הרי בשמים קעז

איסורי' ולד' הר"י קשה נימא דאשמעינן דאף שנשתנה מברייתו שנעשה חומץ אפ"ה אסור. וע"כ דכיון דיי"נ איסור הנאה הוא לא אהני לן כלום מה שנשתנה מברייתו. והעירני לזה חתני הגאון נ"י בעת העתקתי הדברים לביהד"פ): ומעתה נבא לההיתר השני שכתבת בשם המורה מטעם שהמשקה היוצא מן התבואה אינו אלא זיעה בעלמא הנה לא נוכל לתקוע עצמנו בדבר הלכה זו אשר כבר הורה זקן א"ז הגאון חכם צבי ז"ל בתשו' סי' ך' דחלילה לומר בזה דלא הוי רק זיעה ועד כאן ל"ק דהוי זיעה רק לענין ברכה בש"ס ברכות ל"ח ההוא דובשא דתמרי מברכינן עלי' שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא וה"ד לענין ברכה דלא מיקרי פירי אבל לענין איסורא דבתר טעמא אזלינן פשיטא דאסור כגוף האיסור ובפרט בחמב"פ לפי"מ דמוכח מדברי הש"ס בפ' העור והרוטב דף ק"ך דאתרבי שיהי' משקין היוצאין ממנו כמותו דומיא דשרצים דדרשינן בהו הטמאים לאסור צירן ורוטבן ע"ש שהאריך בראיות וסיים וז"ל ואף שנשתנה טעם המאלץ אין בכך כלום כיון שכל עיקרו של מאלץ זה הוא לעשות ממנו זה היי"ש הו"ל כפירות עפוצים מאד שאין ראויין לאכילה כלל כשהן חיין ונאכלין על ידי בישול במים או במיני דבש וצוקר דאף שנשתנה טעמן לאחר בישולן וטיגונן במילתייהו קיימי לכ"ד ה"נ מאלץ זה כיון שכל עיקרו אינו נאכל ונשתה אלא כשהוא יי"ש הרי הוא כמאלץ עצמו כיון שכבר הוכחנו שהזיעה העולה ע"י האש הרי הוא כמות הדבר ההוא שממנו עולה הזיעה א"כ יי"ש זה פירי הוא כגוף הדבר שנתבשל ונשתנה טעמו למעליותא דבודאי במילתי' קאי כו' ע"ש. וגם מדין שכר המדי הנ"ל מוכח דל"א לגבי חמץ דזיעה בעלמא הוא. וביותר י"ל דאף אי נימא דגם לענין איסור מי פירות הם כזיעה בעלמא מ"מ היכי שעיקרו עשוי בשביל משקה היוצא ממנו בכה"ג ל"א דזיעה בעלמא הוא דומה לזה כתבו התוס' בע"ז י"ב ע"ב ד"ה אלא לענין ריחא דאף דריחא לאו מילתא הוא מ"מ בורד והדס דעיקרייהו לריחא קיימי ריחא מילתא הוא ע"ש ושעפי"ז נראה לבאר דברי התוס' פסחים כ"ד ע"ב דאי' שם אר"א אר"י כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא דרך הנאתן כו' אר"ז אף אנן נמי תנינא אין סופגין את הארבעים משום ערלה אלא על היוצא מן הזית ומן הענבים בלבד ואלו מתותים תאנים ורמונים לא מ"ט לאו משום דלא קאכיל להו דרך הנאתן א"ל אביי בשלמא אי אשמעינין פירא גופא דלא קאכיל לה דרך הנאתה שפיר אלא הכא משום דזיעה בעלמא הוא והקשו התוס' וז"ל ותימה לר"י דבהעור והרוטב יליף מקרא דאינו חייב משום ערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים דגמר ערלה פירי פירי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתי' תירוש ויצהר אם כן אמאי אצטריך למימר הכא זיעה בעלמא הוא וי"ל דהא דאצטריך למילף התם פרי פרי