הרי בשמים קצא

דאמה לאחרת כו' ולכך לדידי' כתבו תוס' דאין למעט קנינים גבי עכו"ם מלעמיתך אבל הרי בלא"ה הדבר נכון עפי"ד רבינו חיים בתוס' ב"מ מ"ח דהא דממעטי' קנינים מעמיתך הוא רק אם גזל עכו"ם מותר דלא צריכין למעט אונאה אבל אם גזל עכו"ם אסור דאיצטריך למעט אונאה לכך לא ממעטי' קנינים גבי עכו"ם והתוס' שם האריכו בזה וא"כ הדבר ברור דהכא ג"כ הטעם משום דסובר ר"א גזל עכו"ם אסור ולא ממעט קנינים מעמיתך ולכך דחי לי' ואמנם במה שהקשו תוס' בב"מ שם לר"ח דלדידי' לא א"ש הא דנתנה לסיטון מעל דאמרי' דוקא סיטון דלא מחסרא משיכה אבל בלן לא ולדידי' גם אם מיירי בעכו"ם הא כסף קונה ונראה לומר עפמ"ש הרי"ף דמעות קונות הוא מק"ו דהשתא גופו קונה בכסף ממונו לא כ"ש וצ"ל דאף דגופו אינו קונה רק לזמן ולא קנין עולם מ"מ שפיר נוכל ללמוד גבי ממונו משום דכיון דגבי ממונו אין שייך לומר כן דלא יהי' קנוי לגמרי וכמ"ש הראשונים בטעמא דמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא משום דאין קנין לחצאין וא"כ בכה"ג כתבו תוס' ב"ק ד' כ"ה דילפי' לגבי טומאה ול"א דיו דלא יטמא רק במגע וכו' משום דאין טומאה לחצאין ולכך שפיר ילפי' בק"ו דהכא אין שייך דלא יהי' קנוי לגמרי ולפ"ז אף למ"ד דבישראל אין מעות קונות י"ל משום דהרי כבר נודע דברי התוס' ב"ק דגם גבי ממון אין עונשין מן הדין וא"כ ה"נ בקנין שהוא מצד ק"ו לא נוכל להוציא מן המוחזק ולפ"ז ז"א רק בישראל אבל בעכו"ם לפ"מ דאמרי' ב"ב נ"ד דנכסי עכו"ם הם כמדבר משום דכיון דמטי זוזא לידי' אסתלק לי' וא"כ בישראל מעכו"ם שפיר קונה בכסף דהרי איכא ק"ו ואין בזה הוצאת ממון מן המוחזק דעכו"ם מכי מטי זוזא לידי' אסתליק לי' ולפ"ז יהי' נכון דאף דמצד ק"ו עכו"ם קונה בכסף אבל מעילה י"ל דל"ש בזה דהרי אף דכ' הריטב"א בשבועות ל"ג דגבי קרבן ל"ש אין עונשין מן הדין מ"מ אין מוכח כן בכמה דוכתי בגמ' וע' סנהדרין ג"ד וא"כ י"ל דמעילה ל"ש בכה"ג וזה נכון. ובפשיטות יותר י"ל דל"ק קושי' תוס' דלדידי' האיך אמרי' דלא מעל עד דמשיך כיון דכסף קונה דכיון דעכצ"ל דקושי' הגמרא הוא אף דחכמים עקרו קנין כסף מ"מ לא מסתבר דעקרו דלא יהי' מעילה ג"כ כיון דמה"ת הוי קנין וכמ"ש תוס' ע"ז ד' ס"ג וא"כ אהניא לי' שיטתו לרבינו חיים שכ' בתוס' זבחים ד' מ"ו דהא דיוצא לנחל קדרון מועלין בו וכ' ר"ח דמועלין מדאורייתא שאף דנעשה מצותו ואין מועלין מ"מ הב"ד מקדשין אותו שלא יהנה ממנו בלא פדיון וכ' התוס' דדוחק הוא וכונתם דע"י שב"ד מקדשין יהי' שייך מעילה מה"ת זהו דוחק וא"כ הרי שי' רבינו חיים דע"י