הרי בשמים קע

ועפ"י הצעה זו מיושב נמי מה שהקשו האחרונים הרי בשבע שכבשו אפי' קדלי דחזירי אשתרי א"כ גם איסור חדש הותר וא"כ הי' יכולין לאכול קודם הקרבת העומר (והנה ראיתי בס' טורי אבן על ר"ה שגם הוא נתקשה בזה ובק"א שם מובא בשם או"ח תי' ע"ז דמש"ה לא אכלו מצה מחדש דהי' להם איסור קצירה קודם לעומר דכתיב ראשית קצירכם אל הכהן כדא' במנחות ע"א ולא הותר להם אלא מה שנמצאו דבר מוכן כדכתיב ובתים מלאים כל טוב ע"ש ולפענ"ד אין תירוץ זה מספיק דהא א' במשנה פסחים נ"ה ע"ב ו' דברים עשו אנשי יריחו על ג' מיחו בידם ועל ג' לא מיחו בידם ואלו הן שלא מיחו בידם מרכיבין דקלים כל היום וכורכין את שמע וקוצרין וגודשין לפני העומר ופירש"י וקוצרין ל"ג דהא היתר גמור הוא דקיי"ל במנחות פר"י ממקום שאי אתה מביא אתה קוצר ותבואת יריחו של עמקים הי' ואינה כשרה למנחות דתנן אין מביאין סולת למנחה לא מבית השלחין ולא מבית העמק כו' ולהכי אינה כשירה לעומר דאין מנחתו באה ממנו דבעינן משבח א"י דילפינן גז"ש ארץ ארץ עכ"ל וא"כ הא האי קרא דויאכלו מעבור הארץ כתיב ביהושע כשהיו בערבות יריחו א"כ הי' מותר להם הקצירה משום דיריחו היא מקום שאי אתה מביא ומותר לקצור כאמור]. אמנם להנ"ל נכון דהנה באמת נוכל לומר דהא מה שנתמלאה התבואה מעת בואם לארץ הלא הוי שלל דידהו ושלל דידהו לא אשתרי כמבואר בחולין י"ז אך הלא לענין אם ירצו לצאת י"ח מצה הא גם קודם הבאת שליש חל איסור חדש ומשום לאו דלחם ומטעם מיגו כו' כנ"ל אמנם ז"א דא"כ לא התחיל איסור דחדש לחול רק כשקרמו פני' בתנור דאז הוי לחם וראוי לצאת בו י"ח מצה ושייך מיגו כו' כנ"ל א"כ הוי כנעשה האיסור ביד ישראל וא"כ הוי שלל ישראל ולא אשתרי: ובדבר מה שהבאתי קושיא המפורסמת בשם הגאון ר' יהונתן זצלה"ה על קושיא הירושלמי הנ"ל דהרי בימי אבלו של משה נשתכחו שלשת אלפים הלכות וחד מינייהו שיעורין א"כ לא יכלו לאכול מצה של חדש מטעם עשה דוחה ל"ת דממ"נ אי היו אוכלין זית אחד דילמא השיעור של מצה שני זיתים א"כ לא קיימו המצוה וח"ש ג"כ אסור מה"ת ואי היו אוכלין ב' זיתים דילמא השיעור רק זית א' וא"כ אכלו הזית השני באיסור. הנה כבר נדפס משמי בהקדמתי לספרא דמר אבא הרב הגאון נ"י הנקוב בשם תולדות יצחק ישוב נכון לקושיא זו וכעת נראה עד"ז דהנה באמת י"ל דאין כאן קושי' כל עיקר עפימ"ש א"ז החכם צבי בתשו' סי' מ"ו דח"ש אסור מטעם אחשבי' וא"כ הא בשוגג ל"ש אחשבי' כמ"ש הריטב"א במכות י"ז בשם מורו. וע' במג"א סי' תמ"ב ס"ק ט"ו א"כ לפי"ז שפיר היו יכולין לאכול זית א' ואי דדילמא השיעור שני זיתים ועברו