הרי בשמים קצז

מקשינן מקיף לניקף וע"כ ס"ל דא"ע בלא סיוע כנ"ל וא"כ ממילא אזדא לה קושיית רו"מ דשמואל לא הי' יכול לשנויי בשאין הניקף מסייע ומטעם היקשא דמקיף לניקף כיון דאוקימת' דילי' אליב' דר"א דהא לר"א ע"כ עובר גם כשאינו מסייע כנ"ל וממיל' ל"ק נמי מגילוח מצורע ובפשיטות י"ל עוד דהנה בסברת הכ"מ שכתב דאם אין הניקף מסייע אינו עובר כלל לכאורה צריך להבין מדוע ישתנה לאו זה מכל לאוין שבתורה דבאין בו מעשה עכ"פ איסור' דאוריי' איכא (בשלמא הא ל"ק דנימ' דכיון שבידו שלא להניח עצמו להקיף ומניח יחשב זה מעשה דומי' דהי' לבוש כלאים דאמרינן כיון שבידו לפשוט ואינו פושטו חשיב השהיי' מעשה ז"א דכתבו התוס' בשבועות י"ז ע"א דהתם ה"ט משום דתחלת הלבישה הי' ע"י מעשה אבל השהיי' גריד' ל"ח מעשה וה"נ מה שמניח עצמו להקיף ל"ח מעשה) דומיא דלאו שבכללות ולאו הנל"ע ע' תוס' מכות י"ג ע"ב ד"ה ר' יצחק אומר. ועכצ"ל דשאני זה מכל לאוין דבשלמא בשאר לאו שאב"מ כגון בנותר הא עכ"פ עבר אמימר' דרחמנ' שהתורה צותה שלא להותיר והוא הותיר וכן בלאו דב"י וב"י בחמץ הרי עכ"פ עשה היפוך אזהרת התורה משא"כ גבי הקפה הרי האזהרה היא רק שלא יקיף כדכתיב לא תקיפו והא דהניקף לוקה הוא מטעם שאם סייע בהקפה הא עשה גם הוא עבירת מקיף (ע' בתוס' נזיר מ"ג ע"א ד"ה כגון שנכנס כו') אבל על ניקף ליכא אזהרה דהא לא צותה התורה לבלתי לכת בלי פאות הראש או לילך בפאות הראש והאזהרה היא רק שלא להקיף פאות הראש ואם הוא לא הקיפן רק אחר הקיפן הא לא עשה דבר נגד התורה ולכך לא עבר כלל דהא אם לא סייע בעבירת מקיף לא עשה כלום נגד אזהרת התורה ואם הי' מסייע הי' עובר מטעם מקיף אבל לא מטעם ניקף. ובהכי ניחא ג"כ מאי דמצינו בנזיר מ"ד ע"א דגם דנזיר חייב א' המגלח וא' המתגלח ע"ש בתוס' ד"ה שלא והרמב"ם הביא דין זה בפ"ה מה' נזירות ה"י ואמאי לא כתב שם ג"כ דאם לא סייע אינו עובר אע"כ דרק לענין הקפה הדין הכי כיון דאזהרת התורה היא רק על המקיף משא"כ בנזיר אדרב' עיקר קרא על הנזיר המתגלח ומגלח ילפינן מקרי בי' לא יעביר לכך עובר אפי' לא סייע ככל לאו שאין בו מעשה גם י"ל דבנזיר מלבד שנצטוה שלא לגלח שערו הוא מצווה לגדלן כדכתיב גדל פרע שער ראשו לכך אם מניח לאחר לגלחן לו יהא דנימ' דעל הלאו א"ע עכ"פ הא עובר על העשה דגדל פרע. אולם כ"ז נוכל לומר בהקפה דאינו עובר הניקף רק לר"ה משא"כ לרב אדא דסבר דלכך אמרה תורה לא תקיפו בלשון רבים להקיש מקיף לניקף א"כ ע"כ ס"ל דהאזהרה לניקף הוא מתורת ניקף ולא מדין מקיף א"כ ע"כ צריכין לומר דאזהרת התורה היא לדידי' שלא להניח