הרי בשמים קצו

דכלאים בציצית להיתרא ויש ליישב עפי"ד התוס' שם ואין להאריך. עוי"ל עפי"ד הגהות מרדכי סוף חולין שכ' על קושי' ר"ת על רבינו אליהו לתוס' חולין ט' ע"א שמצריך לקשור תפילין בכל יום א"כ אמאי אסור בקשור קשר של תפילין בשבת הרי ל"ה קשר של קיימא ותי' דמיגו דהוי קשר לגבי תפילין הוי נמי קשר לגבי חיוב שבת ולפי"ז ה"נ הא עכ"פ קשר א' צריך לעשות ע' בחי' הרשב"א מנחות שם שכ' א"נ נוכל לפרש דקשר העליון ר"ל שעשה באותו קשר ב' קשרים זע"ז וקא' דהוי דאוריי' דאיס"ד דלא בעינן כי אם קשר א' לבד דהוי תכיפה א' לא הוי צריך למשרי סדין בציצית מש"ה דהא תכיפה אחת דהיינו קשר א' גרידא אינו חיבור ע"כ וע' מג"א סי' י"א עכ"פ הא קשר א' צריך לעשות ואף שלגבי חיוב שבת אינו חייב רק בב' קשרים מ"מ אם קשר ציצית חייב משום דמיגו דהוי קשר לגבי ציצית הוי קשר לגבי שבת כמ"ש הנה"מ הנ"ל ואזדא לפי"ז ג"כ קושי' הפמ"ג בסי' שי"ז בא"א סק"ו דהא אפשר לצייץ בענין שיהא דעתו להתיר למוצאי שבת ולא יהי' קשר של קיימא ולא יתחייב ולהאמור נכון דהא עכ"פ יתחייב משום מיגו כו' כד' הגה"מ הנ"ל לענין תפילין. ויש לפלפל בזה דאי נימא דחייב משום שבת א"כ הוי מהבב"ע ופסולין הציצית בפרט אי ס"ל חובת טלית באין המצוה והעבירה כא' וא"כ כיון דפסולין הציצית שוב ל"ש מיגו כו' וביותר יש לעיין להך תירוצא בתוס' חולין י"ד דגם באותה שחיטה חשיב מומר בשוחט בשבת א"כ ה"נ כדאיכא חיוב שבת הא נעשה מומר בתליי' זו וא"כ הא מומר פסול לתליית ציצית לפי"ד הר"ת בתוס' גיטין מ"ה ע"ב לענין נשים דילפינן ציצית מתפילין דדרשינן כל שאינו בוקשרתם אינו בוכתבתם וה"ה מומר דפסול מה"ט ע' בש"ע א"ח סי' י"ד וא"כ נתלו הציצית בפסול ושוב לא מתכשרי משום תולמ"ה וא"כ שוב ל"ש מיגו אכן אי ליכא מיגו כו' שוב לא חשיב קשר וליכא חיוב שבת א"כ ל"ה מומר וכשרין הציצית ושוב איכא מיגו והדבר חוזר חלילה. והנה כ"ז ע"ד הפלפול ובפשיטות י"ל דל"ק קושיית מעלתו לפי דהש"ס רוצה ליתן טעם כולל על ציצית ומזוזה ולכך קא' הואיל ובידו להפקירן דאז שניהם צדקו יחדיו משא"כ אי נימא מפאת דס"ל דק"ע לאו דאוריי' לא יצדק רק לענין ציצית בלבד: ובדבר מה שהקשה בנזיר ר"פ שני נזירים דפריך הש"ס ואמאי דילמא לאו טמאין נינהו וקעביד הקפה אמר שמואל באשה וקטן והקשה כ"ת לפי"ד הכ"מ בפי"ב מה' ע"א שכ' דאם המתגלח לא סייע ליכא בי' אפי' עבירת לאו כיון דלא עביד מעשה ואפי' א"ל א"כ לפי"ז הא פליגי שם ר"ה ורב אדא במקיף את הקטן דלר"ה חייב ולרב אדא פטור דמקשינין מקיף לניקף כל היכי דניקף מיחייב מקיף נמי מיחייב וההוא קטן לאו