הרי בשמים קפח

כלל ועפי"ז ל"ק נמי קושיית הט"ז הראשונה מריבית מוקדמת ומאוחרת כיון דמבואר ברשב"א בחי' פא"נ ובנ"י הובא ברמ"א סי' ק"ס ס"א דבריבית דרבנן אין עובר רק המלוה ולא הלוה א"כ ל"ש אשלד"ע כיון דלהמשלח ליכא עבירה (ע' קצוה"ח סי' ק"ה סק"ו) ואע"ג דאכתי איכא משום לפני עור ז"א דהא כתבו התוס' בב"מ י' ע"ב דבכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה אע"ג דאיכא משום לפני עור כיון דלאו בר חיובא הוא בלאו זה ל"ש אשלד"ע ע"ש: והנה במה שהקשה הגידולי תרומה הנ"ל מהא דאר"פ שכר אמירה שקיל והרי בלא"ה ע"י שליח מותר י"ל דהנה רש"י ז"ל דכתב דריבית ע"י שליח מותר משום דאשלד"ע ואף דהשליח א"ע איסור ול"ה בר חיובא כמ"ש הריטב"א בחי' בב"מ י' דהיכי דעכשיו אינו עושה איסור ל"ה בר חיובא דלא כמ"ש בתוס' הנ"ל גבי כהן שאמר לכהן קדש לי אשה גרושה דכיון דאילו הי' מקדשה לנפשי' הוי עביד איסורא מיקרי בר חיובא ע"ש וע' במ"ל שם וע"כ דרש"י ז"ל פסק כרב סמא דלא תליא בבר חיובא וכ"פ באמת הש"ך ז"ל בח"מ סי' קפ"ב דהלכה כרב סמא וא"כ נוכל לומר דר"פ ס"ל כרבינא דתליא בבר חיובא וא"כ ל"ש בריבית אשלד"ע ועפי"ז נראה ליישב מה דקשה לכאורה בהא דכתב ברמ"א שם סט"ז אבל אם שליח המלוה הלוה ללוה בריבית ועשה שטר ע"ש המלוה הוי כאילו הלוה לו המלוה עצמו ואסור כו' משמע דאם לא עשה השטר ע"ש המלוה מותר אם שליח המלוה הלוה לישראל בריבית ודינו כשליח הלוה דמותר משום דאשלד"ע והוי כהלוה השליח עצמו והריבית לא בא לידו רק ליד המלוה וקשה מש"ס ב"מ נ"ז ע"ב ריבית דהקדש ה"ד אילימא דאוזפי' גזבר מאה במאה ועשרים והלא מעל הגזבר כו' ר"פ אמר באבני גזבר המסורות לבנין עסקינן וכדשמואל דאמר שמואל בונין בחול ואח"כ מקדישין ופירש"י באבני בנין עסקינן שהלוה הגזבר מהן להדיוט דא"ב מעילה ואין הגזבר לשלם אלא שלוחא בעלמא הוא כו' או אם התנדב אדם אבנים נותן לבנאי ואינו קורא שם עליהן עד שיתננו בבנין הלכך לא מעל הגזבר ע"כ ולכאורה קשה לד' רש"י ז"ל דריבית ע"י שליח מותר משום דאשלד"ע ולדברי הרמ"א הנ"ל אפי' בשליח המלוה אמרינן כן וא"כ ה"נ אפי' בהדיוט לא הי' איסור ריבית דאשלד"ע ומאי אשמעינן בזה דאין ריבית להקדש ולהנ"ל א"ש דר"פ לשיטת' דס"ל דתליא בבר חיובא וא"כ ל"ש בריבית אשלד"ע לדידי'. ובדרך זה ניחא לי ליישב קושי' התוס' בערכין כ"ב ע"א ד"ה תנן שהקשו בהא דפריך בגמ' שם על הא דאר"י א"ר אסי אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן תנן שום היתומים שלשים יום ושום ההקדש ששים יום במאי עסקינן אילימא בבע"ח עכו"ם מי ציית אלא פשיטא בבע"ח ישראל