הרי בשמים קצ

שאין שייך לומר כן וצריך עוד עיון ואריכות בסוגיות הש"ס והראשונים ז"ל בזה וע' בט"ז אה"ע סי' ק"ג שכ' דרק לגבי עצמם חשובי כלקוחות ולא לגבי אחרים ע"ש: ויש להסתפק קצת בהחזרה בהגיע יובל אם צריך קנין מחדש ויש ראיה דא"צ קנין מחדש דאם נימא דצריך קנין מחדש א"כ מה נעשה בחלוקת אחיות במקום שאין בן דבכה"ג לפ"מ דאמרי' בגיטין ד"כ איתתא לא ידעה לאקנוי ופי' תוס' דהיינו בדבר שהוא מחזיר לה דלא גמרה לאקנוי רק בתורת שאלה. וא"כ ה"נ שאינו חוזר רק לשעה דג"כ לא ידעה לאקנוי וע"כ שאינו צריך קנין מחדש ואינו דומה לבתי ע"ח דשם אף דהתורה נתנה לו רשות לגאול מ"מ י"ל דהיכא שגואל צריך קנין מחדש. משא"כ הכא דחוזר לו ביובל דא"צ קנין מחדש דאפקותא דמלכא הוא וע' ב"מ ק"ו. ובלא"ה י"ל דכיון דבבתי ע"ח אמרי' ריבית היא והתורה התירה (ונודע דברי האגודה בהא דהי' נטמן יום יב"ח כדי שיהיה חלוט לו דהביא ראיה דל"ה אונס בכה"ג והקצוה"ח כ' דכיון דהוי מכר ואם המוכר אנוס אין לקנוס הלוקח) ועכ"פ צריך קנין כדי שיהא מחזי כמכר ולא כהלואה שלא יהא מחזי כריבית. אך יש לדחות כיון דהתורה התירה לא איכפת לן במה שיהא מחזי כריבית ותדע דאל"כ יקשה בש"ס דקדושין דף כ"א דמייתי ראי' גבי מקדיש שדה אחוזה דאין לוה וגואל וגואל לחצאין ממוכר בית בבתי ע"ח שיפה כחו לגאול מיד ואין לוה וגואל וגואל לחצאין. וקשה מאי ראי' לפ"מ שביאר שם המהרי"ט בחי' בטעמא דגואל לחצאין משום דהוי כפרעון חוב דאי פרעי' זוזא זוזא חשוב פרעון וא"כ דילמא לכך בבתי ע"ח לא אמרי' דגואל לחצאין משום דשם אם גואל לחצאין מחזי יותר כריבית דהוי כפרעון חוב משא"כ במקדיש שדה דל"ש ריבית דהרי התוס' חילקו בב"מ ס"ד דבבית שייך יותר ריבית מבשדה ובלא"ה הרי אין ריבית בהקדש וע"כ דלא אכפת לן בזה כיון שהתורה התירה וז"פ. וצריך להבין דברי הש"ס שם דאמר מה למוכר שדה אחוזה שכן הורע כחו ליגאל מיד מוכר בית בבתי ע"ח יוכיח וקשה האיך מדמי' להו דהרי מוכר בית כיון שא"י מיד לסלקו א"כ הוי בחזקת הלוקח יותר אף דאח"כ יש בידו ליגאל לעולם הרי כ' הרשב"א והובא בב"ה ביו"ד סי' קע"ב גבי אתרא דלא מסלקי דאמרי' אין שביעית משמטתו והקשה הרשב"א ז"ל דהאיך מיירי אם בתוך הזמן הלואה בלא"ה אינו משמט דלא קרי' בי' לא יגוש ואי לאחר זמן הא יכול לסלקו וכ' כיון דמעיקרא לא מצי מסלק לי' לכך גם אחר כלות הזמן הוי כאתרא דלא מסלקי ע"ש וא"כ ה"נ הוא מוחזק יותר במוכר שדה שאין יכול לסלקו מיד אף דלאחר שנה יכול לסלקו לעולם ומאי דמיון למוכר בית דהכא יפה כח המוכר שיכול לגאול תיכף וצ"ל דהוי ס"ל להש"ס