הרי בשמים קעט

והנה לכאורה בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דאפי' אי נימא דביי"ש לא חשיב רק טעם מ"מ כיון דהוי דבר המעמיד חשיב כאלו הוא בעין כמו שהבאתי למעלה מש"ס ע"ז הנ"ל וע' במג"א סי' תמ"ב להכריח דלהטור דבר המעמיד מדאורייתא לא בטיל שע"כ נראה דאפילו הפוסקים דמקילין בליכא כזית בכא"פ מ"מ בכגון דא שהוא דבר המעמיד כ"ע מודו דעובר בב"י ומצינו כי"ב דדבר המעמיד חמור מנ"ט בחולין ו' דאמרי' שם דל"ג על תערובת דמאי ופריך מהא דאם אמר לשכנתו עשי ליכי משליכי חושש לשאור ותבלין שבה ומשני רפרם שאני שאור דלטעמא עבידי וטעמא ל"ב הרי דאע"ג דל"ג על תערובת דמאי אפי' בנ"ט אפ"ה בשאור אסור וע' בתוס' ע"ז ס"ו ע"א ד"ה תבלין של ב' וג' שמות אסורין ומצטרפין ע"ש וכן תפש בפשיטות הב"י ביו"ד רס"י קי"ב אולם מדברי המררכי בפ"ב דע"ז נראה דדבר המעמיד לא חמיר מטעם ממש ובח"י סי' תמ"ב סק"ט כ' דאם נ"ט ממש מותר אם הוא מעמיד לא תוסיף תת כחה וכ"כ גיסו בעל אלי' רבה שם. והלא בעיקר דין דבר המעמיד כ' הרש"ל בחולין פ' כ"ה דהא דדבר המעמיד ל"ב לאו הלכה פסוקה היא ורבים חולקים ודעתם שבטל בס' ע"ש. אפס בנ"ד ביי"ש הלא כבר העלינו דבכה"ג משקה היוצא ממנו כמותו א"כ הוי כממשו של איסור ע' בתשו' מ"ב סי' נ"ח וכיון דשיעור ביטול ליכא הוי לכ"ע דאוריית' ואיכא איסור ב"י: אמנם בהא איכא למידן בנ"ד להיתרא דאפשר שהחליף המומר היי"ש דאף דהא דא' בחולין ד' חמצן של ע"ע מותר מיד מפני שהן מחליפין הוא דוקא במומר לתיאבון דלא שביק היתרא ואכיל איסורא ובודאי החליף כדקא' שם מי קתני שאני אומר החליפו מפני שמחליפין קתני דודאי מחליפין וזהו דוקא במומר לתיאבון אבל מומרים של עכשיו מומרים להכעיס הן כמ"ש בתוס' ע"ז כ"ו ע"ב ד"ה אני שונה וע' בח"י סי' תמ"ח מ"מ הא כ' בתשו' רח"כ חא"ח סי' י"ג דהא דאצטריך לי' להש"ס למימר שודאי מחליפין היינו משום דבעי למימר שם דאף בדאוריי' מקלינין אבל בדרבנן שפיר סגי לומר שאני אומר החליפו אף שאינו ודאי וה"נ חמץ שעעה"פ דרבנן ויותר מזה כתב שא"א לומר שנודע עפ"י יהודים שעעה"פ דאטו לא זזה ידם מהמומר שיוכלו לידע בבירור שזה הוא היי"ש שקנה הישראל אחר הפסח הוא אותו היי"ש שעעה"פ ואי שנודע ע"י המומר עצמו הוא אינו נאמן לאסור כדאי' באו"ב גבי גוי שמכר ב' בהמות ואח"כ אמר במסל"ת שהן או"ב א"נ במה שאמר לאחר שמכרם ויצאו מת"י אף כאן א"נ לאחר שמכר היי"ש לומר שעעה"פ ע"ש גם יש לצרף עוד היתר בנ"ד במה שכתוב בהשט"מ שמוכר לו כל החמוצים אף שא"י לו דאף דהוי דבר שאינו מסויים מ"מ הא באמת הקשה הסמ"ע בסי' ר"ט סק"ב אמאי ל"מ בא"ל כל מה שיש בבית זה אני מוכר לך לפמ"ש הרמ"א דבמשחק בקוביא לית בי' משום אסמכתא דגמרי ומקני אהדדי ותי' דדוק' התם שאין שום א' יודע על מה לסמוך אמרינן דגמרי ומקני אהדדי משא"כ הכא דהמוכר יודע מה מכר והלוקח א"י מה קנה ולפי"ז אם המוכר ג"כ א"י מה שיש לו בבית שפיר קנה ורק הש"ך חולק ע"ש בנתה"מ בכ"ז הא כ' בתשו' ח"ס לחלק אם נכתב בשטר כל המטלטלין ל"מ אבל אם נכתב כל החמוצים מהני דזה הוי כמינו ידוע ואם כי לפענ"ד נראין דברי א"ז המק"ח בסי' תמ"ח דגם בכה"ג הוי דבר שאינו מסויים בכ"ז חזי לאצטרופי להיתרא ולסמוך ע"ז בנ"ד בצירוף סניפי ההיתר הנ"ל וגם שדעת ש"ב הגאון בתשו' בית אפרים נוטה דמאלץ שנפסל לגמרי מאכילת אדם הוי רק