הרי בשמים קפה

ובאופן היותר מורווח אפשר לומר בביאור דברי התוס' הנ"ל דהנה ראיתי במפורשים שכתבו דע"כ ע"ז גופה לא פריך הש"ס דלמה ביי"נ אסור לכ"ע ובשאר א"ה אינו אסור רק למחליף דזה הוי ידע המקשן דיי"נ חמירא לענין זה כע"ז דכתיב בי' לא ידבק בידך מאומה וכ"מ בתוס' ד"ה מ"ט שכרו אסור] וכ"ע אסירי ליהנות מחליפיהן משא"כ התם קנס חכמים היא ולא קנסו רק למחליף וע"כ דכונת המקשן הוא דלמה בערלה וכלאי הכרם בדיעבד מכרן וקידש בדמיהן מקודשת והכא אסור אפי' בדיעבד ולכך הקשו שפיר דילמ' שכרו אסור דמתניתין ג"כ אינו רק לכתחלה אמנם קשה לי לכאורה דהא התוס' בקידושין הקשו דאמאי לא קחשיב שם במשנה ג"כ ע"ז ותי' משום דלא שייך למיתני בי' מכרן וקידש בדמיהן מקודשת שהרי ע"ז תופסת דמי' ולפי"ז מאי הקשו התו' כאן על פירכת הגמ' דילמ' שכרו אסור דמתניתין היינו לכתחל' נימ' דהכי כונת המקשן הרי ערלה וכה"כ דאסורין בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת ואי נימא דשכרו אסור הוא רק לכתחלה א"כ הדרא קושית התוס' הנ"ל לדוכתה ליתני ג"כ ע"ז ויי"נ ושייך למיתני בי' שפיר מכרן וקידש בדמיהן מקודשת. והנלפענ"ד בישוב קושיא זו ונבין ג"כ המשך דברי התוס' הנ"ל שהוכרחו מקודם לכתוב קושייתם ותירוצם הא' ואח"כ להקשות קושייתם השני' דהנה כבר הבאתי קושית התוס' דקידושין הנ"ל וכן הקשו התם בע"ז בדיבור שאח"ז אמאי אינה מקודשת הא תוכל ליהנות שלכד"ה ותי' בתי' הא' דמיירי דלית ביה שו"פ בשלכד"ה ולכאורה קשה כנ"ל עכ"פ תהי' מקודשת מספק דניחוש שמא שו"פ בשלכד"ה במדי. אולם הדבר נכון דהנה המפרשים כתבו הטעם דמהני אי שו"פ במק"א אע"ג דאין להקדש אלא מקומו ושעתו היינו משום דהא דבעי' שו"פ בקידושי אשה הוא מב' טעמים א' דבעינן כסף דילפינן קיחה קיחה משד"ע ופחות משו"פ לא מיקרי כסף. ב' דאין אשה מקניא נפשה בפחות משו"פ ולפי"ז א"ש דמקודשת אי שו"פ במק"א דכיון ששוה פרוטה במדי הוי כסף מדאוריי' ע' בפנ"י ואי דאשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה כיון דפשטה ידה וקבלה קידושין ל"ש טעם זה כמבואר בקידושין י"א. ולפי"ז מיושב ע"נ הקושיא הנ"ל דהא אמרי' בש"ס שם דהא דאי פשטה ידה וקיבלה קידושין ל"ש טעם דלא מקניא נפשה היינו כשקבלה בעצמה הקידושין אבל ע"י שליח לא [והא דאי' שם קידשה בלילה אינו לפי ההלכה כמבואר במקנה ובמפרשים שם וגם האיך שייך לומר בזה שקידשה בלילה דמאי נ"מ בשלמא במטבע ובשאר דבר דבאמת אינו שו"פ י"ל דבלילה היתה סבורה ששו"פ וביום היתה מכירה שאינו שו"פ משא"כ בדבר שהוא אסור בהנאה דבאמת אי לאו שהוא א"ה היה שוה הרבה א"כ האיך היתה מכירה ביום] וא"כ נוכל לומר דהמשנה דהמקדש בערלה כו' מיירי בקידשה ע"י שליח דל"ש החשש שמא שו"פ במדי כיון דאין להקדש אלא מקומו ושעתו ואשה בפחות משו"פ לא מיקניא נפשה. אמנם לפי"ז תקשי לכאורה האיך קתני בסיפא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת הלא לחד תירוצא בתוס' ב"מ י' ע"ב היכי דאין שלד"ע המעשה בטל א"כ הא כ' רש"י ז"ל דחליפי א"ה אסורין למחליף וא"כ היה אסור לו לכתחלה לקדש אותה והאיך הי' מהני ע"י שליח הא כיון דאשלד"ע המעשה בטל. אכן באמת לק"מ לפימ"ש הקצוה"ח בסי' ק"ה סק"א דהיכי דהמשלח אינו עושה עבירה ל"א אשלד"ע וא"כ ה"נ שויתי' איהי שליח והיא אינה עושית עבירה כיון דחליפי א"ה אינו אסור רק למחליף כנ"ל ואפי' אי נימא דהיכי דיש עבירה במעשה הלזו אמרינן אשלד"ע אפי' אי אין עבירה למשלח ג"כ א"ש לפמ"ש הפמ"א בתשובה ח"א סי' ל"ד לענין כ"מ דארל"ת א"ע לא מהני דזה לא יתכן רק כשאדם א' עושה איסור ואין לחבירו חלק בו או בדבר הנוגע לב' בנ"א ושניהם עושים איסור בזה קנסה רחמנא לבטל מעשיהם משא"כ בנשבע שלא למכור ועבר ומכר דהמוכר לבד עושה איסור והלוקח א"ע איסור כלל א"כ יאמר הלוקח מאי איכפת לי באיסורא דידך לבטל מקחי שקניתי בהיתר ע"ש. וכן דן אנכי לענין אשלד"ע דהמעשה בטל היינו היכי דשניהם עושים איסור משא"כ הכא דרק המקדש עושה איסור בכה"ג ל"א דהמעשה בטל ולפי"ז מיושב שפיר ד' התוס' הנ"ל דלא נוכל לומר דכוונת המקשן הי' דליחשבי' בין שאר א"ה לפי"מ שהקדימו דגם המקשן ידע מזה דבע"ז ויי"נ גם לאחרים אסור משום חומרא דע"ז א"כ לא יכול למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת דכיון דע"כ המשנה מיירי בקידושי שליח דאל"ה גם בא"ה גופי' מותר משום דהאשה תוכל ליהנות שלכד"ה [וע' בתוס' ע"ז מ"ח ע"ב ד"ה לא ישב בצלה דלתי' הא' גם בע"ז מותר שלכדה"נ לגמרי כשאר א"ה וע' מ"ל פ"ה מיסוה"ת] ואי דכיון דאין האשה עושה איסור ל"ש לומר דהמעשה בטל ז"א דהא כבר הקדימו התוס' דזה ידע המקשן דבע"ז לכתחלה אסור לכ"ע וא"כ גם האשה עשתה איסור ולא יוכל למיתני מכרן וקידש בדמיהן מקודשת משום דאשלד"ע והמעשה בטל ולפי"ז מובן שפיר המשך ד' התוס' דע"כ הקדימו קושית הא' ותירוצם דשכרו אסור דע"ז משמע גם לאחרים כדי לחזק קושייתם שמקשין אח"כ דילמא רק לכתחלה דאל"ה אין מקום לקושייתם כנ"ל. ולפי הסברא שכתבנו דהיכי דהדבר תלוי בב' בנ"א ורק א' עושה איסור ל"א דאשלד"ע והמעשה בטל ניחא לי ליישב קושית א"ז גאון הגאונים מו"ה יצחק אבד"ק אה"ו זצוקללה"ה והובא בספר המקנה בקידושין נ"ב דא' שם על המתניתין דמעשה בה' נשים ובהן ב' אחיות ולקט אדם א' כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זו וקיבלה א' מהן ע"י כולן ואמרו חכמים אין אחיות מקודשות וקא' בגמ' שם ש"מ אשה נעשית שליח לחברתה ואפי' במקום שנעשית לה צרה והקשה זקני הגאון הנ"ל לפמ"ש רש"י ותוס' דאיכא איסורא דכתיב לאכלה ולא לסחורה אלא דבדיעבד הקידושין תופסין א"כ לפמ"ש התוס' ב"מ הנ"ל דהיכי דאשלד"ע המעשה בטל א"כ למה תופסין הקידושין בדיעבד ולהאמור ניחא דהא באמת התוס' בסוגי' ד"ה נמצא ר"ל דאפי' לכתחלה מותר לקדש בפירות שביעית משום דע"י מצות פו"ר אקילו רבנן ורק דדחו דנוכל לומר דוקא בדיעבד ונראה בטעמא דמילתא משום דהאשה הא אינה מצווה על פו"ר א"כ היא עושה איסור ולפי"ז ממילא ל"ק הקושיא הנ"ל דא"א לומר דבדיעבד ל"מ הקידושין מטעם אשלד"ע כיון דהאיש הא אינו עושה איסור משום דבשביל מצות פו"ר אקילו רבנן ורק משום לתא דידה כנ"ל א"כ לא נוכל לבטל עי"ז הקידושין כנ"ל: ובדבר מה שתי' התוס' חיצוניות על הקושי' הנ"ל דדוק' בעלים יכולים לחללו על שו"פ ולא אחר וכתב רו"מ בשם המפורשים שתמהו ע"ז שדבריהם סתומים דאכתי קשי' אם הבעלים יכולים לחללו על שו"פ א"כ איכ' ביני ביני ויש להם זכות יותר מאחר ואפ"ה יכול האחר לפדות א"כ גם גבי פ"ח נימ' הכי. הנה בריט"א מבואר פירוש דבריהם דכיון