הרי בשמים קמד

טומאה דלהבא משא"כ מטומאה דלמפרע פריך שפיר אמאי מטמאינן למפרע הא לא הרגישה ואי דילמא ארגשה ולאו אדעתה ז"א דלשמאי הוא דבר שאינו מצוי שתרגיש ולא יהי' רמי' עלה ואי דע"כ נימא הכי מכח חזקת דם בא בהרגשה ז"א משום דאיכא כנגדה חזקת טהרה ואי דהא עכ"פ טמאה מדרבנן ואתרע החזקת טהרה ז"א דעל למפרע שפיר איכא לאוקמה אחזקת טהרה ולא תהי' טומאה אפי' מדרבנן כנ"ל: ועפ"י האמור נלפענ"ד לבאר דברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' עבויה"כ שכ' ז' ימים קודם יוה"כ מפרישין כ"ג מביתו ללשכתו שבמקדש ודבר זה קבלה ממשה רבינו ומפרישין אותו מאשתו כל ז' ימים אלו שמא תמצא אשתו נדה ונמצא טמא ז' ימים וא"י לעבוד ע"כ ותמהו עליו דהרי ביומא ו' ע"א אריב"ב שמא תמצא אשתו ספק נדה ולמה שינה הרמב"ם את טעמו וכתב ודאי נדה ובאמת הקשו התוס' בנדה ט"ו ע"א אמאי קא' שמא תמצא ס' נדה היל"ל ודאי נדה אם תבדוק שיעור וסת סמוך לבעילה ותי' דהא לא שכיחא ע"ש הרי דל"ח לשמא תמצא בתוך אותיום שהיא ודאי נדה והנלפענ"ד דהנה התוס' בנדה ס' ע"ב ד"ה אימא הקשו אמאי אם נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן הרי כיון דיכול להיות דאע"ג דנמצא כשיעור וסת שלא הי' דם בשעת ביאה כדא' שם א"כ אמאי בעלה בחטאת הא ספק הוא ותי' כיון דרוב פעמים בא מקודם ובתשמיש דאיכא למיתלי בעיכוב שמש טמא מה"ת ע"ש ולכאורה קשה דהרי כ' הב"י בסי' קפ"ז לענין הבדיקה ברואה דם מ"ת שהקשה כיון דאין כל אצבעות שוות א"כ אימא השפופרת אינו עב כמו אצבע ותי' כיון דרוב נשים אין רואות מחמת תשמיש ל"א לחומרא אין כל אצבעות שוות ע"ש וא"כ חזינן דרוב נשים אין רואות מ"ת ואיך כ' התוס' דרוב פעמים בא מקודם אמנם י"ל דכונת התוס' הוא כיון דהשתא מצאה דם ולא הרגישה ורוב דמים באין בהרגשה ע"כ בא בשעת תשמיש וסברה הרגשת שמש הוא וע"כ שפיר כתבו דרוב פעמים בא מקודם אמנם אכתי קשה דלפי"ז היל"ל דגם לאחר אותיום טמאה ודאי משום דרוב דמים באין בהרגשה אולם י"ל בלאחר אותיום אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא בשלמא בתוך אותיום הוי כמיעוטא דמיעוט' כיון דגם בלאו טעמא דהרגשה איכא הוכחה קצת שהיא משעת תשמיש והוי כמו מיעוטא דמיעוט' משא"כ לאח"ז שפיר י"ל סמוך מיעוט' דשלא בהרגשה לחזקת טהרה ואתרע לה רובא אמנם קשה לפי"מ שנודע מ"ש הראשונים ז"ל בענין הא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הם והקשו נימא סמוך מיעוט' דאינם מומחין לחזקת אינו זבוח ואתרע לה רובא ותי' כיון דגם המיעוט עוסק לסלק החזקה דאינו זבוח לכך ל"ש למימר