שב"ד מקדשין שייך בזה מעילה דאורייתא וא"כ לא רחוק לדידי' ג"כ דע"י שב"ד עקרו הקנין כסף דלא יהי' שייך מעילה כלל כיון דיש להם כח כהקדש לתקן כחפצם שיהי' מעילה או שלא יהי' וז"ב: ויש להאריך עוד בכ"ז אך אין הזמן מסכים מטרדת ענינים שונים והנני בזה הדור"ש באהבה הק' שמעון סאסניץ: סי' פג בעזהש"י יום ו' עש"ק י' אלול תרמ"ב לפ"ק סטריא. השומע קול שופר יחוק לחיים טובים בספר את כבוד האברך המופלג ברק השנון זית רענן ותיק ושלם פרי הלולים כש"מ מיכאל הכהן נ"י בראווער: יקרת מכתבך עם ח"ת לנכון הגיעני ולאשר קרבו ימי המשפט אשר מאימתם יחרד כל לב על כן יהי' דברי מעטים: בדבר אשר עמדת ע"ד רש"י ז"ל בב"ק פ"ח ע"ב גבי אימי' דר"ש בר אבא מהגרוניא הוי נסיבא לי' לר' אבא כתבתינהו לנכסי לר"ש בר אבא ברה בתר דשכיבא אזל ר"ש בר אבא קמי' דר"י בר אבא אוקמי' בנכסי אזל ר"א אמרה למילתי' קמי' דרב הושעיא אזל ר"ה אמרה קמי' דרב יהודא א"ל הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנ"מ בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אמרוה קמי' דר"י בר אבא א"ל אנא מתניתא ידענא דתנן הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו הבן א"י למכור מפני שהן ברשות האב כו' אהדרוה לקמי' דר"י א"ל הכי אמר שמואל זו אינה דומה למשנתינו כו' אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום דראוי ליורשו הוא ופירש"י ז"ל ואע"ג דבעלמא כקנין הגוף דמי הכא ודאי אקני אב לבן למוכרן בחייו כשירצה דאי משום לאחר מיתה בלא"ה הוי ירית לי' אבל רב שמואל בר אבא לא הי' ראוי לירש את אמו אלא ר' אבא בעלה הי' ראוי ליורשה ע"כ תמהת דסיום דברי רש"י מיותר היא דל"ל הא שר"ש בנה ל"ה ראוי ליורשה הרי אפי' אי הי' ראוי ליורשה הלא כיון דס"ל ק"פ כקה"ג דמי לא היתה יכולה למכור לו הנכסים משום דיש לבעל ק"פ וכקה"ג דמי הנה בהשקפה ראשונה אמרתי בביאור ד' רש"י ז"ל עפי"ד התוס' יבמות ל"ו ע"ב ד"ה ור' יוחנן שהקשו שם לר"י דאמר ק"פ כקה"ג דמי אפי' לא מת הבן בחיי האב מי לא ליקני דהוי כמו מה שאירש מאבא מכור לך כיון דאלים קנין פירות קנין הגוף ותי' דלגבי הא לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף וכיון דלבסוף אתיא שדה לידי דבן חשיב מכר עכ"ל ולפי"ז א"ש דבעובדא התם דרב שמואל בר אבא נשאר חי אחרי מות אמו א"כ אי הוא הי' יורש של אמו אפי' אי הוי אמרינן כקנין הגוף דמי שפיר הי' מהני עכ"פ קנין הגוף של האשה שתהי' המכירה קיימת למפרע כשהגיע לבסוף לידי דבן דשיבטל הק"פ לגמרי את הקנין הגוף זה ל"א