הרי בשמים קעא

חדש דרחמנא אמר לחם קלי וכרמל ל"ת עד עצם היום הזה ותנן קוצר לשחת ומאכיל לבהמה ומשני שא"ה דא"ק קצירכם שלכם יהא וכ' התוס' דאע"ג דבעי' למעט קציר מצוה הו"ל למיכתב קצירך והקשה לפי"ד הש"ס חולין קל"ו דהיכי דכתיב מארצך ממעטינן ח"ל והיכי דכתיב מארצכם אף ח"ל בכלל וא"כ למ"ד מביאין עומר מתבואת ח"ל דילמא לכך לא כתיב קצירך דלא נימא דדוקא מתבואת הארץ מביאין עומר אבל כיון דכתיב קצירכם לא ממעטינן ח"ל ולפענ"ד דהנה באמת יש להעיר היכי הוי יכילנא למעט מקצירך תבואת ח"ל הא מצינו למימר להיפוך דקצירך אתא לרבויי הבאת העומר בשנת שביעית אף מתבואת א"י דהו"א דבשנת שביעית לא יביא העומר רק מתבואת ח"ל דלית בי' איסור שביעית וקמ"ל קרא דלעולם שרי קציר א"י אף בשנת שביעית וכן העיר בזה בישיע"ק שם. אמנם באמת א"א למימר הכי דהיכי נוכל לומר דיהי' מותר להביא מא"י אם אפשר מח"ל דהא כבר גלי לן קרא דבעינן בכל הקרבנות ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואם א"א בע"א הא מצותו בכך משא"כ כשאפשר בע"א נתמעט שפיר מקרא דממשקה ישראל אולם להאמור אפשר לומר דכיון דבלא"ה בכל שנה איכא איסור דחדש א"כ מה לי חד איסור מה לי שני איסורים. אמנם אי נימא אפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר א"כ משום איסור דחדש ליכא למעט מקרא דממשקה ישראל וא"כ לא אפשר לן לומר דהקרא יורה ע"ז דאף שאפשר להקריב בלאו איסור דשביעית יהי' שרי להקריב באיסור דהא ל"ה ממשקה ישראל אולם הדבר נכון עפמ"ש הצל"ח בפסחים שם איך נימא דקצירכם אתא להתיר חדש בהנאה הרי הבאת העומר הי' ביום ט"ז וכבר האיר המזרח א"כ למ"ד האיר המזרח מתיר כבר הוא מותר באכילה ול"ל קרא דקצירכם להתיר בהנאה וע"כ דהסוגיא אזלא למ"ד דבזמן שביהמ"ק קיים העומר מתיר ולא האיר המזרח וא"כ בכל שנה ע"כ אתינן להסברא דמצותו בכך ושפיר משני דקצירכם להתיר בהנאה ואי דאצטריך למעט קציר מצוה ז"א דהא נשמע מקצירך ואי דמקצירך הוי ממעטינן ח"ל ז"א דאדרבא הו"א דאתא לרבויי אף א"י בשנת שביעית ואי דל"ה ממשקה ישראל כיון דאפשר בע"א ז"א דכיון דהכא ע"כ אזיל למ"ד דבזמן שביהמ"ק קיים אין מתיר האיר המזרח וא"כ בכל שנה הוא באיסור וע"כ דמצות בכך וא"כ גם בשנת שביעית מה לי איסור א' מה לי ב' איסורים. אולם אחר העיון נלפענ"ד דל"ש לומר הואיל ובלא"ה אסור משום חדש מה לי אם יצטרך עוד איסור דהרי חדש כיון דגלי רחמנא דהמצוה היא שיהי' בא מן החדש הוי כאלו לא הי' כאן איסור כלל דומה לזה כ' הרשב"א בחי' ברכות י"ט גבי ולאחותו ע"ש א"כ איך שייך לומר שיוכל להיות גם באיסור