבב ממנו הספק אף שאין אנו דנין עליו והאחר שבא מכחו אינו מעלה ומוריד אם יש בו חזקה להיפוך כיון דממילא נגרר אחר הבא מכחו וא"כ סיבת הספק בא מן האם שאנו מסופקין עליו דילמא נדרסה והאם שפיר אית לן להעמיד על החזקה דע"כ האם לא נולדה דרוסה דא"כ לא היתה יולדת דהא קיי"ל טריפה אינה יולדת וכיון דהאם ע"כ הי' לה חזקת כשרות שוב ממילא לא נוכל לספוקי גם על הולד ובאמת עיקר קושי' המהרש"א ז"ל אינה קושיא כ"כ משום דנוכל לומר דס"ל להתוס' דלמיעוטא דדרוסה ל"ה פסיקא לי' להש"ס למיפרך על ר"מ כיון די"ל דהא קיי"ל רוב סימנין קשין הן אצל דרוסה כמ"ש רש"י ז"ל בחולין נ"ג ע"ב וע' תבו"ש סי' ל"ג א"כ איכא תרי רובי והוי מיעוטא דמיעוטא ולמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ כדא' ביבמות קי"ט ע"ב ועפי"ז אמרתי ליישב מה דקשה לי לכאורה בהא דקיי"ל ביו"ד סי' נ"ז דבספק דרוסה מהני שהיית י"ב חודש הרי קיי"ל כרב בחולין נ"ד דבדיק מכיפא דמוחא ועד אטמא וצריך לבדוק גם בסימנין וא"כ הא כתב הרש"ל דאף דטריפה אינה חיי' היינו רוב טריפות אינן חיין אבל מיעוטא חיין וא"כ הרי קיי"ל בכל ספק בשחיטה איכא חזקת איסור שאינו זבוח וא"כ איך כשירה ספק דרוסה אם חי י"ב חודש נימא סמוך מיעוטא דטריפות חיין לחזקת איסור שאינו זבוח דהא אין לושט בדיקה מבחוץ אף לפריב"ם וע' בכו"פ סי' נ"ז ובפמ"ג סי' ל"ב ולהאמור ניחא כיון דאיכא נמי הך רובא דעפ"י הרוב אין הארס שולט בסימנים וא"כ כנגד תרי רובי ל"מ מה דנסמוך המיעוט להחזקה. ובלא"ה י"ל דל"ק קושי' המהרש"א הנ"ל דהרי בספק דרוסה בספק עאל איכא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ב והיכי דהוי ס"ס הא גם לר"מ שרי דס"ס עדיף מרוב וע' במשנה למלך פ"ד מה' בכורות ה' א' שכ' דהיכי דאיכא ס"ס הוי מיעוטא דמיעוטא עיין שם ואם כן לא הי' יכול למיפרך מספק דרוסה ואין מקום לקושי' המהרש"א ז"ל: והנה האחרונים מביאין עוד ראי' דנדרסה האם אין מזיק לולד מש"ס זבחים ע"ד ע"ב דקא' התם אמשנה דכל הזבחים שנתערבו ברובע ונרבע כו' בכלאים ובטריפה כו' ירעו עד שיסתאבו בשלמא כולהו לא ידיע אלא האי טריפה ה"ד אי ידיע לי' ליתי ולישקלי' אי לא ידע לה מנא ידע דאיערב כו' ר' ירמי' אמר כגון דאיערב בולד טריפה ור"א הוא דאמר ולד טריפה לא יקרב לגבי מזבח וקא' דכולהו כר' ירמי' לא אמרי כר"א לא מוקמי ואי איתא דאם נדרסה האם מזיק טיפת הדריסה גם לולד א"כ לוקמי בולד דרוסה וככ"ע. והנה לא מיבעיא לדעת הש"ך ביו"ד סי' נ"ז ס"ק ל"ו שכתב להוכיח מסוגיא זו דבדיקה דדרוסה היא רק מבחוץ ואם לא ניכר מבחוץ מקום הדריסה לא בעי בדיקה כלל מבפנים א"כ י"ל דגם לענין הולד הוי כמו דרוסה גופה שאם אינו ניכר מבחוץ מקום הדריסה הוא כשר ואי ידוע ליתי ולשקלה אלא אפי' להפוסקים שחולקין עליו וס"ל כדעת התוס' והרא"ש ז"ל דאפי' לא ניכר מקום הדריסה מבחוץ עדיין צריך בדיקה מבפנים וקושי' הש"ך בהא דלא מוקי ר' ינאי שם דנתערב דרוסה שאינו ניכר מבחוץ ול"ה צריך לאוקמי דאיערב נקיבת הקוץ בדריסת הזאב כ' הברה"ז והצ"ק דלק"מ דאפשר לומר דמש"ה לא מוקי ר' ינאי כשנתערב דרוסה שאין מקומה ניכר כיון דקתני במתניתין שנתערב