הרי בשמים קמה

ליכא ס"ס כיון דהוי משם אחד ומיושב קושי' הראשונים ז"ל וכן כונת רש"י ז"ל במאי דקא' דרישא אתיא כר"ש לא מטעם דס"ל דבג' זימני הוי חזקה רק משום ההוא בבא דואם יש לה מכה בא"מ וכנ"ל: ובענין מ"ש הש"ך בה' נדה סי' קפ"ז ס"ק י"ד וז"ל ולפענד"נ דאין להורות בדיקה בבעל הראשון דהא הרמב"ם ורש"י אוסרין ובספרי כתבתי דבהכי יש ליישב מה שהניחו התו' ס"ו ע"א בתימה אבל אי נימ' דמהני בדיקה בבעל הא' א"א ליישב כו' ורבים נתקשו בהבנת דברי הש"ך האלה אל מה ירמזון מליו לפענ"ד בביאור הדברים דהנה שם בגמ' א"ל ר"ל לר"י ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון א"ל לפי שאין כל האצבעות שוות ופירש"י דהפירכא היא למה תתגרש מבעלה הראשון אחר ג"פ תשמש ע"י בדיקה ומשני לפי שאין כל אצבעות שוות ושמא בבעל אחר לא תצטרך בדיקה ומוטב שתתגרש ולא תבא לידי כרת הלכך מתגרשת עד שתתחזק בג' אצבעות ובתוס' פירשו שתהי' אסורה לבעל שני בלא בדיקה אבל בבדיקה שריא אפי' לראשון ואח"כ פריך ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי ומשני לפי שאין כל הכחות שוות והקשו התוס' תימה למאי דלא ידע שינויא דאין כל הכחות שוות לפרוך דתבדוק עצמה בביאה שני' של בעל שני דלענין אצבע שלו אין לומר לא כל האצבעות שוות שהרי כבר ראתה פעם ראשונה ע"י בעילתו ומשום חזקת כחות אין להתירה שהרי הוחזקה בג' כחות של בעל הא' ואין להתירה אלא מטעם זה דאין כל הכחות שוין ואין חזקת כחו של ראשון מועלת לשני ואכתי לא ידעינין הך טעמא ע"כ ונראה דלדברי רש"י הנ"ל תתיישב שפיר קושיית התוס' הלזו דהנה באמת הא דמותרת לבעל הב' והג' הוא מטעם ס"ס דילמא לא תראה ע"י תשמיש השני או הג' לפי שאין כל האצבעות שוות ואת"ל שתראה גם מחמת אצבע שלו דילמא ראיות הללו הם שלא בהרגשה ומה שהרגישה היא הרגשת שמש וטהורה מדאוריי' והוי ס"ס בדאוריי' וספק א' בדרבנן דשרי כמ"ש הש"ך בסי' פ"ג וק"י גבי ציר דגים ואי דרוב דמים באין בהרגשה ז"א דכיון דאשה זו שינתה לראות מחמת תשמיש שלא כדרך שאר נשים יצאה מן הרוב דומיא דא' כל הנשאת בתולה כו' ואי דהא היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אס"ס כדאי' בסי' ק"י ז"א דהא האי ספיקא שמא לא תראה ע"י אצבע שלו ליכא לברורי דאין כל אצבעות שוות וכיון שלא יוכלו להתברר שני הספיקות בכה"ג ל"א היכי דאיכא לברורי כו' כמ"ש בשו"ת נוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' כ"א משא"כ לבעלה הראשון ס"ל לרש"י ז"ל דאסורה אפי' ע"י בדיקה דס"ל דבדיקת שפופרת ל"ה בירור גמור דאין דומה שפופרת לאצבע מדקא' מוטב שתתגרש ולא תבא לידי כרת ורק אחר שנתחזקה בכל האצבעות סמכינן אבדיקת השפופרת וא"כ הוי ס"ס לאיסורא שמא בדיקת השפופרת לאו בדיקה מעלייתא הוא ואת"ל דבדיקה מעלייתא היא דילמא ע"י אצבע שלו תראה דאין כל אצבעות שוות ולכך אסורה לבעל הראשון אחר ג"פ אפי' ע"י בדיקה ולכך פריך שפיר אח"כ ותבדוק עצמה בביאה ראשונה מבעל שלישי משבא עלי' פעם א' לא תשמש בלי בדיקה שהרי הוחזקה בג' אצבעות וא"כ ע"י בדיקת השפופרת איכא לברורי וא"כ לא סמכינן אס"ס ומיושב ממילא קושי' התוס' דלא הוי יכול הש"ס למיפרך דתבדוק עצמה בביאה שני' של בעל שני דבבעל שני כיון דאכתי לא נתחזקה בכל האצבעות א"כ אין בדיקת השפופרת בירור ול"ש לומר כל היכא דאיכא לברורי כו' כנ"ל