סמוך כו' ולפי"ז ה"נ הרי אפי' ע"י המיעוט דשלא בהרגשה מסלק חזקת טהרה שלה כיון דמקור מקומו טמא וא"כ ל"ש למימר סמוך כו' והדרק"ל וע"כ דאתיא כמ"ד מקור מקומו טהור ושייך שפיר למימר סמוך כו' ולהכי הוי' שפיר לאח"ז רק ספק טומאה משא"כ הרמב"ם ז"ל לשיטתי' בפסק בפ"א מה' מטמאי מו"מ דמקור מקומו טמא וא"כ ל"ש למימר סמוך כו' וא"כ הויא גם לאח"ז ודאי טמאה ולכך כתב שמא תמצא נדה היינו ודאי נדה אפי' לאחר אותיום: ובדרך זה יתבארו לנו דברי הש"ס נדה י"ב ע"א בעא מיני' ר"א מר"ה אשה מהו שתבדוק עצמה כשיעור וסת כדי לחייב בעלה חטאת כו' א"ד הכי בעא מיני' אשה מהו שתבדוק עצמה כדי לחייב בעלה א"ת א"ל לא תבדוק ותבדוק ומה בכך א"כ לבו נוקפו ופורש והקשה בסדרי טהרה אמאי בעי רק כדי לחייב בעלה חטאת וא"ת הרי משנה שלימה שנינו דשניהם חייבין בקרבן אמנם להאמור יהי' נכון דהרי הטעם דבאותיום אמרינן דהויא ודאי טמאה הוא משום רוב דמים באין בהרגשה ובודאי הי' בשעת תשמיש ומעתה וסברה הרגשת שמש הוא ולפי"ז הרי כתבו התוס' ב"ק כ"ז ע"א ר"פ המניח דאפי' רב דס"ל גבי המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן דאזלינן בתר רובא מ"מ התם ברובא קרי לה לכדא כדא ולחביתא חביתא ואיכא נמי דקרי לחביתא כדא ולכדא חביתא מודה שיכול המוחזק לומר אעפ"י שהרוב מסייעך לא תוציא ממני ממון דקים לי בנפשאי שאני מן המיעוט אבל בנמצא נגחן לא מצי אמר מוכר קים לי בנפשך שאתה מן המיעוט דזבני לנכסתא דאדרבא יאמר הלוקח למוכר אתה הטעתני דקים לי בנפשאי שאני מן הרוב דזבני לרדיא ע"ש ולפ"ז ה"נ הרי ע"כ מיירי שלא הרגישה דאי הרגישה איך שייך שלא יהא לבו נוקפו ופורש יפרוש ויפרוש וא"כ א"א לחייב האשה חטאת כיון דהיא אומרת שלא הרגישה ולא טעתה בהרגשת שמש ותוכל לומר קים לי שאני מן המיעוט וראתה שלא בהרגשה וכן בלאח"ז אינה חייבת א"ת כיון דאין לבה נוקפה וכדמצינו בכתובות כ"ב ע"ב דמשני באומרת ברי לי שאלו הי' חי הי' בא ולכך לא קיימא בא"ת הרי דגם באמירת ברי לי רק מכח אומדנא ליכא חיוב א"ת ומכ"ש הכא משא"כ הבעל שפיר חייב א"ת בלאח"ז ובאותיום חטאת כיון דרוב דמים באין בהרגשה ואמרינן דטעתה וכסבורה הרגשת שמש הוא: ועפ"י דרכנו זה הנה מקום אתי ליישב מה דקשה לכאורה בדברי הש"ס נדה ס' ע"ב דאי' שם במשנה ג' נשים שהיו ישנות במטה א' ונמצא דם תחת א' מהן כולן טמאות בדקה א' מהן ונמצאת טמאה היא טמאה ושתיהן טהורות וקא' בגמ' אר"י א"ר והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת סבר לה כבר פדא דאמר כל שבעלה בחטאת טהרותי' טמאות בעלה בא"ת טהרותי' תלויות ור' אושעיא