הרי בשמים קפד

כ"ו בשם הרשב"א וסברת התוס' במנחות ע"א ע"ב שחילקו בין בעלים לאחר לענין לפדות שו"מ על שו"פ מבואר בתוס' שם שהוא מטעם דאחר לא יוכל לפדות שו"מ על שו"פ דאין סברא שיוכל כל א' לפדות הקדש של חבירו שו"מ על שו"פ ויקחנו לעצמו משא"כ הבעלים הלא הי' בידם שלא להקדיש כלל שעל כן אף שכבר הקדישו יכולים לחלל שו"מ על שו"פ דל"ש לומר דעושים סחורה לעצמן בדבר דהלא מי הכריחם להקדש. אבל איש אחר ל"ש לומר שיעשה לו סחורה בהקדש. ורק לסברת הר' אלחנן הנ"ל בשלא בא ליד גזבר יוכל גם לכתחלה לחלל שו"מ על שו"פ מיגו דא"ב מיתשל עלה: והנה לו יהיבנא לי' דסברא זו ניתנת להאמר דבבא ליד גזבר אפי' בדיעבד אינו מחולל שו"מ על שו"פ אכתי לא מתיישבת בהא קושי' התוס' חיצוניות הנ"ל דעכ"פ קשי' מאי קא' הש"ס א"ד כיון דקני להו ביני ביני ל"ד להקדש הלא אכתי איכא למילף מהקדש שלא בא ליד גזבר עדיין כגון שהפרישו ואמר ה"ז להקדש ובא אחר ופדאו דודאי גם בכה"ג שייך הפדיון לפודה אע"ג דאז אית לי' לבעלים זכיי' דביני ביני דיוכל לחלל שו"מ על שו"פ ומצאתי בחי' הרי"ט אלגזי על ה' בכורות להרמב"ן פרק ראשון שעמד ע"ד התוס' חיצוניות הנ"ל במה שהקשו והא גם בהקדש איכא ביני ביני הא שמואל רק בדיעבד קאמר וא"כ ל"ד פדיון פ"ח להקדש דבפ"ח ביד הבעלים לפדותו בשה לכתחלה ולזכות במאי דביני ביני מש"ה מסתבר דלאו כל כמיני' דפודה להפקיע זכותו משא"כ בהקדש דאין ביד הבעלים לפדותו בפחות משוי' לכתחלה ואם הפודה עבר ופדאו בפחות לא הפסיד לבעלים כלום כיון דאין בידם לכתחלה לפדות בפחות והפודה שעבר סברא הוא דאיהו זכה בההוא טופיינא ותי' דכוונת התוס' חיצוניות בקושייתם עפי"ד הר"א שהבאתי דהיכי דלא בא ליד גזבר אפי' לכתחלה יכולים הבעלים לפדותו בפחות משויו וא"כ שפיר הקשו דפדיון פ"ח דמי להקדש שלא בא ליד גזבר דג"כ איכא דביני ביני דביד הבעלים לפדותו לכתחלה אמנם בגוף תמיהת הריט"א שתמה על קושי' התו"ח הנ"ל דהא לכתחלה אסור לחלל שו"מ על שו"פ וא"כ לית להו לבעלים זכות דביני ביני נראה דאין זה קושי' כ"כ עפי"ד רש"י ז"ל בחולין ד' ע"ב שכ' דאף דלכתחלה אסור ליהנות מ"מ כיון דבדיעבד הנאתו מותרת מיקרי בר דמים ע"ש ונהי דהתוס' שם חולקים עליו מ"מ אין זה תימה אם התו"ח עומדים בשי' רש"י ז"ל וא"כ כיון דבדיעבד מחולל מיקרי דמים אצל הבעלים. ונדחה בזה ג"כ מה שתמה אח"ז על התוס' רי"ד בקידושין שכ' בקידש בהקדש במזיד אף דיכולה לחלל שו"מ על שו"פ כו' ות"ע הא לכתחלה אסור ע"ש והנה הריט"א שם מביא ד' התוס' רי"ד בקידושין בהא דבפ"ח אינה מקודשת שכ' ואעפ"י