הרי בשמים קצג

לא קנה דלא נתכוין לקנות א"כ הרי הן הפקר כ"ז שלא באו ליד מי שנתמלאו לו ולכשיבאו לידו יזכה בהן מן ההפקר לפיכך הן כרגליו ע"ש וע' בתוס' ב"ק ק"ב ע"ב ד"ה מי הודיעו שכ' ג"כ כעין סברא זו. ולפי"ז הרי מבואר בתוס' ב"ב נ"ד ע"א ד"ה אדעתא דציבי דהא דחצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו היי"ד כשאינו יודע אם הוא בחצרו אבל אם יודע שהוא ואינו מתכוין לקנות לא קני ולפי"ז ה"נ אם מקנה לה המקום שהגט בתוכו כדי שתתגרש נהי דהבעל אית לי' עדיין קנין ויוכל החצר לקנות לו לדעת הפוסקים דחצר המושכר קונה לשוכר עכ"פ כיון שהוא רוצה לגרשה הא אינו רוצה שיקנה לו החצר ובכה"ג שיודע שהוא בחצרו ואינו רוצה לקנות לא קניא לי' חצרו כד' התוס' הנ"ל וא"כ כיון דלא קניא לי' הרי הוא הפקר וממילא קניא לה הקנין הגוף שיש לה בהחצר וכסברת התוס' הנ"ל ואין לדחות עפי"ד התוס' שהקשו הא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ותי' דכיון דבא מרשותו לרשותה הוי כבא מידו לידה ואינימא דהוי כהפקר מקודם שקנה לה חצרה א"כ שוב הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ז"א דהא הוא לא הפקירו אדרבא אם ירצה הא קונה לו חצרו ורק שהוא לא רצה כדי שתקנה היא ותתגרש א"כ שפיר בא מרשותו לרשותה ונראה שמזה יהי' ראי' למ"ש רש"י ז"ל בסנהדרין ע"א ובקידושין כ"ג ע"ב דמתנה של האשה שייכא כולה לבעל דלא כמ"ש בתוס' קידושין כ"ד ע"א להוכיח דאין לו לבעל רק אכילת פירות ומחלקים בין קנין הבעל לגבי אשתו לבין קנין האדון לגבי עבדו ובפירש"י כתב דדמיא למציאתה דשייכא כולה לבעל ועי' במקנה קידושין שם ולפי"ז שפיר פריך הש"ס מה שקנתה אשה קנה בעל ור"ל דשייך כולו לבעל כמו מציאתה וא"כ האיך תקנה את הגט ע"י החצר הא אין לה בהחצר הזה כלום ולפי"ז מיושב עוד הפעם תמיהת הרשב"א הנ"ל דאמא' לא הוי קשיא לי' לרבא על המשנה דהזורק לתוך חצרה נימא מה שקנתה אשה קנה בעלה ולדברינו נכון מאד דעל המשנה לא הוי קשיא לי' כיון דמיירי בחצרה של נכסי מלוג ואין לו לבעל רק אכילת פירות א"כ אפילו אינימא דחצר המושכר קונה לשוכר מ"מ הא הבעל שרוצה לגרשה הלא אינו רוצה שיקנה לו החצר ובכה"ג הא ל"א חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו וכיון דהוא אינו קונה ממילא קנתה האשה כנ"ל משא"כ הכא במתנה הא אין לה יד כלל לקנות החצר והוי כולו דבעל ושפיר פריך האיך תקנה את המקום הא מה שקנתה אשה קנה בעלה כולו כמו מציאתה כד' רש"י הנ"ל אולם לכאורה עדיין קשה לפי"ז דהא באמת הקשו המג"א והב"ש הנ"ל הרי הוי גט מוקדם וראיתי בפנ"י שכ' וז"ל והנלפענ"ד בזה דההוא גט שכ"מ דהכא איירי שגירשה בתנאי דאם מתי וכל שמגרשה על תנאי זה תו