הרי בשמים קעד

בזה וכן עלה ברעיוני בהשקפה ראשנה ובהיותי מעיין קצת בענין הלז דכל העומד כו' אמרתי לבאר סוגיית הש"ס בחולין ב' ע"ב האי טמא דאטמי במאי אי לימא דאטמי במת בחלל חרב אמר רחמנא חרב ה"ה כחלל א"ה הוא ליטמיי' לסכין ואזל סכין וטמיתי' לבשר כו' ודקדק בספר ת"ח אמאי נקט הש"ס הך פירכא כאן הי"ל למיפרך פירכא זו בזבחים ר"פ כל הפסולין דקתני בהדיא שהשחיטה כשירה בטמאים דהכא לאו בהדיא קתני לה אלא אוקימתא בעלמא וכ"ש לההיא שינויא דהתם עיקר דבקדשים קאי ונלפענ"ד לתרץ עפי"מ שהעיר עוד דהא באמת הקשו התוס' שם בהא דקתני ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר הרי קיי"ל מפרכסת הרי היא כחי' ותי' דחיישינן שמא יגע אחר פירכוס א"כ מ"פ הש"ס ליטמיי' לסכין כו' סכין מאי בעי הכא הרי החשש הוא רק שמא יגע הוא בעצמו אחר פירכוס ואז אין הסכין בידו. ונלפענ"ד דהנה הקשו התוס' עוד במאי הוכשר הבשר הא דם קדשים אינו מכשיר ותי' חיבת הקודש מכשיר א"נ שהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' והנה התי' הראשון לא כתבו התוס' רק למ"ד חיבת הקודש דאוריית' דלמ"ד חיבה"ק דרבנן א"א ליישב כאן עפימ"ש רש"י ז"ל שם בהא דבמוקדשין הדין דלכתחלה לא ישחוט ובחולין שנעשו עטה"ק שוחט לכתחלה אף דס"ל לרבב"ע חולין שנעשו עטה"ק כקודש דמי כיון דבקדשים מוזהר מה"ת שלא יטמא ולכך גזרו לכתחלה שמא יגע בבשר אבל חולין שנעשו עטה"ק דאינו אלא מדרבנן לכך שוחט לכתחלה וא"כ אי נימא דבקדשים לא מטמי רק משום חיבה"ק ולמ"ד חיבה"ק דרבנן א"כ גם קדשים אינו אלא מדרבנן וא"כ הדר תקשי מ"ש קדשים מחולין שנעשו עטה"ק וא"כ לדעת רבים מהראשונים ז"ל שכתבו דחיבת הקודש אינו אלא מדרבנן וע"כ מוקמינן לה בהעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי'. והנה הקצוה"ח ז"ל בסי' ת"ו כתב בהא דמוקמינן בפסחים ך' ההיא דמחט ט"מ שנמצא בבשר קודש הב"ע בפרה של זבחי שלמים והעבירה בנהר ועדיין משקה טופח עלי' ודקדק רש"י ז"ל למה נקט פרה של זבחי שלמים ותי' דבהכשר מיא בעינן ניחותא דבעלים ולכך מוקי לה בזבחי שלמים ואליבא דריה"ג דס"ל קדשים קלים ממון בעלים הן ואיכא ניחותא דבעלים משא"כ בקדשי קדשים דאינו ממון בעלים ל"מ הכשר מים ע"ש. והנה התוס' בחולין פ"א ע"ב ד"ה הואיל כו' הקשו אמאי ל"א דכל הקדשים יקבלו טומאה מחיים כיון דמצוה לשוחטן ונימא כל העומד לישחט כשחוט דמי ותי' דאפי' נשחט ל"א דכזרוק דמי עד שיתקבל בכוס כ"ש כשעדיין לא נשחט והקשו תו שעיר המשתלח יטמא מחיים ט"א למאן דשרי אברים בהנאה לר"ש דכיון דעומד לדחות לצוק כדחוי דמי ותי' מידי דהוי אבן פקועה ודגים שהן מותרין בלא שחיטה ואפ"ה חיותה מטהרתה והנה בחולין ע"ה ע"א פליגי בזה ריה"ג ורבנן בב"פ דריה"ג ס"ל מטמא ט"א וצריך הכשר וחכ"א אינו מטמא ט"א מפני שהוא חי וכל שהוא חי אינו מטמא ט"א ע"ש ולפי"ז לכאורה בכל הקדשים אמאי לא יטמא ט"א בשעת שחיטה הא מצוה למרק כדא' בחולין כ"ט ע"ב ונימא כל העומד למרק כמרוק דמי וכאלו כבר יצאה נפשה בשלמא מחיים ל"ק אליבא דר"ש לפי"מ דס"ל לר"ש בחולין קכ"ט באבר ובשר המדולדלין דאינו מטמא ט"א משום דכתיב מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל שאין אתה יכול להאכיל לאחרים היינו עכו"ם משום אבמ"ה אינו קרוי אוכל וה"נ מחיים ליכא קושי' אליבא דר"ש משום דל"ה אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים משום אבמ"ה משא"כ במפרכסת נהי דאסור ג"כ לב"נ משום אבמ"ה מ"מ נימא כל העומד למרק כמרוק דמי ולר"י בב"ק ע"ו אפי' לא נתקבל הדם בכוס נמי אמרינן כל העומד כו' ורק לר"א שם ל"א כל העומד כו' רק כשנתקבל הדם בכוס וע"כ מידי דהוי אבן פקועה דכיון שהוא חי אינו מטמא ט"א וה"נ במפרכסת כיון שהוא כחי' לא מיטמי ט"א ולפי"ז ל"ק בהא דפריך הש"ס ליטמיי' לסכין דילמא אתיא כמ"ד מפרכסת ה"ה כחי' גם לענין ט"א ולא חיישינן רק שמא יגע אחר פירכוס ואז אין הסכין בידו. ז"א דהא לכאורה קשה במאי הוכשר והכא ל"ל משום חיבה"ק כנ"ל וע"כ שהעבירה בנהר עדיין משקה טופח עלי' וע"כ דמיירי בקדשים קלים ואתיא כריה"ג דאמר קק"ל ממון בעלים הוא כנ"ל וכיון דאתיא כריה"ג א"כ שפיר יוכל הסכין ליטמאות בשעת שחיטה משום דכל העומד למרק כמאן דמרוק דמי ואי דכל שהוא חי אינו מטמא ט"א ז"א דהתינח לרבנן משא"כ כאן הא ע"כ מוקמינן כריה"ג וריה"ג הא ס"ל גם בב"פ דמטמא ט"א וא"כ שפיר גם בשעת פירכוס מקבלת טומאה ופריך שפיר ליטמיי' לסכין כו' ולפי"ז ממיל' אזדא קושי' הת"ח הנ"ל בהא דלא פריך הש"ס הכי בר"פ כל הפסולין דהרי התם קתני במשנה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים בעבדים ובטמאים ואפי' בקדשי קדשים ובק"ק הא ל"ל שהעבירה בנהר משום דליכא ניחותא דבעלים וע"כ מוקמינן כמ"ד חיבה"ק דאוריית' והוכשר בחיבה"ק א"כ אין אנו מוכרחין לאוקמי כריה"ג וא"כ לא נוכל להקשות התם ליטמיי' לסכין כו' דהא שפיר נוכל לשנויי כמ"ד מפרכסת ה"ה כחי' ואינה מקבלת ט"א בשעת פירכוס ולא חיישינן רק שמא יגע אחר פירכוס ואז אין הסכין בידו ואי דנימא כל העומד למרק כמרוק דמי ז"א דהא קיי"ל כרבנן דכל שהוא חי אינו מטמא ט"א והתם הא לא אצטריך לן לאוקמי כריה"ג ושפיר אינה בת קבולי טומאה בשעת פירכוס. כ"ז אמרתי לחדודי בעלמ' אף שדעתי שיש הרבה לפקפק בדברינו ואך למען הפק רצונך יען חזיתא לדעתך דלחדודי קא בעית. והנני חותם בברכה יאר ה' פניו אליך וינטלך וינשאך מעלה למעלה בתורה ובגדולה. כנפשך ונפש וב"ד דורש באהבה: סי' עו תשובה לחכם אחד ע"ד מה שהקשה כ"ת בש"ס חולין ג' ע"ב ובמוקדשין לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט ואמר ברי לי שלא נגעתי שחיטתה כשירה והקשו התוס' במאי הוכשר הא קיי"ל דם קדשים אינו מכשיר וע"ז הקשה כבודו נימא דאתיא כר"ש לקמן ל"ג דשחיטה מכשרת: הנה נלפענ"ד דלק"מ עפי"מ דמשמע לקמן ל"ו ע"ב וכ"כ התוס' להדי' לקמן ע"ג ע"ב ד"ה הוכשרו בדמים דמאוריית' לא מכשרה שחיטה לר"ש רק מדרבנן וא"כ הא כתב רש"י ז"ל בשמעתין דלכך בחולין שנעשו עטה"ק שוחט לכתחלה בסכין ארוכה כדמוקי רבב"ע האי דהכל שוחטין לכתחלה בחולין שנעשו עטה"ק ובמוקדשין אסור לכתחלה משום דחולין שנעשו עטה"ק אינו רק מדרבנן ולכך לא חיישינן שמא יגע בבשר משא"כ מוקדשין דהוא מדאוריית' חיישינן לכתחלה שמא יגע בבשר א"כ אי נימא דבמוקדשין ההכשר הוא בשחיטה וכיון דהכשר דשחיטה אינו רק מדרבנן א"כ תיהדר קושי' לדוכתה מ"ש טמא במוקדשין מחולין שנעשו עטה"ק ולכך לא מצי התוס' לשנויי הכי והוא פשוט וברור. ולפענ"ד אפשר ליישב קושי' התוס' ע"ד החידוד דהנה לכאורה קשה למה אמר במוקדשין הטעם שמא יגע בבשר ולא קא' שמא יגע בדם דהרי שמואל ס"ל בפסחים ט"ז ע"א משקי בי מטבחייא דכן מלטמא טומאת אחרים אבל טומאת עצמן יש