מבכורים לאו למעוטי שאר משקין אצטריך דמה"ד אפי' תירוש ויצהר לא הו"ל ליחשב למשקין פרי דזיעה בעלמא הוא כדא' הכא והתם אצטריך למילף שנחשב משקה של תירוש ויצהר כמו הפרי והשתא א"ש הא דא' בשמעתין דזיעה בעלמא הוא דמה"ט הוא דאשמעינן דמשקין אינו כפרי עכ"ל ולכאורה צריך להבין תירץ התוס' הלזה דבתירוש ויצהר הו"ל גם כן למימר דהוי זיעה ולהכי אצטריך תירוש ויצהר ולא למעוטי שאר פירות א"כ אכתי קשה דאמאי אמרי' באמת במשקין היוצאין משאר פירות דהוי זיעה בעלמא נימא מדגלי רחמנא בזיתים וענבים דמשקין היוצאין מהן אסורין א"כ חזינין דאסרה רחמנא זיעה ונימא דה"ה בשאר פירות משקין היוצאין מהן כמותן והא דכ"ר תירוש ויצהר משום דתרומת שאר פירות אינו רק מדרבנן אמנם להנ"ל י"ל דמזיתים וענבים לא נוכל למילף על שאר פירות דנימא גם בהן משקין היוצאין מהן כמותן ולא נימא דהוי זיעה בעלמא דבשלמא בזיתים וענבים כיון דלמשקין קיימי ועיקרן הוא לסחוט משקין שלהן ע' שבת קמ"ג ע"ב וחולין י"ד ע"ב א"כ כיון דעיקרן עומד לכך ל"א בהו דהוי זיעה בעלמא משא"כ בשאר פירות שאינן עומדין למשקין אמרינן דמשקה היוצא מהו ל"ה רק זיעה בעלמא והכי מצינו ג"כ לענין ברכה בש"ס ברכות ל"ט ע"א אר"פ פשיטא לי מיא דסלקא כסלקא כו' וכתבו התוס' וז"ל מברכים עלי' בפה"א אע"פ שאין בה אלא מים וטעם הירקות מברך עליהן כאשר יברך על הירקות אע"ג דאמרינן לעיל דמי פירות זיעה בעלמא הוא יש לחלק ומבואר ברשב"א שם החילוק דבשלמא סלקא ושבתא כיון דרוב אכילתן ע"י שליקה לכך הוי מי שליקתן כמותן הא כל מידי דלית דרכי' למשלקי' ולא למסחטי' אלא למיכלי' בעיני' בהנהו ל"א שיהי' מימיהן כמותן והובא בב"י א"ח סי' ר"ב ע"ש א"כ חזינן דהני דדרך לסוחטן הוי מימיהן כמותן ול"א בהו דהוי זיעה בעלמא (וע' בכורות ז' ע"א גבי מ"ד של חמור דקא' כי קא מיבעי' לי' דחמור דעכירא ודמיא לחלב מאי מגופא קא מתמצה ואסירא א"ד מיא עייל מיא נפיק) וה"נ המאלץ הזה כיון דעומד למשקה הוי היי"ש היוצא ממנו כמוהו ועוברין עליו מדאורייתא וע' בתוס' ב"ק ק"א ע"א בד"ה ולא יצבע שכ' לענין ערלה בהא דקא' דביוצא משאר פירות ליכא מלקות ה"ה דאפי' איסור עשה ליכא ואינו רק איסור דרבנן. והנה בחולין צ"ט ע"ב פריך שם על הא דאר"י ציר דג טמא רביעית בסאתים והאר"י מב"מ לא בטיל ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא היא ופי' התוס' ואינו אסור אלא מדרבנן ומיהו ציר שרצים אסור מדאוריי' דתניא בהעו"ע הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ודרשא גמורה היא אולם בתוס' ע"ז מ' ע"א ד"ה מחלוקת בצירן אבל בגופן לא כ' וז"ל וא"ת והא צירן נמי איסור דאוריי' הוא כדא' בחולין קי"ב הטמאים לאסור צירן ורוטבן הרי דפשיטא להו להתוס' שם דציר דגים טמאים נמי אסור