הרי בשמים קפט

בדיעבד ע' תמורה ו' ע"ב לכך אינו מועיל ג"כ השליחות. והנני בזה מח' הדור"ש באהבה: סימן פב מחתן המחבר ב"ה יום עש"ק לסדר דברים תרמ"ב לפ"ק סטריא שלום וברכה מאלקי המערכה ויזכה לשבת על התורה במנוחה ה"ה ידידי כבוד הרב החריף ובקי בחדר"ת דובר בשפה ברורה וכו' כש"מ יהושע העליר נ"י בפה"ק יע"א: ראיתי קונטרסו היקר שהציע לפני ענינים שונים ואם אמנם לא אוכל להאריך הרבה בכל הענינים שבאו בדבריו כי צריך זמן ועיון רב מ"מ הנני להשיבו מה שנתעוררתי אחרי העיון מעט בענינך האלה וזה החלי בעזה"י: במה שהאריך בדברי הרמב"ם ז"ל בה' יבום פ"ג שפסק כרבי דילפי' מולקחה לאסור צרות ודלא כרבנן דילפי' מעלי' וכבר האריכו בזה המפרשים וגם הלום ראיתי תשובה נדפסת בזה למו"ח הגנ"י ע"ש. ואמנם י"ל בזה דהנה בסוגיא דיבמות שם ד"ט דקאמר התם לרבנן דיחיד ונשיא ילפי' מתורה אחת והקשה המהרש"א שם דלמ"ל תורה אחת לרבנן לגבי יחיד ונשיא ניליף מצות מצות כרבי ותי' דכיון דציבור בע"א יליף מהקושיא דואם נפש וחוזר ומלמד בגז"ש דמעיני מעיני לציבור בשאר מצות שוב אינו מלמד עוד בגז"ש דמצות מצות ע"ש. וצריך להבין לפ"מ דאמרי' בזבחים דף מ"א והם הביאו את חטאתם על שגגתם חטאתם ה"ה לך כשגגתם חטאתם אלו שעירי עכו"ם שגגתם זה פר העלם דבר של ציבור ע"ש. וא"כ כיון דאתקשו שעירי עכו"ם ופר העלם דבר להדדי וא"כ נליף גם בזה היקישא ציבור בשאר מצות משעירי עכו"ם כיון דאתקשו להדדי ואין היקש למחצה ונימא דשגגתם דהיינו פר העלם דבר ה"ה כחטאתם ומה חטאתם דהיינו שעירי עכו"ם אינו בא אלא על דבר שזדונו כרת וכו' ה"נ בשגגתם דהיינו פר העלם דבר. וכן מוכח גם לישנא דקרא הם הביאו חטאתם על שגגתם דמשמע דעל מה שזה בא בא זה ג"כ וכיון שנלמוד ציבור בשאר מצות ממקום אחר שוב נוכל ללמוד יחיד ונשיא בגז"ש דמצות מצות. ואין לומר כיון דציבור בע"א גופי' יליף בהיקישא דואם נפש א"כ לא נוכל למילף ציבור בשאר מצות מהיקישא דחטאתם על שגגתם דכיון דהוא גופי' יליף בהיקישא ודבר המלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בהיקש דאכתי בסוגיא דשבת ס"ח דאמרי' שם ורבנן תורה אחת מאי עבדי לי' מבע"ל לכדמתני ריב"ל לברי' וקשה הא רבנן דמונבז שם הוא ר"ע ומוכח בזבחים נ"ז דר"ע סובר דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בהיקש וא"כ תיקשה לדידי' למ"ל תורה אחת לזה כקושי' מהרש"א הנ"ל: אך י"ל לפ"מ דאמרי' בזבחים שם לפר זה פר יוה"כ וכתבו