הרי בשמים קצט

על הראש כו' ועל דבר זה הי' משה רבינו דואג שמא ח"ו מעלתי בשמן המשחה ופירש"י ששמתי שם יותר מדאי וכ' המפורשים דע"כ חולק רש"י ז"ל על מה שהביא במעילה י"ט ע"א בשם רבו דלאו דוקא במידי דבר אכילה כי מזיק את ההקדש פטור אלא אף במידי דלאו בר אכילה ג"כ מזיק הקדש פטור ע"ש וכ"כ התוס' שם ומדברי רש"י בכריתות הלזו נראה שחולק וסובר דבמידי דלאו בר אכילה גם מזיק הקדש חייב מעילה ע' בס' ערוך לנר שם) אמנם י"ל דהדבר נכון אי נימא דמיירי בתלשו מחיים לפי"מ דקיי"ל בבכורות ל"ג ע"ב וכ"פ הרמב"ם פ"ח מה' איסורי מזבח דהמטיל מום בקדשים לוקה וא"כ הא הרמב"ם פוסק בפ"ב מאיסורי מזבח דניטלו קרני' הוי מום א"כ כשתלשו מחיים לוקה משום מטיל מום בקדשים וא"כ אינו משלם את הקרן דהא רבא ס"ל בפא"נ דגם חייבי מלקות שוגגין פטורין מן התשלומין וכיון דליכא קרן ליכא ג"כ אשם מעילות כמ"ש בתוס' פסחים כ"ט ע"א לענין אוכל חמץ של הקדש במועד י"א לא מעל דהוא רנבה"ק הוי ג"כ מה"ט משום דאם אין קרן אין אשם מעילות וכיון דאינו חייב קרבן מעילה לא נתחלל ההקדש כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' מעילה ה' ג' (והא דכ' התוס' בפסחים ובכתובות דאמרינן כיון דגלי גלי הנה יש שיטות חלוקות בזה ע' בשיטה מקובצת שם וביותר י"ל עפי"ד התוס' בב"ק ע"ב ע"א ד"ה דאי דהיכי דיש פסול אחר עמו ל"א אהכי חייבי' רחמנא ע"ש דומה לזה כ' הרמב"ם בפ"ז ממעילה ה' ב' לענין אשלד"ע ובמעילה יש שלד"ע דהיכי דמתערב עם מעילה איסור אחר אשלד"ע א"כ הה"נ אף דבכל מועל איכא חייבי מלקות שוגגין מ"מ כאן שנתערב גם האיסור דמטיל מום בקדשים ל"ש לומר דגלי לן דאהכי חייבי' רחמנ' ושפיר י"ל קלבד"מ) וא"כ לא נתחלל בשעת תלישה ושפיר פריך אימת מעל לבתר דתקע וע"כ פירש"י שתלשו מחיים דאלו לאחר זריקה וס"ל כרבה דגם לאחר זריקה מעל א"כ מעל בשעת תלישה ולא הוי פריך רבא מידי [ואף דמבואר בזבחים כ"ה דגם בין שחיטה לזריקה פוסל מום וא"כ הו"מ לאוקמי שתלשו בין שחיטה לזריקה וגם אז עובר משום מטיל מום בקדשים ז"א דהרי גם בדברי רש"י גופא כבר נתקשו למה לא פי' בין שחיטה לזריקה ושפיר כתב בתשו' שבות יעקב לתרץ דבין שחיטה לזריקה א"א דאי נתלש מעיו"ט הרי נזרק הדם מעיו"ט והוי לאחר זריקה ואי נשחט ביו"ט הרי אסור לעשות שופר ביו"ט ע"ש וע' בכפ"ת] אמנם אכתי קשה מנ"ל לרבא להקשות על ר"י אימת מעל לבתר דתקע כו' דילמא באמת ס"ל כרבה דגם פירש אחר זריקה מועלין ומיירי שתלשו לאחר זריקה ומעל בשעת תלישה ונפקא לחולין ובהיתר' קא תקע ונלפענ"ד לתרץ דהנה באמת הקשו המפורשים אמאי לא יתקע בשופר של עולה לכתחלה נימא דעשה דשופר