חמץ נוקשה להתיר אותו היי"ש שנתערב אחה"פ ביי"ש אחר ברוב לפימ"ש במג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ד דלא בעי ס' וסגי ברוב וכן הסכימו האחרונים ואף שעירב אותו האדון במזיד מ"מ לפי שלא עירבו בכיון כדי לבטל האיסור אין זה בכלל ביטל איסור במזיד כמ"ש בכ"ד בש"ע. ולענין מה שהאדון הוא בן ישראלית שילדתו מנכרי הן אמת שבתוס' קידושין ע"ה ע"ב ד"ה ור' ישמעאל נראה דס"ל דהא דנכרי הבא על ב"י הולד כשר הוא דוקא אחר שיתגייר אולם המהרש"א ז"ל צידד שם בדבריהם להכשיר הולד לגמרי וכ"נ באמת מדבריהם ביבמות מ ע"ב ד"ה כיון דאמו וע' בשעה"מ פט"ו מא"ב ה' ג' שהאריך לפלפל בזה ומביא ראיות לכאן ולכאן וכן בספר פרשת דרכים בתחלת הס' פלפל בזה בחכמה. והקושיות שהבאת בשם החכם השואל הדברים עתיקין ואין כדאי לבלות זמן בקושיות כאלה. דברי ב"א דור"ש באהבה בלב תמים כל הימים: סי' עט לק' מעליטץ בעזהש"י יום ה' טית כסליו תרל"ט לפ"ק סטריא. יפרוס ד' את סוכת שלומו עלי ראש כבוד ש"ב הרב וכו' כש"ת מוה' יחיאל מיכל כהנא נ"י. מכתבו עם קונטרסו היקר גדול ורחב ידים הגיעני בעת בעת אשר סבוני גם סבבוני טרדות המונים בענינים שונים. והנה לא ידעתיו אכנהו אם הוא רב העיר או ת"ח צורב. אפס לאשר מדי עברי בין בתרי אמרותיו ראיתי כי ידו הדה לתורה ולתעודה ותשוקה עזה מתנוססת בקרבו לשמוע איזה חידוש מבית מדרשי ודבר מה אראהו בהענין שהציע לפני אמרתי להשיבו מפני הכבוד כאשר רוח מבינתי יענני ונשמת שדי תבינני: פתח דבריו יעיר ע"ד השא"ר בסי' ע"ו בענין אין איסור חל על איסור אם האיסור הב' הוא איסור מוסיף שלא כדרך הנאה אי מיקרי איסור מוסיף וכתב להוכיח זה מש"ס כריתות כ"ג מדפריך שם הש"ס על הא דמחייב ר"ש באוכל חלב ונותר משום שניהם מהאוכל נבילה ביוה"כ והקשו בתוס' דילמא שאני יוה"כ דלא חל על איסור נבילה משום דאינו רק איסור כולל אבל נותר הוי איסור מוסיף ונימא אע"ג דר"ש ל"ל איסור כולל מ"מ איסור מוסיף אית לי' וע"ז חידש השא"ר דע"כ ר"ש ל"ל נמי איסור מוסיף דיוה"כ הוי איסור מוסיף לגבי נבילה משום דקיי"ל כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן אלא כדרך אכילה והנאה מטעם דאכילה כתיב בהו וגבי יוה"כ דלא כתיב אכילה ממילא דאסור אף שלכד"א ומש"ה הוי איסור מוסיף עכ"ד ורו"מ פלפל בדבריו: הנה לכאורה נלפענ"ד ראי' לד' השא"ר מדברי הש"ס יומא ע"ד ע"ב תניא אידך תענו את נפשותיכם יכול ישב בחמה ובצינה ויצטער ת"ל וכל מלאכה לא תעשו מה מלאכה דבר שחייבין עליו במקום אחר אף עינוי נפש שחייבין עליו במק"א ואיזה זה פיגול ונותר אביא פיגול ונותר שהן בכרת ולא אביא את הטבל שאינו בכרת ת"ל תענו ועניתם את נפשותיכם ריבה ופי' המפורשים דהו"א דא"ח ביוה"כ רק על פיגול ונותר וללקות שתים כיון דחייבי כריתות לוקין וקשה הלא אמרינן בכריתות י"ד ע"א דלכך חל יוה"כ על נותר משום מיגו דאיתוסף בי' איסור לגבי חולין איתוסף בי' איסור לגבי גבוה וא"כ התינח למאי דידעינן דביוה"כ אסור לאכול אפי' דבר שאין חייבין עליו במקום אחר משא"כ למאי דס"ד דאינו אסור ביו"כ רק פיגול ונותר א"כ ל"ש מיגו דאיתוסף כו' וא"כ היכי חל יו"כ על פיגול ונותר הא אין איסור חל על איסור ואי דמשכחת כגון שנעשה נותר או נתפגל ביו"כ דהוי ב"א ז"א דלא מיבעי לד' הי"מ שהובא בריטב"א קידושין ע"ז שכתב דבנתנבלה ביו"כ לכך