שביעית אף שאפשר בלעדו וגם הסברא דהואיל ואשתרי אשתרי ל"ש היכי שהאיסור הב' אפשר בהיתר ועפ"י הדרך הלז הנה מקום אתי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' קידוש החודש ה' ט"ו אין מעברין את השנה בשנת רעבון כו' ואין מעברין בשביעית שיד הכל שולטין על הספיחין ולא ימצאו לקרב העומר ושתי הלחם ורגילין היו לעבר בערב שביעית עכ"ל והנה באמת בסנהדרין י"ב ע"א אמרינן אין מעברין את השנה לא בשביעית ולא במוצאי שביעית והרמב"ם לא כתב מוצאי שביעית משום דס"ל כמ"ד שם דבמ"ש מעברין ותליא בפלוגתא אי מביאין ירק מח"ל דמ"ד אין מעברין במ"ש דקסבר אין מביאין ירק מח"ל דחוששין לגושייהו שמא יביא עמה מגוש ארץ העמים שמטמא באהל ויטמא טהרות א"י ולכך אין מעברין במ"ש לפי שכלה הישן ומאריכין עליהם איסור החדש משא"כ הרמב"ם ז"ל ס"ל דמביאין ירק מח"ל לכך לא ס"ל הא דאין מעברין במ"ש. אמנם בזה תמהו עליו דמהירושלמי שם ובנדרים פ"ו מוכח דלמ"ד מביאין ירק מח"ל אף בשביעית מעברין ולמה מחלק הרמב"ם ז"ל בין שביעית למ"ש. ונלפענ"ד דהנה באמת צריך להבין למה חיישינן שלא ימצאו להקריב עומר ושהל"ח משום שיד הכל שולטין על הספיחין הרי היו שומרין אותן לצורך הקרבת עומר וב' הלחם. אולם הדבר נכון דהנה הקשו התוס' במנחות פ"ד הנ"ל על הא דתנן שומרי ספיחין בשביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה הלא דרשינן בת"כ ואת ענבי נזירך לא תבצור מן המשומר אי אתה בוצר אבל אתה בוצר מן המופקר וא"כ איך שריא להביא מספיחין המשומרין הא בעינן ממשקה ישראל מן המותר לישראל ותי' דשומרי ספיחים לא הי' מונעים בנ"א מליקח אבל היו מודיעים להם והם פורשין מאליהן וא"כ כיון דלא הי' שמירה גמורה א"כ חיישינן לאינשי דלא מעלי שלא יפרשו א"ע אם יודיעו להם. והנה באמת צריך להבין קושי' התוס' הנ"ל שהקשו הא הי' על הספיחין איסור שביעית מפני שהי' משומרין הלא בכל מנחת העומר בשביעית איכא איסור דלאכלה ולא לשריפה שמקטירין הקומץ ע"ג המזבח כפירכת הש"ס התם ומשני דגלי קרא לדורותיכם וא"כ מה לנו אם הי' עוד גם איסור דמשומר נימא הואיל ואשתרי האיסור דלאכלה ולא לשריפה אשתרי נמי האיסור דמשומר בשביעית. אולם נכון הדבר דהאיסור דלאכלה ולא לשריפה כיון דא"א בע"א והתורה אמרה לדורותיכם הוי כאלו לא הי' איסור כלל וכנ"ל משא"כ באיסור דמשומר הא אפשר מן המופקר אמנם הא לכאורה אפשר מתבואה של נכרי דמבואר ברמב"ם פ"ה מה' שמיטה ה' כ"ט דבזריעת נכרי ליכא איסור שביעית וא"כ גם האיסור דלאכלה ולא לשריפה אפשר בהיתר והדרק"ל אולם ז"א דהא קיי"ל קצירך ולא קציר נכרי