דכיון דשם יש עדיפות יותר דאחר שנה יכול לגאול לעולם א"כ עכ"פ שוה להכא דיכול לגאול תיכף בתוך השנה ואכמ"ל: והנה עלה ברעיוני לדון בזה בדבר חדש במ"ש בקידושין מב' האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהן ב"ד בוררין להם חלק יפה ומעמידין להן אפטרופוס וכו' ויש לדון עפ"י שי' הראשונים ז"ל דלא מהני תנאי שלא יחזור ביובל משום דהו"ל מתנה עמ"ש בתורה וא"כ לפ"מ דאמרינן בב"מ כ"א דל"א מתנה עמש"ב תנאו בטל רק היכא דודאי קעבר אבל הכא מי יימר דקעבר ע"ש וא"כ הכא האפטרופוס שפיר יכול להתנות דלא תחזור ביובל דכיון דקיימ"ל הגדילו יכולין למחות הו"ל מי יימר דקעבר וז"ב וא"כ לכאורה משכחת דמייתי ביכורים גם למ"ד דמחזירין ביובל בכה"ג בחלוקת אפטרופוס שיכול להתנות דלא תחזור ביובל ויש ליישב בזה פסקי הרמב"ם ז"ל אשר כבר הרבה קולמוסין נשתברו לתרץ דבריו ולפי דברינו הדבר נכון בפשיטות: ואמנם במ"ש הקצוה"ח בחו"מ סי' ק"ג שהאריך באם נימא דק"פ הוי כקה"ג א"כ ע"כ דבעל הוי כלוקח ולא כיורש דאין לומר דבעל יורש דכיון דק"פ הוי כקה"ג לא משכחת ירושת הבעל דהא הוי ראוי אצל האשה ואין הבעל נוטל כראוי והו"ל כהא דאמרי' דאין בכור נוטל פ"ש בשדה החוזרת לאביו ביובל משום דק"פ הוי כקה"ג והו"ל ראוי אצל אביו ה"נ הוי ראוי אצל האשה דכל זמן שהיא חי' יש לו ק"פ דהוי כקה"ג ואף דבשעת מיתה נפקע הק"פ שיש לו מ"מ הוי ראוי לגבה ע"ש. והנה דבריו יקרים ויהיה מוכרח לומר דמאן דסובר ק"פ הוי כקה"ג יסבור דירושת הבעל הוי דאורייתא דכיון דמה"ת יורש אותה שוב במה דמדרבנן יש לו פירות לא מגרע כחו לגבי ירושה דאורייתא וכעין מ"ש הר"ן בנדרים דף ע"ט גבי אלמוה לשעבודא דבעל ע"ש. ועפי"ד הקצוה"ח נראה לתרץ דברי הבהמ"א בש"ס ב"ב דף קכ"ה גבי עובדא דסבתא דאמרה נכסי לסבתא ובתרא לירתאי דאר"ה לירתא ולא לירתי ירתי ור"ע אמר לירתי ואפי' לירתי ירתי ושלחו מתם הילכתא כר"ע ולא מטעמי' דאלו הוא סובר אע"ג דאיכא ברא לברתא לא ירית ולא היא כי איכא ברא לברתא ודאי ירית והכא הו"ל ראוי ואין הבעל נוטל כראוי ואמר אח"כ מסתברא טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני וכ' שם הבהמ"א דאף לדידן י"ל דקי"ל דכל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי ולא אדחי דברי ר"ה רק מטעמא דאי קדים סבתא וזבנה זבינה זביני והרמב"ן ז"ל במלחמות האריך לתמוה עליו והאחת מהתמוהות הוא דאם נימא דאחריך הוי כמעכשיו א"כ מה מועיל מה דאם היתה מוכרת הי' מועיל עכ"פ כיון שמתה ולא מכרה שוב הוי למפרע של האשה והבעל יורשה וכמו בכל היכא דתלי תנאי