הרי בשמים קצב

המושכר דקיי"ל בח"מ סי' שי"ג דקונה למשכיר וע' בש"ך סי' ר"ס ס"ק ע"ו וה"נ קונה החצר את הגט לאשה שהגוף שלה כמו למשכיר אמנם נוכל לומר דהתם פריך הש"ס שפיר דסובר המקשן שם דאלמוהו רבנן לשיעבודא דבעל וק"פ שלו עדיפא מק"פ דשוכר וע' בתה"ד סי' רע"ב דגם בק"פ אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל וא"כ הא התוס' ב"ב הנ"ל מחלקין בין היכי שהי' גם הגוף שלו מקודם אז אם נשאר לו ק"פ לא יצא עדיין מרשותו ולפי"ז מיושב שפיר תמיהת הרשב"א הנ"ל דרב עיליש לא הוי קשיא לי' על המתניתין דהזורק לתוך חצרה דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה דניחא לי' שפיר דהחצר קונה לאשה כמו חצר המושכר שקונה להמשכיר כנ"ל ודחיקא לי' מילתא לומר בזה אלמוה רבנן לשיעבודא דבעל כיון דעכ"פ אין לו רק קנין פירות ומבואר באמת בתוס' כתובות נ"ט ע"א דהיכי דאינו שלו רק לפירות לא אלמוה לשעבודי' ע"ש וע' בב"ש סי' צ' סק"מ משא"כ בההוא עובדא פריך שפיר רב עיליש כיון דהכא מיירי שהבעל מקנה לה החצר א"כ הי' הגוף של הבעל מקודם וכיון שהי' הגוף שלו פריך שפיר דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה והיינו כיון דיש לו כעת עדיין ק"פ והגוף ג"כ הי' שלו מקודם א"כ עדיין לא נפיק גם הגוף מרשותו וכסברת התוס' ב"ב הנ"ל דבכה"ג מהני שיהי' רק הוא האדון לענין שיהי' רק בו דין יום או יומים ולא גבי השני מכ"ש שמועיל לענין זה דנימא מה שקנתה אשה קנה בעלה ומיושב שפיר: והנה המרדכי הקשה ל"ל לומר תיזל ותיחוד ותפתח הלא אפי' באמירה בעלמא נמי מהני דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ותי' דדברי שכ"מ ל"ה אלא מדרבנן וע' בתוס' סנהדרין ל"ד ע"ב ד"ה דילמא ובתוס' ב"ב קי"ג ע"ב ד"ה אורעה ובתוס' ב"ב קמ"ז שכ' ג"כ דלא הוי אלא מדרבנן עיי"ש וקשה לכאורה דהרי באמת צריך להבין לפי"מ שרצה הפנ"י ז"ל לומר בריש פרקין דכל היכא דמשתמר לדעתה בלבד ואינו ברשות בעל אפי' אין הגט ברשותה ג"כ מהני משום דהתורה כתבה ונתן ומרבינן נתינה כ"ד אף שאינו רשותה ע"ש ולפי"ז ל"ל החזקה הרי בלא"ה הי"ל להועיל כיון דעכ"פ אינו רשות הבעל וא"כ אפי' אי נימא מה שקנתה אשה קנה בעלה עכ"פ כיון שאינו רשות הבעל ומשתמר לדעתה ג"כ מהני ועכצ"ל לפי"מ דא' לקמן ע"ח ע"ב לענין קרוב לה ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה והוי עובדא ואצרכוה חליצה והיינו משום דמדרבנן ל"מ ע"ש וא"כ להכי צריך להיות חצרה דבחצרה לא בעינין אפי' מדרבנן שיבא הגט לידה וכ"כ בס' טיב גיטין. ולפי"ז הדרא קושי' המרדכי הנ"ל לדוכתה נימא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ואי דל"ה אלא מדרבנן ז"א דהא מדאורייתא מתגרשת אפי' היכי שאינו משתמר רק לדעתה ורק מדרבנן לא מהני א"כ הא לענין דרבנן מהני מטעם דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא ול"ל החזקה. עוד יש להעיר דהרי באמת הא דמהני בזרק לה קרוב לה בתוך ד"א שלה אע"ג דקנין ד"א אינו אלא מדרבנן כתבו הראשונים ז"ל דהוא מטעם כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' א"כ גם לענין דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי למה לא יועיל אע"ג שהוא רק מדרבנן משום אפקעינהו כו' אמנם י"ל דלהכי אמר רבא שתקנה מטעם חצר כדי שלא יעשה בעילותיו בעילות זנות אולם עדיין קשה דהא באמת הקשה המג"א בסי' של"ט סק"ט והב"ש בסי' קל"ו סק"ז הרי הגט נכתב מאתמול והאיך מכשרינן לי' ליתן בשבת הא הוי גט מוקדם ותי' דמיירי שכתב בו שבוע או חודש דכשר כדא' לעיל י"ז ע"ב ולפי"ז הא באמת הקשה הנימוק"י בפ"ב דסנהדרין הרי