בר עונשין הוא דליחייב מקיף נמי לא מיחייב וא"כ לד' הכ"מ הנ"ל בלא סייע הניקף גם המקיף א"ע אליבא דר"א משום דמקיש מקיף לניקף וא"כ ההוא אוקימתא דשמואל הא כתבו התוס' בשבועות ג' ע"א דע"כ הוא כר"א מדשרי להקיף באשה וקטן דמשמע אפי' במקיף בר חיובא מדלא פי' באשה וקטן ומגלח להו אשה וקטן וא"כ כיון דע"כ קאזיל אליבא דר"א ל"ל לאוקמי באשה וקטן לוקמא אפי' באיש גדול ובשאין מסייע הניקף למקיף דאז אליבא דר"א גם המקיף א"ע כיון דניקף אינו עובר כמ"ש הכ"מ הנ"ל ה"ה דהמקיף א"ע וליכא איסור בהגילוח עכ"ק. הנה לפענ"ד לק"מ דהא דמקיש ר"א מקיף לניקף היינו היכי דהניקף לא הוי בר חיובא כלל ולאו בר אזהרה הוא כגון קטן לכך גם גדול המקיפו פטור משא"כ היכי דהיא בר אזהרה ורק שאינו עובר מפני שאינו מסייע היכי שייך לומר דגם המקיף יהי' פטור הלא גם הניקף הוא בר אזהרה ואם הי' מסייע הי' חייב דאלת"ה היכי קא' ביבמות ה' ע"א דעשה דגילוח מצורע דחי ל"ת דהקפה מדכתיב ראשו הרי לר"א יוכל לעשות בענין שלא יהי' עבירת לאו דהקפה שהמצורע הניקף לא יהי' מסייע וכיון דהניקף א"ע גם המקיף א"ע והתוס' ז"ל בסוגיא שם הוכיחו דע"כ לא מקיש ר"א אלא מקיף לניקף ולא ניקף למקיף דאל"ה היכי דחיא גילוח מצורע לאו דהקפה והא אפשר לקיים שניהם שיקיפוהו קטן ואשה ונכרים אלא ש"מ דלא מקשינן מקיף לניקף ולהנ"ל אכתי תקשי שהוא לא יהי' מסייע ולא יהי' איסור מטעם היקשא דמקיף לניקף א"ו דלכי האי גוונא לא מקשינן מקיף לניקף כיון דעכ"פ בר אזהרה הוא רק איהו א"ע משום דלא קעביד מעשה להמקיף שעושה מעשה בודאי עובר: אמנם הא קשיא לי בסוגיא דיבמות הנ"ל דקא' נפקא להו מראשו דתניא ראשו מת"ל לפי שנאמר לא תקיפו פאת ראשיכם שומע אני אף מצורע כן ת"ל ראשו וקא סבר האי תנא הקפת כל הראש שמה הקפה איכא למיפרך מה ללאו דהקפה שכן לאו שאינו שוה בכל אלא אתיא מזקנו דתניא זקנו מת"ל לפי שנאמר ופאת זקנם לא יגלחו שומע אני אף כהן מצורע כן ת"ל זקנו אם אינו ענין ללאו שאשוב"כ תנהו ענין ללאו השוב"כ ואכתי אצטריך סד"א שאני כהנים הואיל וריבה בהן הכתוב מצות יתירות אפי' ללאו שאשוב"כ לא דחי קמ"ל דדחי אלא אתיא מראשו דהך תנא כו' וקשה לי אכתי נילף מזקנו ותנהו ענין ללאו השוב"כ ואי דאצטריך לגופי' משום דהו"א כהנים הואיל ורבי בהו רחמנא מצות יתירות כו' ז"א דהא זה נפקא לן גם מראשו דדחי עשה דתגלחת מצורע ללאו דהקפת הראש והרי מבואר בת"כ סדר מצורע דתגלחת מצורע צריך להיות בכהן ופסקו הרמב"ם פי"א מה' טומאת צרעת ה' ג' וא"כ הא הכהן המקיף עובר בלאו דלא תקיפו וע"כ דעשה דתגלחת דוחה וא"כ שמעינן דגם בכהנים עשה דוחה ל"ת ואי דמהתם לא נוכל ללמוד דהו"א דכיון דבניקף ליכא איסור משום דהוא ישראל ובדידי' עשה דוחה ל"ת לכך גם הכהן המקיף אינו עובר ולעולם דבעלמא הו"א דבכהנים אין עשה דוחה ל"ת ז"א חדא דהא מבואר בתוס' שבועות הנ"ל דקיי"ל כר"ה דלא מקיש מקיף לניקף וכ"פ הרמב"ם ועוד הלא כבר כתבנו דאפי' לר"א דמקיש מקיף לניקף אינו אלא לענין היכי דהניקף לא הוי בר חיובא כלל אבל הכא הא גם הישראל בר חיובא הוא אלא שבדידי' עשה דוחה ל"ת א"כ ל"ש להקיש בכה"ג מקיף לניקף אפי' לר"א ומ"ש התוס' שבועות הנ"ל דאפשר לקיים שניהם ע"י קטן או נכרי אף דהתגלחת צריך להיות בכהן כבר תמה בזה השעה"מ בפי"ב מה' ע"ז בשם מהר"י אשכנזי וכתב דכונת התוס' הוא ע"י כהן קטן ומ"ש נכרי שגירת לישנא הוא וע' בס' חקרי לב שהעלה מהש"ס נזיר מ"ב דאם גילח כהן רוב שערו סגי וא"כ יכול הכהן לגלח רוב שערו ולהניח פאת ראש וזקן ויקיפנו ע"י גוי דעכ"פ קיים תגלחת כהן ברוב שערו דהא דקיי"ל דאם שייר ב' שערות לא עשה ולא כלום כמבואר בפי"ד דנגעים ז"א אלא לענין גוף התגלחת אבל לענין הא דבעי' שתהי' בכהן אין לנו ריבוי שאם גילח ב' שערות שלא בכהן שלא עשה ולא כלום אלא אם גילח כהן רוב שערו ומיעוטו ע"י אחר קיים המצוה כיון דרובו ככולו מד"ת ע"ש שכ' כן בכונת התוס' שבועות הנ"ל ולפי"ז לא קשה גם קושייתי דמראשו לא הוי שמעינן דגם בכהנים עדול"ת דהו"א דהכהן יגלח רוב שערו וההקפה תהי' ע"י ישראל: וע"ד פלפול קצת י"ל בישוב קושיית מעלתו דהנה התוס' שם בד"ה ור"א סבר כתבו וז"ל פשטי' דקרא ודאי לניקף אזהיר רחמנא דהא פאת ראשכם כתיב דהיינו הניקף ומיהו מדקא' לא תקיפו ולא כתיב לא תיקפו היסב הלאו גם על המקיף כדי להקיש מקיף לניקף כלומר כל היכא דניקף בר חיובא הוא מקיף נמי בר חיובא היא וההוא קטן הואיל וגופי' לאו בר עונשין ולא מיחייב מקיף נמי לא מיחייב ע"כ וצריך להבין באיזה סברא פליגי דלר"ה לא נראה לו היקש זה ומ"ש התוס' שם דר"ה לא סבר לאקושי מגבר' לגברא הוא דוחק ונראה לפענ"ד דה"ט דר"ה דלהכי כ"ר בלשון לא תקיפו דהוא מילתא דפסיק' דהמקיף לעולם חייב משא"כ הניקף הא אינו עובר רק בזמן שמסייע בהדי' שמזמין לו השערות אבל המקיף לעולם חייב ולהכי אפקי' רחמנ' בלשון לא תקיפו ורב אדא לא ניחא לי' בהא דהנה במכות כ' ע"ב תני תנא קמי' דר"ח א' המקיף וא' הניקף לוקה א"ל מאן דאכיל תמרא בארביל' לקי כו' רב אשי אמר במסייע ודברי הכל והקשה בחי' הריטב"א מש"ס ביצה כ"ב ע"א דקא' שם לענין מיכחל כותי לישראל ביו"ט וישראל עמיץ ופתח דמסייע אין בו ממש (וע' בתוס' שבת צ"ג ע"א ד"ה א"ר זביד ובט"ז א"ח סי' שכ"ח ובמג"א רס"י ש"מ ובתשו' ח"צ סי' פ"ב) ותי' בתי' הב' בשם הרמ"ה דכיון דבניקף אף בלי סיוע יש בו לאו ולא בעינן סיוע אלא כדי שיהא בו מעשה ללקות עליו ולהא במעשה כ"ד סגי כדאמרינן בעלמא עקימת שפתיו הוי מעשה (ולסברא זו נתכוין גם הנקוה"כ ביו"ד סי' קצ"ח) ונוכל לומר דמטעם זה אינו מובא בטוש"ע דין זה שהמסייע עובר לענין השחתת פאת זקן שגם הנשחת עובר כשמסייע ולהריטב"א בשם הרמ"ה ניחא דכיון דלא כללה התורה את הנשחת בלאו לא נוכל לומר שיעבור מטעם מסייע כיון דמסייע א"ב ממש ורק בהקפה כיון דא' המקיף וא' הניקף בכלל הלאו לכך לוקה כשמסייע ולא בנשחת כיון דלא נכלל הנשחת בכלל הלאו ומסייע א"ב ממש וחולקים בזה אהריטב"א שכ' שם דגם בהשחתה הנשחת עובר ובאמת כ"כ בתוספת' והן נסתר מחמתו ראיית הרשב"א ז"ל בתשובה סי' ת"ד שכתב להוכיח דבתגלחת נזיר אין פאות הזקן בכלל דאל"ה מאי משני בנזיר כ"ט למ"ד כדי לחנכו במצות דהקפת כל הראש ל"ש הקפה אכתי קשה הא קעביד השחתת זקן דמי לא עסקינן דהביא זקן העליון מיד כשהבי' זקן התחתון ע"ש ודבריו תמוהין דאמאי אינו מביא מסוגיי' דילן דמוכיח דקסבר שמואל הקפת כל הראש ל"ש הקפה דמנ"ל למידק הכי דילמ' משום השחתת זקן מוקמי באשה וקטן וזהו ראי' פשוטה אמנם לד' הרמ"ה הנ"ל איכא למימר דמשני המקומות אין ראי' כל עיקר דמשום השחתת זקן אין קושי' כיון דאין הנשחת עובר גם כשמסייע דמסייע א"ב ממש כנ"ל א"כ איכא למימר דמגלח לי' אשה או נכרי משא"כ מהקפה פריך שפיר כיון דעכ"פ הניקף עובר וצל"ע עוד בזה. עכ"פ עפי"ד הריטב"א בשם הרמ"ה הנ"ל נוכל לומר דר"א ס"ל דלא אפשר לומר דלהכי כתבה רחמנ' לא תקיפו כיון דבניקף ל"ה מילת' דפסיק' דאם אינו מסייע אינו עובר דאי נימ' הכי היכי לוקה כשהוא מסייע הרי מסייע אין בו ממש והתינח היכי שעובר גם בלא סיוע מהני הסיוע כדי ללקות עליו דלהא סגי מעשה כל דהו כד' הריטב"א הנ"ל אבל אי נימ' דבלי סיוע אינו עובר כלל א"כ היכי משכחת מלקות בניקף וע"כ ס"ל לר"א דלהכי כ"ר לא תקיפו שהוסב הלאו על שניהם כדי להקיש מקיף לניקף ור"ה ס"ל דלעולם היכי דאינו מסייע א"ע שע"כ כ"ר לא תקיפו דהוא מילת' דפסיק' כנ"ל והא דתניא דגם הניקף לוקה הוא היכי שמסייע ואי דמסייע אין בו ממש אין כל המסייעין שוין דסיוע דכיחול אין בו ממש שדרך העין לעמץ וליפתח אבל הכא סיוע גדול הוא כשמזמין עצמו בשערו כתי' הראשון של הריטב"א שם והשתא הך דינא אם הניקף עובר בלי סיוע פליגי בי' ר"ה ור"א דלר"ה א"ע כלל ולרב אדא עובר ולהכי כתב הכ"מ בדעת הרמב"ם דא"ע בלא סיוע משום דהרמב"ם ז"ל פסק שם כר"ה דהמקיף את הקטן חייב דלא