במעכשיו דאם נתקיים התנאי נתקיים הדבר למפרע וה"נ אף אם ניתן לאחריך ע"מ שאם ישייר ראשון מ"מ היכא ששייר הוי למפרע שלו וא"כ האיך נוכל לומר דאחריך הוי כמעכשיו ע"ש בתרוצם בקושי' זו. ואולם יש לומר דהנה גוף קושית קצוה"ח דאם ק"פ הוי כקה"ג לא משכחת ירושת הבעל משום דהוי ראוי י"ל עפמ"ש התוס' בכמה מקומות גבי הכותב נכסיו לבן דהבן הוי מוחזק יותר מהאב וקה"ג שלו אלים טובא משום דעתה יש לו קה"ג וגם הק"פ עתיד לירש אח"כ ע"ש וע' ב"ק פ"ח משום דראוי ליורשו ע"ש ולפ"ז ה"נ י"ל דקה"ג של האשה עדיף משום דיש לה עכשיו קה"ג וגם איכא ספיקא דילמא ימות הבעל וגם הק"פ עתיד לבא לידה וא"כ אף שאינו דומה לבן דשם ודאי יגיע לידו הק"פ משא"כ הכא שהוא ספק עכ"פ י"ל דגם מהספק כיון דקה"ג שלה הוא וגם ק"פ הוי ספק ואפשר יגיע לידה חשיבה היא מוחזקת ג"כ כמוהו ול"ח כ"כ ראוי לגבה ואם נימא כן א"כ בעובדא דסבתא שם שמתה הבת בחיי סבתה ואמרי' דאח"כ ירש הבעל מכחה וא"כ י"ל דאף אם אחריך הוי כמעכשיו מ"מ אין יורש הבעל בכה"ג דהרי אם תאמר עתה דהוי כמעכשיו דהיינו דאגלאי למפרע דלא היתה עבידא להמכר והיתה עתידה לבא ליד הבת א"כ כיון דמתורת אגל"מ אתי עלה א"כ תאמר ג"כ אגלאי למפרע דהיתה הבת עתידה למות בחיי הבעל ואם תאמר כן שוב חשיבה לגבי הבת ראוי כיון דעתה הק"פ של הבעל וגם דהק"פ לא יבא לרשותה כלל דהרי אגלאי למפרע שהיתה עתידה היא למות בחייו וא"כ לא תוכל לומר אגל"מ בכה"ג דשוב אינו יורשה א"כ לא תאמר ג"כ אגל"מ דהוי כבא לידה מקודם כיון דע"כ אי אתה יכול לדון הכא למפרע וכנ"ל והדברים נכונים בס"ד: והנה דברי הגמרא דאר"י דאם האחין שחלקו לקוחות הם לא משכחת דמייתי ביכורים צריך להבין דהרי יכול להביא על תנאי דאם הוא שלו שפיר ואם לאו מביא בתורת שליחות מחבירו ומצאתי בספר ט"ג שהעיר בזה ואפשר לומר דהנה ודאי אם יביא ביכורים בשביל עצמו מספק דילמא הוא שלו איכא חשש הבאת חולין לעזרה ואף דאמרי' ב"ב דף פ"א דמשום חשש זה יכול להביא ופריך לי' מ"מ הכא לפמ"ש התוס' בתמורה כ"ז דהא דהקדש שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל הוא רק בבעלים עי"ש וא"כ הכא אם יביא בשביל עצמו כיון דאין ברירה ויש ספק שמא אינו הבעלים וא"כ יצטרך לפדות בשויו ושוב י"ל דבכה"ג דמחוסר ממונא ל"ח בידו וכמ"ש תוס' בפסחים ושוב כל מילתא דלא מצי עביד וכו' אך יש לדחות דהכא ממנ"פ אם הוא שלו שפיר ואם לאו לא חל ההקדש ואף דמותר בכה"ג להכניסו למקדש וכמ"ש המשל"מ בפ"ב משחיטה דכל שיש בו מקצת קדושה שוב ליכא חשש אבל לפדותו בשו"פ יכול שפיר מדין ממנ"פ וגם