כמבואר בר"ה י"ג ע"א אך התינח אי נימא דאין חדש נוהג בשל נכרי משא"כ אי נימא חדש נוהג בשל נכרי א"כ גם העומר מביאין מקציר נכרי כמבואר בש"ס מנחות הנ"ל לענין ח"ל וכן מפורש בב"ח דתליא הא בהא וא"כ לפי"ז הא כ' התוס' בקידושין ל"ז ריש ע"א בשם הירושלמי דחדש נוהג בשל נכרי א"כ גם העומר מביאין ממנו וא"כ לשי' הירושלמי שפיר הי' יכולין לשמור הספיחין של שביעית לצורך העומר שמירה מעליא ואי דאיכא איסור דמשומר בשביעית ז"א דהא בלא"ה איכא איסור דלאכלה ולא לשריפה ואפ"ה שריא רחמנא לצורך העומר וא"כ מה לי אם יהי' עוד איסור וא"כ כיון דהי' יכולים לשומרם היטב שפיר היו יכולין לעבר בשביעית דליכא חשש שיד הכל שולטים בהם מפני שהי' נשמרים משא"כ הרמב"ם ז"ל יסבור דאסור להביא מקציר נכרי א"כ האיסור דלאכלה ולא לשריפה כיון שא"א בע"א הוי היתר ואסור להביא מן המשומר וע"כ כתי' התוס' הנ"ל שלא הי' שמירה ממש א"כ שפיר כתב דאין מעברין בשביעית: ומעתה נחזור לראש דברינו בסוגיא שאנו עוסקין בה לבאר דברי התוס' הנ"ל במה שהקשו דאיך שרי להביא העומר משאינו מעושר הא ל"ה ממשקה ישראל. הנה ידעתי שיש מקום לפקפק בדברינו הנ"ל שכ' דר"כ ור"ע כיון דס"ל חדש בח"ל דאוריית' גם העומר מקריבין מח"ל דבאמת אין סוגיית הש"ס דמנחות הנ"ל מוכרחת בזה בהא דקא' דאי חדש בח"ל דאוריית' מותר ג"כ להביא עומר מח"ל וכמו שפוסק באמת הרמב"ם ז"ל דחדש בח"ל דאוריית' ואפ"ה פוסק בפ"ג מה' תו"מ דהעומר אינו בא אלא מן הארץ (וע' בפנ"י בק"א לקידושין בפסקו בענין חדש שנתקשה בסתירת דברי הרמב"ם הללו והנה ראיתי בישיע"ק א"ח סי' תפ"ט שכ' דהרמב"ם הוכיח דינו דאע"ג דחדש בח"ל דאוריית' אפ"ה אין מקריבין עומר מתבואת ח"ל מסוגיית הש"ס דר"ה הנ"ל דפריך עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו וקשה דילמא הביאו מארץ סיחון ועוג אע"כ משום דארץ סיחון ועוג לאו מא"י הוא ולכך לא הביאו עומר משם וקשה כיון דהך סוגיא אתיא כמ"ד מושבות בכ"מ שאתם יושבין משמע דחדש נוהג בח"ל א"כ מביאין ג"כ עומר מח"ל א"ו דאף אם נוהג איסור חדש בח"ל מ"מ אין מביאין עומר משם ע"ש. ולפענ"ד אין מכאן ראי' דהא אמרינן בש"ס מנחות הנ"ל דלריב"י דס"ל מושבותיכם בכ"מ שאתם יושבין משמע וחדש בח"ל דאוריית' היא ומביאין עומר מח"ל והא דכתיב גבי עומר כי תבאו זמן ביאה הוא ע"ש וא"כ לא היו מביאין מח"ל אלא לאחר שבאו לארץ וא"כ היינו יכולין לומר שהקריבו מארץ סו"ע דאי ל"ה בכלל אי' א"כ לא הי' אפשר להביא דזמן ביאה בעינן]. ע"כ נלפענ"ד בישוב הקושיא ע"ד התוס' הנ"ל בדרך זה דהנה הקשיתי לכאורה על הא דאר"ע דהמותר