אמר אפי' בעלה בחטאת טהרותי' תלויות ופירש"י ומתניתין נמי דקתני היא טמאה וכולן טהורות אלמא ודאי בדידה מחזקינן דמטהרינן להנך אלמא כבר פדא הוא דמשוי לטהרות טומאה ודאית ולכאורה קשה הרי אמרינן שם טמא א' דאפי' טהור ותלוי שהלכו בשני שבילין א' טמא וא' טהור תולה טמא בתלוי וטהור בטהור ע"ש א"כ ה"נ אפי' לר' אושעיא הו"ל למיתלי הטומאה באותה שבדקה כשיעור וסת דהיא תלוי' לר"א אמנם להנ"ל יהי' נכון דכיון דע"כ מיירי בשלא הרגישה אף א' מהן וא"כ לר' אושעיא דהויא ספק הכא לא הו"ל למיתלי בה דכיון דחזקת דמים באין בהרגשה ואיהי כיון דלא הרגישה מקודם אף דהיתה ישנה הא אמרינן בנדה ג' ע"א ישנה נמי אגב צערה מתערה וא"כ אדרבא הו"ל לומר דהשתא יצא הדם ומאי דלא הרגישה כסבורה הרגשת עד הוא והיכי נוכל לתלות הדם בה ולטהר האחרות בשלמא לענין הטהרות דתלינן נוכל לומר דהוא בכלל גזירת מעל"ע שבנדה אבל איך נימא להקל ג"כ דראי' זו שרואית כעת בשעת הבדיקה מקודם בא הרי לא הרגישה ואדרבא יותר ראוי לתלות שהדם בא בעת הבדיקה ובהרגשה דכסבורה הרגשת עד הוא ולכך קא' דס"ל כבר פדא דבאותיום ליכא ספק כלל ובא בודאי מקודם ושפיר תלינן בה ומטהרינן האחרות: ובדבר מה שפלפל בנדה ס"ו ע"א ונאמנת אשה לומר כו' הנה עלה בדעתי חדא פלפלא טבא במעט עיון לבאר קצת דברי הגמ' שם דהכי איתא התם ת"ר הרואה דם מחמת תשמיש משמשת פעם הראשונה שניי' ושלישית מכאן ואילך לא תשמש עד שתתגרש ותנשא לאחר כו' מכאן ואילך לא תשמש עד שנבדוק עצמה כיצד בודקת א"ע מביאה שפופרת ובתוכה מכחול כו' ואם יש לה מכה באותו מקום תולה במכתה ואם יש לה וסת תולה בוסתה כו' ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא דברי רבי רשב"ג אומר דם מכה הבא מן המקור טמא ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור כו' ופירש"י ד"ה דברי רבי וז"ל הך מלתא לחודא דנאמנת אשה קא' רבי אבל רישא כולה רבן שמעון הוא עכ"ל וכ' התוס' בד"ה ונאמנת וז"ל פירש"י דדוקא הך סיפא דנאמנת כרבי אבל כולה רישא כרשב"ג דס"ל בג' זימני הוי חזקה ור"י מפרש דאפי' רבי מודה ברואה מחמת תשמיש דבעי ג' זימנין לאחזוקה דומיא דהך דלעיל דא' לימים שנים ולמה שלא מנו חכמים ג' כגון אכלה שום או פלפלין דאפילו לרבי בעי תלת זימני עכ"ל. ולכאורה הוא תימה על רש"י ז"ל דלמה פי' דרישא אתיא כר"ש הרי לפי"מ דא' לעיל ס"ג ע"ב דבאכלה שום או פלפלין וראתה דכיון דעל ידי מעשה הם אינו וסת גמור ואפי' ר' מודה דבעינן ג' זימני א"כ שפיר מצי אתיא גם הרישא כרבי ולמה דחק רש"י ז"ל א"ע לפרש דרק הך דנאמנת אתיא כרבי ולפענ"ד לולא