מדאוריי' אמנם נוכל לומר דהא דכ' התוס' בחולין צ"ט דציר דגים טמאים הוא רק דרבנן היינו ביוצא ע"י מליחה אבל מה שיוצא ע"י בישול הוא מדאוריי' כיון דע"י בישול יוצא גוף הטעם משא"כ ע"י מליחה אינו רק זיעה בעלמא וכ"כ ברשב"א חולין קי"ב דצירן הוי אסמכתא וקרא לאסור קיפה ורוטב וע' בר"ן שם דציר הוי היוצא ע"י מליחה ורוטב הוי מה שיוצא ע"י בישול וכ"כ ברא"ש פ"ב דע"ז סי' מ"ב וכן בש"ך יו"ד סי' ק"ז מובא בשם כמה פוסקים דציר היוצא ע"י מליחה דרבנן משא"כ ע"י בישול הוא מה"ת דלא כת"ח שם (וע' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' פ"א וסי' קי"ד שהעלה ג"כ בענין משקין היוצאין מהן כמותן דע"י בישול הוא דאוריי' וע"י מליחה ל"ה רק זיעה) ובחידושי אמרתי להביא ראי' ע"ד הפלפול מש"ס חולין צ"ז ע"א אמר רבא מריש הוי קא קשיא לי הא דתניא קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנ"ט תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט בשלמא תרומה טעים לה כהן אלא בב"ח מאן טעים לי' השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ה"נ סמכינן אקפילא ארמאה והקשו בתוס' שם דאמאי לא פריך אמתניתין דירך שנתבשל בה ג"ה מאן טעים לה ונלפע"ד דהנה ממאי דקתני התם במשנה וכן חתיכה של נבילה וכן חתיכה של דג טמא שנתבשלו עם החתיכות בזמן שמכירן בנ"ט כו' לא הו"מ להקשות דליפרוך מאן טעים לה דהנה באמת הקשה התה"ד הובא בטו"ז וש"ך יו"ד סי' צ"ח האיך מהני טעימת עכו"ם מסל"ת הרי קיי"ל אין עכו"ם מסל"ת נאמן אלא בעדות אשה בלבד ותי' דטעם כעיקר אינו אלא מדרבנן ובדרבנן מהני מסלפ"ת והש"ך הקשה עליו דהרי הרשב"א פוסק כר"ת דטכ"ע דאוריית' ופוסק נמי דמהני טעימת עכו"ם ותי' דדוקא היכי דליכא למיקם עלה דמילתא הוא דא"נ מסלפ"ת באיסור תורה אבל היכא דאיכא למיקם עלה דמילתא להטעימו לקפילא סמכינן עלי' ע"ש ולפי"ז מהאי בבא דוכן חתיכה של נבילה כו' לא הו"מ לאקשויי מאן טעים לה משום דרבא שפיר הוי ידע דבדרבנן מהני מסל"ת וא"כ מצינין לישנויי דטכ"ע לאו דאוריי' ושפיר מהני מסל"ת משא"כ מירך שנתבשל בה ג"ה שפיר הקשו התוס' דליפרוך מאן טעים לה וע"ז ליכא לשנויי דאתיא כמ"ד טכ"ע ל"ד דהנה לעיל פ"ט ע"ב קא' שם וסבר תנא דידן אין בגידין בנ"ט והתנן ירך שנתבשל בה ג"ה אם יש בה בנ"ט הר"ז אסורה והקשו התוס' שם דילמא אסורה משום שומן הגיד אבל בגידין אין בהן בנ"ט ובפשיטות מצינו ליישב עפי"ד הג"א שכתב ליישב מה שהקשו בתוס' על הא דקתני אם יש בה בנ"ט דמשמע בירך לבדה ואין הקיפה והרוטב מצטרפין לס' ולמה לא יצטרפו ותי' משום דהגיד הוא דבוק בירך ואמרינן חנ"נ ולפי"ז מיושב קושי' התוס' דלא נוכל לומר משום שומן הגיד דא"כ תקשי אמאי לא יצטרפו הרוטב והקיפה ואי דחנ"נ הא שומן הגיד אינו