מהעשרון חייב במעשרות הרי קיי"ל דאם הכניס התבואה במוץ שלה פטורה מן המעשר ומבואר בתוס' לקמן ס"ז ע"ב ד"ה כדי דכיון שנפטרה בשעה שנכנסה לבית תו לא אתיא לידי חיוב לעולם אפי' אם ממרחה ומוציאה וחוזר ומכניסה ורואה פני הבית ל"מ ע"ש. ולפי"ז הא ר"ע ס"ל בחולין ק"א ע"ב דאין איסור חל על איסור אפי' בב"א ומכ"ש בזא"ז באיסור חמור ע' בתוס' שם ולפי"ז הא מתחלה אינו חל איסור טבל על איסור חדש הקדום מטעם אין אחע"א ואי דאיסור טבל מתלוי תלוי וקאי ולאחר הקרבת העומר שהותר חדש מושכח רווחא וחייל ז"א דכיון דלא הי' חל איסור טבל בשעת ראיית פני הבית תו לא אתיא לידי חיוב כמו בהכניסה במוץ שלה דלא אתיא לעולם לידי חיוב. [ודוחק לחלק בין אם היא פטורה מחמת עצמה או מחמת ד"א היא האיסור דרביע עלה). ועכצ"ל דר"ע ס"ל כר"י ור"ל לעיל ה' דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר ומבואר בתוס' שם דבהאיר המזרח אפי' איסור עשה ליכא קודם הקרבת העומר אלא מצוה מן המובחר בעלמ' ע"ש וא"כ הא התוס' בשבועות כ"ג ע"ב ד"ה דמוקי כ' דבח"ש כיון דליכא לאו ולא עשה אלא איסור בעלמ' לא חשיב מושבע ועומד וחייל איסור עלי' ע"ש וא"כ ה"נ שפיר הי' חל עליו איסור טבל גם מקודם כיון דמשהאיר המזרח ליכא אפי' עשה שפיר חל עליו איסור טבל דומיא דח"ש וא"כ שפיר הקשו התוס' דהו"ל למיפרך דמשאינו מעושר ל"ה ממשקה ישראל ואי דלא הי' אפשר לעשר דאין שירי' ניכרין והוי מצותו בכך ז"א דכיון דר"ע ע"כ ס"ל כר"י ור"ל דאפי' בזמן שביהמ"ק קיים האיר המזרח מתיר כנ"ל א"כ ליכא אלא מצוה מן המובחר בעלמ' והוי שפיר שירי' ניכרין: והנה כאשר בינותי בספרים ראיתי בשו"ת שאגת ארי' החדשות בדיני חדש סי' ו' שכ' בישוב קושי' התוס' במנחות ה' הנ"ל שהקשו על הא דקא' שם טעמא דרשב"ל דאמר מנחת העומר שמקצה של"ש כשרה דהוי מן המותר לישראל משום דקסבר האיר המזרח מתיר הלא מ"מ אסור מדאוריית' משום העשה דעד הביאכם ושם ר"ל דהוי רק למצוה מן המובחר כנ"ל אך בדף ס"ח סוף ע"א לא כתבו הכי ונשארו בתימה וכ' בשא"ר לחדש דל"ש ממשקה ישראל אלא בדבר שאיסורו בלאו דומיא דערלה דאיירי בהאי קרא דמן המאתיים מותר שני מאות שנשתיירו בבור וילפינן מיני' מכאן לערלה שבטלה במאתיים בפסחים פא"ע אבל במה שאיסורו אינו אלא בעשה בעלמ' וקיל מילתי' מלא תעשה כדא' ביבמות בסוגי' דעלי' כשר להקרבה ע"ש שהביא ראי' ברורה לזה ועפ"י דבריו ישבתי קושי' התוס' במנחות ס"ח ע"ב בהא דקתני שם אין מביאין מנחות קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר ובגמ' שם יתיב ר"ט וקא קשי' ליה מה בין קודם לעומר