עצמו להקיף ורק היכי שלא עשה מעשה לא לקי ככל לאו שאב"מ אבל עכ"פ איסור' דאוריית' איכא וא"כ ממילא לק"מ הקושיות הנ"ל דאליב' דרב אדא ליתא לסברת הכ"מ: אמנם כ"ז הוא לפלפולא אבל המחוור הוא כמ"ש למעלה דהיכי שהניקף אינו מסייע לא שייך לחייב מטעם היקשא דרב אדא כיון דמ"מ בר אזהרה היא [ובאמת מרהיטת דברי הש"ס מכות כ"א ע"ב משמע דאין סברא לחלק בין לאו דלא תקיפו לכל הלאוין שבתורה דא"כ היכי משני התם דאמר לך מני ר"י היא דאמר לאו שאב"מ לוקין עליו הרי גם לר"י י"ל דמודה בלאו דלא תקיפו לסברתינו הנ"ל ודוחק לומר דקאי שם רק לרב אדא ולא לר"ה] וכן נראה להביא ראי' לזה מדברי התוספתא בפ"ג דמכות דקא' התם המקיף את הקטן פטור וע"כ דאתי' כרב אדא דמקיש מקיף לניקף ואפ"ה איתא שם המקיף פאת ראשו של חבירו כו' אחד שוגג ואחד מזיד שוגג פטור ומזיד חייב ומשמע דאפי' דאם הניקף שוגג חייב המקיף שהוא מזיד ואמאי לא מקשינן מקיף לניקף ויהי' גם המקיף פטור כיון דהניקף פטור אע"כ דלענין זה ל"ש להקיש מקיף לניקף כיון דגם הניקף בר חיובא הוא אם הי' מזיד והה"נ כשאין הניקף מסייע דומה לאם הי' שוגג דהניקף פטור והמקיף חייב ואדרבא נראה בעיני דגבי הקפה כיון דכתיב לא תקיפו בלשון רבים הוי כאלו מוזהר כל א' בלאו מיוחד וכמ"ש רש"י ז"ל במכות כ' ע"ב דאלו לגבי כלאים מצינו איפכא דפוסק הרמב"ם בפ"י מה' כלאים ה' ל"א דאם הלובש לוקה המלביש פטור ואם הלובש שוגג המלביש לוקה וכ' הכ"מ שם דכיון דאפקינהו רחמנא ללובש ומלביש בחד תיבה חד מפשטא וחד מקרי בי' לא תלביש אין לחייב שניהם כא' וכל היכא דחד חייב אידך פטור ע"ש [ודבריו צ"ע מלבד שהם נגד דברי הש"ס בנזיר מ"ד ע"א דמפורש שם דגם בנזיר ילפינן מקרי בי' לא יעביר ע"ש בפירש"י גם יש לעורר מדברי הרמב"ם בפ"ט מה' ק"פ ה' ז' שכתב המאכיל כזית מן הפסח בין מפ"ר בין מפ"ש למומר לע"ז או לגר תושב או לשכיר ה"ז עובר בל"ת ואינו לוקה וכ' בכ"מ הטעם משום דעל המאכיל ליכא אזהרה בהדיא אלא קרי בי' לא יאכיל ולא כתיב בהדיא לא תאכילום לכך אין לוקין ע"ש וקשה דא"כ אמאי בכלאים לוקה המלביש הא ליכא אזהרה מפורשת על המלביש אלא קרי בי' לא ילביש ויש לחלק בזה] אפס מה דקשיא לי' בהא במאי דהתוס' בנזיר ובריש שבועות רוצים להוכיח דר"א לא מקיש רק מקיף לניקף ולא ניקף למקיף דאלת"ה היכי דחי עשה דתגלחת מצורע לל"ת דהקפה הא אפשר ע"י אשה וקטן ונכרי וכיון דהמקיף א"ע גם הניקף א"ע והלא קושיא זו קשה גם אי לא מקשינן ניקף למקיף הא אפשר לקיים שניהם שיתגלח ע"י אשה וקטן והוא לא יהי' מסייע שאז שניהם לא עבדי איסורא בלא"ה