הרי בשמים קסג

מביא בכורי אשתו והרי מה"ת אין לבעל פירות בנכסי אשתו אלא תקנתא דרבנן בעלמא הוא ותי' כיון דדרך נשים שנותנות פירות לבעליהן הוי כדאורייתא ע"ש וא"כ הה"נ י"ל כן אך זה אמרתי להעיר לכאורה בגמ' דסוטה שם דקא' אלא הקומץ קרב בעצמו והשירים קריבין בעצמן ופריך איקרי כאן כל שהוא ממנו לאישים ה"ה בבל תקטירו אר"י ברי' דר"ש בן פזי דמסיק להו לשם עצים כר"א כו' ופירש"י דנימא הכי אם ראויין הם להקטיר ולא היתה ראוי' ליקמץ כדין מנחת כהן ה"ז הקטרה לשמה וקמיצה לא מעלה ולא מורד ואם ראוי' היתה ליקמץ ואלו שירים הרי הן כשאר עצי המערכה ע"כ. ולכאורה יש להעיר עפי"ד התוס' ב"ב פ"א ע"ב ד"ה דמקדיש שהקשו אמאי לא פריך דליקדש לי' ע"ת שאם אינה תודה יקדש הלחם לבדה"ב או לדמי נסכים ותי' דגבי תודה כיון שעשה מ' חלות מד' מינים מוכחא מילתא שלשם תודה מביאם ולהכי אפי' הקדש ע"ת חשיב חב"ע כו' ולפי"ז מאי מהני הכא תנאי כיון דמוכחא מילתא שאינה מנחת כהן מדקמץ אותה ומנחת כהן אינה נקמצת אולם באמת ג"ז לק"מ דשם התנאי הוא בלחם וכיון דבלחם גופי' מוכחא מילתא שלשם תודה מביאם ל"מ תנאי משא"כ הכא הא התנאי הוא בשירים ובשירים גופייהו ליכא היכרא שאינה בתורת מנחת כהן כיון שהקומץ כבר נקמץ]. אמנם הדבר נכון עפימ"ש הש"ך ביו"ד סי' רט"ו ס"ק י"א דהיכא דיש לחוש שתתבטל תקנתם לגמרי יכולין לעקור אף בקו"ע כדי לקיים דבריהם ע"ש [ומש"ש הש"ך בשם הב"י דהיכי דראו חכמים טעם לדבריהם יכלו לעקור דבר מה"ת אף בקו"ע לא הי' צריך להביא זאת בשם הב"י דהרי הוא מבואר בתוס' בכ"ד ומהם ביבמות פ"ח ע"א ד"ה מתוך ובנזיר מ"ג ע"א ד"ה והאי ובע"ז י"ג ע"א ד"ה אמר] וא"כ ה"נ נוכל לומר דכיון דאי נימא דהקדש מפקיע מידי שעבוד לעולם תוכל להפקיע ממנו הפירות ותתבטל תקנ"ח שתקנו לו פירות תחת פרקונה ולכך יש כח בידם אפי' נגד ד"ת בקו"ע. ועפי"ז נראה לומר עוד טעם נכון לסברת התוס' הנ"ל שכתבו דלא אלמוה לשעבודי' אלא בגוף מע"י אבל המותר כיון שאינו אלא לפירות לא אלמוה דהנה לכאורה הקשיתי בגמ' שם דקא' בהא דתנן קונם שאני עושה לפיך א"צ להפר רע"א יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו ומוקי שם באומרת יקדשו ידי לעושיהם דידים איתנהו בעולם ולהכי חל הנדר אע"ג דהוי דשלב"ל כיון דלא יוכל לחול רק אחר שתתגרש ופריך וכי קאמרה הכי מי מקדשי הא מישעבדא לי' ומתרץ רב אשי קונמות מפקיעין מידי שעבוד ופריך ונקדשי מהשתא ומשני אלמוה רבנן לשעבודא דבעל והתם ג"כ קשיא איך יכלו חכמים לאלם שיעבודו שיעקר עי"ז נדר דאורייתא הרי מצינו בב"מ מ"ח ע"א בסוגיא דמעות קונות נתנה לסיטון