הרי בשמים קפז

ע"פ מוקדמת הא חזר השעבוד של הבעל מלוה ע"פ למקומו כיון דאז יהי' בנ"ח ויהי' הוא מוקדם ויגבה שפיר דהא כ' הרמב"ם פ"ז מערכין ה' י"ד המקדיש כל נכסיו והיתה עליו כתובת אשה או שטרי בע"ח אין האשה יכולה לגבות כתובתה מן ההקדש ולא בע"ח את חובו שההקדש מפקיע השעבוד שקדם אבל כשימכור ההקדש הקרקע שלו ותצא השדה לחולין יש לבע"ח ולאשה לגבות מן הפודה שהרי שעבודם עומד על קרקע זו עכ"ל א"כ חזינן מדברי הרמב"ם האלה דהשעבוד מתלי תלוי וקאי שאם ההקדש מוכר השדה לאחר חוזר השעבוד למקומו וא"כ הבע"ח של המלוה ע"פ שפיר יש לו דין מוקדם כשפודה הבעל הנכסים כיון דל"ה דאקני משום שהשעבוד שלו קודם ההקדש חוזר ושפיר יש לו דין קדימה וא"כ אי איתא שיש עליו עוד מלוה ע"כ מוקדמת לא הועיל כלום בהגירושין דבין כך וב"כ יגבה הבע"ח של המלוה ע"כ ואי דהבעל יפדה הנכסים מיד ההקדש ויזכה תיכף עבור האשה בכתובתה ז"א דהא קיי"ל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ומיושב שפיר קושייתך (אפס הא קשיא לכאורה דא"כ אמאי לר"א כשמגרשה ידור הנאה הרי לר"א הדרא קושייתנו הנ"ל האיך תוכל האשה לגבות כתובתה מן ההקדש בשבועה נימא מיגו דחשיד אממונא כו' ובהקדש ליתא בחזרה משום מעילה כנ"ל ואי משום דמוסיף עוד דינר והוי הקדש שו"מ שחללו על שו"פ כנ"ל הלא לפי"מ שכתב הט"א במגילה הובא בדברינו לעיל סי' פ' דרק היכי דיכול לישאל מהני חילול הקדש שו"מ על שו"פ וא"כ הא ר"א ס"ל הקדש טעות הוי הקדש ול"מ שאלה בהקדש וא"כ ממילא ל"מ ג"כ חילול והדרק"ל נימא מיגו דחשודה אממונא כו' אולם הא כבר הוכחנו שם במישור שלא כד' הט"א הנ"ל מדוכתי סגיאין בש"ס): עוד אפשר ליישב קושייתך בפשיטות עפי"מ דקא' בגמ' שם ע"ב מתניתין דלא כרשב"ג דתניא רשבג"א אם הי' חובו כנגד הקדשו פודה ואם לאו אינו פודה וכתבו בתוס' ד"ה ואם לאו וז"ל פירש"י ואם לאו דחובו יותר מהקדשו לאו אדעתא דהכי אוזפי' אלא המנויי' הימני' הלכך לא גבי מהקדש ל"א ואם לאו אינו פודה אלא בלא פדיון יקח והראשון שמעתי והוא עיקר עכ"ל אבל בתוספתא דמכילתין משמע כלישנא בתרא דתני בהדיא ואם לאו אין הקדישו כלום עכ"ל וא"כ לפי"ז שוב א"א למיחש דילמא עושה קנוניא על ההקדש ואי דיכול למיתשל דילמא יש עליו מלוה ע"פ מוקדמת לכתובתה וליכא לאשתלומי שניהם ויגבה הבעל מע"פ שהוא מוקדם כשי' רב האי ז"א דהא במשנתינו קתני נמי ארשב"ג אף הערב לאשה בכתובתה א"כ ע"כ קאי המשנה אליבא דרשב"ג והא איהו ס"ל דאם חובו יותר מהקדישו אין ההקדש כלום א"כ אי איתא שיש עליו מלוה ע"פ א"כ גם השעבוד של הבעל מלוה ע"פ עומד