דוחה ל"ת דמעילה בשלמא בשל שלמים ניחא להו לפי שהעלו דקדשים קלים כיון דממון בעלים הן אפשר בשאלה עד אחר זריקה וכיון דאפשר בשאלה הוי אפשר לקיים שניהם ובכה"ג אין עשה דוחה ל"ת משא"כ בשל עולה דק"ק הוא ומשבא ליד גזבר א"א לישאל עלי' א"כ שפיר קשה יבא עשה דשופר וידחה ל"ת דמעילה אולם הדבר נכון עפימ"ש השאגת ארי' בתשו' סי' צ"ו דכמו דאין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כן אינו דוחה ל"ת שי"ב מיתה בי"ש ע"ש ולפי"ז נוכל לומר דסוגיא דהכא אזלא אליבא דרבי דאמר הזיד במעילה במיתה א"כ הוי ל"ת שי"ב מיתה בי"ש ואין עשה דשופר דוחה אותה וא"כ לפי"ז דהסוגיא ע"כ אזיל אליבא דרבי קשיא לכאורה דהרי רבי ס"ל במעילה י"ט ע"ב בקדשים תמימין ונעשו בע"מ יש מועל אחר מועל וכבר הבאנו מה שפירש"י שם אם נהנה מהם אחר שחיטה משום דאז לית להו פדיון וא"כ ה"נ הא האי שופר לאו בר פדיי' הוא משום דבעי העמדה והערכה וההעמדה והערכה של הבהמה לא אהני לגבי הקרן כדאמרינן בחולין קל"ה ע"א דל"מ העמדת הבהמה לגבי גיזת הצמר ע"ש וא"כ לאו בר פדיי' הוא כעת ונימא דיש מועל אחר מועל כדין תמימין ונעשו בע"מ לאח"ש דיש מועל אחר מועל אליבא דרבי ואמאי קאמר כיון דמעל בה נפקא לחולין ועכצ"ל דמיירי שתלשו מחיים והוי כבע"מ מעיקרו כמ"ש התוס' בבכורות כו' ע"א ד"ה התולש ע"ש ומובן הדבר דבתלשו מחיים עדיין לא חל על הקרנים שם קדשי מזבח משום דאף שמצוה להקטיר העולה עם העצמות והקרנים אינו רק משום הקטרת הבשר שצריך שלא יוסר ממנו כל המחובר לו כדכתיב והקטיר הכהן את הכל המזבחה וכמ"ש הטה"ק בזבחים פ"ו לענין העצמות דהם רק כמו ידות לבשר המוקטר על המזבח וזהו רק אחר שחיטה שנראה לזריקה חל עליהם שם ידות משא"כ קודם שחיטה ולכך כ' התוס' כבע"מ מעיקרו וכיון דהוי כבע"מ מעיקרו ל"ב העמדה והערכה ושפיר קא' כיון דמעל בה נפקא לחולין וא"כ לפי"ז כיון דע"כ מיירי בתלשו מחיים שפיר פריך רבא אימת מעל לבתר דתקע כו' דאז בשעת תלישה אינו מועל כיון דחייב מלקות משום מטיל מום בקדשים (דע"כ אם תולש קרן לשופר תולשו עם הזכרות כדמשמע בר"ה כ"ז ע"ב ע"ש וא"כ אם תלשו עם הזכרות הוי מום) ופטור מקרן ואם אין קרן אין חומש ואשם ולא נפקא לחולין: אמנם אכתי קשה לכאורה מנ"ל לרבא דאיירי ר"י בתלשו מחיים דאז הוי בע"מ מעיקרו כדי דלא תקשי הא ל"ה בר העמדה והערכה ונימא יש מועל א"מ כאמור הרי כתבו התוס' במעילה ט"ו ע"א בהא דפריך שם בקדשים שמתו שיצאו מידי מעילה אי בקדשי בדה"ב אפי' כי מתו נמי לא יהא אלא דאיקדיש אשפה לבדה"ב והקשו התוס' מי דמי אשפה ראוי' לפדות אבל הא לאו בר פדיון דלאו בר העמדה והערכה הוא ותי' דמי