ושפיר סמכינן אס"ס והתינח לשי' רש"י ז"ל דכ"ז שלא נתחזקה בג' אצבעות ל"ה בדיקת השפופרת בירור וא"כ בבעל שני עדיין ליכא בירור בשפופרת ול"ש לומר כל היכי דאיכא לברורי כו' משא"כ לשי' התוס' דבדיקה דשפופרת מהני גם בבעל הראשון אחר ג"פ וע"כ דהוא בירור גמור אף קודם שנתחזקה בכל האצבעות וא"כ שפיר תמיהת התוס' קיימת דלפרוך דתבדוק עצמה בביאה שניי' של בעל שני וזהו כונת הש"ך ז"ל שכ' אבל אי נימא דמהני בדיקה בבעל הא' א"א ליישב כו' כ"ז ראיתי לבאר ויותר לא ירשני הזמן לבא באריכות וה' שנותיו יאריך ויאר עיניו בתורתו כנפשו ונפש הדור"ש באהבה: סימן נה לק' דראהביטש: בעזה"י יום א' ה' לירח שבט תר"מ לפ"ק סטריא. הנני נוטה כנהר שלום לכבוד מח' ידיד"נ הרב הגדול החריף המופלג חכם ושלם. יקר רוח איש תבונות אבגינס בן אבגינס גביר לאחיו כש"ת מו"ה יצחק ליב סופר נ"י בן לאותו צדיק הגאון המפורסים כו' מוה' אברהם שמואל בנימין אבד"ק פרעשבורג זצללה"ה. היום בהניח לי מעט מטרדותי מסביב אמרתי אקח מועד לתת לו מענה על הקושיא שהגיד לי כ"ת בשם גדול אחד בבקרו אותי באכסניא מדי היותי בדראביטש וזאת תורת העולה במצודת עיוני מדי עברי בין בתרי הענין הלז בעזהש"י: הקשה לשאול ע"ד תשו' מבי"ט סי' צ"ח שכתב וז"ל ואפשר דמדאורייתא אפי' בלא חרטה נמי הו"מ למישרי' נדר ושבועה משום דכתיב לא יחל דברו אבל אחרים מוחלין לו דמשמע אף בלא חרטה כו' דהא בחרמות ונידויים אפי' כשהם מדאורייתא כמו ע"י מלך ישראל או סנהדרין במעמד רוב ישראל דחייב העובר מיתה יש בו צד קל שמתירין לו בלא פתח וחרטה וכמ"ש הרמב"ן ז"ל בס' תה"א ולא מצינו שום סמך להתר נדרים ושבועות וחרמות אלא מדכתיב לא יחל אבל אחרים מוחלין לו ואי בעי' חרטה מדאורייתא לכולהו בחרמות אמאי ל"ב חרטה אלא משמע דמדאוריי' אפי' בלא חרטה הוי שרינין אלא דחשו חכמים שלא להתיר אלא בחרטה ע"כ והקשה מש"ס גיטין פ"ג ע"ב גופא מודה ר"א במגרש אשתו וא"ל ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפלוני והלכה ונשאת לא' מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו השיב רשב"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא והרי יבמה כו' הרי נדרים דנודר אוסר וחכם מתיר הא"ר יוחנן אין חכם מתיר כלום אלא בחרטה ע"כ ולדברי המבי"ט הנ"ל הא מדאוריי' החכם מתיר בלא חרטה וא"כ שפיר מצינו מדאוריי' שזה אוסר וזה מתיר: הנה לפענ"ד אפשר ליישב קושיא זו דפירכת רשב"א הוי דהיכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר אפי' מדרבנן ובנדר לא מצינו שיהא ניתר ע"י התרת חכם בלא חרטה מדרבנן ואי דמה"ת הא מתיר החכם גם בלי חרטה וא"כ חזינן שיוכל להיות שהא' אוסר והשני יתיר ז"א דהא פריך התם ג"כ והרי הפרת בעל דאשה נודרת ובעל מיפר ומשני כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ופירש"י שהוא כמו תנאי שאם לא ירצה הבעל לא יהי' נדר והנה התוס' בנדה מ"ו ע"ב כ' בתי' הב' דמשום דאמרה תורה שהבעל מיפר לכך היא נודרת לעולם על דעתו ע"ש א"כ לכאורה גם לענין היתר החכם נימא דמשום דאמרה תורה שהחכם מתיר הנודר נודר לעולם ע"ד חכם ועכצ"ל דבשלמא באשה שהבעל מיפר בלא חרטה דידה שייך שפיר לומר שנודרת על תנאי אם ירצה הבעל משא"כ בחכם ל"ש לומר כן דהא בשעת הנדר עדיין אין לו חרטה וכמו שהוא בשעת הנדר הלא אין ביד החכם