אי דקאכיל ריביתא מי שבקינן לי' ואלא דלא קאכיל ריביתא וקתני נזקקין והקשו התוס' ל"ל לאותובי לר' אסי ממתניתין ממילתי' דרב אסי גופי' הו"מ למיפרך דאמר דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן במאי עסקינן האי דאין נזקקין אילימא בבע"ח עכו"ם מי ציית להמתין עד שיגדלו ואי בבע"ח ישראל מי שבקינין לי' דקאכיל ריבית ולהאמור יתיישב שפיר דעל ר' אסי גופי' א"א לאקשויי דנוכל לומר דאיהו סובר כרב סמא דאפי' אין השליח בר חיובא ג"כ אשלד"ע וא"כ אפשר לאוקמי הא דאין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן בבע"ח ישראל ואי דהאיך שבקינן לי' דקאכיל ריבית ז"א דמיירי ע"י שליח ואשלד"ע ורב אסי יסבור כרב סמא דאפי' היכי דאין השליח בר חיובא ג"כ שייך אשלד"ע משא"כ ממתניתין פריך שפיר דלא נוכל לאוקמי בבע"ח ישראל וע"י שליח משום דאכתי תקשי לרבינא דס"ל היכי דאין השליח בר חיובא יש שלד"ע איך נפרנס משנה זו אליבי' ולהכי מוכרח הש"ס לשנויי בבע"ח עכו"ם שקיבל עליו לזו ולא קיבל עליו לזו. ומתוך דברינו אלה תתיישב נמי קושי' התוס' בכתובות פ"ז ע"א ד"ה מנכסי יתומים שהקשו שם בהא דתנן מנכסי יתומים לא תפרע אלא בשבועה דהא אין נזקקין לנכסי יתומים קטנים אא"כ ריבית אוכלת בהן וליכא לאוקמי בבע"ח נכרי דא"כ מאי שבועה איכא הא אסור לקבל שבועה מן הנכרי והיכי תנן לא תפרע אלא בשבועה וע' בתוס' גיטין נ' ע"ב ד"ה יתומים שהאריכו ביתר ביאור ולהנ"ל י"ל דהא עיקר הקושיא היא רק לשיטת ר"ש דאסור לקבל שבועה מן הנכרי וסברתו הוא משום שהוא ק"ו משותפות דס"ל לאבוה דשמואל בסנהדרין ס"ג ע"ב דאסור לעשות שותפות עם העכו"ם שמא יתחייב לו שבועה כו' וא"כ הא בתוס' בכורות ב' ע"ב מביא התוס' כמה מימרות דפליגי אאבוה דשמואל וא"כ י"ל דאבוה דשמואל ס"ל כרב סמא וא"כ לא תקשי לדידי' ממתניתין דיש לאוקמי שפיר בריבית אוכלת בהן ורק ע"י שליח דאשלד"ע ולשאר מ"ד שפיר מיתוקמא בעכו"ם והם יסברו דרשאי לקבל שבועה מעכו"ם והוא פשוט: אך הא קשיא לכאורה מש"ס ב"מ י"ד ע"ב אתמר אר"נ א"ש מעות יש לו שבח אין לו אעפ"י שפירש לו את השבח מ"ט כיון דקרקע אין לו שכר מעותיו עומד ונוטל איתיבי' רבא לר"נ אין מוציאין לאכילת פירות כו' הא מבנ"ח מפקינין וקתני מיהא לשבח קרקעות מאי לאו בלקח מגזלן וקשה מ"פ רבא דהרי טעמא דשמואל הוא משום דסבר מעותיו עומד ונוטל דמיחזי כריבית ודילמא מיירי התם ע"י שליח דליכא איסור ריבית לר' רש"י שפוסק כרב סמא ואי דהפירכא הוא אליבא דרבינא ז"א דהרי בנוב"י מהדו"ק חאעה"ז סי' ע"ה הוכיח דרבא גופי' ס"ל כרב סמא ע"ש ועפי"ד המהרי"ט הנ"ל