מעל דמשום דמה"ת מעות קונות לא יכלו חכמים לפוטרו ממעילה ואי דנימא עפי"ד הש"ך הנ"ל שכ' דכדי שלא יתבטל תקנתם יכלו לעקור דבר מה"ת אף בקו"ע ז"א דהא הכא בלא"ה תוכל לומר איני ניזונת ואיני עושה אבל באמת לק"מ דהרי באמת רצה הש"ס לשנויי שם על הא דפריך הא מישעבדה לי' דאמרה לכי מיגרשה ופריך מי איכא מידי דהשתא לא קדיש ולקמי' קדוש ומשני אלמה לא אילו האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תיקדש מי לא קדשה ופריך מי דמי התם בידו להקדישה הכא אין בידה לגרש עצמה והקשו התוס' דהא בידה לומר איני ניזונת וא"ע ותי' דרוצה ליישב גם אליבא דר"ל דס"ל דא"י לומר אנו"ע א"כ שפיר קאמר דאלמוה לשעבודי' שלא תוכל לעקרו בקונם דכדי לקיים דבריהם שלא תעקר תקנתם יכלו לעקור דבר מה"ת גם בקו"ע וא"כ לפי"ז א"ש סברת התוס' הנ"ל דבמותר לא אלמוה דהתינח בגוף מע"י שפיר אלמוה כדי לקיים תקנתם משא"כ במותר הא כתב בשיטה מקובצת בסוגיא שם בשם הרשב"א והרמב"ן דגם ר"ל מודה דא"י לכופה על המותר וכ"כ בתוס' ב"ב קל"ט ע"ב ע"ש וא"כ לא יכלו לאלם השעבוד שיתבטל עי"ז נדר דאוריי' ואי דעקר תקנתם ז"א דהא בלא"ה יכולה לעקור התקנה שתאמר איני נוטלת מעה כסף ואיני נותנת מותר וא"כ לא יועילו כלום במה שיאמרו שאין הנדר חל וא"כ שפיר א"י לעקור דבר מה"ת בקו"ע: ועפ"י דרכנו זה אני מבין דברי הש"ס יבמות צ"ג דקא' התם ר"ל בשי' ר"ע דס"ל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם והא דאר"ע קונם שאני עושה לפיך יפר שמא תעדיף עליו יתר מן הראוי לו מוקים לה באומרת יקדשו ידי לעושיהן וקא' ופליגא דרנב"י דארנב"י ר"ה כרב ורב כר' ינאי כו' וראב"י כר"ע דאמר אדם מקנה דשלב"ל והקשו המפורשים דאמאי לא מוקי ר"נ באמת המשנה דקונם שאני עושה לפיך באומרת יקדשו ידי לעושיהן ובאיזה סברא קמיפלגי ר"ל ורנב"י ונראה דהנה באמת אם אמרה קונם שאני עושה לפיך הוי דבר שא"ב ממש ואין הנדר חל רק מדרבנן כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' רל"ד רק שאם אמרה יקדשו ידי לעושיהן שהזכירה החפץ הוי יש בו ממש כד' הר"ן בנדרים ט"ז ע"ב ולפי"ז נוכל לומר דר"נ ס"ל כרב דאשה יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה א"כ תקשי לדידי' ונקדשו מהשתא ואי דאלמוה רבנן לשעבודא דבעל ז"א דהאיך יכלו לעקור דבר מה"ת בקו"ע (ולר"נ לא נראה לו לומר זה דהכא הוי בידה שתוכל לומר אנו"ע כיון דאינו דומה להא דהאומר לחבירו שדה זו לכשאקחנה ממך תיקדש כיון דהתם ההיא שרוצה שיחול אף שלב"ל הוא בידו דבידו להקדישו משא"כ הכא מה לנו שתוכל לומר אנו"ע עכ"פ הקונם אין בידה עכשיו