בטריפה ומשמע טריפה ודאית שאין לה תקנה בבדיקה דומיא דרובע ונרבע אבל נתערב בס' טריפה שיש לה תקנה בבדיקה לאחר שחיטה ל"א ירעו אלא יקרבו ויבדקו לאח"ש ולא ס"ל כר"ל שם דמוקי דאיערב בנפילה ואסור לשוחטה ולבודקה אח"כ משום הקריבהו נא לפחתך ע' בדבריהם וא"כ לפי"ז לק"מ גם הקושיא הנ"ל דנוכל לומר דלהכי לא אוקמי בולד דרוסה דהא עכ"פ ל"ה אלא ספק דרוסה כמבואר בשו"ת שבות יעקב ח"א סי' נ"ד דחיישינן שמא פגע הארס בולד עצמו ע"ש ומתניתין דקתני ירעו הא מיירי לדידי' לשי' הפוסקים הנ"ל בטריפה ודאית דומיא דרובע ונרבע כמ"ש הברה"ז והצ"ק הנ"ל: וע"ד הפלפול הנה מקום אתי ליישב קושי' האחרונים הנ"ל דהנה באמת הקשו המפורשים על הא דמוקי ר"ל בנפילה דא"כ איך קתני ירעו דמשמע דל"ל תקנה אלא ברעיי' הרי מיירי בכל הזבחים ואיכא נמי קרבנות שא"צ להיות דוקא בני שנה א"כ נמתין י"ב חודש ויכשרו דהרי טריפה אינה חי' י"ב חודש וביותר הקשו דהרי מבואר ביומא ס"ו ע"א דהיכי דיש אופן שיוכשר בזמן מה להקרבה ל"א רועה דחיישינן לתקלה ע"ש דקא' הך דבת הקרבה היא טריד בה וא"כ ה"נ יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ולא אסחי דעתי' מיני' וחיישינן לתקלה ואיך קתני ירעו. אמנם י"ל דר"ל מוקי לה למתניתין כר' יהודא דס"ל בע"ח נדחין וכדמוקי רבא לעיל ע"ג ע"ב משנה זו דאתיא כמ"ד בע"ח נדחין וא"כ כיון דקודם י"ב חודש נדחו מהקרבה תו אין חוזרין ונראין לאחר י"ב חודש וא"כ לא יהי' נראין לעולם להקרבה ולא חיישינן לתקלה ולפי"ז התינח בנפילה דאחזי ואדחי תו לא הדר אחזי משא"כ אי הוי מוקמינין בולד דרוסה הא עכ"פ אינו אלא ספק דרוסה כמבואר בשבו"י הנ"ל וא"כ תיהדר קושיא לדוכתה הא יוכל להיות שיוכשר להקרבה לאחר י"ב חודש ואמאי קתני ירעו ואי דיהי' פסול גם אחר י"ב חודש מטעם דיחוי ז"א דאי חל עלי' ספק דרוסה במעי אמו א"כ לא אחזי מעולם והוי דיחוי מעיקרו וקיי"ל דדיחוי מעיקרו ל"ש דיחוי. והנה יש לה"ר לכאורה דטיפת הדריסה אינו מזיק לולד מדברי התוס' ביבמות ל' ע"ב שהקשו שם בספק דרוסה נימא נשחטה הותרה וכן הקשו בחולין וכתב התבו"ש בסי' כ"ט דכונת התוס' הוא בס"ד דהוי חזקה שנתבררה דבודאי לא נולדה דרוסה משא"כ במים בראש ל"ש לאוקמי אחזקת היתר משום דהוי חזקה שלא נתבררה כמ"ש התוס' גבי גבינות ע"ש וא"כ אי איתא דנדרסה האם מזיק גם לולד א"כ גם בס"ד ל"ה חזקה שנתבררה דדילמא נולדה דרוסה שנדרסה האם. א"ו דאינו מזיק לולד אמנם לפי מה שכתבנו למעלה לדחות ראיית הגרמ"צ מייזלש זצ"ל גם ראי' זו נדחית כמובן והנה לדינא נלפענ"ד כיון שהאחרונים מחולקין בדין זה נלפענ"ד להכריע דאי ידעינן בבירור שהדריסה באם הי' כנגד חלל הגוף אז חיישינן גם לולד אבל בלא"ה הוי לגבי הולד כספק עאל דשרי וראי' לזה נראה מדברי הש"ס ב"ק מ"ט ע"א ראב"י אומר לעולם אינו חייב עד שיכנה כנגד בית הריון ואר"פ לא תימא כנגד בית הריון ממש אלא כל היכי דסליק בי' שיחמא לולד לאפוקי יד ורגל דלא ופירש"י שם כנגד כל החלל כולו ע"ש וא"כ אי ידעינן בודאי שנדרסה הבהמה כנגד החלל אז מגיע חמימות הדריסה גם לולד משא"כ בלא"ה הוי כספק עאל דשרי וכל זה הוא לענין דרוסה אמנם בנידן שאלתינו הרי