הרי בשמים קפב

במה"ח ע' כ"מ פ"ז מה' מלכים (ומה שקשה בזה מברייתא חולין קכ"ט כבר האריכו המפרשים למעניתם בישוב הדברים) ושעפי"ז אמרתי לבאר באופן אחר דברי הש"ס בכורות ו' ע"ב הנ"ל דבהמה טהורה מנ"ל דשרי אילימא מדאסרה תורה בב"ח כו' ודילמא בב"ח אסור בין באכילה בין בהנאה וחלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה והקשינו היכי ס"ד למימר הכי הא אין אחע"א אולם באמת הדבר נכון עפימ"ש התוס' ביבמות ל"ג ע"ב דאיסור טריפה לגבי איסור אבמ"ה חשיב חמור על קל דבטריפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר אבל איסור אבמ"ה אתיא שחיטה ומפקע לי' ע"ש וע' בחולין ק"א ע"א דטומאת בשר כיון שאין לו טהרה במקוה הוי איסור חמור כנגד טומאת הגוף מפני שיש לו טהרה במקוה (ולכאורה צ"ע לפי"ז מכריתות י"ד ע"א דקא' דלכך חל יו"כ על נותר ופיגול משום מיגו דאיתוסף איסורא לגבי חולין כו' מדייק מזה דר"מ ס"ל איסור מוסיף וע' בתוס' חולין ק"א ע"א ד"ה באיסור כולל דילמא היינו טעמא דחל משום דיו"כ הוי חמור כיון דאין היתר לאיסורו משא"כ נותר ופיגול הוי איסור קל דיש היתר לאיסורן משום דאם העלה אבר לגבי מזבח משמשלה בו אור פקע פיגולו כדאי' בכריתות שם ובזבחים מ"ג ויש להאריך בזה אכ"מ) וה"נ נוכל לומר דבב"ח חייל על איסור אבמ"ה כיון דאיסור אבר קיל דיש היתר לאיסורו וע' בט"ז שכתב דאף דהשתא אין היתר לאיסורו מ"מ כיון דאיסור זה יש לו היתר בשום פעם מיקרי יש היתר לאיסורו וכ"כ האחרונים לענין נדר דמיקרי יש היתר לאיסורו אף שהוא בעד"ר שאין לו כעת היתר מ"מ איסור נדר בעלמא יש לו היתר ע' בישיע"ק חאה"ע סי' קס"ה בתשובת בנו הגאון ז"ל וה"נ כיון דהחלב מכח איסור אבמ"ה אנו באין לאוסרה ואיסור אבמ"ה בעלמא קיל דיש היתר לאיסורו לכך אתי איסור בב"ח וחייל עלה אמנם התינח למ"ד בהמה בחיי' לאברים עומדת משא"כ למ"ד לאו לאברים עומדת א"כ איסור אבמ"ה אינו חל' בעודה בחיותה בשלימות רק לאחר שחתכה וא"כ גם איסור אבמ"ה אין היתר לאיסורו כיון דמשעה שמתחיל לחול היינו משחתך האבר מן הבהמה שוב אין לו היתר ע"י שחיטה וע' בתוס' פסחים מ"ד ע"ב ד"ה וה"ה לערלה בשתים. אולם הדבר נכון עפי"ד רש"י ז"ל הנ"ל דאפי' למ"ד לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת והכא הא בלא"ה לא מספקא הש"ס למיסר החלב משום אבמ"ה כיון דאינו אבר אלא מתורת במה"ח וא"כ איסור בשמה"ח חל שפיר בעודה בחיותה ומיקרי יש היתר לאיסורו ע"י שחיטה אמנם הרי באמת דעת רש"י ז"ל אינו רק לר"י דמפיק אבמ"ה מלא תאכל הנפש עם הבשר ובמה"ח מובשר בשדה טרפה ל"ת אבל לר"ל דמפיק שניהם מחד קרא הא אין חילוק וגם במה"ח אינו חל רק לאחר שנחתך מן הבהמה כנ"ל וא"כ אכתי תקשי לר"ל ל"ל קרא למיסר בב"ח למאי דס"ד דחלב אסור הא בלא"ה ידעינן משום דאין אחע"א ולדידי' גם במה"ח אין היתר לאיסורו כנ"ל אולם הדבר נכון דהנה בשיטה מקובצת על בכורות הנקוב בשם מזבח כפרה הקשה אמאי לא ילפינן דחלב שרי מדכתיב גבי אברהם ויקח חמאה וחלב ובודאי לא האכילום איסור דקיים אברהם כה"ת כולה ותי' בשם הר"י דהי' סבור שהם ב"נ ולא נצטוו על כך כי אין זה ממצות ב"נ שקיבלו עליהם ע"ש ולכאורה הא ב"נ מצווה על אבמ"ה שהוא א' מז' מצות וע"כ משום דעל במה"ח לא נצטוו ב"נ והחלב הא הי' ס"ד למיסר משום איסור במה"ח והנה כבר כתבנו בשם הראשונים ז"ל דהא דאמרינן דב"נ מצווה רק על אבמ"ה ולא על במה"ח הוא רק לר"י דס"ל דבמה"ח ילפינן מובשר בשדה טרפה ל"ת א"כ כי היכי דלא נצטוו על טריפה כך לא נאסר להם ג"כ בהמ"ח אבל לר"ל דס"ל דאבמ"ה ובמה"ח ילפינן שניהם מחד קרא א"כ נצטוו ב"נ ג"כ על במה"ח וא"כ הדרק"ל דנילף דחלב שריא מאברהם וא"כ לפי"ז ממ"נ א"ש דלר"י דס"ל דאבמה"ח ובמה"ח לאו מחד קרא נאסרו א"כ שפיר אמרינן לחתיכת בשר עומדת כד' רש"י ז"ל וא"כ במה"ח יש היתר לאיסורו ושפיר הוי איסור קל וחל עלי' בב"ח ולר"ל דס"ל דשניהם מחד קרא נאסרו א"כ ב"נ נצטוו ג"כ על במה"ח א"כ יש ראי' בלא"ה דחלב שריא מאברהם כנ"ל: ועם האמור יש ליישב קושי' העולם בפסחים כ"ג ע"ב דפריך לר"א דאמר כ"מ שנאמר לא יאכל ל"ת ל"ח אחד איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע והרי אבמ"ה דכתיב ל"ת הנפש עם הבשר ותניא ר"נ אומר מנין שלא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבמ"ה לב"נ ת"ל לפ"ע לא תתן מכשול הא לכלבים שרי ומקשין לפי"מ דקיי"ל דאין אבמ"ה נוהג אלא בטהורין ולא בטמאין ואמרינן בחולין ק"ב ע"א דב"נ ד"ה מוזהר על הטמאין כטהורין א"כ קשה דילמא מיירי ר"נ באבמ"ה דטמאין דלגבי ישראל אינו נוהג איסור אבמ"ה ושרי לו ליהנות ממנו ולב"נ אסור משום אבמ"ה ועובר משום לפ"ע ונלפענ"ד דהנה באמת נוכל לומר דהך דב"נ אסור בטמאין לאו ד"ה היא כיון דמ"ד דמפרכסת מותר לב"נ אף דלדידי' במיתה תליא מילתא משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור וא"כ ה"ה בטמאה ומ"ש התוס' בחולין ל"ג כיון דבלא"ה אסור לישראל משום טמאה ל"ש מא"מ כו' זה נ"ל להגמ' לדוחק דעכ"פ לגבי איסורא דאבמ"ה שייך מא"מ (ובפרט לס"ד דגמ' בפסחים דאבמ"ה אסור בהנאה אכתי איכא מא"מ כו' דנהי דאיכא גם לגבי ישראל איסור טומאה אינו רק באכילה אבל איסור הנאה הא ליכא בישראל] אולם כ"ז ניחא למאי דקא' בש"ס שם הטעם דאבמ"ה אינו נוהג בטמאין משום דכתיב ל"ת הנפש עם הבשר אלא בשר לחודי' כל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו וכל שאין