להתר א"כ ע"כ לא נדר ע"ד חכם והתינח לאחר שאמרו חכמים דאין נדר ניתר בלי חרטה משא"כ לענין דאורייתא שהחכם מתיר בלא חרטה שוב לא לא הוי זה אוסר וזה מתיר דנוכל שפיר לומר כל הנודר ע"ד חכם הוא נודר שאם ירצה החכם יתיר לו אף בלי חרטה והוי על תנאי כמו בהפרת בעל. ונראה ליישב עפי"ד המבי"ט ז"ל קושי' המפורשים במכות כ"ב ע"א גבי יש חורש תלם א' וחייב עליו משום שמנה לאוין דפריך התם וליחשוב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דמיגו דחלה עלי' שבועה בחול חלה עלי' נמי ביו"ט ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני והקשו דהא יכול למיחשב בנשבע ע"ד רבים דלא מהני שאלה לחכם. ולד' המבי"ט הנ"ל יהי' נכון דהנה הרשב"א ז"ל בחי' גיטין ל"ו כ' הטעם דבעל דעת רבים לא מהני התרת חכם משום דהחכם אינו מתיר אלא ע"י פתחים ועד"ר פתחו של זה אינו כפתחו של זה ולכך א"י להתיר וע"כ בהפרת בעל דל"ב פתח מועיל ג"כ בעד"ר ע"ש ולפי"ז הא שם קאי לענין חיוב מלקות מדאוריי' שפיר קאמר דאיתא בשאלה בכל ענין כיון דמה"ת ל"ב פתחים ממילא מועיל ג"כ בעד"ר וליכא חיוב מלקות וע' בפנ"י בחי' לגיטין בסוגיא שם שכ' להדיא דהא דבעד"ר אינו מועיל ל"מ שאלה אינו רק מדרבנן ובהצעה זו אמרתי לבאר דברי רש"י ז"ל במכות ט"ז ע"א דפריך התם לר"י דאמר בטלו ולא בטלו מהא דתניא אונס שגירש אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה ואם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר היכי משכחת באונס בטלו ול"ב אי דקטלה קלבד"מ ומשני כגון שהדירה עד"ר דע"ד רבים אין לו הפרה ופירש"י עד"ר שמצא בה עון שאסורה לו והדירה עד"ר והקשו התוס' דא"כ אינו מצווה לקיימה וכ' הריטב"א בחי' בכוונת רש"י ז"ל שמתחלה הדירה לפי שמצא בה דבר ערוה לפי דעתו ולכך גירשה ולאח"כ נמצא שלא הי' שם רע אמת אולם אכתי אינו מובן מי דחקו לרש"י ז"ל לפרש כן ולהאמור יתיישב שפיר דהא באמת קשה הרי כיון דעד"ר מדאורייתא יש לו התרה כנ"ל א"כ מדאוריי' ראוי' לו ועדיין לא ביטל העשה במה שהדירה כדא' בכתובות ל"ו ע"א גבי שניות מדברי סופרים כיון דחזיין לי' מדאורייתא קרינן בי' ולו תהי' לאשה ולכך פרש"י ז"ל שהדירה לפי שמצא בה דבר ערוה לפי דעתו וא"כ הא הטעם דמדאוריי' אפי' עד"ר יש לו התרה הוא משום דמה"ת ל"ב פתחים ול"ש טעמו של הרשב"א הנ"ל כאמור והא דמה"ת החכם מתיר בלי חרטה אף דלא מצינו זה אוסר וזה מתיר ע"כ הוא משום דמדאוריי' אמרינן דנודר ע"ד החכם שאם לא ירצה לא יהי' נדר כנ"ל והתינח כשנדר סתם בדבר הרשות שייך שפיר לומר דמסתמא בשעת הנדר הי' במחשבתו שאם ירצה החכם יתיר לו הנדר והוי כתנאי כמו בהפרת בעל משא"כ כשהדירה משום שמצא בה דבר ערוה לפי דעתו א"כ לא נוכל לומר שחישב בשעת הנדר שאם יתיר לו החכם לא יהי'. נדר דהא לפי דעתו אסורה לו ומאי מהני לזה התרת החכם כמבואר בש"ע יו"ד סי' רכ"ח דבנדר של איסור ל"מ התרה וא"כ שפיר לא יוכל החכם להתיר לו אח"כ בלי פתח וחרטה מפני שלא מצינו זה אוסר וזה מתיר כנ"ל וכיון דע"כ יהי' צריך לפתח וחרטה אף מדאוריי' שוב ל"מ התרה בעד"ר גם מדאוריי' כטעמו של הרשב"א הנ"ל: והנה עוד הקשו המפורשים בסוגיא דמכות הנ"ל דפריך התם על הא דקא' מידי דאיתא בשאלה לא קתני והרי הקדש ומוקי לה בבכור והקשו דאמאי לא מוקי בבא ליד גזבר דלא מצי לאיתשולי עלי' ונלפענד"ל