וע"כ נראה לפענ"ד נזיר ומצורע כיון דהוא מ"ע ואת כל שטרו יגלח וגלח הנזיר את שער ראשו א"כ הא בקרא אינו מוזכר שאחר יגלחו והוא בעצמו צריך לקיים מצות תגלחת ועכ"פ כשאחר מגלחו ע"כ צריך הוא לסייע בתגלחת וא"כ ממילא ליתנהו להקושיות הנ"ל כיון דבנזיר ומצורע ע"כ מחויב הוא לסייע בתגלחת כדי שיקיים בעצמו מצות תגלחת וא"כ א"א בלי סיוע. ונכון בזה נמי מה דהוי קשיא לי כמו כן בר"פ שני נזירים דפריך והא קעביד הקפה הרי אפשר לגלח ע"י נכרי בשלמא ע"י אשה א"א לרב אדא דס"ל דאשה ג"כ חייבת בלא תקיפו כמבואר בסוגי' ובתוס' שם אבל הא אפשר לגלחו ע"י נכרי ואיהו לא יהי' מסייע ולא יהי' עבירה כלל בשלמא בדף כ"ט שם גבי נזירות קטן כדי לחנכו דמיירי בתגלחת טהרה שפיר פריך והא קעביד הקפה כיון דתגלחת טהרה צריך להיות בפתח אהל מועד כדא' בנזיר מ"ה כל זמן שאין אהל מועד פתוח אינו מגלח וע' בפ"ב דמס' מדות משנה ה' לשכת הנזירים ששם הנזירים מבשלין את שלמיהן ומגלחין את שערן ומשליכין תחת הדוד וא"כ נכרי הא אסור לכנוס בחיל כמבואר במשנה פ"א דכלים משא"כ בר"פ ב' נזירים דמיירי בתגלחת טומאה הא יכולה להיות גם במדינה כמבואר ברמב"ם ה' נזירות וע' בכ"מ פ"ח שם א"כ היתה יכולה להיות ע"י נכרי שיגלחו במדינה ואיהו לא יהי' מסייע ולא יהי' עבירה ואי דנימא עפי"ד הש"ס ב"מ צ' ע"א דגם בשאר איסורין אמרינן אמירה לנכרי שבות ז"א דנהי דהוי שבות הא כאן ספיקא הוא על כל א' שמא הוא הנזיר טמא וסד"ר לקולא ועכצ"ל הכי דאלת"ה היכי הוי ניחא הא דקא' דיכול לשנויי הקפת כל הראש ל"ש הקפה הרי אכתי איכ' איסור דרבנן כמבואר בנזיר כ"ט וע"כ משום דהוי סד"ר ולקולא א"כ שפיר קשה כנ"ל ולהאמור נכון דבמצות תגלחת נזיר ע"כ הוא צריך לסייע בתגלחת: אמנם הא קשיא לי במ"ש התוס' בריש שבועות דאוקימת' דשמואל ע"כ הוא כרב אדא מדלא קא' דגם המגלח הוא אשה וקטן ואמאי לא נימא שהם בעצמן מגלחין את ראשיהן כדמוקי באמת רבא במכות כ' ע"ב דהא דניקף חייב במקיף לעצמו וד"ה (דנהי דמדהשמיט הרמב"ם ז"ל אוקימת' דרבא משמע דס"ל דלית הלכת' כוותי' היינו לענין שלא ילקה שתים אבל חדא הא מיהא לקי) וכמו כן קשה לי בש"ס נזיר כ"ט דפריך שם אלא לריב"ח אר"ל כדי לחנכו במצות הא קעביד הקפה [והיינו לר"ה דלר"א ל"ק דהא מקיש מקיף לניקף וליכא איסור'] הרי כתבו התוס' בפסחים פ"ח ע"א לענין שלא למנויו דהיכא דאיכא חינוך מצוה שרי למספי לי' איסור אפי' בידים וכתבו המפורשים בכונת דבריהם משום דהא דאסור להאכיל לקטן איסור בידים הוא רק משום דאתי למסרך בגדלותו ובפסח ל"ש זה דהא כשיגדל יהי' מחויב בפסח ולא