דבדרבנן יש שלד"ע ניחא דהא התם לא הוי רק ריבית דרבנן ולא שייך אין שליח לדבר עבירה: והנה לדינא באמת תמה הרב בעל שערי משפט בס' שערי דעה ה' ריבית סי' שם במה דמשמע מדברי הרמ"א והט"ז דגם בשליח המלוה אמרינן אין שלד"ע והקשה מהא דכתב הריב"ש בתשו' סס"י ש"ה דהיכי שמעותיו של ישראל מופקדים ביד עכו"ם אסור להלוותם לישראל בריבית אע"ג דישראל הלוה מקבלם מיד העכו"ם הוי ריבית קצוצה דאע"ב דאין שליחות לעכו"ם מ"מ אינו זוכה במעותיו ש"י המופקדים אצלו ומעותיו של ישראל הוא וכ"ה בסי' קס"ט סכ"ד ישראל שעשה לעכו"ם אפטרופס על נכסיו אסור ללוות ממנו בריבית וכתב הש"ך שם ס"ק ע"ג בשם הריב"ש דר"ק היא וכ"כ הט"ז בשמו בס"ק ל"ב אלמא דאף דמה"ת אין שליחות לעכו"ם מ"מ הוי ר"ק דכיון שאין העכו"ם זוכה במעות של ישראל הוי כאלו הלוה אותם הישראל בעצמו וא"כ ה"נ אם המלוה הלוה לישראל ע"י שליח נהי דאשלד"ע מ"מ לא זכה במעות של המשלח והוי כאלו הלוה אותם המשלח והריבית בא לידו בשלמא כשהלוה לוה ע"י שליח שייך שפיר למימר כיון דאשלד"ע הוי כאלו הלוה אותם השליח לעצמו וחוזר ומלוה אותם והריבית לא בא מיד לוה למלוה אבל כשהמלוה הלוה ע"י שליח איך שייך אשלד"ע הרי מ"מ לא זכה השליח במעות ומעותיו של משלח הוא והריבית בא מן הלוה למלוה עכ"ד ודברים ברורים הם. וכ"כ א"ז הגאון בחוו"ד להלכה וכ' שם בשי' רש"י ז"ל דריבית ע"י שליח מותר הוא דוקא באופן שמזכיר שם המשלח על הקרן לא על הריבית והריבית הוא מקבל על עצמו ומיירי בא' שאמר לחבירו לוה לי מעות בריבית והשליח אמר למלוה הלוה לפ' ואני אתן הריבית המלוה ודאי ל"ע איסורא דהוי כאומר הילך זוז והלוה לפ' דמותר רק שיש לאסור מצד הלוה דאף דלא הזכיר שם המשלח מ"מ כיון דשלוחו כמותו הא הלוה עביד איסורא כמו בשליח שלא הודיע שם המשלח בח"מ סי' קפ"ב דהמעשה קיים נגד המשלח ע"ש לז"א דאשלד"ע ולא נתחייב הלוה בקציצת השליח הריבית רק בהקרן נתחייב הלוה דהא הודיע שם הלוה על הקרן ובגוף הקרן ליכא איסור ומ"מ כ' שם דאף כשמזכיר השליח שם הלוה על הקרן והריבית ג"כ ל"ה ר"ק כיון דקיי"ל דבעי' קציצה בשעת מתן מעות כמבואר סי' קס"ו ס"ב להכא תיכף בבוא ההלואה ליד השליח נתחייב המשלח אפי' נאנסו ביד השליח ובקציצת הרבית לא נתחייב המשלח כיון דאשלד"ע וא"כ אף דאח"כ כשמסר השליח המעות ליד הלוה וחייב עצמו הלוה ברבית מ"מ ל"ה קציצה בשעת מתן מעות דמ"מ חיוב הקרן הי' בשעה שבא ליד השליח והרבית כשבא לידו והלכך ליכא רק איסור דרבנן וזהו דוקא כשהלוה עשה שליח אבל כשהמלוה עשה בודאי ר"ק הוא דהא אפי' אם המלוה הניח מעות וקצץ דמים כל מי שילוה