עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryהרי בשמים

הרי בשמים קצד

hareibesamim 194 · הרי בשמים · free full Hebrew text

Open in the reader →

בגיטין ופירש"י שם בד"ה ליהוי גיטא מעכשיו מסר לה גט על תנאי זה אי לא איפייס לה ולכאורה צריך להבין מאי בעי רש"י בזה ולהנ"ל נכון דהי' קשה לי' לרש"י ז"ל דמאי מועיל הא דמוקי הא"ד כמ"ד יש אונס בגיטין הרי ע"כ צריך לכפול תנאי ואי פייסנא לה לא ליהוי גיטא א"כ להך צד הא ל"מ האונס והוי כלא כפל לתנאו כנ"ל ול"מ התנאי לבטל הגט וע"כ אנו צריכין לבא מטעם גילוי דעתא והרי קיי"ל כאביי דגילוי דעתא בגיטא לאו מילתא הוא וע"כ פירש"י ז"ל דמיירי במעכשיו ולא בעי' תנאי כפול וא"כ לענין אי לא פייסנא הא מהני האונס דבקיום התנאי מהני טענת אונס ובדרך זה יאירו לנגדינו דברי רש"י ז"ל שם ל"ד ע"א ההוא דאמר להו אי לא נסיבנא עד תלתין יומין ליהוי גיטא כי מטו תלתין יומין א"ל הא טרחנא למאי ניחוש לה אי משום אונסא אין אונס בגיטין אי משום גילויי דעתא בגיטא פלוגתא דאביי ורבא הוא ופירש"י שם ד"ה א' לא נסיבנא. כתב גט ונתן לארוסתו ע"מ שאם לא יכנוס עד ל' יום יהא גט ולכאורה בלתי מובן אל מה ירמזון מליו האלה ומה הוסיף על דברי הגמ' ונראה דרש"י ז"ל נזהר בזה משום דהוי קשיא לי' למה קא' הש"ס אי משום אונסא אין אונס בגיטין דמשמע דאי יש אונס בגיטין הוי הגט בטל הרי ע"כ כפלי' לתנאו דאי נסיבנא עד תלתין יומין לא ליהוי גיטא ולהך צד הא ל"מ האונס כיון שעכ"פ נתבטל התנאי כנ"ל וא"כ הוי כאלו לא כפלי' לתנאו ול"מ התנאי לבטל הגט וכאמור וע"כ משום גילוי דעת א"כ אכתי צריכין לבא לפלוגתא דאביי ורבא אי ג"ד בגיטא מילתא הוא וקיי"ל כאביי ולמה הוצרך הש"ס לומר דאין אונס בגיטין וע"כ פירש"י ז"ל דמיירי בתנאי דע"מ והרי דעת הרי"ף והרמב"ם הובאו בהרא"ש פ' מי שאחזו דע"מ כאומר מעכשיו דמי ול"ב תנאי כפול וע' בפנ"י שם ע"ה ע"ב שרוצה להעמיס כן גם בדעת רש"י ז"ל וא"כ י"ל דזהו כונת רש"י ז"ל דמיירי בתנאי דע"מ והוי כאומר מעכשיו ול"ב תנאי כפול ולכך אי הו"א יש אונס בגיטין הוי הגט בטל ולהכי קא' הש"ס דאין אונס בגיטין. ובפשיטות י"ל דלא הוי ניחא להו להב"ח והש"ך ז"ל לתרץ כדבריך משום שמלשון ר"י דקא' התם בירושלמי כל אונסא כמאן דלא עביד משמע שלא מטעם שמ"מ נתבטל התנאי אלא דל"מ טענת אונס אפי' בקיום התנאי והש"ך ז"ל מתרץ שם ברווחא דאה"נ דס"ל לר"י דהיכא דאדם מחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא הי' חייב ע"ת ואירעו אונס שלא