תוס' שם דאף דפר יוה"כ איתקש להעלם דבר פר העלם דבר לא איתקש לפר יוה"כ ועכצ"ל דכיון דפר העלם דבר בגופי' לא כתיב ובעי לאגמורי מפר כהן משיח כמפורש בסוגיא שם וא"כ לכך ל"א אין היקש למחצה וכמ"ש הר"ן בנדרים ד"ז דהיכא דלא כתיב מפורש ל"א אין היקש למחצה ע"ש וא"כ י"ל דלכך אף דאמרי' שם דאתקשו דחטאתם ה"ה כשגגתם אבל שנאמר להיפוך דכמו דשעירי עכו"ם אין באין רק על דבר שזדונו כרת וכו' ה"נ בפר העלם דבר ל"א הכי כיון דשעירי עכו"ם גופא אינו מפורש בהו ול"א בכה"ג אין היקש למחצה ובזה יש ליישב קושית תוס' בשבת שם שהקשו למונבז דצריך לההיקש לענין דצריך ידיעה א"כ דרשא דריב"ל מנ"ל וכ' הרשב"א בחי' דלדידי' תרווייהו ילפי' מההיקש דאין היקש למחצה ע"ש. והפנ"י כ' דל"ש הכא אין היקש למחצה משום דלאו בחדא גוונא נינהו ע"ש ולהנ"ל י"ל דמונבז יסבור דגם היכא שאין מפורש בגופי' ילפי' מהיקישא ודלא כסברת הר"ן הנ"ל ולפ"ז לדידי' נוכל למילף מהיקישא דרבי מעלי' בפר העלם דבר ושעירי עכו"ם נלמד בהיקישא דחטאתם על שגגתם דכל הטעם דלא ס"ל לרבנן כרבי הוא כמ"ש המהרש"א דכיון דציבור בע"א יליף בהיקישא וחוזר ומלמד בגז"ש דמצות מצות וא"כ ז"א אם ילפי' שעירי עכו"ם מהיקישא מפר העלם דבר דא"כ שפיר נוכל ללמוד יחיד ונשיא מגז"ש דמצות מצות ולא בעי' ללמוד זה מתורה אחת וא"כ יתורץ גם שיטת רבינו די"ל דג"כ הכי סובר ולכך הביא ילפותא דרבי ביבמות וז"ב בעזה"י: אך הא קשיא לי בסוגיא דיבמות דאמר ורבי האי תורה אחת מאי עביד לי' מבע"ל לכדתניא לפי שחלק הכתוב בין מרובין ליחידים וא"כ בשבת דאמרי' ורבנן האי תורה אחת מאי עביד לי' אמאי לא אמר כדתני' וכדאמר ביבמות ומצאתי בדברי המהרש"א בשבת שהעיר בזה. ולפעד"נ לתרץ דהנה הא דאמר ביבמות מתוך שחלק הכתוב דמרובין בסייף וממונם אבד הוא רק אם נימא דהוא חומרא מה דממונם אבד ובסייף אבל לפמ"ש תוס' סנהדרין דף נ' ד"ה קסברי דמוכח בגמ' דסייף וממונם אבד שקול הוא כסקילה א"כ מהי תיתי לחלק בזה גבי שוגג כיון דשקולין הם. והנה התוס' שם ד"ה נאמר הקשו כיון דאמרי' דאף דמסברא סייף חמור אתי גז"ש ומפיק לי' וא"כ ה"נ נימא אף דמסברא סקילה חמורה משריפה אתי גז"ש דאבי' אבי' דאמרי' אחד ארוסה ואחד נשואה ומפיק לי' ע"ש והניחו בקושי' ויוצא מדבריהם דמאן דלא ס"ל גז"ש דאבי' אבי' דאמרי' א' ארוסה ואחד נשואה יצאה לשריפה הוא מטעם דסובר דכיון דמסברא סקילה חמורה לא אתי גז"ש ומפיק לי' מהסברא ע"ש ולפ"ז לפ"מ דאמרי' בסנהדרין