הרי בשמים ר

מעל לבתר דתקע כו' פי' לאחר שיתחיל לתקוע וכי קא תקע היינו בהתחלת תקיעה ע"כ באיסור וא"כ נדחה וא"י גם אח"כ ומיושב שפיר טעם פלוגתת ר"י ורבא דלר"י איסור דרבנן מיקרי ראוי מדאוריי' ולרבא ע"י איסור דרבנן הוי א"ר דאוריי': ונחזור לדברי השעה"מ שהבאנו למעלה דבדיעבד פדוי אפי' לאחר מיתה דאינה בת העמדה הנה נראה ג"כ הכי מדברי התוס' בתמורה כ"ז ע"ב ד"ה בין למר שכ' שם דא"א לפרש הא דאר"י שם דשמואל קא' אפי' לכתחלה מחלל שוה מנה על שו"פ היינו שמותר לחלל לכתחלה הקדש שו"מ על שו"פ מדקא' בסנהדרין י"ד דבעינן לחלל ההקדש תשעה ישראל וכהן א' וילף לה מקראי וע"כ דלכתחלה היינו שהי' מעיקרא בדעתו לאנות ההקדש ע"ש וא"כ נראה דבדיעבד סגי בלי ההעוה"ע דכתיבא בקרא מדלא קשיא להו רק על לכתחלה ובדברי התוס' שם ד"ה לא אמרו מבואר דשמואל קאי בבעה"ב הפודה הקדש שלו אבל גזבר המוכר הקדש צריך ג' או י' למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' וע' בתוס' מנחות ע"א ע"ב ד"ה ומתירין אמנם באס"ז ב"מ נ"ז מביא בשם הר' אלחנן דבעה"ב הפודה הקדש שלו מותר אפי' לכתחלה לחלל שו"מ על שו"פ משום דבידו ליתשל על ההקדש ע"ש ובעיני דבר תימה הוא דא"כ לשיטה זו ע"כ הקרא דוהעמיד והעריך לא קאי רק אם אחר פודה את ההקדש ולגבי בעלים ל"ב כלל העוה"ע דהא כיון דהבעלים מותרין להתחלה לחלל שו"מ על שו"פ א"כ ל"ב הערכה והעמדה גלל הערכה אתיא כנ"ל ויקשה לפי"ז מכ"ד בש"ס א' מחולין פ"ד ע"א דפריך שם לפרקינהו וליכסינהו ומשני בעינן העמדה והערכה ואכתי קשה לפרקינהו הבעלים בשו"פ דהא לגבי פדיית בעלים ל"ב העמדה והערכה וכן שם קל"ה ע"א לענין ראשית הגז שריא ליפרוק וליתיב לי' והא בעי העוה"ע ובתוס' שם רוצים לומר דהגמ' קאי על הבעלים וקשיא הא בבעלים ל"ב העוה"ע ועו"ק מבכורות ל"ב ע"ב אר"א מנא אמינא לי' דכתיב והי' הוא ותמורתו יהי' קודש לא יגאל אימתי אינו נגאל מחיים הא לאח"ש נגאל הא בעי העוה"ע וקשה הא התם קאי אי לא יגאל בבעלים ע' פירש"י שם ובבעלים הא ל"ב העוה"ע וכן קשה על ההוא כללא דכל הקדשים שנפל בהם מום ושחטן יקברו משום דבעי העוה"ע וקשה ג"כ הא אפשר ע"י פדיית בעלים: והנה הג"צ שם תירץ לקושייתו הנ"ל דמחיים כיון דראוי להעמדה והערכה לכך אפי' אם פדאו בשו"פ בלי העוה"ע ג"כ מתחלל דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו משא"כ לאח"מ דא"ר להעוה"ע וכן אמרינן כל שא"ר לבילה בילה מעכבת בו. הנה מלבד דקשה גם עליו קושיותינו הנ"ל גם גוף תירוצו אינו שוה לי דמאי שייך לומר בזה כל הראוי לבילה