קיים התנאי פטור והרי הדבר כמו שהי' מקדם דאונס רחמנא פטרי' אבל מי שחייב עצמו נגד חבירו בדבר שלא הי' חייב ע"מ שיעשה לו חבירו איזה ענין ליום פ' ואירעו אונס לחבירו אין המתחייב חייב בשביל אונסו של זה דאונס רחמנא פטרי' אמרינן אבל אונס רחמנא חייבי' ל"א ומה לו בזה שאירעו לחבירו אונס הרי לא קיבל ע"ע חיוב זה אלא ע"ת זה וכיון שלא קיים חבירו התנאי אף שהוא מחמת אונס למה יתחייב הוא והעמיס כן בכונת דברי הר"ן בקידושין פ' האומר ע"ש ובזה יהי' נדחה ראיית השיטה מקובצת כתובות הנ"ל דבביטול התנאי ל"מ טענת אונס מאצטלא דס"ל לת"ק דרשב"ג אצטלא דוקא ותיפוק לי' דהא אונסה היא כיון שנאבד כנ"ל ולדברי הש"ך אין ראי' דא"א לומר דכיון דאנוסה היא שנאבדה האצטלא לכך יהי' הגט קיים כיון דמה לו להבעל שהיא אנוסה הא הגט תלוי בדעת הבעל והרי הוא לא נתן לה הגט רק ע"ת זה והוי כמו אונס רחמנא חייבי' דלא אמרינן: והנה לכאורה יש להקשות לסברת הש"ך הלזו מהא דמיבעי' לי' להש"ס בריש כתובות חלתה היא מהו מצי אמר לה אנא הא קאימנא א"ד מצית אמרה לי' נסתחפה שדהו וכ' באס"ז שם דפירוש נסתחפה שדהו כך היא אעפ"י שנאנסתי אני כיון שאין העכבה מדעתי אלא אנוסה אני חייב ליתן לה מזונות כיון שהגיע זמן וכיון שתעלה לי מזונות נמצא האונס לחובתך מעתה שיהי' בשדה שלך שנסתחפה וזהו שפירש"י ז"ל מזלך גרם כי מהיום אני מוטלת עליך לזון עכ"ד וקשה דאיך נימא כיון שאנוסה היא הבעל מחויב לתת לה מזונות הרי אונס רחמנ' חייבי' ל"א בשלמא במאי דקא' את"ל חלה הוא מעלה לה מזונות לא תקשי דאמאי יתחייב במזונותיה נהי דל"ה אנוס בתקנתא דרבנן אבל מ"מ אנוס הוא מחמת חליו ונימא אונס רחמנא פטרי' די"ל עפי"ד א"ז הגאון מליסא ז"ל בס' מקו"ח סי' תמ"ח שהקשה שם בגזל חמץ ועעה"פ אמאי קנסו לאסור החמץ הרי הנגזל אנוס הוא ומטעם הגזלן שעבר אין לקנוס הנגזל ותי' דלא מקלינין באונס רק בדבר שהקנס הוא משום חטא ולענין שלא להפסיד אותו מחמת האונס דאונס רחמנא פטרי' משא"כ בחמץ אי הי' מסתלק האונס בתוך הפסח הי' חייב לבערו והי' החמץ מתבער מן העולם ולא היה נשאר לו חמץ כלל וא"כ כשהי' אנוס כל ימי הפסח ולא ביערו מה"ת ירויח ע"י האונס והרי הוא כמבוער וחייב לבערו ע"ש וא"כ ה"נ אי לא הי' חולה הא הי' מחויב לכונסה וליתן לה מזונות וא"כ אין לומר דבשביל שחלה יפטר מן המזונות וירויח עוד דאונס רחמנ' פטרי' אמרינן אבל לא שירויח אבל בהא דמיבעי' לן בחלתה היא לפי' האס"ז הנ"ל לכאורה הקושיא עצומה דאונס רחמנא חייבי' הא ל"א. אמנם באמת לק"מ דשאני