בשרו מותר אי אתה מצווה על אבריו וא"כ שייך לומר דגם גבי ב"נ נוהג איסור אבמ"ה בטמאין משום מח"מ כו' אמנם הא איכא למימר דבישראל אין אבמ"ה נוהג בטמאין משום דלא אתי איסור אבמ"ה וחל על איסור טומאה וא"כ ל"ש מא"מ כיון דאיכא טעם בישראל מה שאינו בב"נ כמ"ש כל זה בפלתי סי' ס"ב אולם הא באמת מטעם זה לא נוכל למימר כיון דאבמ"ה לגבי טומאה הוי חמור משום שאסור במשהו בשר וגידין ועצמות ונוהג בב"נ אבל ז"א דהא לנגד זה איכא חומר בטומאה שאין היתר לאיסורו משא"כ אבמ"ה יש היתר לאיסורו וכד' התוס' יבמות הנ"ל וא"כ שפיר איכא למימר מטעם אין אחע"א ובב"נ דל"ש האי טעמא דליכא בהו איסור טומאה שפיר חל לגבייהו אבמ"ה ול"ש מא"מ כיון דאיכא טעמא כנ"ל אולם התינח למ"ד בהמה בחיי' לאברים עומדת ויש היתר לאיסורו משא"כ למ"ד לאו לאברים עומדת א"כ אין היתר לאיסורו ושפיר הוי אבמ"ה לגבי טומאה איסור חמור ולכך אצטריך גזה"כ דכל שבשרו מותר אתה מצווה על אבריו כו' דבלא"ה הי' חל אבמ"ה על טמאה וכיון דאיכא גזה"כ שפיר נוכל לומר דלמאן דאית לי' מא"מ כו' גם גבי ב"נ ל"ש אבמ"ה בטמאין וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' העולם הנ"ל דהנה ההוא סוגיא ע"כ אזלא אליבא דמ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת דלמ"ד לאברים עומדת בלא"ה שמעינן היתר באבמ"ה מקרא דומכרו את השור החי וכן מטבחו או מכרו וכדומה כמו שהקשה כ"ז בחי' הגרע"א ז"ל [ומה שתי' בזה דחוק הוא] וע"כ דאזלא הסוגיא למ"ד בהמה בחיי' לאו לאברים עומדת וליכא איסור אבמ"ה בעודה כולה בשלימותה רק בתלש אבר וא"כ הוי אבמ"ה ג"כ אין היתר לאיסורו וא"כ ל"ל מטעם אין אחע"א וע"כ מטעם גזה"כ וא"כ ממילא למאן דאית לי' מי איכא מידי כו' גם בב"נ אינו נוהג אבמה"ח בטמאין ולק"מ: ולענין מה שהביא רו"מ בשם הפמ"ג בסי' ס"ב שנסתפק אי באבמ"ה אסור שלכד"א מדחזינן דגידין ועצמות מצטרפין אף דלית בהו טעם הרי חייבה התורה שלכד"א א"ד מדכתבה התורה אכילה א"ח אלא בכדרך אכילה. לפענד"נ דיהי' תלוי בפלוגתת ר"י ור"ל אי בהמה בחיי' לאברים עומדת או לאו לאברים עומדת דהנה באמת הקשו התוס' בחולין צ"ו ע"ב על הא דא' שם ק"ב דאבמ"ה צריך כזית מ"ט אכילה כתיב בי' דילמא הא דכתיב בי' אכילה למימרא דמיחייב בכזית אע"ג דאית בהאבר כולו ד' או ה' זיתים אבל אבר שלם סגי בכ"ש משום דהוי ברי' (ובפמ"ג הקשה קושיא זו משמי' דנפשי' ונעלם ממנו לשעתו ד' התוס' אלו) ותי' דלעולם לא מיחייב עד שיאכל אבר שלם דהיינו בשר גידין ועצמות מדלא אשכחן בס"פ לר"ל דפטר חלקו מבפנים דמיחייב אלא בגרומיתא זעירתא כו' ע"ש ולכאורה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ה ממ"א דל"ב אבר שלם