אם אינו נותן דמי שוי' כפי שהי' נותן עפ"י ההערכה דבשלמא אם נותן דמי שוי' רק שלא נערך הי' שייך לומר כיון שראוי להערכה אין ההערכה מעכבת כמו אם לא בלל כשר מטעם הראוי לבילה כו' אבל אם אם אינו עושה כלל גוף המצוה שמחלל על שו"פ נגד ד"ת שצריך ליתן דמי שוויו האיך שייך לומר בזה כל הראוי לבילה כו' ע' רשב"ם ב"ב פ"א ע"ב בשלמא לר"י לאוקימת' בב"מ נ"ז ע"א דס"ל דצריך לעשות לו דמים רק מדבריהם דערכך כל דהו משמע ע"ש בפירש"י שפיר נוכל לומר דבשו"פ נמי נפקע איסורא ורק שלא נערך לענין זה אמרינן כל הראוי כו' אמנם אכתי תקשי גם לאוקימתא זו לר"ל דס"ל שם צריך לעשות לו דמים ד"ת דערכך דמי שוויו משמע ע"ש וא"כ איך שייך בזה לומר כל הראוי כו'. ומה שפלפל בקושי' ש"ב הרב הגאון מפרעמיסלא נ"י בספרו שו"ת בית יצחק בב"ק ע"ו בפירש"י שם בהא דמוקי בשוחט בע"מ בחוץ ופי' דמיירי בבע"מ מעיקרו לפמ"ש התוס' שם דמסתמא לא ידע הגנב שהי' הקדש עד שנאכל והא מעל בשעת גניבה ונפקא לחולין. הנה לא ידענא אמאי לא נוקי בשלמים דלאו בני מעילה נינהו וע' ברמב"ם פ"ב מה' גניבה דלדידן בין קק"ד בין קק"ל אתמעטו מוגונב בית איש ולר"ש היכי שחייב באחריותן חייב בדו"ה ומה שהאריך בביאור שי' הרמב"ם דמפרש פלוגתא דר' ורבנן במעילה י"ט ע"ב דלרבי כיון דאין לה פדיון א"כ הו"ל כקדשים שמתו וא"ב מעילה אלא מדרבנן וע"כ רק בנהנה דהוצאה מרשות לרשות ל"ש בזה וא"כ הא הרמב"ם כ' בפ"ו דבמעילה דהנאה א"י לחולין לכך יש מועל א"מ הנה בחנם האריך בזה דהרי הרמב"ם כ' בפ"ו שם דא"י לחולין רק היכי דחייב קרבן מעילה וא"כ הא כ' הרמב"ם בפ"א ממעילה ה"ו דבמעילה דרבנן אינו מביא חומש ואשם רק קרן בלבד א"כ בקדשים שמתו דאין מועלין בהם אלא מדרבנן בלא"ה א"י לחולין: וע"ד קושייתו בתמורה י"א ע"ב בעא מיני' אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה ת"ש האומר מה שבמעי' של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחוש עובר שבה א"ל כי קתני אסורה בעבודה מדרבנן ופרש"י וכי מיבעי' לי' אדאוריי' ולמילקי עלי' עכ"ל והקשה כ"ת דהרי כיון דהקדיש רק העור ע"כ לבדה"ב הוא וקדשי בדה"ב אינן אסורין בגיזה ועבודה רק מדרבנן כדא' בחולין קל"ה ע"א ואיך אפשר למיבעי לענין מלקות: הנה לפענ"ד אין כאן קושי' כלל דהרי לעיל מיני' מיבעיא ג"כ לענין הקדיש אבר א' מהו בגיזה אף דאבר א' בלבד ג"כ א"א להיות קרב ע"ג המזבח אבל מכל מקום חל עליו קדושת מזבח דר"מ ור"י ס"ל שם באומר רגלה של זו עולה לא פשטה קדושה בכולה משום דכתיב כל אשר יתן ממנו לה' יהי' קודש