על הנכסים האלו דהא רב האי ע"כ ס"ל דשעבודא דאוריי' כמ"ש בסמ"ע וש"ך שם וא"כ הוי חובו יותר מהקדש ול"מ כלל ההקדש לרשב"ג (ודוחק לומר דרשב"ג ל"ק הכי רק כשההקדש הי' אחר הגירושין שכבר הי' חל עליו חיוב פרעון הכתובה דמסתימת לשון הש"ס שם לא משמע הכי) וא"כ הויין הנכסים בנ"ח ובכל ענין יגבה הבעל מלוה ע"פ שהוא מוקדם וליכא קנוניא כנ"ל וא"ש: ומה שהקשית אמאי אר"א כשמגרשה ידור הנאה ממנה כדי שלא יוכל להחזירה הרי באמת הקשה בירושלמי הובא בתוס' גיטין צ' ע"א לב"ש דס"ל דאסור לגרש אא"כ מצא בה ערות דבר ל"ל קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה לשוב לקחתה תיפוק לי' דאסור להחזיר סוטתו ומשני לעבור בב' לאוין וא"כ הא בתוס' סוטה ג' ע"א הובא בשם הירושלמי דר"א ס"ל כב"ש דלא יגרש אא"כ מצא ע"ד א"כ בלא"ה יהי' אסור להחזירה משום מחזיר סוטתו ול"ל להדירה הנה דע לך בני ונקוט ההיא כללא בידך דגם לב"ש איכא כמה גווני דמותר לגרש אפי' בלי ערות דבר כגון שמגרשה מרצונה כמ"ש הר"ן פ' המגרש והאגודה הובאו בהגהת רמ"א אה"ע סי' קי"ט ס"ג גם המהרשד"ם בתשו' חאה"ע סי' ס' הובא במ"ל פ"י מגירושין כתב דרק בנשואה ס"ל לב"ש דלא יגרש בלי ערות דבר אבל בארוסה לכ"ע מותר לגרשה אפי' מצא אחרת נאה הימנה וכן איכא לאשכיחי ברואה ג"פ מחמת תשמיש דהדין הוא דתתגרש ואח"כ כשבדקה בשפופרת ולא נמצא על ראש המוך שוב הותרה אף לבעלה הראשון להרבה פוסקים בש"ע יו"ד סי' קפ"ז וכן יוכל לעשות ערמה שיטעון פ"פ מצאתי ור"א ס"ל בכתובות ט' דנאמן לאסורה עליו אבל לא להפסידה כתובתה ע"ש פירש"י ויגרש אותה ותגבה כתובתה מן ההקדש ואח"כ יוציא המפה שיש בה דם ואגמ"ל שהיא מותרת לו ויחזירנה וכן איכא לאשכוחי גווני טובא וקושי' הירושלמי הוא כיון דבההוא קרא דלא יוכל בעלה אשר שלחה כתיב כי מצא בה ערות דבר וא"כ ההוא קרא לא מיירי רק בגירשה ע"י ע"ד וכ"כ בנוב"י מהדו"ת חאה"ע סי' קכ"ט בהג"ה מבנו הגאון ז"ל ויישב בזה קושי' הנוב"י וכן הקשה המהר"ם שי"ף בגיטין שם דאמאי לא פריך לב"ש ל"ל דכ"ר לאסור גרושה לכהן תיפוק לי' משום זונה וע"כ דקרא דגרושה לכהן מיירי באופן שנתגרשה בלי ע"ד וא"כ כיון דאיכא אופנים שגם לב"ש יוכל לגרשה בלי ע"ד נוכל שפיר לאוקמי משנתינו דיעשה קנוניא עמה ויגרשה באופן ההיתר בלי ע"ד ויחזירנה ושפיר קאמר ר"א דידור הנאה ממנה (ודע דמדברי הירושלמי שהובא בתוס' גיטין הנ"ל דמשני דקרא דלא יוכל בעלה הראשון וגו' אצטריך לעבור בב' לאוין מכל להביא סייעתא לד' התוס' יבמות י"א ע"ב ד"ה מאי נסתרה שכ' שאם בא עלי' בעלה בדרך לוקה ותמהו המפורשים