דברי רבותינו בעלי התוס' ז"ל היה נ"ל כונה אחרת בדברי רש"י ז"ל במ"ש דרישא כרשב"ג הוא והוא עפי"מ שדקדקו הראשונים ז"ל דיוקא דרישא וסיפא דסתרי אהדדי דברישא קאמר ואם יש לה מכה בא"מ תולה במכתה דמשמע אפי' אם אינו ידוע שמכתה מוציאה דם ובסיפא קתני ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא משמע דבעינן שתדע שמכתה מוציאה דם ונראה בישוב זה דהנה א"ז החכם צבי בתשובה סי' מ"ו תמה אמפרשי הטור שהבינו בדעת הרשב"א ז"ל דאפי' אינה יודעת שמכתה מוציאה דם בשום פעם אפ"ה תולין בה ממשנה דלעיל נ"ח ע"ב מעשה באשה אחת שבאתה לפני ר"ע אמרה לו ראיתי כתם א"ל שמא מכה היתה ביך א"ל הן וחיתה א"ל שמא יכולה להגלע ולהוציא דם א"ל הן וטהרה ר"ע ראה תלמידיו מסתכלין זב"ז א"ל מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה בבשרה דם ולא כתם ע"כ הרי דרק בכתם היקל ר"ע באם א"י שמכתה מוציאה דם אבל לא ברואה ממש וא"כ איך נוכל להקל ברואה לתלות במכה בא"י שמוציאה דם וכ' בשו"ת נוב"י מהדו"ק חיו"ד סי' מ"א לתרץ דטעמו של הרשב"א הוא משום דהוי ס"ס ספק מן הצדדין ואת"ל מן המקור שמא דם מכה הוא ובזה א"צ מתהפך לפי שמתחלה אתה צריך ע"כ להספק אם הוא מן המקור או מן הצדדין דהרי א"א לספק בדם נדה רק אם תחליט תחלה שהוא מן המקור וכדרך שכ' הש"ך בכללי ס"ס דין ט"ו גבי נמצא צפורן ארי בגבו של שור ואי דהוי משם א' כיון דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו ז"א דהא כיון דקיי"ל מקור מקומו טמא וא"כ אם הוא מן המקור אף שהוא דם מכה ואינו דם נדה והאשה טהורה מ"מ הדם טמא א"כ ההוא ספק דמן הצדדין מתיר יותר והוי שפיר ס"ס משא"כ התם גבי אשה שבאה לפני ר"ע ודאי המכה שלה לא הי' במקור עצמו דבמקור עצמו א"א להבחין אם יכולה להגלע דאין ידי' ועיני' שם וכמ"ש הח"צ בעצמו וא"כ מכה שלה מבחוץ הי' ולא במקור לכן נסתכלו תלמידיו זב"ז טרם שנודע שכתמים דרבנן דאי דאוריית' אין להקל שם דהרי ליכא רק ספק א' שמא מן המקור דאם המכה אינה במקור בשני הספיקות האשה והדם טהורין ע"ש ולפי"ז יתיישב הכל ע"נ דלכך קא' רש"י ז"ל דרישא אתיא כר"ש דהוי קשיא ליה אמאי דקתני ברישא ואם יש לה מכה תולה במכתה דמשמע אפי' אם א"י שמוציאה דם ואמאי תולין כקושי' הנ"ל וע"כ הוא מטעם ס"ס וקשה הא הוי משם אחד וע"כ כיון דמקור מקומו טמא הספק דמן הצדדין מתיר יותר וא"כ ע"כ אתיא כרשב"ג דס"ל הכא מקור מקומו טמא משא"כ רבי הא ס"ל לעיל דף ט"ז ע"א מקור מקומו טהור ולכך קתני ונאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא היינו שידוע שמוציאה דם דאל"ה הא לדידי'