הרי בשמים קפ

פסחים כ"ו ע"א ד"ה שאני היכל אליבא דרבא וע' במהרש"א שם וא"כ שפיר י"ל דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום דאסור גם בשלכד"א כדברי השא"ר הנ"ל וזה י"ל לדעתי בדברי הש"ס פסחים ל"ב ע"ב וחטאה בשגגה פרט למזיד והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת פוטר בהן את המזיד מעילה שא"ב כרת א"ד שפטר את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה כו' וא"ל ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית כו'. ולכאורה קשה דאמאי לא קא' לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהו בשלכד"א תאמר במעילה שחייב בשלכד"א ולהאמור י"ל דבאמת הקשו התוס' שם ל"ג ע"א בד"ה ומינה אמאי אין מפרש לא אם אמרת בשאר מצות שלא חייב מיתה עד דהוי כזית בכא"פ תאמר במעילה דצירף את המעילה אפי' לזמן מרובה ותי' דאיכא נמי למיפרך דנילף מתרומה שלא יצטרף וא"כ לפי"ז י"ל ה"ה לענין שלכד"א איכא למימר דכיון דיליף חטא חטא מתרומה נילף נמי לענין שלכד"א דאינו חייב כמו בתרומה ואזלא הסוגיא התם אליבא דרבא: ובדרך זה אומר לתרץ מה שהקשיתי בחולין פ"ט ע"ב אלא הכא בולדות קדשים עסקינן וקסבר נוהג בשליל וקסבר ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים דאיסור גיד ואיסור מוקדשין בהדי הדדי קאתו וקשה ל"ל לאוקמי דהכא מיירי בולדות קדשים הרי לפי"מ דקא' דסבר האי תנא ג"ה נוהג בשליל וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים שוב לא אצטריך לאוקמי בולדות קדשים דהנה בכריתות כ"ג ע"ב קא' דפליגי תנאי אי בקדשים איסור חל על איסור לר"ש או לא ופריך שם למ"ד דבקדשים נמי אין אחע"א האי קרא דכל חלב לד' דדרשינין מיני' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה דמוכח מיני' דבקדשים איסור חל על איסור מאי עביד לי' ומשני דמוקי לי' בולדות קדשים וקסבר בהוייתן הן קדושים דתרווייהו בהדי הדדי קאתו וא"כ הכא דקסבר תנא דידן ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ע"כ ס"ל דבקדשים אחע"א וא"כ אפי' אי לא מיירי הכא בולדות קדשים נמי א"ש דאע"ג דאיסור גיד קדים אפ"ה אתי איסור מוקדשין וחייל עלה משום דלמ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושים ע"כ בקדשים איסור חל על איסור כנ"ל. [והי' אפשר ליישב עפי"ד התוס' בזבחים מ"ה ע"ב ד"ה אבל העצים שכ' דה"ה דהו"מ לשנויי בכריתות שם דמשכחת לה בב"א כגון שהביא ב' שערות אח"כ כדמשני ביבמות ל"ג רק דבלא"ה שפיר קמשני ע"ש וא"כ אינו מוכרח דיסבור דוקא דבקדשים איסור חל על איסור. אולם לפענ"ד אחרי נשיקות כפות רגלי בעלי התוס' ז"ל דוחק הוא לומר כן דבשלמא התם ביבמות באיסור זרות ושבת או בע"מ ששימש בטומאה דהאיסורין חלין אגברא שפיר אמר התם דמשכחת לה דחלין כא' כשהביא ב' שערות היום אבל הכא דהאיסור חל על החתיכה מה לי שהביא היום ב' שערות אם האיסור חלב חל מכבר איך יכול לחול השתא איסור דמעילה] ולהנ"ל יתיישב שפיר דהתם במעילה קאי למ"ד דבמעילה כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה להכי גם במעילה אין לוקין אלא כדרך אכילה וא"כ ליכא איסור מוסיף ולכך מוכיח ע"כ דבקדשים אחע"א משא"כ בסוגיא דחולין התם קאי למ"ד דכיון דלא כתיב אכילה בגופי' להכי לוקין במעילה אפי' שלכד"א וא"כ ליכא ראי' מכל חלב לד' דאיכא למימר דהתם מש"ה חל איסור מעילה על איסור חלב משום דכיון דבמעילה לוקין אפי' שלכד"א הוי איסור מוסיף כדברי השא"ר הנ"ל ולהכי הוכרח הש"ס לאוקמי