לא מיפסל משום מוקדם כמו שהארכתי לעיל בסוגיא דמהיום אם מתי עכ"ל ולפי"ז קשה בהא דמסיק גיטה וחצרה באין כא' לפמ"ש התוס' ביבמות צ"ג ע"א ד"ה קנוי' לך מעכשיו דהיכי דאמר קני בחזקה לאחר ל' לא קנה הואיל ובשעה שיש לקנין לחול דהיינו לאחר ל' כבר פסקה החזקה ע"ש וכ"כ בר"ן נדרים כ"ח ע"ב וכ"ט ע"א וברשב"א שם ובחידושיו לקידושין ס"ג וברשב"ם ב"ב פ' מי שמת ולפי"ז הלא כ' התוס' לעיל ע"ג ע"ב דכל גט שכ"מ במהיום אם מתי מהיום דקא' היינו מחיים שדעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה א' סמוך למיתתו ע"ש וא"כ כיון דע"כ מיירי הכא בגט שכ"מ בתנאי כד' הפנ"י הנ"ל וא"כ אין הגט חל רק רגע לפני מיתתו וא"כ האיך מהני עכשיו החזקה דהא השתא ל"מ החזקה דמה שקנתה אשה קנה בעלה ואז הא כבר פסקה החזקה כד' הראשונים הנ"ל ובשלמא לשי' התוס' דס"ל דמה שקנתה אשה קנה בעלה הוא רק לענין הפירות א"כ שפיר י"ל דכיון דמהני עכ"פ עכשיו החזקה על גוף הקרקע א"כ בשעת חלות הגט בא לה ק"פ של החצר ממילא עם הגט כא' משא"כ לשי' רש"י הנ"ל דמה שקנתה אשה קנה בעלה ר"ל גם הגוף א"כ ל"מ השתא החזקה כלום וא"כ האיך נוכל לומר אח"כ בשעת חלות הגט גיטה וחצרה באין כאחד דהא כבר פסקה החזקה. אמנם באמת לק"מ דרש"י ז"ל לשיטתי' אזיל דס"ל לעיל ע"ג ע"ב שם דבסתם גט שכ"מ במהיום אם מתי הגט חל מיד רק באומר להדיא מעת שאני בעולם אינו חל עד סמוך למיתה ע"ש וא"כ לשי' רש"י שפיר הגט חל מיד ושייך שפיר לומר גיטה וחצרה באין כא'. או י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כהרמב"ם פי"א מה' מכירה ה' ג' שכ' המוכר בית לחבירו ע"מ שילך עמו לירושלים ביום פ' והחזיק זה בבית ה"ז קנה כשילך עמו לירושלים באותו יום וכ' הב"י בח"מ סי' ר"ז דס"ל להרמב"ם דבקנין חזקה ל"א כלתה החזקה וחולק על התוס' שמדמו חזקה למשיכה ע"ש א"כ י"ל דרש"י ז"ל ס"ל ג"כ הכי: והנה מה שהקשית בפלוגתת ר"י ור"ל במשנה דהכותב נכסיו לבנו ומכר הבן בחיי האב כו' דהרי בזמן שהיובל נוהג גם הבן אין לו רק ק"פ וק"פ הא נשאר אצל האב ולא הי"ל לבן מה למכור דא דקטנותא הוא חדא מאן יימר דמיירי התם בזמן שהיובל נוהג וע' בתוס' ערכין ל"ב ע"א שמסתפקים אי בזמן בית שני נהוג יובלות ועוד מה ענין ק"פ להא דיוצא ביובל דהא דיוצא ביובל חשבינן ק"פ משום דכל קנין לזמן הוי ק"פ כד' הר"ן בנדרים כ"ט וע' בקצוה"ח סי' רמ"א מ"ש בשם שו"ת הרא"ש דלענין אתרוג מיקרי קנין הגוף לשעה קה"ג ולא ק"פ וחשיב לכם ע"ש וע' במקו"ח סי' תמ"ח סק"ט ועוי"ל דנהי דלגבי קנין שהוא עולמית מיקרי קנין לזמן רק ק"פ מ"מ לגבי קנין פירות חשיב קה"ג לזמן קנין גמור ודמיון לסברא זו מצינו בתוס' יומא נו"ן ע"ב ד"ה אחיו הכהנים כו' דיורשין