יהי' איסור דשלא למנויו ולפענ"ד פירוש זה מוכרע דאי כפשוטו הרי באמת מצינו דגם היכי דאיכ' מצוה אסור לספות לקטן איסור בידים והוא בש"ס נדרים ל"ז ע"א חסורי מיחסר' וה"ק לא ילמדנו מקרא לקטן כו' וכתב הר"ן וז"ל דהוי האי מודר קטן דאע"ג דקטן אוכל נבילות אין בי"ד מצווין להפריש אפ"ה לא ספינן לי' בידים וכשמלמדו הרי הוא מהנהו עכ"ל והרי ת"ת מצוה הוא ואפ"ה אסור למספי לי' בידים) וא"כ קשה מ"פ והא קעביד הקפה הא אפשר שיגלח הקטן בעצמו ואי דהא קא' כדי לחנכו ומיירי ע"כ בהגיע לחינוך ובפרט לד' התויו"ט בפ"ז דנזיר דאין האב יכול להדירו בנזיר רק בהגיע לחינוך וא"כ אביו מצווה להפרישו מאיסור' ז"א דהא הטעם דילמ' אתי למסרך כשיגדיל ולכשיגדל ויהי' נזיר הא יהי' מחויב בתגלחת ולא יהי' איסור' וצל"ע בזה: והנה טרם אכלה לדבר אומר מה שעולה על דעתי עוד בישוב קושי' רו"מ דהכ"מ שם כתב דבאין מסייע ליכא איסור ואי משום שליחות אין שליח לד"ע א"כ לרב סמא בב"מ י' ע"ב דתליא באי בעי עביד א"ב לא עביד וה"ט דיוכל לומר סברתי שלא ישמע לי וע' ברא"ש שם בשם הרמ"ה דהלכה כר"ס וע' ש"ך ח"מ סי' קפ"ב ומבואר במפורשים דזהו דוקא בליכ' סרך מצוה אבל באם עושה מצוה ל"ש ה"ט דסברתי שלא ישמע לי דהו"ל למיסק אדעת' דבשביל המצוה ישמע לו וא"כ לפי"ז הא ע"כ גם המגלח מקיים עשה בגילוחו דאל"ה היכי אמרינן ביבמות פ"ק דאתי עשה ודחי ל"ת דכיון דבדידי' ליכא עשה בכה"ג לא דחי עשה לל"ת כמבואר בכתובות מ' ובתוס' גיטין מ"א ע"א וע"כ דגם המגלח עושה מצוה וא"כ ל"ש א"ב עביד א"ב לא עביד והוי כחצר דבע"כ מותיב בה ויש שלד"ע א"כ גם באין מסייע עובר הנזיר על איסור הקפה כיון שעושה בציוויו הו"ל כאלו הוא עושה המעשה. וביותר י"ל לפי"מ שהעליתי במק"א דאף על גב דאין שלד"ע מכל מקום היכי דאיכ' מצוה עם העבירה מיגו דמהני השליחות לגבי המצוה מהני נמי לגבי העבירה וראי' לזה נראה מפסחים ס"ג גבי השוחט את הפסח על החמץ קא' רשב"ל לעולם אינו חייב עד שיהא לשוחט או לזורק או לא' מבני חבורה ופרש"י שם ואם יש לאחד מהן כולן עוברין וקשה לכאורה דנהי דמרבינין שם באין לו לשוחט ויש לא' מבני חבורה מלא תשחט ולא ילין הנך דקיימי עלי' משום לא ילין וגלי קרא דהשוחט עובר אבל אמאי יהיו שאר בני חבורה עוברין נימא אשלד"ע אע"כ כיון דמהני השליחות לענין שיהי' כשר הקרבן כמ"ש התוס' שם בשם ריב"א דהפסח כשר מועיל נמי השליחות לענין שיהי' בני חבורה עוברין משום לא תשחט ע"ח דם זבחי ואפשר לדחות דהא דפירש"י ואם יש לא' מהן כלן עוברין היינו ביש לא' מבני החבורה כל בני החבורה עוברין ורש"י ז"ל