היכי דתלי' הדבר בתנאי שלו י"ל כסברת הש"ך הנ"ל דלא נתחייבתי רק על אופן זה ומה לי באונסך משא"כ הכא הא כבר נתקדשה לו וחכמים תיקנו דמשנתקדשה שה לו מחויב במזונותיה לאחר שיעברו שנים עשר חודש שנותנין לבתולה ורק שא"י לכונסה וכיון שהיא אנוסה הא אונסא כמאן דעביד ונתחייב במזונותי' ממילא מצד תקנ"ח שתיקנו לה מזונות לאחר חודש משעת הקידושין וכיון דהקידושין א"א שיתבטלו ממילא רמי' עליה חיוב המזונות ונסתחפה שדהו וממילא מיושב נמי לפי"ז מה שהקשה בספר שערי משפט בסי' כ"א שם ע"ד הש"ך שכ' דאונס רחמנא חייבי' ל"א מהא דמבואר ברמ"א אה"ע סוס"י קי"ח בשם י"א דאם לא מתו הבן או הבת אלא נהרגו או נשתמדו ל"ש בזה דין נדוניית חתנים ואפי' לא נתן האב צריך ליתן והיינו אף שפסק ר"ת בנדוניית חתנים שלא גבה החתן א"צ האב ליתן כשמתה בתו משום דאומדנא דמוכח הוא דלא נתחייב אלא כשתהנה בתו ממנו ה"ד במתה מיתה טבעית אבל אם נהרגה שזה אונס דלא שכיח הוא ולא אסיק אדעתא ואפי' אם התנה בפירוש שאם תמות תוך השנה שיחזור הנדן מ"מ אין זה בכלל התנאי והקשה הא התם נמי האב לא התחייב לתת הנדוניא אלא בתנאי זה דוק' שתהנה בתו וא"כ מאי מהני שנהרגה דהוא אונס דל"ש הא מ"מ האב לא התחייב א"ע רק בתנאי זה שתהנה בתו ואונס רחמנא חייבי' הא ל"א ולהנ"ל נכון דהא הבעל לא היה נושאה בלי הנדוניא וכיון דהנשואין א"א להתבטל ממילא מוטל על האב חיוב הנדוניא מכח הנשואין ורק שתנאי הי' לפטור א"ע והיינו שתהנה בתו וכיון דאונסא דל"ש הוא ולא אסיק אדעתא ממיל' נשאר החיוב כדמעיקרא משא"כ בנידן דהירושלמי הנ"ל אמרינן דל"ה תחלת הקידושין רק ע"ת זה שיכניסה ליום פ' וכיון שלא כנסה לא התחילו הקידושין לחול: ובסברת הש"ך הלזו נראה להסביר דברי התוס' קידושין י"ז ע"א ד"ה חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים שכ' שם דמלמדי תינוקות אם חלו אין לוקחין אלא מה שהרויחו דאין לדמותם לע"ע שא"ח להשלים ימי חליו דע"ע גופו קנוי לאדונו הלכך חלה ג' א"ח להשלים דא"י לעשות מלאכה יותר מיכלתו אבל מלמד אין גופו קנוי אלא שכר עצמו ללמוד עד הזמן וכשא"י להשלים לא יטול אלא מה שהרויח והסברא נראה דהוא כך דבשלמא עבד נקנה תיכף גופו להאדון על שש שנים ואם חלה בתוך שש א"ח להשלים משום דאונס רחמנא פטרי' משא"כ מלמד או פועל אחר כיון שהוא רק שכור למלאכתו ע"מ שיעשה מלאכתו והא הבעה"ב לא התחייב א"ע לתת לו שכרו חלף עבודתו רק כשיעשה פעולתו וא"כ כשחלה נהי דהוא אונס מ"מ מה לו להבעה"ב באונסו של המלמד או הפועל שיתן לו שכירותו