בולדות קדשים: ובהיותי בענין זה אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל בפסחים כ"ט ע"א האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל מאן י"א אר"י רנבה"ק היא דתניא רנבה"ק הי' עושה את יו"כ כשבת לתשלומין כו' ופירש"י בד"ה מעל וז"ל חייב קרבן מעילה דקסבר חמץ דהקדש בפסח בר דמים הוא ואפסדי' להקדש כר"ש דאמר חמץ לאחה"פ מותר כו' ותמהו המפורשים דמי דחקו לרש"י ז"ל לפרש דאתיא ההוא ברייתא אליבא דר"ש הרי הי' יכול לאוקמי כריה"ג דאמר חמב"פ מותר בהנאה וכמו דמוקי שם ל"ב ע"א המשנה דהאוכל תרומת חמץ בפסח כריה"ג ע' במהרש"א וכבר העליתי ישובים שונים לדברי רש"י הללו בחידושי וכעת נראה דהנה הצל"ח בחי' שם הקשה הלא אפי' מאן דל"ל דרנבה"ק אמאי מחייב מעילה בחמץ של הקדש הרי מלקות דחמץ פוטורו מתשלומין ונראה עפי"מ דקשה לכאורה הרי באמת הקשו התוס' שם ד"ה מאן י"א למאן דיליף אסון אסון בריש א"נ ואית לי' מיתה בי"ש פוטר מתשלומין לר"נ א"כ לרבי דאמר הזיד במעילה במיתה אמאי פוטר כרת מתשלומין והלא אע"ג דבעלמא פוטר מיתה מתשלומין הכא לא פטרה דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת ואע"ג דבכרת הוא במזיד בשוגג יתחייב ותי' דבמיתה דגלי לן קרא דלא פטרה מתשלומין גלי בכרת דלא גלי לא גלי וקשה לפי"ד הש"ס כריתות הנ"ל דדרשינין מכל חלב לד' לרבות אימורי קדשים קלים למעילה א"כ חזינין מזה דגלי קרא דבמעילה אין כרת פוטר מתשלומין דאל"ה היכי חייב מעילה באוכל אימורי קדשים קלים הא כרת דחלב פוטר מתשלומין וא"כ מצינו דגלי קרא גם בכרת דאינו פוטר מתשלומי מעילה אולם הדבר נכון דהנה לכאורה הקשיתי בהא דפריך בכריתות שם לההוא תנא דאית לי' אליבא דר"ש דגם בקדשים אין אחע"א האי כל חלב לד' מאי עביד לי' הלא מבואר במשנה מעילה כ' ע"א דמעילה מצטרפת אפי' לזמן מרובה א"כ דילמא ריבתה התורה אימורי קדשים קלים למעילה בכה"ג שאכל חצי זית ולאחר שהיי' יותר מכא"פ אכל עוד ח"ז דמשום מעילה איכא כיון דמצטרפת אפי' לזמן מרובה ומשום חלב ליכא כיון דלא אכל בכל פעם אלא ח"ש ובתוס' שבועות כ"ג ע"ב מבואר דאיסור חל על ח"ש דכיון דליכא אלא איסור בעלמא לאו מושבע ועומד חשיב לה ע"ש ובחולין ק"ב ע"ב ד"ה שאין בו כזית ואי דא"כ קרא למה לי הלא אצטריך לרבות הא גופה דאיכא מעילה בקדשים קלים כדאית' חולין קי"ז ע"א אמנם הדבר נכון דהא התם לר"ש קיימינן ור"ש הא ס"ל כ"ש למכות וא"כ כיון דאיכא מלקות אין אחע"א ושפיר פריך הש"ס שם דע"כ מוכח דס"ל דבקדשים אחע"א וממיל' ל"ק עפי"ז קושייתי מחולין פ"ט ע"ב הנ"ל דע"כ מוכרח לאוקמי בולדות קדשים דרק לר"ש מוכח מהאי קרא דבקדשים אחע"א אבל לדידן שפיר איכא לאוקמי באכל ח"ז ולאחר שהיי' עוד ח"ז כנ"ל וליכא למשמע דבקדשים אחע"א]. וא"כ לפ"ז אזדא קושייתינו הנ"ל דלא נוכל לומר דגלי קרא דכרת אינו פוטר מתשלומי מעילה דהא אפשר לאוקמי הקרא בכה"ג שאכל ח"ז ולאחר שהיי' יותר מכדי א"פ אכל עוד ח"ז דנהי דאחע"א דייקינין מינה לר"ש דס"ל כ"ש למלקות אבל עכ"פ חיוב כרת ליכא וא"כ אינו מוכח מזה דגלי קרא דכרת אינו פוטר מתשלומי מעילה. ועפי"ז מיושב ממיל' קושי' הצל"ח הנ"ל דגם לת"ק יפטור מלקות דחמץ מתשלומי מעילה ולהאמור נכון דהא מלקות מצינו שפיר דגלי קרא דאינו פוטר מתשלומי מעילה מדחייב מעילה באוכל אימורי קדשים קלים דאפי' באוכל ח"ז עכ"פ לר"ש הא ס"ל כ"ש למלקות וא"כ שפיר י"ל דהת"ק הוא ר"ש ולדידי' אינו פוטר מלקות מתשלומי מעילה כיון דגלי גלי ולפי"ז א"ש מאד דברי רש"י הנ"ל דע"כ בלא"ה אתיא הת"ק דבריית' כר"ש כדי דלא תקשי קושי' הצל"ח דיפטור מלקות דחמץ מתשלומין ע"כ שפיר כתב דלר"ש הוי חמב"פ בר דמים מטעם גל"מ: אמנם הא קשי' לכאורה לד' השא"ר הנ"ל מש"ס חולין קי"ז ע"ב אתמר המבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א אינו לוקה כו' אאכילה כ"ע לא פליגי דלא לקי כי פליגי אבישול כו' וקשה אמאי נימא בזה אין אחע"א נהי דתנאה ל"ה איסור מוסיף בבב"ח מטעם שכתב בפיהמ"ש לכריתות פ' אמרו לו או כמ"ש הלח"מ פ"ט מהל' מ"א משום שאין לוקין על הנאה לא הוי מוסיף בכ"ז הא שלכד"א הוי מוסיף דהרי קיי"ל דבב"ח לוקין אף שלכד"א משום דלא כתיב בי' אכילה והתם הא קאי למאן דמפיק מג' לא תבשל כדפליגי בלהכי אפקה לאכילה בלשון בישול למר לקולא ולמר לחומר' וא"כ לוקין אף שלכד"א אך י"ל דלק"מ בפשיטות דהא באמת העיר הפמ"ג ברס"י פ"ז בשפ"ד במאי דפליגי במבשל חלב בחלב דח"א להכי אפקה לאכילה בלשון בישול לומר לך כשם שלוקה על בישולו כך לוקה על אכילתו וח"א להיפוך הרי אצטריך הא דאפקה לאכילה בלשון בישול לומר שלוקין אף שלכד"א ותי' דהני אמוראי סברי דבכל האיסורין לוקין שלכד"א ע"ש א"כ ממילא ל"ה א"מ מטעם זה. או י"ל בישוב ב' קושיות הנ"ל לאידך גיסא דהכי אמוראי יסברו כמ"ד בפסחים כ"ה ע"א דגם בבב"ח אינו לוקה רק כדרך אכילה כיון דקאמר לה מנבילה מה נבילה דרך הנאתה אף בב"ח דרך הנאתו ואף דמשמע דקאי לתדר"י דמפיק לי' מג"פ לא תבשל מדדרשי הא דאפקה לאכילה בלשון בישול עכ"ז גם לאב"י דגמר מנבילה קודש קודש מ"מ קאי אמה דמפורש לעיל מיני' בפסוק ל"ת גדי בחלב אמו כי עם קדוש אתה ויליף גז"ש ומוכח שפיר מדאפקי' ללאו דאכילה בלשון בישול למר כדאית לי' ולמר כדאית לי' ושלכד"א אין לוקין משום דעכ"פ גמר מנבילה דכתיב בי' אכילה וע' בספר ג"ו הבעל פרי מגדים בפתיחת הספר שכ"כ לענין דרך בישול: והנה הפמ"ג בסי' פ"ז שם הקשה עוד דהיכי דייקי ר"א מדאפקה רחמנ' לאכילה בלשון בישול הלא אצטריך שאינו אסור אלא דרך בישול למעט כבוש ומליחה. אמנם י"ל לפימ"ש בספר א"ח בפסחים כ"ד דרבא דאמר לא אסרה תורה אלא דרך בישול לשיטתי' אזיל דס"ל דבבב"ח אין לוקין אלא כד"א משא"כ לאביי דס"ל דבעי הא דהוציא לאכילה בלשון בישול שלוקין אף שלכד"א סובר דבבב"ח גם שלא כדרך בישול אסור ע"ש דפח"ח. ולפי"ז י"ל דהני אמוראי נמי אזלי בשיטה זו דאסור בב"ח גם שלכ"ד בישול ושעפי"ז אני אומר לבאר דברי הש"ס ביצה י"ב תני תנא קמי' דר"י המבשל גה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש לוקה משום מבשל גיד ביו"ט ולוקה משום אוכל גיד ולוקה משום מבשל בב"ח ולוקה משום אוכל בב"ח ולוקה משום הבערה א"ל פוק תני לברא הבערה ובישול אינה משנה ואת"ל משנה ב"ש היא דאמרי ל"א מתוך כו' ה"נ ל"א מתוך שהותרה הבערה לצורך כו' דאי ב"ה כיון דאמרי מתוך כו' ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ודקדקו המפורשים דפתח בתרתי הבערה ובישול אינה משנה וסיים בחדא בהבערה לחודא. ונלפענד"ל דהנה בחי' הגרע"א ז"ל הקשה אמאי ל"ק הא מני ר"ע היא דל"ל מתוך כמו שדקדקו התוס' לעיל גבי השוחט ע" ביו"ט לוקה והתם תי' משום דב"ש אית להו הכי בהדי' טפי אבל כאן קשה אמאי ל"ק ר"ע היא דאז לא הוי שייך למימר אינה משנה דרק ב"ש במקום ב"ה אינה משנה. אולם הדבר נכון דהנה התוס' בפסחים מ"ז ע"ב הקשו ליתני נמי ג"ה של נבילה וילקה נמי משום נבילה אמנם י"ל דההוא תנא ס"ל אין אחע"א ולכך אינו חל איסור נבילה על איסור גיד משא"כ בב"ח שפיר חל משום דבהחלב כשנכנס בה טעם