דלפמ"ש תוס' יבמות צ"ט י"ל דל"ח בכה"ג למ"ע ע"ש ועכצ"ל דעיקר קושית הש"ס הוא דלא משכחת לה קריאה דביד שליח אינו קורא: ומ"ש עוד לפלפל בסוגיא דע"א דף ע"א דמשיכה בעכו"ם קונה הנה על השלישית לו אשיבנה והוא במה דיל"ע במ"ש התוס' שם בהא דמייתי ר"א דמשיכה אינה קונה מדאמר רב כי כייליתו חמרא והקשו דאכתי כיון דמשיכה אינה קונה וא"כ דמי יי"נ קשקיל ותירצו דסובר האי דדחי דדרשי' לעמיתך בחדא ולעכו"ם או בהאי או בהאי והדבר צריך ביאור דמנ"ל כן כיון דבכל סוגית הגמ' דרשי' מדלעמיתך בחדא לעכו"ם נמי בחדא ובפרט כיון דקאי הדחי' לאמימר וא"כ הרי בש"ס גיטין דף ל"ט פריך מהא דאר"י המפקיר עבדו יוצא לחירות על אמימר דאמר המפקיר עבדו ומת אותו העבד אין לו תקנה ופי' התוס' דפריך דלא יחלוק אמימר על ר"י רבי' וא"כ ה"נ לא יחלוק על מה דאמרי' בסתמא אליבא דתרווייהו מדלעמיתך בחדא לעכו"ם נמי בחדא. אך י"ל דאמימר בזה לשי' אזיל במה דסובר בגיטין שם המפקיר עבדו ומת אותו עבד אין לו תקנה והוא עפ"מ דצע"ז בהא דאמרי' התם קסבר עולא עבדו דגר כאשתו מה אשתו משתלחת חת בלא גט אף עבדו משתלח בלא גט ואח"כ בגמרא שם אמר טעמא דאבא שאול דמחלק בין קטנים לגדולים משום דכיון דמאשה ילפי' אמרי' מה אשה איסורא ולא ממונא אף עבד נמי איסורא ולא ממונא וכתבו התוס' שם משום דבגופי' לא כתי' רק מאשה ילפי' לכך בעי' שיהא דומיא דאשה איסורא ולא ממונא ע"ש וא"כ הדבר מוכרח לומר כן גם לעולא בטעמא דאבא שאול דמחלק בין קטנים לגדולים דהרי הוא סובר כן דעבדו של גר כאשתו וא"כ צע"ק דהיכא אמר עולא בקדושין ט"ז דאמה עברי' נקנית בשטר משום דכתי' ואם אחרת יקח לו מה אחרת בשטר אף אמה עברי' בשטר הרי דיליף שיעבוד ממון מאיסור וא"ל דשאני הכא דע"כ היקישן הכתוב וכדאמרי' כן בנדה ט"ז הרי ל"א כן רק היכא דההיקש מוכרח וכמ"ש תוס' במנחות פ"ב והכא חזי' בקדושין שם דיליף ראב"י מלא תצא כצאת העבדים הרי דלא ס"ל היקש זה. ויש ליישב. ועכ"פ אפשר לומר בטעמא דאמימר דפליג וסובר דמפקיר עבדו ומת אין לו תקנה משום דסובר כיון דא"א לומר דעבד לגמרי כאשה בזה וצריך אתה לחלק בין קטנים לגדולים וע"כ אמרי' דלא ילפי' בזה משום דמה התם איסורא ולא ממונא ולכך לגמרי לא ילפי' עבד מאשה וא"כ ה"ה די"ל דאינו סובר היקישא דאמה העברי' לאחרת ויליף מלא תצא כצאת העבדים. ולפ"ז לפ"ד התוס' קדושין י"ד דמה"ט ל"ש שטר בעכו"ם משום דילפי' מאמה ואמה מאחרת ובעכו"ם ל"ש גיטין וקדושין ע"ש ומוכח מדבריהם דאי לאו דבעי ילפותא דאמה לאחרת ל"ה ממעטי' קנין שטר גבי עכו"ם וא"כ כיון שכתבתי דלאמימר לא ס"ל ההיקישא