חשיבי שותפין בקרבן כיון דשניהם אינם מכפרין אלא מקופיא משא"כ שאר הכהנים לגבי כהן גדול בפר של יוה"כ כיון דהכ"ג יש לו כפרה בקביעות לא חשיבא כפרת קופיא שלהם ול"ח קרבן שותפין ע"ש והה"נ נהי דקנין שעה לגבי קנין עולמית ל"ח רק ק"פ אבל לגבי ק"פ שאינו קה"ג כלל חשיב קה"ג לזמן קה"ג ולא ק"פ והויין שפיר שני דברים נפרדים. ומה שהקשית בגיטין מ"ח אי לאו דאר"י ק"פ כקה"ג דמי לא מצא ידיו ורגליו בביהמ"ד דאר"א אר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל א"כ לא משכחת דמייתי בכורים אלא חב"ח עד יהושע בן נון והקשית דהלא יוכלו האחין להפקיר הנכסים קודם החלוקה ואח"כ יזכו בחלקיהן והפקר אינה חוזרת ביובל לק"מ דאכתי חוזרת ביובל מכח מי שלקח אביהם ממנו הנכסים דכיון שהי' עתיד להחזיר אליו ביובל לא הי' להם כח להפקירן גם למה יפקירו דילמא יזכה בהן אחר. ועוד מהיכי תיתי שיכניסו א"ע לחיוב מצות בכורים אם אינם מתחייבים מאליהם ע' תוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה ליפרקינהו ובחי' הר"ן והריטב"א שם. ובפרט די"ל לפי"ד הרמב"ם בפי"א מה' שמטה ויובל גבי הדין דאחין שחלקו כלקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל כ' לא תבטל חלוקתן מכמות שהיתה וכ' הכ"מ שם בכונתו דר"ל כשמחזירין החלוקה לאו היינו דתבטל חלוקתן לגמרי ולחזור ולחלוק כבתחלה אלא שהחלוקה קיימת רק שמחליפין של זה בשל זה ויצא לו להרמב"ם ז"ל זה מד' הש"ס בכורות נ"ב ע"ב דקא' מאי אין חוזרין אין חוזרין לבטלה ומפרש הרמב"ם ז"ל כנ"ל דלא כפרש"י ע"ש א"כ לפי"ז בודאי א"ש: וע"ד אשר אמרת עם הספר בחתימת אגרתך לתמוה ע"ד הב"ח שהובא בש"ך ח"מ סי' כ"א סק"ג שהקשה ע"ד הרמב"ם והמחבר שם שכ' מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פ' וישבע יהי' חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה אם הביא ראי' שהי' אנוס באותו היום ה"ז פטור מקנין זה והקשה מהירושלמי דקידושין באמר לה מקדש אני לך ע"מ מכניסיך ליום פלן ואין אתא יום פ' ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום ואירע לי' אונסא ר"י אמר אונסא כמאן דלא עבד ור"ל פליג והלכה כר"י לגבי ר"ל הרי דאין חוששין לאונסו וע"ז תמהת דהרי החילוק פשוט לפי"ד הריב"ש הובא במ"ל פי"א מה' מכירה ה"א שכ' דהיכי דהאונס הוא בקיום התנאי אז יש טענת אונס אבל היכי דהאונס הוא בביטול התנאי כגון דאמר הריני מתחייב ליתן לך מנה אם באתי ונאנס ולא בא אז ליכא טענת אונס דמה בכך שהי' באונס הא מ"מ נתבטל התנאי ואין כאן חיוב ולפי"ז ה"נ איכא חילוק זה דבשלמא באתפיס זכוותי' בב"ד ואמר אם לא אבא עד יום פ' יבטלו זכיותאי ונאנס ולא בא הא האונס בקיום התנאי