שלא נמצא בשום מקום ומהירושלמי הנ"ל יש ראי' לזה עפי"ד התוס' בב"מ ס"א ע"א דהיכי דליכא מלקות ל"ש לעבור בב' לאוין א"כ ע"כ צ"ל דבבא על סוטתו לוקה דאל"ה לא הוי מוקמינן לעבור בב' לאוין) ובעת כתבי הראוני שבקושייתך הראשונה כבר קדמך בספר ההפלאה בחידושים מבנו הגאון ז"ל: וע"ד שאלתך ראובן שלוה מעות משמעון ע"י שלוחו שנתן שמעון המעות לשלוחו שיתן לראובן בהלואה והשליח הזה סבור שראובן דיבר כבר עם שמעון שיהי' על צד היתר עיסקא שעל כן לא דיבר הוא עמו שיהי' על צד היתר עיסקא ובמשך זמן ההלואה שלח ראובן לשמעון הרבית ביני וביני ובהגיע תור הפרעון רוצה ראובן לנכות הריבית מהחוב מפאת שהוא ריבית קצוצה איך לידייני' להא דינא כיון שמבואר בש"ע יו"ד סי' ק"ס סט"ז בהג"ה בשם רש"י ז"ל דמותר ללוות בריבית ע"י שליח משום דאין שלד"ע א"ד כיון שהי' השליח שוגג שסובר שהי' בהיתר ל"ש אשלד"ע: הנה בב"י תמה על ההיתר זה של רש"י ז"ל והחליט לומר שתלמיד טועה כתב כן ונתלה באילן גדול ובר"מ מתרץ ולחלק יצא בין אם גוף ההלואה נעשית ע"י שליח אז שייך היתר זה משא"כ כשההלואה נעשית ע"י הלוה בעצמו רק שהריבית שולח ע"י שליח בזה ליכא למאן דשרי והט"ז תמה גם ע"ז דאם אין בנתינת הריבית שנותן לשליח עבירה מה עבירה יש באם הוא לוקח ההלואה בידו מן המלוה דהא בההלואה אין איסור אף אם יאמר הלוה לי בריבית מ"מ אם אינו נותן לו אח"כ ריבית מה חטאו ומה פשעו ואת"ל שיש באמירה זו חטא כיון שמזכיר לו ריבית ממילא אם לא הי' מזכיר לו ריבית רק סתם הלוה לי אין כאן איסור דהא ההלואה בהיתר הוא ונתינת הריבית ליד שליח אינו כלום ותימה ע"ז דמשנה מפורשת היא בס"פ איזהו נשך בריבית מוקדמת ומאוחרת הי' משלח לו בשביל שתלויני מעותיך או בריבית מאוחרת בשביל מעותיך שהי' בטילות אצלי והא התם בשעת ההלואה לא ידעו כלום מן הריבית ואפ"ה אסור ע"י שליח שמביא הריבית ועו"ק מ"ש ממודר הנאה דאמרינן בסי' רכ"א ס"ח דאסור לו ליתן ע"י שלוחו ול"א בזה אשלד"ע ומתוך כך העלה הט"ז דהא דאשלד"ע ל"מ אלא לענין לפוטרו מחיוב כרת בש"ח או ממלקות לענין מקיף ע"י אחר אבל מ"מ איסור יש שהוא עושה איסור ונתקיימה מחשבתו ע"י שליח אך בש"ך שם ס"ק כ"ב החזיק בהיתר זה. והנה הקושיא הראשונה של הט"ז מריבית מוקדמת ומאוחרת כבר תי' במשנה למלך פ"ה מה' מלוה ה' י"ד עפימ"ש המהרי"ט דבאיסור דרבנן יש שלד"ע וכיון דריבית מוקדמת ומאוחרת אינו רק איסור דרבנן אף ע"י שליח אסור ולדעתי יתיישב נמי בזה מה שהקשה בגידולי תרומה שער מ"ו ח"ד דין י"ד (הובא גם במ"ל שם) מש"ס ב"מ ס"ט ע"ב מהא דאבא מר ברי' דר"פ הוי שקיל אוגנא דקירא מקיראי וא"ל לאבוה אוזפינהו זוזי א"ל רבנן לר"פ אכיל ברי' דמר ריביתא א"ל כל כי האי ריביתא ניכול לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מיד לוה למלוה הכא שכר אמירה קא שקיל ע"כ ולד' רש"י ל"ל למימר משום דאינו אלא שכר אמירה תיפוק לי' דהוי באמצעות שליח ולהאמור לק"מ כיון דאף אם יהי' ריבית הא אינו אלא ריבית מוקדמת ע' בש"ע סי' ק"ס ס"ו א"כ אינו אלא דרבנן ובאיסור דרבנן הא יש שלד"ע אמנם הא שפיר תפס בזה השעה"מ על המ"ל דל"ש לומר דבריבית דרבנן יהי' אסור ע"י שליח אפי' אי נימא דבדרבנן. שלד"ע דהא כל איסור הריבית שאסרו מדרבנן היא משום גזירה שמא יבא לידי דאוריי' וא"כ י"ל דדוקא בריבית הבא מיד לוה למלוה גזרו שמא יבא לידי דאוריי' אבל בריבית ע"י שליח הא לא יוכל לבא לידי דאוריי' כיון דבריבית דאוריי' הא אשלד"ע וליכא איסור א"כ רבנן לא גזרו בהא ודפח"ח אולם בלא"ה י"ל דל"ק קושי' הטו"ז הנ"ל עפימ"ש בהגהות אשרי במשנה דריבית מוקדמת ומאוחרת הנ"ל וז"ל ודוקא כשלא פירש לו לשם ריבית וא"כ כיון דע"כ מיירי שלא פי' לשם ריבית א"כ הא אין השליח יודע שהוא ריבית ובכה"ג יש שלד"ע כמ"ש בתוס' ב"ק ע"ט ע"א ד"ה נתנו לבכורות בנו כו' לפרש בשי' רש"י שפי' שם דמתחייב האב במשיכת השומר משום דהשומר לא ידע שגנוב הוא אתו ובכה"ג יש שלד"ע ע"ש וא"כ רש"י ז"ל לשיטתו אזיל דבשוגג יש שלד"ע ובהא דאבא מרי ברי' דר"פ הנ"ל אף שהוא הי' יודע שהוא בשביל שילוהו הנה מלבד מ"ש בד"מ דדיני' דרש"י ז"ל הוא רק אם ההלואה נעשה ג"כ ע"י שליח אבל אם ההלואה נעשה בעצמו של לוה ורק הריבית שולח ע"י שליח אסור והא ההלואה עשו הם בעצמם התם וא"כ אי לאו דשכר אמירה קא שקיל הי' אסור אולם מלבד זה הא באמת כ' הריטב"א בחידושיו שם דה"ה דהומ"ל דל"ה ריבית הבאה מיד לוה למלוה אלא דעדיפא מיני' קא' דאפי' ריבית ל"ה כלל אלא שכר אמירה ע"ש וע' באס"ז שם ובדבר הקושיא השני' שהקשה הטו"ז מ"ש ממודר הנאה בסי' רכ"א דאסור ליתן לו ע"י שלוחו ול"א אשלד"ע הנה מלבד די"ל דל"ק עפימ"ש הפוסקים דל"ש אין שלד"ע רק היכי דהוי איסור גופו אבל היכי שהמעשה בעצמה מותרת רק ארי' דרביע עלי' מחמת נדר ל"ש אשלד"ע א"כ לק"מ ואזדי ממילא נמי הקושיא שהקשה במ"ל הנ"ל מר"פ המריר דפריך ופרנס לאו שליחותו קעביד נימא אשלד"ע ולהאמור ל"ק דכיון דאינו אסור רק מחמת נדר ל"ש אשלד"ע וכמדומה שכ"כ בס' מח"א אמנם לבר מן דין י"ל דרש"י ז"ל ס"ל כשי' הר"ן בנדרים ט"ו ע"א ד"ה הלכה דאין המדיר עובר רק המודר דלא כהרמב"ם ע"ש א"כ ל"ש אשלד"ע כיון דהוא אינו עושה איסור