רק מדרבנן ובדרבנן הא ל"א חנ"נ ע' ט"ז סי' צ' סק"ד ובפר"ח סי' צ"ב וע"כ משום הגיד עצמו דהוא מדאורייתא ושפיר פריך הש"ס דשמעינן דיש בגידין בנ"ט ולפי"ז שפיר הקשו התוס' כאן על הא דירך שנתבשל בה ג"ה דליפרוך מאן קטעים לה ואי דטכ"ע לאו דאורייתא ז"א דא"כ היכי אמרינן בי' חנ"נ. אמנם עכ"ז יש ליישב קושי' התוס' דהנה מבואר בפוסקים דפלוגתת ר"א ודעימי' לענין אי אמרינן בשאר איסורים חנ"נ תליא בפלוגתת אביי ורבא לענין טכ"ע דלאביי דיליף טעמו ולא ממשו מבב"ח ולית לי' חידוש הוא שפיר ילפינן גם חנ"נ בשאר איסורין מבב"ח משא"כ לרבא דס"ל דליכא למילף מבב"ח דחידוש הוא א"כ מנ"ל למימר בשאר איסורים חנ"נ כלל ע' כו"פ סי' צ"ב ולפ"ז יתיישב שפיר דלהכי לא פריך רבא אמתניתין דירך שנתבשל בה ג"ה מאן טעים לה כיון דרבא הא ל"ל חנ"נ בשאר איסורין כלל כנ"ל וע"כ דס"ל דהא דקתני מתניתין אם יש בה בנ"ט הוא לאו דוקא וכמ"ש באמת התוס' דה"ה הקיפה והרוטב מצטרפין וא"כ לפי"ז ליכא למיפרך מאן טעים לה כיון דאיכא לאוקמי בשמנו של גיד דכיון דהוא רק דרבנן מהני עכו"ם מסל"ת בלא קפילא משא"כ מבב"ח דלכ"ע טכ"ע דאורייתא ולא מהני בי' מסל"ת פריך שפיר מאן טעים לה ומשני השתא דא"ר יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה ור"י הא ס"ל טכ"ע דאוריי' כמו שהאריכו בתוס' חולין צ"ח ע"ב ובע"ז ס"ז ע"א וע"כ כיון דאיכא למיקם עלה דמילתא להטעימו לקפילא וכמו שתי' הש"ך הנ"ל וה"נ בבב"ח סמכינן אקפילא ארמאה ולכאורה קשה הא ר' יוחנן אמר לה להא דסמכינן אקפילא ארמאה בכולכית באילפס והיא דג טמא כפירש"י בסמוך וא"כ הא ציר דגים טמאים אינו אלא מדרבנן ודילמא רק באיסור דרבנן אר"י סמכינן אקפילא אע"כ דע"י בישול הוי ציר דגים טמאים מדאורייתא ועי' מנח"י כלל כ' אות ר' מ"ש בזה אמנם בלא בישול הוי רק זיעה בעלמא וכן משקה משאר פירות שאינן עומדין למשקה אינו רק מדרבנן כנ"ל ויותר מזה נראה מדברי התוס' בחולין קי"ב ע"ב לענין ציר דגים דגוף הדגים עצמן כשנימוחו ונעשו משקה מותר מה"ת וכ"כ בנוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו ע"ש שהאריך בזה איברא דקשה לפענ"ד מהמשנה שהובא במנחות נ"ד ע"א תפוח של תרומה שרסקו ונתנו בתוך העיסה וחימצה ה"ז אסורה וע"ש בתוס' שהביאו דברי הירושלמי ר' יוסי מתיר כו' מה פליגי במחמץ במימי' כו' ע"ש וקשה הלא עיקר ילפותא דאין סופגין על הערלה אלא על היוצא מזיתים וענבים משום דגמר ערלה פרי פרי מבכורים ובכורים מתרומה ובתרומה כתיב תירוש ויצהר וכבר הבאתי בשם התוס' פסחים הנ"ל דאי לאו דכ"ר תירוש ויצהר הו"א דאינו רק זיעה בעלמא ולא גלי רחמנ' אלא בתירוש ויצהר אבל בשאר פירות לא הוי רק זיעה בעלמ' וא"כ אמאי אסור הכא בתפוח שרסקו וחמצו את העיסה נהי דהוי דבר המעמיד