כנ"ל וז"פ. אולם לכאורה קשה לפי"ז דר' ירמי' בר אבא דלית לי' חילוק זה דבנו ראוי ליורשו ואין חילוק בין אם כותב לבנו שראוי ליורשו או לא א"כ אמאי מייתי דוקא ראי' מר"ל הרי אפי' אי סובר כר"י נמי ניחא מה דאוקמי' לר"ש בנכסי משום דגם ר"י ס"ל דכי לא מת הבן בחיי האב אית לי' ללוקח וה"נ הא ר"ש חי אחרי מות אמו ועו"ק לפימ"ש התוס' ב"ב נ' דלא דמי קנין פירות דבעל שלא הי' לו בגוף כלום מעולם לק"פ דמוכר עבדו ע"מ שישמשנו ל' יום שמתחלה הי' הכל שלו ועדיין לא יצא מת"י שהפירות שלו דק"פ כי האי אלים כעין שמחלקין בבהמות ארנונא לענין אחריות ע"ש וא"כ יוכל שפיר לסבור גם כר"י ורק התם שהי' לו לאב מעיקרא הגוף והפירות ועדיין לא יצא מת"י דאית לי' הפירות ק"פ כי האי אלים וגם ר"י מודה. ונלפענ"ד ליישב דהנה קשה לכאורה בהא דמהדר רב יוסף אטעמא דאינה דומה למשנתינו הרי הי' יכול לחלק בפשיטות דבשלמא באב שמכר נכסיו לבנו הגוף מהיום ופירי לאח"מ א"כ כיון דלא נשאר לו רק ק"פ א"כ היכי שאין לו רק קנין פירות הא מבואר ברמב"ם פכ"ב מה' מכירה ה"ו דאינו יכול לשנות צורת הקרקע ולא יבנה ולא יהרוס ולכך לא אלים הק"פ כקה"ג משא"כ בבעל בנ"מ הא מבואר בסמ"ע סי' רי"ב סק"ז דיכול לבנות ולהרוס כחפצו דקנאם לגמרי כל ימי חיי' ולכך שפיר אלים ק"פ דידי' אמנם י"ל דהנה באמת צריך להבין היכי מועיל במתנת בריא הגוף מהיום ופירי לאחר מיתה הרי קיי"ל בח"מ סי' ר"ט כשם שאין אדם מקנה דשלב"ל כך א"א משייר דשלב"ל א"כ איך מהני שיור הפירות וע"כ מיירי ששייר לו המקום להפירות וא"כ רשות בידו לבנות ולהרוס ושפיר דומה לבעל בנכסי מלוג והנה בתמורה כ"ה ע"א א"ר יוחנן הפריש חטאת מעוברת וילדה רצה בה מתכפר רצה בולדה מתכפר מ"ט קסבר ר' יוחנן אם שיירו משוייר עובר לאו ירך אמו הוא כו' עיי' פירש"י שם וא"כ כיון דס"ל לר' יוחנן דיכול לשייר לעובר דהוי דשלב"ל ע"כ דס"ל לר"י דאדם משייר דשלב"ל וא"כ ר' יוחנן שפיר מיירי אפי' לא שייר מקום הפירות וא"כ לדידי' אין ראי' מהא דכי לא מת הבן בחיי האב דאית לי' ללוקח משום דק"פ דאב לא אלים כ"כ כיון דלא שייר לעצמו בגוף הקרקע כלום וא"כ א"י לבנות ולהרוס ולא דמי לק"פ דבעל בנ"מ שיכול הבעל לבנות ולהרוס ואלים ק"פ דידי' דל"מ המכירה ולכך מייתי רק מר"ל דלדידי' ע"כ מיירי ששייר לעצמו מקום הפירות א"כ יש לו בגוף הקרקע ויכול ג"כ לבנות ולהרוס וא"ש: אמנם הא קשיא לכאורה דהרי ע"כ לרב יהודא שמיעא לי' משמי' דשמואל רק בהא דהכותב נכסיו לבנו דס"ל כר"ל דאילו הוי שמיעא לי' דס"ל בכל דוכתי כר"ל דק"פ לאו כקה"ג דמי א"כ מאי