ל"ה ב"א משום דאיסור נבילה בא קודם לאיסור יו"כ ול"ה ב"א דנבילה שיעורה בכזית ויו"כ שיעור בככותבת ע"ש א"כ ה"נ ל"ה איסור ב"א מה"ט אלא אפי' למאי דדחי שם דברי הי"מ מ"מ יש להקשות עד"ז דהנה באמת הקשה התוספת רי"ד בקידושין נ' אמאי איסור בת אחת חל נימא כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ותי' דהאי מינייהו מפקת והוכיחו מזה האחרונים דבאיסור ב"א בגוונא שא' מהן יכול לחול על החתיכה גם אם קדם לו חלות האיסור הב' ואותו האיסור הב' הי' מונע מלחול אם הי' מוקדם לו האיסור האחר שפיר יש לדחות איסור זה שאינו בזא"ז מפני האיסור שיכול לחול אף בזא"ז ואינו חל על החתיכה רק האיסור שישנו גם בזא"ז ולא האיסור שאינו בזא"ז דשייך בי' לומר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ע' בס' ברוך טעם שער הכולל דין ב' ולפי"ז ה"נ הא איסור פיגול הי' יכול לחול על יו"כ גם אם הי' איסור יו"כ קדמו משום דאיסור פיגול הוא בכזית ובכזית ליכא עדיין איסור יו"כ אלא בככותבת דהוא ב' זיתים או ג' ובכה"ג חל וע' במקנה קידושין ע"ז משא"כ איסור יו"כ אינו יכול לחול על איסור פיגול אם קדמו וא"כ שייך שפיר למימר כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו ואינו חל רק איסור פיגול ולא אי' יו"כ כנ"ל [והנה ראיתי להרש"ל בביאוריו לסמ"ג מל"ת ה' יוה"כ שהקשה בדברי הש"ס יומא הנ"ל למה צריך קרא על פיגול ונותר הרי בלא יו"כ נמי חייב כרת ותי' דמיירי בח"ש פיגול ונותר ע"ש ולפי"ז ל"ק קושייתי דהרי בח"ש אמרינן אחע"א כמ"ש התוס' בשבועות כ"ג אמנם באמת תי' זה תמוה דהרי פיגול ונותר שיעורן בכזית ויוה"כ שיעורו בככותבת וא"כ ממ"נ אם הי' רק ח"ז מפיגול ומנותר אכתי ליכא ככותבת וא"ח משום יוה"כ ואם הי' בכ"א כזית דאיכא שיעורא דככותבת ב' זיתים לגבי יוה"כ א"כ הדר קשיא הרי בלא"ה חייב כרת משום פיגול ונותר ומצאתי דאתא לידי שו"ת זכרון יצחק וראיתי שעמד ע"ד הרש"ל בסי' פ"ה ותי' הוא לקושי' הרש"ל עפי"ד הש"ס שבועות י"ג ע"א רבי אומר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין ל"ע תשובה יוה"כ מכפר ואמרינן שם דמודה רבי בכרת דיומא דאלת"ה כרת דיו"כ לרבי ל"ל לפי"ז שפיר אצטריך קרא על פיגול ונותר. שיתחייב על אכילתן כרת משום יוה"כ דאי לאו קרא הי' יו"כ מכפר על פיגול ונותר משא"כ עכשיו הוי כרת דיומא ואין יו"כ מכפר עכ"ד פח"ח. וגם לפי"ד אלה לכאורה אזדא קושייתינו דכי מכפר יו"כ על הכרת דפיגול ונותר הדר משכח איסור דאכילת יו"כ רווחא וחייל אולם באמת ז"א דהא נהי דאיכפר גברא אבל על החתיכה כ"ז שהיא בעין אין יכולין לחול עלי' שני האיסורין] ולד' השא"ר הנ"ל יהי' נכון דהא באמת הקשה השא"ר שם אמאי ל"א התם בכריתות דיוה"כ הוי איסור מוסיף משום דאסור שלכד"א ותי' דמעילה בקדשים נמי איכא אף בשלכד"א משום דאע"ג דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה מ"מ להכי לא כתיב אכילה בגופו לומר לך שלוקין עליו אפי' שלכד"א ע"ש וא"כ י"ל דהש"ס ביומא שם אזיל אליבא דמ"ד בפסחים כ"ה דבב"ח כיון דקגמר לה גז"ש מנבילה אף דבבב"ח גופי' ל"כ אכילה מ"מ כיון דיליף בגז"ש מנבילה ובנבילה כתיב אכילה לכך אין לוקין אלא כד"א וא"כ ה"נ לענין מעילה דהקדש כיון דיליף בגז"ש חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה לכך א"ח אלא בכד"א וכמ"ש באמת בתוס'