על איסור דחדש דגם ח"ש אסור מה"ת ז"א דהא כל הטעם דח"ש אסור הוא מטעם אחשבי' והוא הא לא אחשבי' רק משום דכסבור שיוצא בו י"ח מצה ואי באמת אינו יוצא הא לא אחשבי' אמנם אכתי קשה דכיון דנשתכחו השיעורין דילמא שיעור מ"ע דאכילת מצה הוא ב' זיתים ושיעור איסור דאכילת חדש הוא רק זית א' א"כ יש שיעור שלם לענין האיסור אכן י"ל עפי"ד התוס' בר"ה י"ג ע"א שהקשו בהא דפריך בגמ' שם מהיכן הקריבו ישראל את העומר בכניסתן לארץ הלא קצירך אמר רחמנא ולא קציר נכרי והקשו התוס' דהא א"י מוחזקת היא לנו מאבותינו ותי' דמ"מ יש לו לנכרי במה שזרע. והרי זה דומה להא דאמרינן בגיטין מ"ז ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות טבל וחולין מעורבין זה בזה ופירש"י שם דכל חטה וחטה חציה טבל וחציה חולין וא"כ ה"נ כל חטה וחטה הוי חצי' של ישראל וחצי' של עכו"ם ולפי"ז מיושב לנכון קושי' הגאון ר' יהונתן הנ"ל דשפיר היו יכולין לאכול שני זיתים ואי דדילמא השיעור רק זית א' וא"כ כשאכל הזית הראשון האיך יכול לאכול הזית השני ז"א דהאי בשל עכו"ם ליכא איסור חדש לד' הב"ח ז"ל וא"כ בזית השני הוי חצי' של נכרי וחצי' של ישראל ולא אסור רק החצי זית שהוא חלקו של ישראל א"כ אינו רק ח"ש וכיון דח"ש אינו אסור רק מטעם אחשבי' ובשוגג הא ל"ש אחשבי' והכא הלא אינו אוכל רק משום שסבור שצריך לקיים מ"ע דמצה בב' זיתים ואלו הי' יודע שא"צ רק זית א' לא הי' מחשיבו א"כ שפיר הקשה הירושלמי דממ"נ ליכא איסור דאם באמת צריך שני זיתים א"כ הלא עשה דמצה דוחה ל"ת ואי א"צ רק זית א' הא ליכא רק ח"ש כנ"ל ובשוגג הא ל"ש אחשבי' וכן עד"ז הי' יכולין לאכול זית א' ול"ק כנ"ל דדילמא איסור דחדש הוא בזית א' ואיכא שיעור שלם משום דחצי' הוי של נכרי וליכא בי' איסור דחדש וממילא ל"ה אלא ח"ש. ומה שהעלית בישוב קושי' הגאון מהר"י הנ"ל וכתבת בכונת קושי' הירושלמי שהוא אליבא דר"א דמשמע בפסחים ל"ח ע"ב דס"ל דלחמי תודה נאכלין בנוב וגבעון וגם ל"ל הדרשא דמצה הנאכלת לשבעה כו' א"כ לדידי' ל"ל קרא במנחות ה' דמנחות ונסכים פסולין מן החדש מדכתיב ממשקה ישראל הרי בלא"ה ידעינן מדלא אכלו ישראל מצה קודם הקרבת העומר הי' להם לאכול זית א' חולין וזית א' מחלות תודה דבאין בנדבה וממ"נ אי השיעור הוא זית א' א"כ יוצא בהזית של חולין משום דעשה דוחה ל"ת ועל הזית הב' א"ע משום חדש כיון דאי לאו קרא מביאין מנחות מן החדש ואי בעינן ב' זיתים א"כ יוצא גם בהזית הב' משום הואיל א"ב מיתשל ויהי' חולין ויוצא משום עדול"ת. הנה גיסי יקירי אם כי דבריך נאמרו בהשכל עוד טל ילדות עליך