שהאשה יכולה לפדותו בשה ולהיות מותרת בו אעפי"כ כ"ז שלא פדאתו הוי א"ה ונמצא שלא נתן לה כלום כו' וע"ז תמה דהא אפי' לר"י דא' פ"ח אסור בהנאה אמרינן בבכורות דאם קדשה בו מקודשת בהך דביני ביני כו' ע"ש ואנכי בעניי איני רואה בזה תמי' כ"כ דהא ללישנא בתרא בבכורות ט' ע"ב דקא' דר"י ור"ש בקרא דולא תגוז בכור צאנך פליגי ולא אצטריך למימר להאי לישנא דר"י כדר"א דא' אשה יודעת שאין מע"ש מתחלל ע"י כו' וא"כ ללשון זה לא מיקדשא לר"י בהך דביני ביני ובאמת פשטא דהש"ס בקידושין נ"ז ע"ב דא' על המשנה דהמקדש בפ"ח אינה מקודשת נימא מתניתין דלא כר"ש משמע דכר"י שפיר אתי' ובכ"ע אינה מקודשת וע"כ דהש"ס אזיל לל"ב דבכורות שם וכן מבואר בפנ"י שם ובחנם הגדיל התימה על התוס' רי"ד: והנה בשעה"מ הנ"ל ראיתי שמביא שם קושי' על הא דא' בבכורות י' ע"ב איכא דמתני לה להא דר"נ אהא המקדש בפ"ח אינה מקודשת לימא מתניתין לא ר"י ולא ר"ש אי ר"ש תיקדש בכולו אי ר"י תיקדש במאי דביני וביני ומשני אמר רבה בר אבוה אר"נ לעולם ר"י וכגון שאינו שוה אלא שקל והקשה לפי"ד התוס' בקידושין נ"ו שהקשה במשנה שם המקדש בערלה כו' אינה מקודשת הא יכולה ליהנות שלכד"ה ותי' בתי' הב' דכיון שאיהי סבורה ליהנות דרך הנאתן ואינו כן הוי קידושי טעות ולפי"ז מ"פ תיקדש במאי דביני ביני הא הוי קידושי טעות דסבורה ליהנות בחמור זה בלי פדיון שהרי אינה יודעת דפ"ח הוא זה. והנה לכאורה אין הקושי' חזקה כ"כ דהא איכא לתרץ כתי' הא' של התוס' שם דמיירי דליכא שו"פ אלא כד"ה וא"כ מיירי שפיר מתניתין בשידעה שהיא א"ה אמנם יש לחזק הקושי' דהנה לכאורה צריך להבין דברי התוס' מנ"ל דהמשנה מיירי כגון שאינה יודעת שהיא א"ה הלא סתמא קתני והי' להם לעמוד בתירוצים הא' דמיירי דליכ' שו"פ אלא כד"ה ולא להוציא המשנה ממשמעותה ונראה משום דהוי קשי' להו הא אף שבפנינו אינו שו"פ בשלכד"ה מ"מ נימא שמא שו"פ במדי בשלכד"ה והי"ל בהתקדש מספק. אמנם הא מבואר בספר המקנה בקידושין י"ב ע"א דהא דחיישינן שמא שו"פ במדי הוא דוק' בשהאשה יודעת שאינו שו"פ ומתרצית להתקדש בו. אבל כשאינה יודעת שאינו שו"פ ולא ידעינן אי נתרצית ל"מ מה ששוה פרוטה במדי ע"ש וא"כ הא דתי' התוס' דמיירי דליכא שו"פ ע"כ מיירי באינה יודעת שהוא א"ה א"כ לא ידעה שאינו שו"פ בכד"ה א"כ אף ששו"פ במדי שלכד"ה ל"מ כנ"ל וא"כ גם לתי' הא' ע"כ מיירי שלא ידעה שהיא א"ה ועז"כ שפיר דכיון דגם לתי' זה ע"כ מיירי בשלא ידעה שהוא א"ה א"כ אף בששו"פ שלכד"ה ג"כ אינה מקודשת משום דהוי קידושי טעות וא"כ עפי"ז נתחזק הקושי' הנ"ל