משלם הא אונס רחמנא חייבי' ל"א וכחילוק זה כ' התוס' בגיטין ע"ד ע"ב בד"ה רבה אמר הא לא אצטריך במה שהקשו שם מהא דא' שכר את הפועלים ואתא מיטרא הפסד דפועלים הוא עש"ה ומדי עיוני בפוסקים בענינים האלה ראיתי להנתה"מ סי' נ"ה במ"ש לחזק ראיית האגודה דהיכי דלא הי' אונס רק ביום האחרון לא חשיב אנוס כיון שהי' יכול לעשות מקודם שביו"ד סי' רל"ב סי"ב בהג"ה מובא ב' דיעות בזה והאגודה ה"ר מגיטין ע"ד ע"ב שהצריך הלל לתקוני שיהי' חולש מעותיו ללשכה כו' ותיפוק לי' דהא אונס הוא אם אין הלוקח רוצה לקבל ממנו והקצוה"ח תמה שם דהא אונס רחמנא חייבי' ל"א וכ' הנתה"מ דבתי ע"ח ל"ה רק הלואה ול"ה אונס רחמנא חייבי' וצדקו דברי האגודה ולפענ"ד דין האגודה הלז מבואר בתוס' כתובות ק"ז ע"ב ד"ה עמד בדין וברח כו' ור"ח פי' שמצא בירושלמי בריש אעפ"י דברח לאו דוקא אלא ה"ה חלה דניזונת משלו וא"ת והא אמרינן חלה הוא או היא אינו מעלה לה מזונות לחד לישנא גבי הגיע זמן ולא נשאו י"ל שאני הכא שהי"ל לכנוס מיד אחר שהגיע הזמן אחר ג' חדשים אבל התם כשהתחיל חליו לפני שהגיע הזמן מאי הו"ל למיעבד ע"ש הרי דאף היכי שבסוף הי' אנוס שחלה את חליו מ"מ כיון דהי' יכול לכונסה קודם ל"ה אונס. וע' במג"א סי' ק"ח ס"ק י"א מבואר שם כדברי הקצוה"ח הנ"ל. יותר לא ירשני הזמן להאריך. ה' שנותיך יאריך כנפשך ונפש הדור"ש באהבה מברכך בכוח"ט לראשית השנה הבע"ל: סי' פד בעזהש"י יום ב' כ"ו ניסן תרל"ז לפ"ק סערעט שלום וישע רב לכבוד יד"נ הרב הגדול החריף וכו' כש"מ אברהם מענדל שט שטיינבערג נ"י כעת הרב הה"ג אבד"ק סניאטין יצ"ו: הנני לתשובתו ע"ד אשר הציע לפני כ"ת ביום אתמול נידן מה שהקשה השאלתות במשנה פסחים מ"ט ע"א ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו כו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול לחזור ולבער ולחזור למצותו יחזור ויבער ואם לאו מבטלו בלבו והקשה דל"ל למיתני ולמול את בנו כיון דבשביל שחיטת פסחו באין שהות אסור לו לחזור א"כ אפי' אם בשביל מילת בנו הי' צריך לחזור ולבער מ"מ כיון דליכא שהות למול את בנו א"כ הא מילת זכרים מעכבת עשיית הפסח ולא יוכל לעשות הפסח וא"כ ממילא א"צ לחזור משום דעשיית הפסח דוחה. ותי' דנ"מ כגון שכבר שחט את הפסח והולך למול את בנו והקשה ע"ז הגאון רי"ב ז"ל היכי אפשר לאוקמי בששחט את הפסח כיון דזמנו אחר חצות א"כ הא לאחר זמן איסורו אינו מועיל ביטול והאיך קתני יבטל בלבו. הנה לפענ"ד אין זה קושיא על השאלתות דאפשר לאוקמי בשיש לו עיסה מגולגלת בתוך