מדאוריי' פסול גט שא"ב זמן משום דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה ותי' דרבנן הכשירו ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' וא"כ לפי"ז קשה דשפיר יועיל אפי' בלא קנין מטעם דברי שכ"מ כו' ואי דלא רצה שיעשה בעילותיו ב"ז ז"א דהא בלא"ה ע"כ אנו צריכין לבא לאפקעינהו כו' מטעם שלא נכתב בו רק שבוע או חודש והוי עשאאילה"ז וע"כ צ"ל מטעם אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ועשאו בב"ז והדרק"ל ל"ל קנין החזקה: והנה גם הרשב"א ז"ל בחידושיו הקשה קושי' המרדכי הנ"ל הלא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי ותי' דהכא היי"ט דאצטריך להקנאת מקומו משום דקיי"ל דמתנת שכ"מ לא קני אלא לאחר מיתה ואנן בעינן שיגיע הגט לידה או ברשותה מחיים לפיכך אמר דתחזיק מחיים וכ"ז לפי שיטתו דמתנת שכ"מ אינו קונה אלא לאחר מיתה אמנם התוס' לעיל י"ד ע"ב ד"ה הא בשכ"מ כתבו וז"ל דדברי שכ"מ כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת שכ"מ או אמירתו ע"כ הרי דמהני למפרע משעת האמירה וכן מבואר בהרא"ש שם ע"ש וכ"כ בטור סי' ר"נ להדיא א"כ שפיר קשה קושיא זו דנימא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמיא. אמנם לולא דבריהם הקדושים ז"ל הי' נלפענ"ד דל"ש בזה לומר דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי עפי"ד התוס' ב"ב קע"ה ע"א שכ' בהא דא' שם שכ"מ שאמר מנה לפלוני בידי אמר תנו נותנין ל"א תנו אין נותנין ופריך שם מע"פ היא ורב ושמואל דאמרי תרווייהו מע"פ אינה גובה מן היורשין והקשו התוס' דהא דברי שכ"מ ככתובין וכמסורין ומאחר דאם כתבו ונתנו הי' נותנים השתא אמאי אין נותנים ותי' דהיכי דנותן מטעם מתנה ולא מטעם אחר אז בודאי תיקנו שיהי' ככתובין וכמסורין אבל אם מצוה ליתן להם מכח מלוה ולא מטעם אחר אין לו אלא כח מלוה כאשר בתחלה והלכך אין נותנים ע"ש וא"כ ה"נ דהקרקע שמצוה להקנות לה אינו מטעם מתנה אלא בשביל הקנאת הגט ע' ברשב"א הלכך אין לו אלא כח שאר קנין. (ועפי"ז יהי' מיושב מה שתמהו האחרונים ע"ד הש"ך בסי' קצ"ח ור"ב דל"מ קנין חצר רק כשהוא כבר חצרו אבל אם הקנה חצר ומטלטלין כא' ל"מ והקשו מסוגיין דמהני גיטה וחצרה באין כא' ולהאמור נכון עפימ"ש בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' ס"ג דבכה"ג שעיקר קנין המקום היא רק לקנות המטלטלין בכה"ג מודה הש"ך דמהני ול"א הש"ך סברתו אלא היכי שרוצה לקנות לחלוטין הקרקע והמטלטלין בב"א ע"ש וא"כ הכא כיון דע"כ קנין המקום הוא רק לקנות הגט בכה"ג שפיר מהני): ובדבר מה שתמה הרשב"א ז"ל בחידושיו על פירש"י שפירש שיקנה לה אגב קרקע דא"כ ל"ל לאקנויי ההוא דוכתא דיתיב בה גיטא הא לא בעינן צבורין לפענ"ד הי' נראה ליישב בפשיטות דהא באמת הקשו התוס' בשמעתין האיך מהני הא דתיזל ותיחוד ותפתח הרי הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני ותי' דכיון שנקנה לה המקום ובא הגט מרשותו לרשותה הוי כאלו בא מידו לידה וא"כ לפי"ז התינח כשהגט מונח באותו מקום שמקנה לה בא הגט מרשותו לרשותה משא"כ אלו הי' מקנה לה קרקע אחרת הא הדרק"ל דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע דל"מ וע"כ אצטריך לאקנויי לה ההוא דוכתא דמחית בי' גיטא: ובענין מה שהקשו על פירש"י ז"ל האיך מהני קנין אע"ג שהוא דרבנן להפקיע איסור א"א דאורייתא. נלפענ"ד לתרץ דהנה הרשב"א ז"ל בחי' לעיל ע' ע"ב הביא ראי' דגוסס הוא בר הקנאה מעובדא דידן דמדאמרינן תקיף לי' עלמא טובא עד שהי' מתיראין שמא לא יעבור השבת והרי הוא מת ולא יכול ליתן והוצרכו להקנות לה הבית בשבת בודאי גוסס