לא עסקינן דהעמידן מחיים ולא הספיק לפדותן מחיים עד שמתו ואפ"ה קאמר דיצאו מידי מעילה ע"ש ולפי"ז ה"נ דילמא מיירי ר"י כגון שהעמיד הבהמה טרם שנתלש ממנה הקרן ושמאה עם הקרן א"כ הוי השתא הקרן בר פדיון. אולם הדבר נכון דהנה השעה"מ פ"י מה' ביכורים הקשה ע"ד תוס' מעילה הנ"ל מש"ס בכורות ל"ב ע"ב דפריך במעשר בהמה דכתיב בי' לא יגאל והיינו מחיים דומיא דתמורה הא לאחר שחיטה נגאל הא בעי העמדה והערכה ולד' התוס' הנ"ל דילמא קרא ה"ק הא לאחר שחיטה וכגון שהעמיד והעריך מחיים נגאל אך לפענ"ד לק"מ דבמעשר בהמה הא לא מהני פדיי' מחיים א"כ מה בכך שהעמיד והעריך מחיים הא באותה שעה לא הי' מועיל הפדיי' וא"כ ממ"נ ל"מ בשעת העמדה והערכה לא הי' בר פדיון ובשעת הפדיון אינו בר העוה"ע. וממילא מיושב לפ"ז דלא סתרי התוס' א"ע למה שכתבו בחולין קל"ה הנ"ל שהקשו שם לימא כשהעמיד והעריך ואח"כ עבר וגזז ופדה וי"ל דבשעת פדיי' בעי העמדה והערכה ולכאורה הוא סתירה מדבריהם במעילה שכ' דהעמדה מחיים מועיל על הפדיי' לאח"ש ולהאמור נכון לפימ"ש המהרש"א בחי' שם וז"ל וליכא לאקשויי דאכתי לימא כשהעמיד והעריך ופדה ואח"כ גזז די"ל כיון דהגיזה מחובר עדיין בבהמה ל"מ בה פדיי' לבדה דהו"ל כאלו פדה אבר מבהמה שכולה קדושה דלא מהני כו' וכ"כ מהר"ם מלובלין בחי' שם ולפי"ז כשהעמיד והעריך קודם הגיזה כיון דהבהמה לא היתה עומדת לפדיון רק הגיזה כדי לקיים מצות ראשית הגז וא"כ ל"מ ההעוה"ע שקודם הגיזה משום דאז ל"ה ראוי לפדיי' כד' מהרש"א ומהר"ם הנ"ל ולאחר הגיזה הא לאו בת העמדה והערכה היא ומעתה מיושב גם בסוגיין דלא נוכל לאוקמי כשהעמיד והעריך הבהמה כשהי' הקרן מחובר לה ומועיל עי"ז הפדיי' לקרן אחר התלישה ז"א דממ"נ בשעת ההעמדה והערכה שהקרנים הי' עוד מחוברין הא אז ל"ה ראוי לפדיון כיון דכל הבהמה לא חזיא לפדיון דקדשי מזבח תמימין אינן נפדין וגם הקרן בלבד לא חזי אפי' בקדשי בדה"ב כד' מהרש"א ומהר"ם הנ"ל דלאבר א' ל"מ פדיון אם הבהמה כולה קדושה ובשעת הפדיון הא לאו בר העוה"ע היא ובכה"ג ל"מ כנ"ל וע"כ מיירי בתלשו מחיים והוי בע"מ מעיקרו דל"ה בכלל העמדה והערכה: אך הא קשיא לכאורה אפי' אי מיירי בתלשו מחיים אכתי תקשי נימא דבשעת תלישה מעל ונפקא לחולין ובהיתרא תקע ואי דבשעת תלישה א"ח מעילה כיון דאיכא מלקות דמטיל מום בקדשים כנ"ל נימא דמיירי בקדשי בדה"ב דליכא מלקות במטיל מום רק איסור' דרבנן איכא גזירה אטו קדשי מזבח ע' תוס' ע"ז י"ג ע"ב וזבחים נ"ט ע"ב. וא"כ אית לן למימר שפיר דמשתלשו מעל ונפיק לחולין אולם ג"ז ניחא דהרי באמת צריך להבין היכי נוכל לומר דמשמעל נפיק לחולין הא קיי"ל המקדיש תמימין