וכן תמהו באמת המפורשים ע' בשיטה מקובצת] ואי דכדי שלא תתבטל תקנתם יכולין לעקור בקו"ע ז"א דהא בלא"ה תוכל לבטל שתאמר אנוע וע"כ ס"ל דלא מיתוקמא המשנה באומרת יקדשו ידי לעושיהן רק שאענה אולם שאני עושה לפיך א"כ הוי דבר שא"ב ממש וא"כ ל"ה הנדר רק מדרבנן וא"כ שפיר יכולין חכז"ל לאלם שעבודי' כדי לעקור נדרא דרבנן משא"כ ר"ל לשיטתי' דס"ל דא"י לומר אנו"ע א"כ שפיר מוקים המשנה באומרת יקדשו ידי לעושיהן ואי דאיך יכולין לעקור דבר מה"ת בקו"ע ז"א דהא כיון דסובר דא"י לומר אנו"ע א"כ שפיר יכלו לעקור דבר מה"ת כדי לקיים תקנתם וכנ"ל: אמנם הא קשיא לי בסוגיא זו בהא דפריך לבתר דמשני ר"א קונמות מפקיעין מידי שעבוד ונקדשו מהשתא דילמא לעולם חל הקונם גם מהשתא דמפקיע מידי שעבוד ואי דא"כ למה אצטריכו להו למימר שמא תעדיף או שמא יגרשנה נוכל לומר עפי"מ דאית' במשנה גיטין מ' בעבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו דחייב המשחרר לרשב"ג מטעם דחיק שיעבודו של חבירו ואנן קיי"ל הלכה כרשב"ג במשנתינו והנה המהרי"ט בתשובה ח"א סי' ה' כתב דהא דקונם מפקיע דוקא מע"י שעושה בצמר משום דיכולה לסלקו במעות ולכך קונם מפקיע אבל ז' מלאכות דמחויבת כל אשה לעשות לבעלה אין קונם מפקיע מפני שא"י לסלקו במעות. והנה התוס' בב"ק ק' ע"א כתבו דהיכי דקם דינא בדיבור חשיב מזיק ממש וא"כ מחויבת האשה שאסרה מע"י על בעלה בקונם לשלם לו מטעם מזיק שעבודו של חבירו דהא ע"כ קאי לר"ל דא"י לומר אנו"ע כד' התוס' הנ"ל וחייבת לשלם לבעלה כמו המשחרר דחייב אף דשחרור מפקיע מידי שעבוד כנ"ל והנה בנדרים פ"ה ע"ב אמר שמואל נדרה מב' ככרות באחת מתענה ובאחת אין מתענה מתוך שהוא מפר למתענה מפר לשאין מתענה וא"כ הא הכא הסוגיא אזלא לשמואל ולפי"ז מ"פ הש"ס ונקדשו מהשתא דילמא באמת קדיש מע"י מהשתא והיינו מה שיכולה לסלקו במעות ומיירי דאית לה נכסים שנקנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהן וא"כ הא האשה חייבת לשלם לבעלה בעד מעשה ידי' כדין מזיק שעבודו ש"ח דקם דינא בדיבור הוי מזיק ממש וגובה נזקו מהנהו נכסים שאין להבעל רשות בהן א"כ נדר זה ל"ה דברים שבינו לבינה משום שאין להבעל הפסד וא"כ אינו מועיל ההפרה ולכך קאר"ע שמא תעדיף דהעדפה שע"י הדחק הוי לאשה ויש לו הפסד כמ"ש התוס' בד"ה רע"א יפר והוי שפיר דברים שבינו לבינה כיון דבעבור זה אינה צריכה לשלם לו משום דאינה משועבדת לו לעשות העדפה ע"י הדחק וגם לא ברי היזקא וכן שמא יגרשנה דאז יהי' דברים שבינו לבינה וכיון דמיפר לה על ההעדפה וכן על אחר גירושין דהוי דברים שבינו לבינה ומתוך שהוא מיפר לה על