וגם אם חתך מקצת אבר עם גידין ועצמות חייב משום אבמ"ה וע"כ לדעת הרמב"ם הא דקא' לר"ל לא משכחת אלא בגרומיתא זעירתא ולא קא' בפשיטות במקצת אבר עם גידין ועצמות היינו משום דר"ל לשיטתי' כיון דפוטר אפי' חלקו מבפנים חזינן דס"ל דהקפידה תורה על אבר שלם דוקא אבל לדידן דקיי"ל כר"י ל"ב שיאכל האבר כולו וכ"כ המפרשים וא"כ לשיט' הרמב"ם ז"ל הדרק"ל דליסגי באבר שלם בכ"ש ותי' בס' ראש יוסף דהרמב"ם לשיטתי' דפוסק דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ולא מיקרי נוצר באיסורו כיון דאינו חל האיסור עד שתלשו ול"ה ברי' ע"ש ולפי"ז לר"י דס"ל בהמה בחיי' לאברים עומדת א"כ מיקרי נוצר באיסורו והוי ברי' וסגי בכ"ש (ולפי"ז יתורץ תמיהת התיו"ט בפ"א דמס' טהרות על הרע"ב והר"מ שכ' למ"ד אבמה"ח א"צ כזית והא ליכא למ"ד דפליג עלי' דרב ולדברינו ניחא דלר"י הי' חייב באבמ"ה בכ"ש) וא"כ הא כ' המהריב"ל והרש"ל בשבועות כ"ג דמשהו עם שלכד"א שוין דכל היכא דמשהו אסור גם שלכד"א אסור וא"כ לר"י יהי' אסור באבמ"ה שלכד"א ולפמ"ש יתבארו דברי המהרש"א בתוס' חולין ק"ג ע"א ד"ה ומ"ס לאו לאברים עומדת כו' וא"ת כמאן ס"ל אי כר"א דאמר לעיל כל שאתה מצווה על דמו כו' וי"ל דדרשינן כל מין שבשרו מותר וכ' המהרש"א וז"ל ואין להקשות לתירוצם דאכתי כיון דר"ל כרבנן לעיל בטמאה משום דכל שבשרו כו' הא בלאו ה"ט נמי לא מיחייב דלאו לאברים עומדת איסור טומאה קדים כו' והקשה בפלתי סי' ס"ב דאמאי לא הקשה זה גם לר"י ולהנ"ל נכון מאד דלר"י לא הו"מ להקשות דלדידי' שפיר אצטריך קרא בשאכלו שלכד"א דליכא איסור טומאה ואיסור אבמ"ה איכא לדידי'. אף בשלכד"א משא"כ לר"ל ע"כ אבמ"ה צריך כזית אפי' אי יסבור לאברים עומדת מדכתבה התורה אכילה ול"ק לדידי' קושי' התוס' דילמא אצטריך למיכתב אכילה להיכא דאיכא באבר ד' או ה' זיתים וחתך מקצתו דלדידי' הא א"ח עד שיאכל האבר כולו מדלא משכח לדידי' אלא בגרומיתא זעירתא כנ"ל ומה נעים ליישב בזה קושי' התוס' בפסחים כ"ד ע"ב אר"א אר"י כל האיסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך אכילתן למעוטי מאי א"ר שימי בר אשי למעוטי שאם אכל חלב חי שפטור והקשו התוס' מחולין ק"ב אכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש והא הוי שלכד"א ולדברינו יהי' נכון כיון דהתם אזיל אליבא דר"י והא לדידי' הוי אבמ"ה ברי' וסגי בכ"ש ואסור גם שלכד"א ול"ק מאכל צפור טהורה בחיי' בכ"ש דלדידי' לא נצטרך לומר כדמוקי בגמ' שם בגידין ועצמות משלימין לכזית אלא דגם משהו אסור וממילא גם שלא כדרך אכילה אסור כנ"ל: ובישוב קושי' המהרש"א הנ"ל נראה עפימ"ש הפר"ח בסי' ס"ב דבערקום שאין בו בשר כלל כ"א עור וגידין חייב ג"כ משום