הי' ואעפי"כ מתנתו מתנה וגיטו גט ע"ש ולפי"ז הא שיטת רש"י ז"ל בקידושין ע"ח ע"ב דגוסס לאו בר הקנאה הוא ע' בתוס' שם א"כ קשה לדידי' מעובדא זו האיך מהני בההיא שכ"מ דתקיף לי' עלמא ועכצ"ל עפי"ד הר"ן בסוגיין שכתב וז"ל ואיכא למידק מאי קושיא ורבא אמאי איכסף הא איהו הוא דאמר בפחז"ה דבעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות י"ל דגט זה לא הי' בביתו של שכ"מ אלא בבית השליח שהוא עשה שליח מע"ש לתת גט לאשתו והגט הי' עדיין בבית השליח וחצרו של שליח כידו כו' עכ"ד ולפי"ז דמיירי שעשה שליח על נתינת הגט מע"ש א"כ יכול שפיר השליח ליתנו לה כיון שקיבלו מיד הבעל בשעה שהי' שפוי בדעתו ואע"ג דהוא השתא גוסס לא איכפת לן כיון דהשליח הא מקנה לה חצרו. והנה ביבמות קי"ח ע"ב מיבעיא לן שם המזכה גט במקום יבם מהו ומסקינן שם דהיא ספק מגורשת אע"ג דלא מטי עדיין גיטא לידה וכ"ע בש"ע אה"ע סי' קמ"ה ס"י ומבואר בב"ש סי' ק"מ סק"ט דתן גט זה לאשתי הוי כזכי ורק בהולך ותן לה פסקינן שם דל"ה כזכי אבל בתן לחוד הוי כזכי ולפי"ז באמר השכ"מ להשליח מע"ש תן גט זה לאשתי א"כ הויא ספק מגורשת גם כשהוא עדיין ביד השליח אע"ג דלא מטי עדיין לידה כיון דהוי מזכה גט במקום יבם משום דכל כונת הגט הוא דלא תיפול קמי יבם כפרש"י להדיא [ועי' שו"ת מהר"ם מלובלין סי' קכ"ב] וכיון דבל"ז הויא ספק מגורשת גם כשהוא ביד השליח לכן לענין זה מהני שפיר אג"ק אע"ג שהיא רק מדרבנן והא דפריך בגמ' מה שקנתה אשה קנה בעלה אע"ג דגם קודם שבא הגט לידה הוא ספק מגורשת כנ"ל בכ"ז הא מבואר בשיטה מקובצת ב"מ י"ב דגם בספק מגורשת אית לי' להבעל פירות ע"ש וא"כ שפיר פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה כיון דעדיין אית לי' להבעל פירות אף בספק מגורשת (וממילא מיושב נמי לפי"ז מה שהקשה ש"ב הגאון ר' זלמן מרגליות זצ"ל בשו"ת בית אפרים חח"מ סי' מ"א לשי' רש"י דס"ל דקנין אגב מהני בגט כמו בממון מש"ס ב"ב קנ"א ע"ב דקא' דומיא דגט מה גט לאו בר קנין כו' הא גט שפיר איתא בקנין אג"ק ע"ש שהאריך ולדברינו א"ש דרק בעובדא דהתם מועיל משום דמקודם הויא ג"כ ספק מגורשת אבל בעלמא אינו מועיל קנין אגב): ברם הא קשיא לי בהא דפריך רב עיליש מה שקנתה אשה קנה בעלה בשלמא לעיל המשנה דהזורק לתוך חצרה פריך שפיר דנהי דקיי"ל חצר המושכר קונה להמשכיר מ"מ הלא כיון דהבעל אית לי' הפירות וקנוי לו החצר לתשמיש א"כ מיקרי רשותו ולא תוכל להתגרש בגט זה כיון דעדיין לא יצא מרשותו משום דהוא משמש בהבית וכסברת המחנה אפרים ה' קנין חצר סי' ג' ע"ש אמנם הכא הלא באמת הקשו התוס' דהא אמרינן בב"ב בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות ותי' בשם ר"ת דאע"ג דאין הבעל אוכל פירות מ"מ כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים חשיב כאלו הוי דבעל ואינה יכולה לקנות על ידו מה שבתוכו וא"כ לא נוכל לומר דהוי רשותו דבעל כיון דאין לו שימוש בהבית משום דאינו אוכל פירות וע"כ הקושיא היא אי נימא דחצר המושכר קונה לשוכר וכמו שהיא באמת דעת קצת פוסקים ובפרט אליבא דרבא דס"ל האחין שחלקו לקוחות הן וע"כ דס"ל ק"פ כקה"ג דמי דאל"ה לא משכחת דמייתי בכורים כנודע וא"כ הא הבעל יש לו עכ"פ קנין בהחצר כיון דאם מכרה ונתנה אינו קיים א"כ לא גרע משוכר שקונה לו חצר המושכר וא"כ הי"ל לקנות החצר גם לדידי' אמנם עדיין קשה לי עפי"ד הש"ס ביצה ל"ט גבי מילא ונתן לחבירו ר"נ אמר כרגלי מי שנתמלאו לו רב ששת אמר כרגלי הממלא ומסיק הש"ס דבמגביה מציאה לחבירו קמיפלגי מ"ס קנה ומ"ס לא קנה ומפרשי התוס' שם בשם ר"י דר"נ סבר דלא קנה חבירו אבל כיון שגם הוא