חלות הנדר אז מיפר ג"כ על דהשתא אף שאינו נדר בינו לבינה כנ"ל. וכדאמר שמואל לענין נדרי ע"נ דמתוך שמיפר למתענה מיפר לשאינו מתענה ות"ק ס"ל דא"צ להפר כיון דקונמות אין מפקיעין מידי שעבוד וכמ"ש הר"ן בנדרים פ"ה בטעמא דת"ק ונלפענ"ד לתרץ עפי"מ שהקשה הר"ן בסוגיין בשם רבותיו ז"ל האיך יפר משום שמא יגרשנה והא אין הבעל מיפר אלא נדרי ע"נ ודברים שבינו לבינה והכא כיון שאין הנדר חל אלא לאחר שיגרשנה האיך הוא יכול להפר ותי' כיון דמדינא חייל קונם מעכשיו אלא משום דאלמוה לשעבודא דבעל דלא ליחול מהשתא כי אלמוה לזכותי' הוא דאלמוה ולא לאפקועי זכותי' במאי דהוי מצי מיפר מדינא וע' בשעה"מ פי"ב מנדרים שהביא בשם הנ"מ דהא דאצטריכו לתרץ הכי משום דע"כ ס"ל דהא דאר"ע בנדרים פ"ט באומרת הרני נזירה לאחר שאתגרש דהבעל מיפר אינו אלא לגבי נדרי ע"נ אבל דברים שבינו לבינה כל שהוא לאחר גירושין אין זו דברים שבינו לבינה ע"ש וא"כ לפי"ז מיושב קושייתנו הנ"ל דע"כ אצטריך הש"ס לתרץ משום דאלמוה לשעבודי' דבעל דאי הו"א דבאמת מפקיע מידי שעבוד ורק משום שחייבת לשלם ל"ה דברים שבינו לבינה א"כ האיך קא' יפר שמא יגרשנה נהי דאח"כ יהי' דברים שבינו לבינה הא לע"ע ל"ה דברים שבינו לבינה והאיך מצי להפר עוי"ל עפימ"ש הר"ן בשמעתין דגם למאי דמסקינן שאני קונמות דמפקיעין מידי שעבוד ג"כ צריכין לאוקמי באומרת יקדשו ידי לעושיהן דאל"כ אין אדם מקדיש דשלב"ל וכ"כ הטור ביו"ד סוס"י רל"ד ע"ש דלא כמ"ש התוס' בקידושין ס"ג וא"כ הא כתבו התו' בכתובות מ"ז דע"כ אין להבעל זכות בגוף הידים רק לאחר שעשתה זוכה במעשה ידי' ע"ש ולפי"ז י"ל דזה לא הוי מזיק שעבודו כיון שהיא הקדישה הידים הא בשלה היא עושה ומע"י ממילא נאסרו וכסברא זו כתב התומים בסי' כ"ה ליישב קושי' הגרח"י ז"ל לענין מוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול עיי"ש: נחזור למאי דאתאן עלה דאין יכולת ביד האשה להקדיש מלבושי' כשהבעל אינו מתרצה בדבר דאלמוה לשעבודא דבעל דאין הקדש מפקיעו אפי' בקדוה"ג ומכ"ש בהקדש דמים הא פסקינן בח"מ סי' קי"ח דאין ק"ד מפקיע שום שעבוד ובפרט הקדישות דידן דמבואר בח"מ סי' רי"ב ס"ח דהאידנא כל הקדש יש לו דין חולין שאין הקדש עתה לבדה"ב ואינו אלא לצדקה וי"ל שאפי' הפוסקים דס"ל דגם הקדש דמים מפקיע מידי שעבוד אבל הקדשות דידן מודו דאין מפקיעין מידי שעבוד וכן מצאתי מפורש בשו"ת מבי"ט ח"א סי' רע"ד שכ' וז"ל וכל זה הוא אפי' הי' הקדש זה לבדה"ב אבל כבר כתבו המפורשים ז"ל דסתם הקדשות בזה"ז הם לעניים ואין הקדש זה מפקיע מידי שעבוד וכמו שהשיב הרמב"ן ז"ל תשו' רס"ט וכן הרשב"א