להן אפי' לאחר עדות יוסף בן יועזר על משקי מטבחייא דכאן א"כ אמאי לא ניחוש שמא יגע בדם העומד לזריקה אולם באמת לק"מ דהא אמרינן בכמה דוכתי דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה וא"כ אמאי אמרינן אי ליתי' קמן דנישיילי' שיאמר ברי לי שלא נגעתי וליכא אחרים רואין ל"מ כיון דלא נודע שנגע א"כ אפי' אי יודע אח"כ שטימא את הדם הא דם שנטמא וזרקו בשוגג הורצה. ולפי"ז הא מבואר בתוס' פסחים י"ז ריש ע"ב ד"ה אבל דם לא דהא דדם קדשים אינו מכשיר הוא רק בזבח כשר כיון דאינו נשפך כמים אינו מכשיר אבל דם זבח שנפסל הוי נשפך כמים ומכשיר ומבואר בצל"ח בחי' שם סי' פ"ו דדם זבח שנפסל לא הוי אפי' בכלל משקי בי מטבחייא דלא דמי למים של מטבחייא שראויים לתשמיש הקדשים וצריכים הם לתשמיש הקדשים לא גזרו עליהם טומאה בשביל הפסד קדשים אבל דם שנפסל לא חשו עליו והרי הוא בכלל שאר משקה וכתב שם עוד שלפי"ז אם נטמא הבשר והחלב כיון שלכתחלה לא יזרוק הדם אף שאם זרק הורצה מ"מ כיון דלכתחלה לא יזרוק ל"ה בכלל משקי מטבחייא ע"ש ולפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דחיישינן שמא יגע בבשר וגם בדם וכיון דהדם נטמא הא אינו ראוי לזריקה לכתחלה א"כ הוי דם זבח שנפסל והוי נשפך כמים וגם אינו בכלל משקי מטבחייא כנ"ל א"כ שפיר מכשיר הדם להבשר ומקבל הבשר טומאה מחמת הכשר הדם. ובשלמא בפסחים כ' ע"א גבי מחט שנמצאת בבשר פריך שפיר האי בשר דאתכשר במאי אי בדם הא דם קדשים אינו מכשיר כיון דשם בודאי לא נטמא הדם משום שנמצאת המחט תחובה בבשר פנימה ולא היתה אצל הדם א"כ ההוא דם ראוי לזריקה ואינו נשפך כמים ופריך שפיר הא דם קדשים אינו מכשיר משא"כ הכא שפיר אפשר לשנויי כנ"ל דהכשר הבשר הוא משום הדם. עוד אפשר לכאורה בישוב קושי' התוס' הנ"ל עפמ"ש הפנ"י בחידושיו לפסחים י"ז ע"ב דהא דדם קדשים אינו מכשיר היינו דוקא אותו הדם שנתקבל בכלי אבל שאר דם ודאי נשפך כמים ומכשיר א"כ אפשר הבשר להתכשר בשאר הדם דהא בשעת שחיטה ד' מיני דמים יוצאין (ע' כריתות כ"ג ע"א ובפירש"י פסחים כ"ב ע"ב) ואינו כשר לזריקה אלא דם הנפש וא"כ הבשר מוכשר בשאר הדם [ואף דדם התמצית אינו מכשר כדאי' חולין ל"ו מ"מ הא גם דם הנפש א"א שיתקבל כולו שלא ישאר מאומה א"כ ההיא טיפה שלא נתקבל מכשיר ועוד לפי"מ דס"ל לר"י במשנה כריתות כ' ע"ב ר"פ דם שחיטה דחייב כרת בדם התמצית א"כ כיון דס"ל דקרוי דם לענין כרת ה"ה דדם התמצית קרוי דם לענין הכשר וכן מסתפק בזה בס' ערוך לנר בחי' כריתות כ"ב ע"א ע"ש) אמנם הא מבואר בפנ"י דעכ"פ ממשקי מטבחייא לא נפיק שלא כד' הצלח הנ"ל דאפי' משקי מטבחייא ל"ה. אולם הא כ' התוס' בפסחים כ' ע"א ד"ה לא דיין דטעמא דמשקי בית מטבחייא אין מכשירין משום דס"ל דתלושין אין מכשירי' דדריש יטמא דכתיב גבי משקין יטמא ממש ולא הכשר וליכא אלא חד קר' בהכשר וס"ל לאוקמי טפי במחוברין מבתלושין ע"ש וא"כ הא שם ט"ז ע"א פריך ותלושין מי מכשירין והאריב"ח כו' ופירש"י אמים הוא דמתמה משום דמים תלושין לא חשיבי אבל אשאר משקין לא מתמה דכולהו תלושין נינהו ע"ש במהרש"א וא"כ לפי"ז מיושב שפיר קושי' התוס' הנ"ל דנוכל לומר דהבשר אתכשר בשאר הדם שאינו מתקבל בכלי ונשפך כמים ומכשיר ואי דהוי עכ"פ משקי מטבחייא ז"א דהא הטעם דמשקה מטבחייא אינו מכשיר משום דהוי תלושין וזה שייך במים אבל בדם שפיר מכשיר דבשאר משקין