דאין האחר יכול לפדות בפחות לכתחלה א"כ אינו בכלל הקרא דונתן הכסף וא"כ י"ל דאפי' אם פדאו בדיעבד דפדוי הוא לעולם דפדיונו לבעלים כיון דאית לי' לבעלים זכות בגוי' במאי דביני ביני דאיהו רשאי לפדות לכתחלה בפחות ואיך יפקיע זכותו ע"ש. ולפענד"נ דכונת התוס' היא דאחר א"י לחלל על שו"פ ואפי' בדיעבד ל"מ וכונתם הוא כך כיון דאחר א"י לחלל על שו"פ וע"כ מיירי הקרא שפדאו בשויו ולכך שייך לפודה דמהיכי תיתי נימ' שיהי' שייך לבעלים כיון דנתן דמי שויו הוי כאלו לקחו ונהי דהבעלים אית להו פסיד' מ"מ זה הוי דומי' דמבטל כיסו של חבירו דמניעת הריוח לא מיקרי הפסד ונגד זה איכ' רווחא להקדש ול"ד לפ"ח שפדאו חבירו בשה כ"ד דכיון דאית להו לבעלים זכות דביני ביני הוי כאלו לקח הריוח מהבעלים לעצמו והנה ראיתי בריט"א שם שמפלפל בהא דא' בגמ' שם הגונב פ"ח של חבירו משלם תשלומי כפל שאם אין לו עכשיו יש לו לאחר מכאן והעיר דא"כ בקדשי בדה"ב שלא בא ליד גזבר דביד הבעלים לפדותו לכתחלה על שו"פ ואית לי' זכיי' בגוה למאי דביני ביני ואנן קיי"ל כרבנן דר"ש דגם בקדשים שחייבין באחריות אין משלמין כפל ואמאי לא יהי' בכלל רעהו כמו פ"ח ע"ש. ולפענד"נ דאין כאן קושי' דהתם בפטר חמור מ"ע היא בתורה כל פט"ח תפדה בשה וקיי"ל מצות פדיי' קודמת למצות עריפה וא"כ כיון דעומד לפדות כפדוי דמי והיכי דהוא מצוה אמרינן כל העומד כו' כמבואר במנחות ק"א ע"ב ובתוס' ב"ק ע"ו ובכ"ד משא"כ הקדש בדה"ב הא אין מצוה לפדותו ואמרינן כל זמן שלא פדאו הוי הקדש. ועוד יש להתעורר בזה עפי"מ דקיי"ל דלענין חיוב כפל בעינן שיעשה הגנב קנין כמבואר בב"ק ע"ט ובכ"ד והא מבואר בתוס' בכורות י"ג ע"ב דבהקדש ל"ש משיכה דכל היכא דאית' בי גזא דרחמנ' אית' א"כ לא משכחת כפל בגנב והקר' דרעהו אצטריך לענין שומר בשקנו מידו וטט"ג דהו"א דמתחייב כפל ומשיכה בשומרים ל"ה רק תקנת' דרבנן משא"כ בפ"ח שפיר מתחייב כפל דכיון דיש לו לאחר מכאן מיקרי רעהו ושייך בי' ג"כ קנין משיכה וצל"ע בזה. דברי ש"ב דור"ש באהבה: סי' פא לק' בראדי בעזה"י יום ה' דר"ח אייר תרמ"ב לפ"ק סטריא. ברכות שמים מעל יחולו על ראש כבוד מח' האברך החריף ושנון זית רענן. נבון דבר. כש"מ אברהם לעווין נ"י נכד הרה"ג מהרי"א נ"י ראבד"ק הנ"ל יצ"ו. מכתבך הגיעני ולרגל הטרדות העמוסות עלי לעיפה לא אוכל לבא בארוכה ואך למען הפק רצונך ולמלאות בקשתך אשיב לך בקיצור נמרץ: ע"ד אשר נשאלת בש"ץ שהי' עובר לפני התיבה ונפסקה אחת מציציות טליתו בין גאולה לתפלה אם צריך להסיר טליתו מעליו או לא: הנה בש"ע א"ח סי' י"ג ס"ג בהג"ה כתב וה"ה אם נפסק א' מן הציציות ומתבייש לישב בלא טלית דיוכל ללובשו בלא ברכה מכח כבוד הבריות ודוקא בשבת דאסור לעשות ציצית אבל בחול כה"ג אסור והובא במג"א שם שכתב בב"י בשם המרדכי דאע"ג דציצית מ"ע דאורייתא ואיסור דאוריית' לא דחינין מפני כבוד הבריות מ"מ שרי בשבת דל"א תורה לא תלבש בגד בלא ציצית אלא מ"ע להטיל בו ציצית וכיון שבשבת א"י להטיל בו ציצית א"ע ופשוט דעכ"פ איסורא דרבנן איכא ולכך לא שרי אלא מפני כבוד הבריות אבל בחול ודאי עובר כל שעה בעשה דהטל בו ציצית כשלובשו ותדע דאטו במזוזה ומעקה אסור ליכנס לבית שא"ב מזוזה אלא בעמוד ועשה קאי ותו לא עכ"ל א"כ נראה מזה דבחול מחויב לפושטו. אמנם