הרי בשמים קפא

הגיד חלין איסור בב"ח ואיסור גיד כא' א"כ הוי איסור ב"א ושפיר חל וא"כ לפי"ז מיושב שפיר דהא כ' התוס' בחולין ק"א ע"ב ד"ה א"ח אלא א' דר"ע ס"ל אין איסור חע"א אפילו באיסור ב"א וא"כ לא מצי למימר הא מני ר"מ היא כיון דס"ל דאפי' בב"א אין אחע"א א"כ היכי חל איסור בב"ח על או' גיד. אמנם עדיין קשה דנימא דילמ' לעולם ר"ע היא ואפ"ה לוקה משום גיד ומשום בב"ח דומי' דחלב בחלב דדרשינן מדאפקה לאכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו וה"נ נימא הכי אולם ז"א דהנה באמת קשה אמאי לא קתני הצולה גיד בחלב וילקה שש דבצלי יש עוד נוסף איסור א' דמנח בישרא אגומרי חייב משום מכבה ומצאתי שהקשה כן בישיע"ק א"ח סי' תצ"ה אע"כ מוכח מזה כדעת רש"י ותוס' בסנהדרין ד' וכ"ה דעת הר"ן ז"ל דצלי בבב"ח אינו מה"ת דלא הוי דרך בישול וא"כ לפי"ז ליכא למימר דהיכא אזיל אליבא דמ"ד דדריש מדאסקה רחמנ' לאכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו דא"כ הא אסור גם שלכ"ד בישול ותיהדר קושי' לדוכתה ליתני הצולה. וע"כ דכאן חל מטעם ב"א וא"כ ל"ל דאתי' כר"ע וע"כ אתי כב"ש א"כ אינה משנה. ולפי"ז יתפרש היטב לשון הגמ' דפתח בתרתי הבערה ובישול אינה משנה וסיים בחדא ויהי' שיעור הדברים כך פוק תני לברא הבערה עם לשון בישול דנקט אינה משנה והיינו משום דע"כ אתי' כב"ש דאי כר"ע דס"ל אין אחע"א אפי' בב"א ורק בבב"ח משום כשם שלוקה כו' א"כ גם שלא כדרך בישול מה"ת כנ"ל והדרק"ל ליתני הצולה [ומכאן יהי' ראי' שלא כד' השא"ר הנ"ל דלהשא"ר הא י"ל דבב"ח הוי מוסיף משום דלוקין אף שלכד"א וע"כ דשלכד"א ל"ה מוסיף]: אמנם לכאורה קשה לפי"ד הנ"ל דהנה התוס' בחולין שם בסוגי' דהמבשל חלב בחלב הקשו אמ"ד התם להכי רחמנ' לאכילה בלשון בישול לומר לך כשם שאינו לוקה על אכילתו כך אינו לוקה על בישולו וז"ל תימה אימא איפכא כדא' בסמוך כיון דאבישול לקי אאכילה נמי לקי וכונתם דהו"ל למידרש לחומר' ותי' הריטב"א שם דלהכי לא דרש הכי כדי שלא נסתור הכלל מאי דאמרינן בעלמ' אין איסור חל על איסור ובבב"ח נימא דאחע"א להכי דרשינן טפי לקולא ע"ש והנה התוס' בחולין ק"א ע"ב ד"ה ת"ל כ' וז"ל והא דאמר התם בעלמ' קסבר שמואל אין אחע"א וגבי בב"ח שאני דגלי קרא גדי לרבות המתה ולא יליף מבב"ח לחומר' היינו משום דבב"ח חידוש הוא ואית ספרים דגרס התם ונגמר מיני' חידוש הוא עכ"ל. וא"כ לפי"ז הא אמרינן בפסחים מ"ד ע"ב דהא דבב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי וכי בשיל לי' בשולי אסור וא"כ לפי"ד הנ"ל דהני אמוראי ע"כ ס"ל דגם שלא כדרך בישול אסור