דהא לשני התירוצים ע"כ מיירי המשנה שלא ידעה שהוא א"ה וא"כ מ"פ תקדוש במאי דביני ביני הא כיון שסבורה ליהנות מכולו הוי קידושי טעות. ומה שנלפענ"ד בישוב קושי' זו הוא דהנה באמת צריך להבין הא דמשני התם בבכורות על הך פירכא דתיקדש ביני ביני דמיירי כשאינו שוה אלא שקל אכתי קשה הי"ל להיות מקודשת מספק שמא שוה פרוטה יותר משקל במדי ותתקדש במאי דביני ביני וע"כ דאזיל אליב' דר"ח דל"ל דשמואל ולא חייש שמא שו"פ במדי ולכאורה איך יתרץ דלא כהלכת' דהרי באמת קיי"ל כשמואל דחיישינן שמא שו"פ במדי אולם הדבר נכון להצעתינו הנ"ל דהא באמת קשה הקושי' הנ"ל איך תתקדש במאי דביני ביני הא כיון שאיהי סבורה ליהנות בכולו הוי קידושי טעות ועכצ"ל לפי דברינו הנ"ל שהסברנו דהא דמתרצי התוס' בקידושין דמיירי בלא ידעה שהוא א"ה משום הקושי' דא"כ היתה יכולה להתקדש במה שתוכל ליהנות שלכד"ה ולכאורה הא יש לנו תי' הא' שבתוס' הנ"ל דליכא שו"פ בשלכד"ה וע"כ משום דאכתי קשה שמא במדי שו"פ שלכד"ה וע"כ בלא ידעה כנ"ל. אמנם לר"ח דל"ל שמא שו"פ במדי הא ל"צ לדחוקי לאוקמי מתניתין בשלא ידעה שתיא א"ה ושפיר מוקמי בידעה שהיא א"ה ולכך פריך בבכורות שם תקדוש במאי דביני ביני אליב' דר"ח דלדידי' הא ל"ה קידוש טעות כיון דאליבי' מיירי מתניתין שפיר ביודעת שהיא א"ה וא"כ לפי"ז משני שפיר בשאינו שוה אלא שקל ואי דשמא שוה פרוטה יותר במדי ז"א דמשני מכח ממ"נ אליב' דשמואל הא ל"ק הא דתיקדש במאי דביני ביני כיון דלדידי' הא ע"כ מוקמי מתניתין בשלא ידעה שהיא א"ה א"כ הוי קידושי טעות כנ"ל וע"כ דהקושי' היא לר"ח דל"ל דשמואל א"כ שפיר משני בשאינו שוה אלא שקל כיון דלדידי' לית ל' הך חששא דשמא שוה יותר במדי ומיושב הכל ע"נ בעזה"י: ועפ"י דברי התוס' קידושין הנ"ל אמרתי לבאר דברי התוס' בע"ז ס"ב ע"א מ"ט שכרו אסור אי לימא הואיל ויי"נ אסור בהנאה שכרו נמי אסור הרי ערלה וכה"כ דאסורין בהנאה ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת אלא הואיל ותופס את דמיו כע"א כו' וכ' בתוס' ד"ה והתנן וז"ל תימה לפמ"ש בקונטרס לעיל כר"י דדוק' לקדש אשה התירו אבל לאתהנויי מינייהו אסור מדרבנן אבל לאינש אחרינא שרי אותן מעות כו' מאי קא פריך הא דקא' אסור במתניתין היי"ד לפועל ואסורין הן כמו למוכר דוקא וי"ל דאסור דמתניתין משמע לכ"ע מיהו תימה מה קא פריך שאני התם דהיינו בדיעבד כדמוכח בנדרים פ' השותפין אבל לכתחלה אסור ומתניתין לכתחלה איירי ע"כ ולכאורה דברי התוס' האלה קשים להולמן הלא די להם בתירוצם על קשי' ראשונה דאסור דמתניתין משמע לכ"ע והתם