דף ס"ו דר' סובר כר"י דארוסה יצאה לשריפה ולא נשואה וא"כ לדידי' דגז"ש אינו מפיק מהסברא ה"נ סובר סייף חמור ולכך מייתי שפיר הברייתא לרבי דכיון דחלוקין במזיד לחומרא ג"כ נחלוק בשוגג בקרבנותיהן אבל בשבת שם דרבנן דמונבז הוא ר"ע ור"ע הא סובר בסנהדרין נ"ב דאחת ארוסה ואחת נשואה יצאה לשריפה הרי דסובר דאף דמסברא סקילה חמורה אתי גז"ש ומפיק לי' מהסברא וא"כ ה"נ אף דמסברא סייף חמור אתי גז"ש ומפיק לי' וכיון דשקולים הם משום דממונם אבד לכך לא מייתי בשבת הברייתא שנחלוק בקרבנותיהן בשוגג ודו"ק: ועוד נ"ל דלהכי לא הביא בשבת ברייתא דמייתי ביבמות משום דבתמורה ד"כ פריך הש"ס לר"ש יחיד שהפריש שעיר תיקדש דהא איכא שעיר נשיא א"נ נשיא שהפריש שעירה תיקדוש דהא יחיד מפריש שעירה ומשני תרי גופי' נינהו ע"ש וא"כ הכא גם אם נחלק בין יחידים למרובין י"ל שוב דאם יחידים הפרישו קרבן השייך למרובים קדוש. וכן להיפוך במרובים שהפרישו קרבן ליחידים דל"ש כ"כ תירוץ הש"ס דב' גופי' נינהו ולכך שוב לא מחלקי' בזה ויש לדחות וצע"ק בהא דפריך הש"ס בהוריות דל"ח בהא דאמר ר"ש דאין כ"ג חייב בטומאת מקדש ואמר חזקי' דכתיב ונכרתה מתוך הקהל במי שקרבנו שוה לקהל והקשה בגמ' נשיא נמי ופרש"י דהוא מביא שעיר והם מתכפרים בפר והרא"ש בתוספותיו כ' דלא נהירא להרמ"ה דהא דאפקה רחמנא לנשיא מכלל יחידים הוא דאפקי' דלא ליתי כשבה או שעירה בשגגת מעשה גרידתא אבל מכלל ציבור לא דמתכפר גם הציבור בפר לכך פי' הרמ"ה דהנשיא נמי לא שוה לקהל דאינהו מייתי כשבה או שעירה בשגגת מעשה ואיהו מייתי שעיר בשאר מצות ע"ש ולפי הש"ס דתמורה ה"נ מאי מקשי לחזקי' דילמא חזקי' סובר דבאמת לר"ש נשיא שהפריש שעירה קדוש דאינו מחלק בזה משום דתרי גופי נינהו משא"כ כ"ג משיח דודאי אין קרבנו שוה לקהל דכיון דהוא משוח בשמן המשחה הו"ל יותר מב' גופי ואם הפריש קרבן יחיד ודאי אינו קדוש. אך י"ל דפשיטא לי' להגמרא אליבא דר"ש דגם אם נשיא הפריש קרבן יחיד אינו קדוש ומקשי שפיר ואכ"מ אריכות עוד מזה: ומ"ש עוד כת"ר לפלפל בסוגיא דק"פ כקה"ג הנה דבריו נכונים ואעוררו רק על פרט אחד והוא בהא דאר"י האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זל"ז ביובל ויש לעמוד בזה דאמאי לא אשמועינן הדין רק גבי יובל הרי איכא נ"מ הרבה בזה לענין דין בתי ע"ח דאם חלקו בבתים שיהיה א' יכול לגאול מחבירו בתוך השנה וכן לענין דין שדה אחוזה דאם חלקו בשדות יהי' הדין דאחר ב' שנים