לזמן פ' בסך פ' הוי כדבר דקייצי דמיו המבואר בח"מ סי' ר' סי"א דקנה כשנטלן וא"כ ה"נ תיכף כשנטלו הלוה נתחייב בריבית כנוטל דבר העומד להשכיר והוי קציצה בשעת מתן מעות ע"ש וכן ראיתי בפתחי תשובה שהביא בשם תשו' חינוך ב"י סי' ס"ד דאף שהעלה כהט"ז ולבוש ודחה היתר זה דריבית ע"י שליח מ"מ אפשר לומר שאינו ר"ק להיות יוצא בדיינין ע"ש וא"כ לפי"ז בנידן שאלתנו כיון שכבר נתן הלוה הריבית א"י לנכות לו אח"כ כיון דקיי"ל דכל ניכוי מהחוב אפוקי ממונא הוא אולם כיון דהי' השליח שוגג נהי דאיכא פלוגתא בין הפוסקים בשהי' השליח שוגג אי יש שלד"ע מ"מ כיון דאי נימא בשוגג יש שלד"ע הוי ר"ק ומבואר בש"ך סי' קס"א סק"ד דהא דא"ר א"י בדיינין ה"ד מה שהוא א"ר לכ"ע אבל היכא דיש מחלוקת בין הפוסקים אי הוי א"ר או ר"ק אין מוציאין מהלוה אי תפס וא"כ הה"נ י"ל דיוכל הלוה לנכות לו מן החוב: והנה א"ז החוו"ד הנ"ל העיר לפמ"ש בתוס' ב"מ י' ע"ב ד"ה דאמר לישראל כו' בתי' הא' דאף דאשלד"ע מ"מ לא נתבטל גוף השליחות א"כ הי"ל לאסור אף בגוונא שכתב הוא בכוונת הרמ"א ונלפענ"ד לתרץ ע"ד הפלפול דהנה כבר העירותי בחידושי אהאי תירוצא שכ' התוס' דלא נתבטל גוף השליחות מהא דא' בש"ס ב"מ ק"ב ע"א דפריך התם על הא דקתני יוני שובך ויוני עליי' חייבות בשילוח האריב"ח חצרו ש"א קונה לו שלא מדעתו א"כ קרי כאן כי יקרא פרט למזומן ומשני השתא דאר"י א"ר אסור לזכות בביצים כ"ז שהאם רובצת עליהם שנא' שלח תשלח את האם והדר ואת הבנים תקח לך כו' כל היכא דאיהו מצי זכי לי' חצרו זכי' לי' וכל היכא דאיהו לא מצי זכי חצרו נמי לא זכי' לי' ולפי שי' הרי"ף והרמב"ם שתופסין להלכה דחצר דגברי הוא מתורת שליחות ע"כ הוא מטעם דקיי"ל בכ"ד כל היכי דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וה"ה דחצרו נמי לא זכי' לי' הרי דאפי' היכי דלא מצי עביד מכח איסורא דרביע עלי' ג"כ א"י לעשות שליח וא"כ בשלד"ע היל"ל דנתבטל גוף השליחות כיון דאיהו לא מצי עביד וע"כ צריך לומר דשא"ה כיון דאפי' עבר וזכה בבצים חייב להחזיר ע' במח"א ה' קנין חצר סי' ד' וכיון דאפי' בדיעבד ל"מ זכייתו לכך מיקרי לא מצי עביד משא"כ בשלד"ע כיון דאיכא פלוגתא בין הקדמונים אי קיי"ל כאביי דס"ל אי עביד מהני או כרבא דס"ל א"ע לא מהני ולפי"ז י"ל דהתוס' בתי' הא' ס"ל דהלכה כאביי דא"ע מהני ולכך ס"ל דלא נתבטל גוף השליחות דכיון דבדיעבד מהני מיקרי מצי עביד ולפי"ז מיושב קושי' החוו"ד הנ"ל דבנידן דרש"י ז"ל י"ל כיון דאיהו גופי' לא מצי עביד שאם הי' הלוה בעצמו לוה מהמלוה ברבית הא הי' ריבית קצוצה דיוצאה בדיינין ולא הי' מועיל