בערלה וכה"כ אינו אסור רק למחליף וכבר תמה עליהם במשנה למלך פ"ה מה' אישות ולד' התוס' הנ"ל יתיישב שפיר עם דברי א"ז הגאון בנתה"מ סי' רל"ד שכתב דבאכל איסור דרבנן בשוגג א"צ שום כפרה וכאלו לא עבר דמי מדא' בעירובין מ"ז בדרבנן עבדינן עובדא והדר מיתבינן תיובת' ואילו הי' נענש על השוגג האיך הי' מניחין לו לעבור ולקבל עונש א"ו דאינו נענש כלל על השוגג באיסור דרבנן [ונוכל לומר דזהו כונת הטור שהובא במג"א סי' תל"ד סק"ה במה שחילק שם בלא ידע שיש חמץ בביתו בין ביטלו ללא ביטלו והיינו משום דבביטלו הא אינו רק דרבנן ואין צריך כפרה וע' בש"ך יו"ד סי' שע"ב סק"ג ובמק"א כתבתי לתרץ בזה דברי הרמב"ם פ"ב מה' סוטה ה' ח' כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים המאררין בודקין את אשתו ואפי' בא על ארוסתו בבית חמיו שאסור מדברי סופרים אין המים בודקין את אשתו שנא' ונקה האיש מעון כו' והראב"ד בהשגות כתב שהוא דלא כהלכתא משמעתא דריש ארוסה ושומרת יבם וע' בכ"מ מה שהעמיס בכונתו וע' במשנה למלך מה שתמה עליו בזה ובאמת כונת הראב"ד ז"ל הוא דלדברי הרמב"ם ז"ל קשה על המשנה שם ל"ל למיהב טעמא דארוסה אינה שותת משום דכתיב תחת אישך תיפוק לי' דלא קדמה שכיבת בעל ואי דבא עלי' ארוס בבית אבי' א"כ אינו מנוקה מעון וכ"כ באור חדש בקידושין כ"ג ע"ב שם. ולפענ"ד לתרץ ד' הרמב"ם עפי"ד הנתה"מ הנ"ל דבאיסור דרבנן בשוגג א"צ שום כפרה לפי"ז יהי' נכון דאף דכתבו התוס' בקידושין שם ד"ה ונקה דגם בביאת שוגג הוי אינו מנוקה מעון היכי שיודע בשעת השקאה שעבר מקודם בשוגג ע"ש ה"ד בביאה שאסורה מדאוריית' דכיון דאף שוגג צריך כפרה הוי אינו מנוקה מעון משא"כ התם במשנה שפיר אצטריך למעוטי מתחת אישך היכי שבא עלי' הארוס בבית אבי' בשוגג דקדמה שכיבת בעל ואי דבלא"ה הא אינו מנוקה מעון ז"א דכיון דארוסתו בבית חמיו אינו אסור אלא מדרבנן א"כ בשוגג הוי כאלו לא עבר כנ"ל והוי שפיר מנוקה מעון]. ולפי"ז יתבארו שפיר ד' התוס' דאי נימא דבדיעבד מותר החליפין ע"כ דהא דלכתחלה אסור היא רק דרבנן דמדאוריית' אין לחלק בין לכתחלה לדיעבד כמ"ש התוס' בגיטין ג' ע"א ד"ה וכי לא בעי וא"כ לפי"ד התוס' הנ"ל ע"כ מיירי המשנה שם שהאשה לא ידעה שהיא א"ה דאל"ה הא תוכל ליהנות בשלכד"ה וא"כ כיון שהיא אינה יודעת שהיא א"ה א"כ אי בדיעבד תהי' הנאתה מותרת אף דלכתחלה אסור מ"מ הא איהי אינה יודעת שהיא א"ה והוא אינו מחויב להגיד לה כיון דבאיסור דרבנן בשוגג ליכא שום עבירה כנ"ל א"כ שפיר תוכל ליהנות המנו וא"כ ל"ק מהא דמכרן וקידש בדמיהן מקודשת: