הרי בשמים קעה

ליכא למ"ד דיפסול תלושין והא דלא קא' התם גבי מחט שנמצא בבשר קודש דאתכשר בשאר דם שלא נתקבל בכלי נוכל לומר דקאי לר"פ רס"ל התם י"ז פ"ב דמשקי בית מטבחייא הלכתא גמירי לה דדכן וה"ה הא דאין מכשירין הלכה למ"מ וכמבואר ברמב"ם פ"י מה' ט"א ה' י'. וא"כ לא מטעם תלושין אתי עלה ואינו מכשיר גם שארי דמים מטעם משקי מטבחייא שהוא הללמ"מ [והא דכ' התוס' הנ"ל שם הטעם משום תלושין באמת צ"ע וי"ל דקאי התם למ"ד בחולין קי"ח דאין יד להכשר א"כ נהי דהביה"ש הוכשר מדם שלא נתקבל בכלי אבל שאר הבשר שנמצא שם המחט במאי אתכשר הלא אין יד להכשר] עכ"פ קושיית התוס' הנ"ל מיושבת שפיר דהכא קאזיל אליבא דשמואל דדריש יטמא דכתיב גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר ולדידי' תלושין אין מכשירין וזהו הטעם לדידי' דמשקי מטבחייא אין מכשירין דמוקי לקרא במחוברין דוקא כנ"ל וזה שייך רק במים ולא בדם וא"כ שאר דם שלא נתקבל בכלי לדידי' שפיר מכשיר והנה בפסחים שם גבי מחט שנמצא בבשר קודש משני כגון שהיתה פרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ושחטה ועדיין משקה טופח עלי' ופירש"י וא"א שלא יפול מן המשקה על הבשר כל שהוא בשעת הפשט וכ' התוס' ע"ז ואין נראה דא"כ הו"ל תלושין ותלושין לא מכשירין כיון דדריש שמואל יטמא ממש ליכא אלא חד קרא בהכשר וההוא מוקי לה במחוברים ולהכי נקט והעבירה בנהר משום דבעי הכשר מן הנהר שהוא מחובר דע"י העור הוכשר הבשר דבהעור והרוטב פליגי אי יש יד להכשר אבל לכ"ע יש שומר להכשר ובכל העור באו מים בעודם מחוברים עכ"ל ולפענ"ד יש לתמוה מדברי הש"ס חולין קכ"ח ע"א אר"י כך הי' ר"ע שונה חלב שחוטה בכפרים צריך מחשבה וא"צ הכשר שכבר הוכשר בשחיטה אמרתי לפניו למדתנו רבינו עולשין שלקטן והדיחן לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות הכשר שני וחזר ר"ע להיות שונה כר"י ע"ש הרי דההכשר שקודם שנעשה אוכל ל"מ אח"כ וא"כ אפי' עדיין משקה טופח אחר שחיטה עכ"פ כיון דמחיים לא הי' מהני ההכשר להבשר במה שהעבירה בנהר דלאו בר קבולי טומאה הוא א"כ אחר שחיטה שנעשה אוכל הא צריך הכשר שני והא דעדיין משקה טופח עלי' ל"מ כיון דהו"ל תלושין לדעת התוס' דלשמואל תלושין אין מכשירין וצע"כ. ועפ"י דברי התוס' האלה שכתבו דהא אי מים תלושין מכשירין או לא תלוי בפלוגתא דרב ושמואל דלשמואל דליכא אלא חד קרא בהכשר ולכך תלושין אין מכשירין דמוקי לה דוקא במחוברין ולרב איכא תרי קראי להכשר ומוקי חד במחוברין וחד בתלושין ולכך גם תלושין מכשירין ע"ש בצל"ח. עם זה נראה לי ליישב דברי הטו"ז ביו"ד סי' ס"ט שהקשה שם על הרמ"א שכתב דהדחה ראשונה אסור להדיח במי פירות והקשה מדברי התוס' חולין ל"ג ע"א שכ' על המשנה שם השוחט בהמה חי' ועוף ולא יצא מהן דם כשרין ונאכלין בידים מסואבות וכ' התוס' דלכך לא הוכשר בהדחה דמיירי בהודח במי פירות ואי איתא דהדחה ראשונה אסור להדיח במ"פ א"כ אכתי קשה דהא הוכשר בהדחה ראשונה והביא בשם יש מי שתירץ דתוס' ס"ל דלא הי' צריך להדחה ראשונה דס"ל טעם הדחה ראשונה משום דם שע"פ הבשר וכאן אין דם שהרי לא הוכשר והט"ז דחה דבריו דאין שום דם מכשיר אלא דם שחיטה ותמה בס' ישועות יעקב על דבריו דהרי הש"ס קא' שם ממאי דבחולין עסקינין דילמא בקדשים וקא' דאילו בקדשים מאי איריא שלא יצא מהן דם אפי' כי יצא נמי אינו מוכשר דדם קדשים אינו מכשיר ולפי"ז קשה דילמא לכך נקט לא יצא מהן דם דאם יצא מהן דם שוב צריך הדחה ראשונה משום דם ואף שאין הדם מכשיר מ"מ מי הדחה מכשירין ותמה מאד על הט"ז שלא הרגיש בתמי' זו. ולהנ"ל אפשר לומר דהא באמת קשה מאי הקשו התוס' שהוכשר בהדחה דהא מים תלושין אין מכשירין ועכצ"ל דקושייתם הוא דא"כ תקשי לרב דס"ל תלושין מכשירין וסתם משנה ע"כ מיתוקמא אליבא דכ"ע א"כ לפי"ז אזדא תמיהת הישיע"ק הנ"ל דשפיר פריך בגמ' שם כי יצא מהן דם נמי ואי דנימא דלכך קתני לא יצא מהן דם דאי יצא דם הא בעי הדחה והוכשר בהדחה ז"א דא"כ ע"כ שמעינן מהאי מתניתין דתלושין מכשירין דאל"ה לא הוכשר בהדחה ול"ל לא יצא מהן דם וא"כ תקשי לשמואל דס"ל תלושין אין מכשירין ואין כאן תמי' על הטו"ז בזה. והנה לכאורה אפשר להקשות שם בסוגיא דמחט שנמצא בבשר דפריך האי בשר דאתכשר במאי אמאי לא משני דאתיא כר"ש דשחיטה מכשרת אולם באמת לק"מ דהגמ' שם רוצה לאוקמי המשנה דעדיות אליבא דהלכתא דבאמת אין הלכה כר"ש בזה ולכך משני בשהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' אמנם הא קשיא לי ע"ד התוס' חולין הנ"ל שהקשו האיך משכחת הא דנאכלין בידים מסואבות הא הוכשר בהדחה והוצרכו לדחוק לצלי או במ"פ הרי לפי"ד הר"י בתוס' פסחים ל"ג ע"ב ד"ה לאימת שכ' דאע"ג דאוכל מקבל טומאה במשהו מ"מ אינו מקבל הכשר בפחות מכביצה וא"כ משכחת שפיר כשהבשר נחתך לחתיכות פחות פחות מכביצה ולא אתכשרי בהדחה ואף שנוגעין זב"ז לא מצטרפי כמבואר בתוס' חולין קי"ח ע"ב ד"ה אין יד כו' ובשלמא לדברי התוס' כריתות י"ג ע"א דמדרבנן מקבל הכשר אפי' בפחות מכביצה ניחא אולם לדברי המהרש"א ז"ל בפסחים שם שכ' דאפי' מדרבנן לא מקבל הכשר בפחות מכביצה צ"ע: סי' עז רמב"ם פ"ה מה' בכורות ה' ט' אבל הלוקח בהמה מפירות שביעית ה"ז פטורה מן הבכורה לפי שאינו רשאי לעשות סחורה בפירות שביעית שהרי נאמר בה לאכלה לאכלה ולא לסחורה ואם תהי' חייבת בבכורה ה"ז משתכר בבכור שהרי יצא מתורת פירות שביעית וכ' בהשגות הראב"ד א"א בגמ' מפרש משום דלאכלה א"ר ולא לשריפה וקא בעי לאקטורי אימורין ע"כ וכ' הכ"מ שבנוסחת הרמב"ם הי' כתוב לאכלה ולא לסחורה והקשה הלח"מ דא"כ היכי פריך מהא דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה ואמאי כיון דאלו מיטמיא בת שריפה היא לאכלה א"ר ולא לשריפה ולדברי הרמב"ם הא הי' הגירסא בדברי ר"ח לאכלה ולא לסחורה ומ"פ לי' מהא וכ' דה"פ דכי היכי דדריש הכא לאכלה ולא לסחורה נדרוש נמי התם לאכלה ולא לשריפה ובאמת הוא תמוה דא"כ אמאי לא פריך נמי על ר"ח דלמה נקט מטעם ולא לסחורה היל"ל מטעם ולא לשריפה משום הקטרת האמורין דלשריפה קיימי וכן העיר הרי"ט אלגזי ז"ל. ונלפענ"ד דהנה בתוס' שם נתקשו בהא דא' בגמ' שם שא"ה דכתי' לדורותיכם חכ"ה כו' וליגמר מינה התם עיקר לאכילה הכא עיקר לשריפה והקשו התוס' נילף מעומר דעיקר לשריפה ואמרי' בפ' כל קרבנות שומרי ספיחין בשביעית היו נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך היכי מייתי עומר מפירות שביעית לאכלה א"ר ולא לשריפה ומשני א"ק לדורותיכם וליישב זה נראה דהנה לכאורה קשה מ"פ התם לאכלה א"ר ולא לשריפה ובמנחת עומר איכא קומץ שקרב לגבי מזבח הרי אמרינן בזבחים י"ג ע"ב ובכ"ד דאכילת מזבח שמה אכילה וא"כ היכי נוכל למעט מלאכלה דבר הנשרף ע"ג המזבח הרי ג"ז הוי בכלל אכילה שעל כן נראה עפי"מ דקיי"ל במשנה פסחים ע"ו ע"ב חמשה דברים באין בטומאה ואין נאכלין בטומאה העומר ושתי הלחם כו' ולפי"ז פריך הש"ס הכי היכי מייתי עומר בשביעית הרי אי מיטמי בת שריפה היא כיון דאינו נאכל בטומאה ולאכלה א"ר ולא לשריפה דומיא דפריך בבכורות גבי עיסת שביעית כיון דאלו מיטמיא בת שריפה [ואף דמצינו בזבחים ל"א ע"א דאכילת אש של הדיוט מיקרי נמי אכילה דכתי' תאכלהו אש לא נופח ה"ד לענין פיגול בחישב עליו בלשון אכילה שתאכלהו אש למחר אבל לא נכלל בסתם אכילה דקרא רק אכילת מזבח ע' תוס' מנחות ז' ע"ב] ומשני ג"כ א"ק לדורותיכם כמו דמשני בעיסת שביעית אבל מטעם הקומץ שקרב ע"ג המזבח ליכא למעטי' משום דגם אכילת מזבח שמה אכילה והשתא מיושב קושית התוס' דלא הי' יכול למיגמר מעומר בשביעית כיון דגם התם עיקרו לאכילה והפירכא אינה אלא כי מיטמיא בת שריפה היא כמו בחלה אבל גם בהמת שביעית לענין בכורה שפיר גרסינן לאכלה ולא לסחורה דמטעם האימורין ליכא למיפטרי' משום לאכלה ולא לשריפה דכיון דהאמורין קריבין ע"ג המזבח הא אכילת מזבח שמה אכילה ולא היה יכול למיפרך על ר"ח דאמאי קא' משום ולא לסחורה ולא קא' משום לאכלה ולא לשריפה כקושי' הלח"מ הנ"ל דכיון דבזה ל"ה יכול למעט מלאכלה ולא לשריפה כיון דגם אכילת מזבח שמה אכילה כאמור וצודקת שפיר גירסת הרמב"ם ז"ל דגריס לאכלה ולא לסחורה: והנה בש"ס בכורות הנ"ל על הא דקא משני התם שא"ה דכתיב לדורותיכם פירש"י וז"ל לדורותיכם כתי' בחלה משמע אפי' בשביעית וכתי' מראשית עריסותיכם וגו' ע"כ. ובתוספות יום טוב בפ"ט דשביעית תמה ע"ד רש"י הללו דלמה הוצרך להביא הך קרא דמראשית עריסותיכם כיון דמקרא דלדורותיכם דרשינן אפילו בשביעית והנה ר"ע מברטנורה שם כ' על המשנה דהאוכל מעיסת שביעית עד שלא הורמה חלתה חייב מיתה וז"ל דלא תימא אין חלה בשביעית משום דכתי' לאכלה ולא לשריפה וחלה אם נטמאת טעונה שריפה קמ"ל דראשית עריסותיכם אמרה תורה מאיזה עיסה שתהי' חלה תרימו עכ"ל וכ"כ הר"מ בפירוש המשניות שם והוא תמוה מדוע שינו את טעמם ממה שאמרו בגמ' מקרא דלדורותיכם. ונלפענ"ד בישוב כל זה עפי"מ דלכאורה קשה הרי קי"ל דמדאורייתא חלה אין לה שיעור ובהפרשת עיסה כל שהו נפקה העיסה מתורת טבל כמבואר בפ"ב דחלה וברמב"ם פ"ה מה' בכורים וא"כ אמאי נימא דעיסת שביעית לאו בת חיוב חלה היא כיון דאלו מיטמא בת שריפה היא הא אפשר להפריש כל שהוא וטומאת אוכלין הוא בכביצה א"כ לא תהי' בת שריפה אם תגע בה טומאה אמנם הא באמת דעת רש"י ז"ל בפסחים ל"ג ובכ"ד וכן דעת הרמב"ם בפ"ה מה' ט"א דרק לטמא אחרים בעינן כביצה אבל לטומאת עצמן בכ"ש א"כ אפי' אי יפריש כ"ש תהי' בת שריפה אם תטמא וכבר הרגיש בזה ברי"ט אלגזי על ה' חלה להרמב"ן ע"ש אמנם אכתי קשה דהא משנה ערוכה היא בפ"ב דחלה משנה ב' עיסה שנילושה במי פירות חייבת בחלה ונאכלת בידים מסואבות וכן פסק הרשב"א בתשו' סי' תס"ד כסתמא דהאי משנה ואחריו החזיק בבית יוסף יו"ד סי' שכ"ט וכ' שכ"ד הרמב"ם ע"ש דלא כהרא"ש ה' חלה [ובחידושי הקשיתי ממשנה פ"ב דחלה הובאה בסוטה ל' ר"א אומר חלה ניטלת מן הטהורה על הטמאה כיצד ב' עיסות א' טהורה וא' טמאה נוטל כדי חלה