ואין מקום לדברים האלה מכמה טעמים חדא מאי דפשיטא לך מש"ס פסחים דר"א ל"ל כל הני דרשות דדריש הש"ס שא"י בחלות תודה. לא נשמע משם כלל דהא דלא השיב ר"א מטעם הדרשות הללו היינו מפני שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם כדמצינו בסוכה כ"ח ע"א ובכ"ד ולכך אמר ולא שמעתי ועוד היכי סלקא אדעתך לומר דקושי' הירושלמי הוא שכל ישראל יצאו י"ח מצה בחלות תודה הלא אמרינן בפסחים י"ג ע"ב דאין מביאין תודה בחג המצות מפני חמץ שבה אם כן יביאו קדשים לבית הפסול. ועוד מה זו קושיא למה לי' קרא דממשקה ישראל הכי רק על זה מורה הקרא דאין מביאין מנחות מן החדש הלא הרבה דרשות נפיק במנחות שם ובתמורה מקרא דממשקה ישראל ובאמת בש"ס דילן נמחקו הני שלש תיבות דבעינן ממשקה ישראל ובאמת ברמב"ם פ"ה מה' איסורי מזבח כתב שם הטעם משום דהוי מהבב"ע. ויתר דברי פלפולך ראיתי ונכונים המה וישרים למוצאי דעת אין בהם נפתל ומגרעת ושמחתי לראות כי מימיך חדים ומתוקים וקראתי עליך דולה מים מבורות עמוקים כן יחזק ה' לבך לתורתו ועבודתו ית"ש כנפשך ונפש גיסך הדור"ש באהבה צופה לגדולתך: סי' עג מנחות ע"א במשנה קצרוהו ונתנוהו בקופות כו' נתנוהו לריחיים של גרוסות והוציאו ממנו עשרון שהיא מנופה בי"ג נפה והשאר נפדה ונאכל לכל אדם וחייב בחלה ופטור מן המעשר ר"ע מחייב בחלה ובמעשרות. שם ע"ב בגמ' אמר רב כהנא אומר הי' ר"ע מירוח הקדש אינו פוטר וכתבו התוס' וז"ל הו"מ למיפרך היכי אתי משאינו מעושר הא בעינן ממשקה ישראל דבאינו מעושר עסקינן מדקתני באותן שנפדו חיוב מעשר עכ"ל. הקשו האחרונים מהא דפסחים ל"ג דקא' ר"ה ברי' דר"י דלכך בהפריש חמץ תרומה אינה קדושה אפי' באחמיץ בתלוש משום דא"ק ראשית ששירי' ניכרין לישראל יצתה זו שאין שירי' ניכרין ופירש"י שם במפריש תרומת חמץ מה היתר יש בשירי' שתהא ראשיתן עושה שיריים כי הוי מעיקרא טבל הוי שרי בהנאה ואסורין באכילה השתא נמי שרי בהנאה ואסורין באכילה משום חמץ וע"כ משום דמצותה בכך כדאי' לעיל ה' ע"ב א"כ מאי הקשו התוס' דל"ה ממשקה ישראל כיון שלא הי' מעושר הרי לא הי' אפשר לעשר משום שאין שירי' ניכרין דשירים יהי' עדיין אסורין באכילה משום חדש וא"כ כיון דלא אפשר לעשר שוב שרי להקריב משאינו מעושר משום דמצותו בכך. ונלפענ"ד בישוב דברי התוס' עפי"ד הש"ס לקמן פ"ד ע"א דקא' שם על הא דקתני התם במשנה בעומר ושתי הלחם אינן באין אלא מן הארץ כמאן דלא כהאי תנא דתניא ריב"י אומר עומר בא מח"ל כו' וקסבר חדש בח"ל דאוריי' היא דכתיב ממושבתיכם כ"מ שאתם יושבים משמע וכי תבאו זמן ביאה היא וכיון