יכולים לגאול לעולם ובחפזי לא מצאתי מי שנתעורר בזה ובאמת אין מסתבר שיהי' דינים הללו נוהגים בזה ולרווחא דמלתא אביא עוד ראיות והוא בהא דאמרי' ב"ב קכ"ו בכור שנטל חלק כפשוט ויתר ע"ש וקשה כיון דדינים הללו דגאולה ודאי אינם שייכים בחלק בכורה כדתנן דהבכורה אינו יוצא ביובל וא"כ גם בחלק פשיטות של הבכור י"ל דאינו שייך גאולה דהרי קי"ל בכור ופשוט הבי' לי' אחד מצרא וא"כ י"ל דנחשב כחלק אחד ול"ש גאולה אצלו רק בחלק פשיטות למאי דאמרי' בקדושין דף כ' אינו גואל לחצאין וא"כ יקשה כיון דעי"ז שנטל חלק פשוט גרע כחו גם בחלק פשיטות שיהיה שייך גאולה וא"כ הרי כבר נודע מ"ש מהרי"ט בתשו' סי' ק"ו דשתיקה לא מגרע רק היכא דעדיין לא זכה שלא יזכה והפסיד ע"י שתיקה אבל לא במה שכבר זכה בי' ל"ש שיאבד זכותו ע"י שתיקה וא"כ הכא יאבד זכותו בחלק פשיטות שזכה בו וא"ל דכיון דנטל חלק כפשוט זהו עדיף משתיקה דעשה מעשה דמוכח דמחל לו החלק בכורה דז"א דהרי כבר כ' הרא"ש ב"ב דף י"ב גבי פרץ את פצימיו דכיון שאין קנוי לו רק לתשמיש בעלמא לכך אם גילה דעתו שאין רצונו בזה פקע זכותו מינייהו ובספר שער המשפט סי' שט"ו למד מזה דבשכירות ג"כ יכול להסתלק בלא קנין ע"ש הרי דזה ג"כ אינו נחשב רק כג"ד בעלמא ע"ש אך זה יש לדחות ויותר יש להביא ראי' מהא דאמרי' האחים שבאו לחלוק בנכסי אביהם ב"ד מעמידין להן אפטרופוס ובוררין להם חלק יפה ואם הגדילו אין יכולין למחות דמה כח ב"ד יפה וא"כ אם נימא דשייך בזה דין בתי ע"ח ושדה אחוזה א"כ ל"ש מה כח ב"ד יפה כדמוכח בדברי התוס' יבמות פ"ט דהפקר ב"ד ל"א רק היכא שהוא יוצא מרשותו לגמרי עי"ש וביותר למ"ד בעירובין כ"ה דמוכר שדהו בשנת היובל עצמה אינה מכירה וא"כ כיון דהאחים הוי לקוחות א"כ אם מת בשנת היובל לא יהי' היתומים רשאין לחלוק. ואם נימא כן א"כ לפ"מ דאמרי' בב"ב דבכור אין לו קודם חלוקה כלום וא"כ כשמת בשנת היובל דאין יכולין לחלוק ומת הבכור לא יטול בנו הפש' שראוי לו מאביו דבכה"ג הוי ראוי אצלו וכדמוכח בשו"ע אה"ע סי' קס"ב דהאב שנתן מתנה לבנו לאחר ב' שנים הוי ראוי ואינה גובה כתובה מזה משום דאין שייך לו רק אחר זמן קבוע וכמ"ש הב"ש שם וא"כ ה"נ שלא יטול החלק בכורה רק לאחר שנת היובל ומתנה קרי' רחמנא וכל אלה הדברים חדשים הם ולא מסתבר שיהיה האמת כן ועכצ"ל דלא שמענו כזה רק גבי יובל דאמרי' דלחומרא מחזירין משום מצות יובל והדר שקלי' כדמעיקרא וכמו שפרש"י בגיטין כ"ה אבל בשאר דינים י"ל