א"כ כבוש ג"כ אסור מה"ת ול"ה בב"ח חידוש וא"כ הדרק"ל על מ"ד דדריש כשם שאין לוקה כו' נדרוש איפכא לחומר' ואי משום שלא ישתנה דין בב"ח משאר איסורים דבעלמ' אמרינן אין אחע"א ובבב"ח אחע"א כתי' הריטב"א הנ"ל ז"א דשפיר נילף גם בשאר איסורין מבב"ח דנימא בכל מקום אחע"א ואי דמבב"ח לא נוכל למילף משום דחידוש הוא ז"א דהתינח אי לא אסרה תורה אלא דרך בישול שפיר הו' בב"ח חידוש משא"כ הך מ"ד הא ע"כ ס"ל דשלא כדרך בישול ג"כ אסור א"כ ל"ה חידוש ושפיר נגמור מבב"ח לשאר איסורין דנימא אחע"א ויהי' בב"ח עם שאר איסורין דין א' להם וא"כ הדרק"ל נדרוש לחומר'. אמנם הדבר נכון עפי"ד רש"י ז"ל בחולין ק"ח ד"ה מבב"ח מ"ט ל"ג משום דחידוש הוא וז"ל דשניהם מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו נאסרו ועוד שדרך בישול נאסרו בלא אכילה הלכך לא גמרינן חומר' מינייהו עכ"ל הרי דרש"י ז"ל תופס שני הטעמים בהא דבב"ח חידוש הוא ובמק"א ביארתי דברי הש"ס פסחים מ"ד דגם למסקנא קיימא הך טעמא דכ"א היתר בפ"ע] וא"כ אפי' למ"ד דבב"ח אסור גם שלפי"ד בישול עכ"פ איכא הטעם דכל חד וחד באנפי נפשי' שרי וכשנתערבו נאסרו. ועפ"י הדברים האלה נבא לבאר סוגיית הש"ס בכורות ו' ע"ב וחלב דבהמה טהורה מנ"ל דשרי אי לימא מדאסר רחמנ' בב"ח הא חלב לחודי' שרי ואימא חלב לחודי' אסור באכילה ומותר בהנאה בב"ח בהנאה נמי אסור וקשה לדעת הרמב"ם בפיהמ"ש בכריתות י"ג דהנאה ל"ה איסור מוסיף בבב"ח א"כ האיך ס"ד למימר דהחלב אסור משום אבמ"ה א"כ היכי חל איסור בב"ח על האיסור של החלב הא אין אחע"א ומה שאסור בב"ח בהנאה ל"ה מוסיף וכבר הרגיש בזה קצת הפמ"ג בספרו גינת ורדים כלל נ"ח והנה אין לתרץ כמו שתירצנו לעיל כיון דהוי איסור ב"א דלתוך הבשר באין שני האיסורים כאחד ז"א דהתינח התם במבשל גיד בחלב יכילנא לומר דלתוך החלב באין ב' האיסורים בב"א כיון דהחלב נאסרה מיד מטעם בב"ח דאף דבבב"ח בעינן שיתבשל כמאכל ב"ד כבר כ' א"ז החוו"ד בסי' צ"א סק"ז דהיינו רק הבשר אינו נאסר בתחלת הבישול אבל החלב מתבשל מיד והטעם של הבשר הנבלע בתוכה ג"כ נתבשל כעין שכ' הרא"ש הובא בט"ז יו"ד סי' ס"ט ס"ק כ"ג דאפי' הלחלוחית מתבשל מכ"ש דהטעם הבלוע נתבשל והבשר בתחלת בישולו הוא רק מבליע ומפליט ולא קרוי מבושל עד שמגיע לכמאב"ד ע"ש. ולפי"ז התם לענין החלב שפיר כתיבנא דאיסור בב"ח וגיד באין כא' לתוכה משא"כ הכא לענין שיאסר הבשר מהחלב הא ל"ה בב"א כיון דמכח איסור אבמ"ה נאסר הבשר מיד ואיסור בב"ח אינו חל עד שמגיע לכמאב"ד דמדאוריית' בעינן דרך בישול דוקא ושפיר קשה הא אין איסור חע"א ולדרכנו יתיישב שפיר דהא באמת איכא מ"ד דדריש לענין חלב בחלב מדאפקה רחמנ' לאכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו ורק להכי לא דריש הכי בל"ק משום שלא ישתנה דין בב"ח משאר איסורין דבעלמ' נימא אין אחע"א ובבב"ח חל ולכאורה הא גם בשאר איסורין נוכל למילף מבב"ח דחל וע"כ כתי' התוס' הנ"ל משום דחידוש הוא וקשה הא למ"ד זה גם שלכ"ד בישול אסור וליכא חידוש בבב"ח וע"כ דאכתי איכא חידושא דכ"א בפ"ע שרי כנ"ל. אמנם התינח למאי דידעינן דהחלב בפ"ע מותר משא"כ למאי דס"ד השתא דהחלב בפ"ע אסור משום אבמ"ה א"כ ליכא חידוש כלל וא"כ לכ"ע נוכל למידרש מדאפקה רחמנא לאכילה בלשון בישול כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו וע' בספר ג"ו מהפמ"ג בפתיחת הס' שכתב דסוגי' דבכורות אזיל אליב' דתדר"י דמפיק מג"פ לא תבשל ע"ש והוא דלא כהרב מהר"י אלגזי ז"ל בחי' שם] ואי דישתנה דין בב"ח משאר איסורים ז"א דלמאי דס"ד השתא דהחלב בפ"ע אסור א"כ. ליכא חידוש ונילף גם בשאר איסורין מבב"ח דאחע"א: והנה משכא לי שמעתתא קצת ונחזור לראש דברינו במה שחידש השא"ר ז"ל דביה"כ אסור אפי' שלכד"א ע' בפמ"ג א"ח סס"י תרי"ח במש"ז שם שרצה גם כן לומר כן והעיר ע"ז מש"ס יומא פ"א ע"א וכן התעורר בספר ברוך טעם שער הכולל דין א' ועיין בנוב"י מהדו"ת חא"ח סי' קט"ו שמביא ג"כ דברי השא"ר וחולק עליו וע' בס' שושנת העמקים מהפמ"ג כלל ט' שכתב עליו דמסתימת הפוסקים לא משמע הכי וגם לפענ"ד הסברא נותנת כן דהרי ביוה"כ ביתובי דעתא תליא מלתא והיכי שייך למימר דבשלכד"א מייתבא דעתי' והכי מוכח להדיא מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ה מיסוה"ת ה"ח וז"ל בד"א שאין מתרפאין בשאר איסורין אלא במקום סכנה בזמן שהן דרך הנאתן כגון שמאכילין את החולה שקצים ורמשים או חמב"פ או שמאכילין אותו ביוה"כ אבל שלכדה"נ כו' ה"ז מותר אפי' שלא במקום סכנה כו' הרי דהרמב"ם ז"ל כלל יוה"כ עם שאר איסורין לענין שלכד"א ועיקר תירוצו של השא"ר על קושי' התוס' דכריתות הנ"ל דיוה"כ לגבי נבילה הוי איסור מוסיף משום דיוה"כ חייב גם בשלכד"א ומוכח שפיר דר"ש ל"ל מוסיף הוא תמוה דהרי לפי"מ שמתבאר מד' התוס' בשבועות כ"ג ע"ב לפי"מ שהבין המהרש"ל בחי' שם בכונתם הא לר"ש דאית לי' בכ"מ כ"ש למלקות ה"ה דחייב נמי בכל האיסורין בשלכד"א וא"כ ל"ה יו"כ מוסיף: והנה מה שהקשה כ"ת בדברי הש"ס חולין ק"ב ע"א דפריך שם לר"י ל"ל קרא לדידי' דאבמ"ה נוהג בטמאה משום כל שאתה מצווה על דמו אתה מצווה על אבריו ליתי איסור אבמ"ה ליחול על איסור טומאה שכן איסורו נוהג בב"נ והקשה הרי באמת הקשו