דחי זו אינה דומה למשנתינו מה בכך הרי ס"ל בכל מקום כר"ל ור"ל הא ס"ל בפ' י"נ בהמוכר שדהו לפירות לענין בכורים דק"פ לאו כקה"ג דמי וע"כ דשמיעא לי' לר"י דס"ל לשמואל רק בהא דלישנא דמתניתין דייקא כוותי' מדקתני מכר הבן אין לו ללוקח עד שימות האב ומשמע דכי מיית האב מיהא מכירים ל"ש לא מת הבן בחיי האב ול"ש מת הבן בחיי האב וכ"כ בפנ"י וא"כ אמאי לא חילק דמה"ט אינו דומה למשנתינו עפימ"ש המבי"ט בח"ב סי' קל"ז הובא בשעה"מ פכ"ב מה' מכירה ה' י' דכמו דמזכה לעובר שהוא בנו אמרינן דמהני הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ה"ה דמקנה דשלב"ל לבנו משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו וא"כ לפמ"ש בסמ"ע סי' רנ"ז סק"ו דלכך ל"מ אי ק"פ כקה"ג דמי משום דאין אדם מקנה דשלב"ל וא"כ דילמא התם מהני אפי' אי נימא כקה"ג דמי משום דדעתו ש"א קרובה אצל בנו אולם י"ל דזהו נכלל במ"ש משום דראוי ליורשו הוא והיינו דס"ל דלכך דעתו ש"א קרובה אצל בנו משום דבלא"ה עתיד ליורשו ולכך מקנה לי' וי"ל שזהו ג"כ כונת רש"י ז"ל שכתב דר"ש ב"א לא הי' ראוי לירש את אמו דאלו הי' ראוי ליורשה הא הוי אמרינן ג"כ באם דעתה של אם קרובה אצל בנה מפני שבלא"ה יירש אותה וזהו דדחי אביי אטו ברא ירית אבא כו' ה"נ לאברחינהו לנכסי מאחוה אתו אפי' דהא מיירי ג"כ שיש לו עוד אחים וא"כ ל"ש דעתו ש"א קרובה אצל בנו מפני שעתיד ליורשו דהא יש לו עוד בנים לירש אותו: והנה עפי"ד התוס' ב"ב הנ"ל דיש חילוק לענין ק"פ בין היכי שהי' גם הגוף שלו מקודם או לא אמרתי לפלפל עפי"ז בסוגיית הש"ס גיטין דף ע"ז ע"ב ההוא שכ"מ דכתב לה גיטא לדביתהו בהדי פניא דמעל' שבתא ולא הספיק למיתבי' לה למחר תקיף לי' עלמא אתו לקמי' דרבא אמר להו זילו אמרו לי' ליקניי' ניהלה לההיא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח דתנן נעל גדר ופרץ כ"ש ה"ז חזקה א"ל רב עיליש לרבא מה שקנתה אשה קנה בעלה איכסיף לסוף איגלי מילתא דארוסה הואי אמר רבא אם אמרו בנשואה יאמרו בארוסה הדר אמר רבא ל"ש ארוסה ול"ש נשואה גיטה וחצרה באין כאחד. וברשב"א בחידושיו שם כתב וז"ל ומיהו בעיקר המעשה איכא תימה והא אנן תנן הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או תוך חצרה ה"ז מגורשת וביתה הא קנוי לי' לאכילת פירות ואפ"ה מתגרשת. והנה לפענ"ד אפשר ליישב קושיא זו דהנה באמת צריך להבין פירכת הש"ס לעיל על המשנה דהזורק לתוך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה הלא גוף החצר היא שלה ולבעל אין לו רק הפירות א"כ ליהוי כחצר