דאוריי' היא אקרובי נמי מקריבין ע"ש וא"כ לפי"ז הא בקידושין ל"ז ע"א ס"ל לר"ע שם דחדש נוהג בח"ל ואפי' למאי דמספקינן לעיל ה' ע"ב אליבא דר"ע אי חדש בחו"ל דאורייתא [דהא קאזיל שם אליבא דר"ע דס"ל ספיחין אסורין בשביעית ואפ"ה קא' ואפי' חדש בח"ל לאו דאוריי' ומשמע דספוקי מספקא לי' אי אליבא דר"ע חדש בח"ל דאוריי' ומושבות אתא לתבואת א"י שיצאה לח"ל וכמ"ש בפנ"י מהירושלמי ע"ש] עכ"ז הא רב כהנא קאמר לה הכא. ובר"ה י"ג ע"א קדרשי רב כהנא וחברי' מויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח אקרוב עומר והדר אכול ובקידושין ל"ח ע"א פריך אי מושבותיכם לאחר ירושה וישיבה משמע ניכול לאלתר ומשני דלא הוי צריכי שהי' מסתפקין ממן שבכליהם ע"ש וא"כ אי רב כהנא דריש ממחרת הפסח אכול מעיקרא לא אכיל משום חדש ע"כ דס"ל מושבותיכם כ"מ שאתם יושבים משמע וא"כ ס"ל חדש בחו"ל דאוריי' וכיון דהוי דאוריי' הא מקריבין עומר ג"כ מח"ל כדברי הש"ס הנ"ל אליבא דריב"י וע' תוס' מנחות מ"ה ע"ב ד"ה קרבו שכ' דלר"ע קרבו עומר ושהל"ח במדבר משום דס"ל כי תבאו לאו דוקא ע"ש] וא"כ לפי"ז שפיר הקשו התוס' אליבא דר"ע ורב כהנא האיך הי' מקריבין העומר משאינו מעושר הא ל"ה ממשקה ישראל ואי דכיון דלא הי' אפשר לעשר הוי מצותו בכך ז"א דהא לדידהו הי' אפשר להביא עומר מח"ל ולא בעי עשורי דכיון דס"ל חדש בח"ל דאוריי' מקריבין נמי עומר מח"ל וא"כ כיון דהי' אפשר באופן שלא הי' צריכין לעשר שוב ל"ה מצותו בכך א"כ שפיר הקשו דל"ה ממשקה ישראל אמנם קשיא לכאורה לפי דברינו מדברי התוס' לקמן פ"ד ע"א שהקשו בהא דתנן שומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה וכ' וז"ל וא"ת לר"ע דאמר ספיחין אסורין הא בעי' ממשקה ישראל לאו פירכא הוא דבשאר שנים נמי לאו ממשקה ישראל הוא ושריי' רחמנא כדא' בפ"ק משום דמצותה בכך שאני בשביעית נמי לר"ע הרי מצותה בכך ע"כ ולהנ"ל דלר"ע מביאין עומר גם מח"ל א"כ אמאי הוי בשביעית לר"ע מצותה בכך הא אפשר להביא מח"ל ולא יהי' איסור שביעית אולם באמת הדבר נכון דהתוס' כאן לא כתבי' רק דהו"מ למיפרך היכי הו"מ להקריב משאינו מעושר אבל פירכא גמורה אינה דכיון דאיסור חדש ע"כ א"א בע"א וצריכין להסברא דמצותה בכך וא"כ אף דאיכא נמי איסור טבל מה לי איסור א' מה לי שני איסורים וה"נ נוכל לומר לענין שביעית דאף דבשנת שביעית איכא עוד איסור שביעית מה לי חד איסור מה לי תרי איסורים כדאמרינן בעלמא מה לי חד לאו מה לי תרי לאוין. ועפי"ז נלפענ"ד ליישב מה שראיתי בספר ישיע"ק א"ח סי' תפ"ט שהביא קושיא בשם ס' פ"מ בש"ס פסחים כ"ג והרי