ממנו לה' ולא כולו לה' ואינו קדוש אלא אותו אבר אבר שהקדיש ותמכר הבהמה חוץ מדמי אותו אבר למי שרוצה להקריב עולה ויאמר הרי עלי עולה בחיי' היינו כל האברים שהבהמה חי' מהם ותהי' הבהמה כולה נקרבת לשם הלוקח ואותו אבר לשם המוכר וא"כ ה"נ לגבי העור הא קיי"ל בזבחים ק"ג כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה שהעור מהלך אחר הבשר ומבואר במשנה מעילה ט' ע"א דבעולה אין מועלין בעורה רק לאחר זריקה וכ' בתוס' שם ח' ע"א הטעם דמאחר שזרק דמה זכה המזבח בבשר והו"ל קדשי ה' והכהנים בעורות ונפקי להו מכלל קדשי ה' אבל קודם זריקה הוי קדשי ה' ומועלין בעורות כמו בהבשר וע' בזבחים ק"ד גבי פלוגתא דר' וראב"ש אי דם מרצה על העור בפ"ע או לא וא"כ כשהקדיש העור שפיר חל עליו קדוה"ג לענין למכור הבהמה חוץ מדמי העור כמו באבר א' וא"כ איכא קדוה"ג על העור ושפיר איכא למימר דאסורה בעבודה מדאורייתא. הן אמת שמצאתי קושייתו בקונטרס הנספח לס' מזבח כפרה המכונה בשם רנו ליעקב בחי' חולין קל"ה בשם ס' חק נתן ונדחק שם ולפענ"ד הדבר פשוט כמ"ש. ומדי עיוני קצת בסוגיא זו אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל שם בהבעיא דהקדיש עורה מהו בעבודה ופירש"י בגיזה לא תיבעי לך דלא מכחשה לי' לעור אבל עבודה מכחשה לי' לעור ולכאורה הא בחולין קל"ה ע"א מבואר דגיזה ג"כ מכחשת ועכצ"ל דרק בשר מכחשה כדאי' שם בפירש"י וה"ט דרכיך אבל עור הקשה לא. אולם אכתי קשה דבהבעיא הקודמת בהקדיש אבר א' מהו בגיזה פי' אבל עבודה לא תיבעי לך דאסור דהא מכחיש לי' הרי דגיזה מכחשה אפי' לבשר ועוד צריך להבין מנ"ל לרש"י ז"ל לפרש דאיסור עבודה הוא משום כיחוש דילמא גזה"כ הוא. ונלפענ"ד לבאר עפי"ד הרמב"ם ספ"א מה' מעילה שכ' וז"ל הקדיש אבר א' מן הבהמה בין לבדה"ב בין למזבח הרי הדבר ספק אם אסורה כולה בגיזה ועבודה כו' ויראה מלשונו דבעיית הש"ס בהקדיש אבר א' אינה לגבי גיזת אותו אבר שהקדיש רק אם הגיזה מכל הבהמה נאסרה ולפי"ז יתבאר שפיר דמעיקרא בהקדיש אבר א' מיבעיא לי' רק לענין גיזה משאר אברי הבהמה ופרש"י שפיר דלענין עבודה לא נוכל למיבעי כיון דאם עובד עם הבהמה ממילא עובד גם עם אותו אבר שהקדיש כיון דתנועת חיות כל האברים מסייעים בעבודה כא' אמנם הא הוי זוז"ג והיל"ל דמותר (דהא דבהקדש דהוי דשיל"מ זוז"ג אסור כבש"ס פסחים פכ"ש ז"א אלא מדרבנן והכא לענין דאיריי' קבעי כפירש"י ורק לשי' הר"ן דהוי זוז"ג מטעם ביטול יל"ע דהוי בא לעולם ע"י תערובת וע"כ רש"י ז"ל לא ס"ל כר"ן) ולכך הוכרח לפרש דאסור משום כיחוש א"כ מאי בכך דהוי זוז"ג עכ"פ אבר המוקדש מוכחש משא"כ בגיזה שפיר מיבעיא אם הגיזה משאר האברים נאסר כיון דהגיזה אינה מכחשת אלא מקום נטילתה כדאי' ברש"י חולין הנ"ל: והנה במה דדחי הא דרצה למיפשט מהא דהאומר מה שבמעי' של ל זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה ההיא מדרבנן לכאורה צריך להבין כיון דהוא ג"כ משום כחוש עובר אמאי מסתפק כאן בהקדיש עורה שיהא הכחוש אסור מדאוריי' ועוד מנ"ל באמת לומר דהתם רק מדרבנן ונראה ליישב עפי"מ דמבואר בש"ס דאיסור גיזה ועבודה בקדשים נלמד מבכור דכתיב בי' ולא תגוז בכור צאנך ע' רמב"ם פ"א מה' מעילה וא"כ הא קיי"ל דבכור ביציאתו מרחם הוא קדוש כדדרשינן בתמורה כ"ה אשר יבוכר משיבוכר הוא קדוש ולא בבטן אמו וקיי"ל דמותר להטיל מים בבכור קודם שיצא לאויר העולם וא"כ לפי"ז לא משכחת כלל גבי בכור הלא דלא תעבוד ולא תגוז כשהוא במעי אמו וממילא גם גבי שאר קדשים ליכא איסור דגיזה ועבודה במעי אמו אע"ג דקיי"ל ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים מכל מקום כיון דכל איסור דגיזה ועבודה נלמד מבכור ובבכור חל האיסור רק משיולד ממילא גם גבי שאר קדשים אינו חל רק לאחר שיצא לאויר העולם [בשלמא לגבי חד אבר אע"ג דליתא ג"כ בבכור מכל מקום כיון דגלי קרא גבי קדשים ממנו לה' דאבר א' ג"כ קדיש שפיר נוכל לומר דחל עליו איסור דגיזה ועבודה אבל לענין זמן חלות האיסור אין סברא לומר דבשאר קדשים יחול האיסור במעי אמן מה שאין זה בבכור דנלמדין ממנו) וא"כ לפי"ז שפיר דחי ההוא ע"כ מדרבנן הוא ונוכל לומר דכיחוש אסור ג"כ לענין דרבנן אבל שיהי' הכיחוש אסור לגבי דאיריי' ללקות עליו לא תפשוט מינה: אך הא קשיא לי בסוגיא זו דהתוס' בבכורות ג' ע"א מביא שם בענין הא דרבא אמר התם דבר שעושה אותו טריפה איפכא ממאי דאמר כאן בתמורה ומספקי שם הי מינייהו עיקר וקשה אמאי לא פשיט לי' מהך דבעא מיני' אביי מרבא הקדיש עורה מהו בעבודה ורצה למיפשט מהא דהאומר מה שבמעי' של זו עולה כו' והלא קיי"ל בחולין נ"ד ובש"ע יו"ד סי' נ"ט דגלודה אסורה וא"כ כשהקדיש עורה הוי דבר שעושה אותו טריפה ואי נימא דרבא ס"ל דבדבר שעושה אותו טריפה פשטה קדושה בכולה א"כ ליכא למיבעי מהו בעבודה דהא אם נפשטה עורה הוי' טריפה ואי ס"ל דבדבר שעושה אותו טריפה פשטה קדושה בכולה הא בודאי אסורה בגיזה ועבודה ול"ל דנ"מ בההיא בעייא לענין אם הקדיש עור של בע"מ דבבע"מ ל"א פשטה קדושה בכולה כדא' בערכין ה' ז"א דא"כ ל"ה ע"כ רק קדושת דמים ובק"ד הא ליכא למיבעי לענין איסור עבודה דאוריי' כיון דבק"ד הא