בכה"ג יש טענת אונס משא"כ בנידן הירושלמי הא מיירי שאמר הריני מקדשיך ע"מ מכניסיך ליום פ' ונאנס ולא כנסה א"כ הוי האונס בביטול התנאי שפיר אמרינן אונסא כמאן דלא עביד כר"י כיון דמה בכך שהי' באונס הא מ"מ נתבטל התנאי עכ"ד: הנה כסברת הריב"ש הנ"ל מבואר באס"ז ריש כתובות בשם הרמ"ה ז"ל וה"ר לדבריו מש"ס גיטין ע"ד ע"ב בא' שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטלתו דס"ל לת"ק דרשב"ג שם דאצטלתו דוקא קא' ואמאי תיפוק לי' דהרי אנוסה היא ולמ"ד יש טענת אונס בגיטין הול"ל התם דהרי הוא כאלו נתקיים התנאי א"ו דל"מ טענת אונס כיון דמ"מ נתבטל התנאי ופי' שם לפי"ז דברי רש"י זיל שפי' התם הא דקא' וכן לענין גיטין אלפיכך קאי ע"ש דפח"ח והנלפענ"ד בישוב קושייתך דהנה מבואר בירושלמי התם שהי' התנאי בכפילא מקדש אני לך ע"מ מכניסיך ליום פלן ואי אתא יום פ' ולא כנסתיך לא יהוי לי כלום וע"כ דאזיל התם למ"ד דבעי' תנאי כפול ואי לא כפלי' לתנאו אין בכח התנאי לבטל המעשה וא"כ כיון דלענין הך צד שכפל ואמר ואין אתא ליום פ' ולא כנסתיך יתבטלו הקידושין הא ל"מ לבטל התנאי ולא חשיב כאלו לא כנסה כיון שהי' באונס דגבי הך צד הא הוי קיום התנאי ומהני מה שהוא אונס וא"כ כיון דלולא כפל התנאי הי' המעשה קיים וכיון דלזה ל"מ הכפל ממילא הו"ל כלא כפלי' לתנאו והיל"ל דהקידושין קיימין ומצאתי סברא זו בס' טיב גיטין מא"ז הגאון ר"צ מבאנהייט ז"ל בחי' גיטין ע"ז ע"א בתוס' ר"ה מ"ש רישא כו' ושם ע"ה ע"ב במשנה דה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא כו' רק שהקשה שם לפי"ז מריש כתובות דמוכיח שם רבא דאין אונס בגיטין מהא דתנן ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש מת הוא דאינו גט הא חלה ה"ז גט והקשה לפי"ז דאיך יעלה על הדעת שיתבטל עי"כ הרי אם לא קיים התנאי כלל הי' המעשה קיים לולא כפל התנאי והרי בזה ל"מ הכפל שהרי הכפל הי' אם אבא והרי לא בא שלענין זה ל"מ אונס היכי שנתבטל התנאי וכנ"ל וא"כ ממילא הגט קיים ותי' דמזה יהי' ראי' לד' הראשונים שהובא בחי' רשב"א גיטין ע"ה דמש"ה בעינן תנאי כפול ול"א דליהוי כגילוי דעת ואומדנא דמוכח דמהני משום דכיון דאמרו בלשון תנאי ולא כפלי' גרע טפי וא"כ לפי"ז היכי דכפל לענין אונס שאירע י"ל שמבטל המעשה אף דל"ה בכלל הכפל דלא גרע מגילוי דעת דרבא ס"ל גילוי דעת בגיטא מילתא הוא ע"ש ועפי"ז אמרתי ליישב דברי רש"י ז"ל בגיטין ל' ע"א ההוא דאמר לה אי לא פייסנא לה עד תלתין יומין ליהוי גיטא אזל פייסה ולא איפייסה אמר רב יוסף מי יהיב לה תרקבא דדינרי ולא איפייסה א"ד אר"י מידי תרקבא דדינרי בעי למיתב הא פייסה ולא איפייסה הא כמ"ד יש אונס בגיטין הא כמ"ד אין אונס