לבדה"ב קדשי קדוה"ג וא"כ ממ"נ קודם תלישה הא לאו בת פדיון הוא דתמימין אינן נפדין ולאחר תלישה לאו בר פדיון הוא משום דבעי' העוה"ע כנ"ל וא"כ יש מועל אחר מועל ולא נפקא לחולין (ודוחק לומר דמיירי שהקדיש בע"מ) ועכצ"ל דהקרן הוי כבע"מ מעיקר' כנ"ל והתינח בקדשי מזבח משא"כ בקדשי בדה"ב הא כ' רש"י ותוס' בתמורה ל"ב ע"ב ול"ג ע"א דבקדשי בדה"ב אין חילוק בין תם ונעשה בע"מ לבע"מ מעיקרו ע"ש וכן משמע מד' הרמב"ם פ"ה מה' ערכין ה' י"ב ע"ש בכסף משנה וא"כ גם בע"מ מעיקרו בכלל העמדה והערכה וא"כ הדרק"ל דיש מועל אחר מועל וע"כ דמיירי בקדשי מזבח א"כ שפיר בשתלשו מחיים ליכא חיוב מעילה משום דאיכא מלקות דמטיל מום בקדשים וכנ"ל. ועפי"ז תתיישב ע"ד החידוד קושי' המפורשים שהקשו באיזו סברא פליגי ר"י ורבא אטו לא ידע ר"י הא דאתקיף לי' רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסור' תקע ונלפענ"ד דהנה בספר כפ"ת הקשה מ"פ אימת מעל לבתר דתקע כו' אימא דמעל בתחלת תקיעה ויוצא בסוף תקיעה ומיירי כשהמשיך לבסוף שיעור תקיעה דאיכא מ"ד דיצא כדכתב הטור בסוס"י תקפ"ו אמנם נראה דהנה א"ז הגאון מליסא זצללה"ה בס' נחלת יעקב הקשה וכ"ה בישיע"ק בשם בנו הגאון ז"ל שהקשה כן מהא דקמיבעיא לי' לש"ס בע"ז אי יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי וסליק הש"ס בתיקו וא"כ אמאי בשל עולה יצא משום דנפיק לחולין הרי כיון דקודם שתקע בו עדיין הי' הקדש ונדחה ואיך יחזור להכשרו ע"י מה שתקע בו והוציאו לחולין נימא יש דיחוי אצל מצות. אולם להצעתינו הנ"ל א"ש כיון דמיירי כשתלשו מחיים והוי כבע"מ מעיקרו א"כ הא מועיל לו פדיון וקיי"ל בזבחים ל"ד כל שבידו ל"ה דיחוי וה"נ הא בידו הי' לפדותו ולתקוע בהיתר ול"ה דיחוי אמנם הא אין פודין קדשים ביו"ט א"כ ל"ה בידו אבל י"ל דהא לגבי התקיעות דרבנן ל"ש למיפרך דלא יצא כיון דהך אי יש דיחוי אצל מצות או לא ספיק' הוא וספק דרבנן לקולא ולגבי התקיעות דאוריי' הא לא הוי דיחוי דמדאוריי' הא שרי' פדיי' ביו"ט כיון דל"ה רק שבות וא"כ לגבי דאוריית' הא בידו לפדות וכל שבידו ל"ה דיחוי משא"כ רבא ס"ל דכל דמדרבנן לא חזי מיקרי אינו ראוי מדאוריי' [ע' בס' מלא הרועים שהוכיח דרבא ס"ל הכי] ושפיר הקשה אימת מעל לבתר דתקע כו' ואי דבתחלת תקיעה מעל ונפיק לחולין ויצא בסוף תקיעה כקושי' הכפ"ת ז"א דהא עכ"פ כיון דבאיסור קתקע ולכתחלה אסור לתקוע בו א"כ אף דנפקא לחולין בתחלת תקיעה מכל מקום נדחה וא"י בו אח"כ ואי דבידו לפדותו ז"א דהא אין פודין קדשים ביו"ט ולרבא איסור דרבנן מיקרי א"ר מדאוריי' וא"כ א"י ידי תקיעות דאוריי' ויהי' שיעור דברי רבא כך אימת