התוס' שם אחר דמשני כי אצטריך קרא לר"א הרי אי ס"ל בהמה בחיי' לאברים עומדת א"כ איסור ב"א הוא ותי' דאיסור טומאה קדים בעוד שלא נקשרו אבריו בגידין והתינח לענין אבמ"ה אבל במה"ח עכ"פ הא חל בב"א עם טומאה וא"כ הא כ' רש"י ז"ל דאפי' למ"ד לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת בחיי' וא"כ מ"פ ליתי איסור אבמ"ה ויחול על טומאה שכן נוהג בב"נ והוי מוסיף הלא מעיקרא הי' ג"כ אסור לב"נ משום במה"ח ולא ניתוסף על החתיכה הלזו שום איסור מה שלא הי' מקודם. הנה אין אני רואה קושיא בזה מכמה טעמים חדא דהא התוס' שם ע"ב כ' דה"ה דלאו לחתיכת בשר עומדת ובשם הר"י כ' דאפי' למ"ד בחיי' לאברים עומדת מ"מ לאו לחתיכת בשר עומדת בחיי' ונהי דרש"י ז"ל כתב להיפוך עכ"פ הא גם בזה איכא מבוכה בין הראשונים אי ב"נ מצווה על בעה"ח ואפשר דס"ל לרש"י ז"ל דאינו מצווה ועוד בפשיטות הו"ל לאקשויי איך חל לעולם אבמ"ה על במה"ח כיון דאיסור אבר בא אח"כ ול"ה איסור מוסיף כיון שגם במה"ח אסור לב"נ ועכצ"ל משום דא"א לחול בע"א ובהכי חייבי' רחמנא כמ"ש התוס' בחולין צ' ע"א ד"ה אלמא לענין איסור גיד על אבמה"ח ע"ש (וצל"ע בתוס' שבועות כ"ד ע"א ד"ה האוכל לענין איך חל אבמ"ה על עשה דשאינו זבוח) וא"כ שפיר פריך דיחול איסור אבר על איסור טומאה שכן נוהג בב"נ ואי דהא כבר אסור ועומד לב"נ משום בשמה"ח ז"א דהרי איסור במה"ח לא מצי לעכב איסור אבר מלחול עליו כיון דא"א בע"א ולענין איסור טומאה האיכא מוסיף לב"נ גם י"ל דהא לגבי במה"ח איכא ג"כ חומר באבמ"ה שעובר במשהו בשר וכמ"ש בתוס' יבמות ל"ג ע"ב חומרא זו. ובדרך פלפול קצת י"ל עפי"מ שהקשה הרשב"א בחולין קכ"א ע"ב אמאי יאסר בשמ"ה לב"נ לר"י הרי כיון דלא נלמד רק מובשר בשדה טריפה א"כ הא טריפה עצמה מותרת לב"נ ותי' דקרא דובשר בשדה טרפה לרבות במ"ה לישראל אבל בב"נ אתרבי מלא תאכל הנפש עם הבשר ע"ש והנה מבואר במפורשים בדעת רש"י ז"ל שכ' דאף אי לאו לאברים עומדת לחתיכת בשר עומדת הוא דוקא לר"י דמפיק כל א' מקרא מיוחד אבל לר"ל דמפיק אבמ"ה ובשמ"ה מחד קרא ודאי דאין לחלק בין אבמה"ח לבשמה"ח ע' בס' לב ארי' ולפי"ז י"ל דהא דכ' רש"י ז"ל דמ"מ לחתיכת בשר עומדת הוא דוקא לישראל אבל לגבי ב"נ דנתרבו שניהם מחד קרא כי היכי דלאו לאברים עומדת ה"נ לאו לחתיכת בשר עומדת ואינו חל איסור במה"ח בחיי' לגבי ב"נ וא"כ ל"ק קושי' רו"מ דשפיר הוי איסור מוסיף באבמ"ה על טומאה לב"נ כיון דלגבי ב"נ חלין אבמ"ה ובמה"ח בב"א כנ"ל: אמנם באמת שארי קדמונים ז"ל כתבו דלר"י דמפיק במה"ח מובשר בשדה טרפה ל"ת כמו דאין ב"נ מצווה על טריפה ה"ה על