הרי בשמים קמג

דא"א לפה"ק בלא דם כדס"ל לרבא בנדה ס"ו ע"א אע"כ דכיון דלא יצאה כולה אין עדיין עלי' דין פה"ק שיהי' נימא דא"א בלא דם אמנם עדיין קשה הרי כבר הוכחנו דישיבה על המשבר עכ"פ הוי ס' פתיחת הקבר וא"כ אפי' אי יש מקצת שליא בלא ולד איכא ס"ס לאיסורא דילמא יצא רוב ולד וטמאה משום יולדת ואת"ל דלא יצא דילמא בישיבה על המשבר הוי פתיחת הקבר וא"א בלא דם וטמאה משום נדות. אמנם ל"ק דהא רבא ס"ל התם אין קישוי לנפלים וא"כ בקישוי דנפלים ליכא אפי' ס' פתיחת הקבר. אמנם אכתי קשה מ"פ על ר"א מאי קמ"ל תנינא כו' דילמא ס"ל לר"א יש קישוי לנפלים כדס"ל לר"י ורבנן בנדה כ"א הנ"ל ולכך ביום הראשון טמאה דילמא הוי פתיחת הקבר וימי טהרה מונה משני דילמא ל"ה ביום הראשון פה"ק. אולם באמת הא לא קשיא דע"כ אזיל כאן אליבא דהלכתא דאין קישוי לנפלים דאל"ה ל"ל לרבא למיפרך חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מראשון ודחקו התוס' בד"ה דקא מטהרת כו' לפרש דלא מצינין לטהר משום ס"ס דהוי תרתי ס"ס דסתרי אהדדי הי"ל למיפרך בלא"ה דאת' לידי קולא לפי"מ דקיי"ל בנדה ל"ו ע"ב דקשתה ג' ימים בתוך י"א ימים שבין נדה לנדה אם שפתה מעל"ע ה"ז יולדת בזוב ואם לאו ל"ה זבה דדרשינין דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד א"כ אתי לידי קולא אי מנינין הלידה מראשון דאם קשתה ג"י קודם ולא שפתה מעל"ע לפני יום הראשון א"כ נימא דל"ה זבה ואי נחשוב משני יהי' שפיתה מעל"ע והויא זבה א"ו משום דאזיל אליבא דהלכתא דקיי"ל אין קישוי לנפלים. ואחר כל החזון הלזה אף שלחומרת הנ"ש אין מקום לחוש כמו שהבאתי בשם הפוסקים הנ"ל ויש מקום לומר דגם בשעת ישיבה על המשבר ליכא למיחש לאיסור נדות משום דהוי ס"ס דילמא ל"ה כלל פה"ק ואת"ל דהוי פה"ק דילמא הלכה כהרמב"ם שכ' בפ"ה מה' א"ב וכ"כ הר"ע מברטנורה ר"פ המפלת דאפשר לפתה"ק בלא דם וכמסקנא דש"ס כריתות י' ע"א אבל בבדקה הרופא ע"י מאשיען בהא אין מקום להסתפק שלא יהי' פה"ק וע' בנוב"י מהדו"ת חיו"ד סי' ק"כ שכ' דהא דאמרינן אין פה"ק בלי דם אין חילוק בין אם גרם הפתיחה הי' מבפנים או מבחוץ שהרופא הכניס אצבעו או איזה כלי ופתח פי המקור תמיד אין פה"ק בלי דם ע"ש ונהי דבבדיקת המילדת באצבע הורו הפוסקים להקל שאין מגעת אצבע המילדת לשם ע' בכרו"פ ובל"י. וע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קע"ט שכ' דעל תחיבת אצבע אין מקום כלל לחוש לפה"ק כי לעולם לא תגיע אצבע הנשים לפה"ק שהיא המקור אלא בביה"ח ואין המילדת יכולה להכניס אצבעה בפנים בשום אופן עד שתפתח בטבע וזה נקרא פה"ק שא"א בלא דם ע"ש מ"מ מלבד שגם בזה אין הדבר פשוט כ"כ אצלי להקל אולם ע"י מאשיען לפענ"ד לית דין צריך בושש דהוי פה"ק ולא בעינן שיצא ממנה איזה דבר כמ"ש א"ז החוו"ד הנ"ל ואפשר שלא כ' זה אלא לשלול דעת הנ"ש שרוצה להחמיר בישבה על המשבר אבל בנבדקה ע"י הרופא במאשיען בודאי צריכה ז' נקיים הנלפענ"ד כתבתי דברי מח' הדור"ש כה"י: סי' נד לק' גריידינג בעזה"י ח"י אדר תרמ"א לפ"ק סטריא שלום רב לכבוד האברך החריף המופלג ושמן זית רענן כש"מ זלקא לעכאוויטש נ"י. מכתבו הגיעני ולאשר השתרגו על צוארי המון טרדות מסביב להשיב שאלות נחוצות הלכה למעשה התמהמהתי בתשובתי ואחר עד עתה והיום פניתי מעט לתת לו מענה כאשר תשיג יד שכלי בעזר צורי ומחוללי. וראיתי ראשית לי ליישב מה שהעיר בנדה ר"פ הרואה נ"ז ע"ב אמר שמואל בדקה קרקע עולם וישבה עלי' ומצאה דם עלי' טהורה שנאמר בבשרה עד שתרגיש בבשרה כו' ת"ש נמצאת אתה אומר ג' ספקות באשה על בשרה ס' טמא ס' טהור טמא על חלוקה ס' טמא ס' טהור טהור ובמגעות ובהסטות הלך אחה"ר מאי הלך אחר הרוב לאו אם רוב ימי' טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה ועוד תנן הרואה כתם על בשרה כנגד בית התורפה טמאה ואע"ג דלא הרגישה אמר רב ירמי' מדפתי מודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן ופירש"י דלמא ארגשה ולאו אדעתה ובתוס' שם השיגו על רש"י ז"ל וכ' דאפי' מוחזק לה שלא הרגישה טמאה מדרבנן הואיל וראתה דם נדות ונתקשה מעלתו הרי התוס' הקשו שם מאי מהדר הש"ס התם אפירכות על שמואל הא כמה משניות בפ' בא סימן ודם הנדה בדיני כתמים ולפרוך מינייהו ול"ש לשנויי עלייהו לא הרגשת עד ולא הרגשת שמש ואו' הר"י דמדיני כתמים ליכא למיפרך דהיינו יכולין להעמיד שיש זמן מרובה משעת הכיבוס ואימור הרגישה ולאו אדעתה אבל בשמעתין פריך מכתמים דבבשרה דאין רגילות לשהות כתם בבשרה בלא דעתה שלא ייבש ויפול וא"כ לפי מ"ש רש"י בשינויא דרב ירמי' דמודה שמואל שהיא טמאה מדרבנן דהוא מטעם דילמא ארגשה ולאו אדעתה א"כ ע"כ בבשרה נמי שייך ארגשה ולאו אדעתה א"כ בס"ד לא ידע מההוא סברא כלל תיהדר קושי' התוס' לדוכתה הי"ל למיפרך ממשניות דכתמים ואי דנימא דבס"ד הי' סובר המקשן דבבשרה ל"ש ארגשה ולאו אדעתה ומשני לי' רב ירמי' דבבשרה ג"כ שייך ארגשה ולאו אדעתה מלבד שאין כן דרך הש"ס אף גם דוחק הוא לומר כן דבאיזה סברא פליגי המקשן והתרצן עכ"ק נלפענ"ד לתרץ ע"ד פלפול קצת דהנה לכאורה יש להבין לפי"מ דמסיק שהיא טמאה מדרבנן א"כ אמאי על בשרה ס' טמא ס' טהור טמא הרי הוי ספק דרבנן והי"ל להקל כיון דאפי' אם בודאי הוא מבשרה ל"ה אלא מדרבנן כיון דלא הרגישה אמנם הדבר נכון דהנה באמת סברת התוס' נכונה היא דמזמן קרוב ל"ש ארגשה ולאו אדעתה אך הרי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' איסורי ביאה דחזקת דם בא בהרגשה א"כ אף שהוא דבר שאינו מצוי לומר בזמן קרוב ארגשה ולאו אדעתה עכ"ז אנו מוכרחין לומר כן מטעם החזקה דחזקת דמים באין בהרגשה אמנם לכאורה הא כנגד החזקה דבא בהרגשה הרי יש להאשה חזקת טהרה אך י"ל עפי"ד המהרי"ט בתשו' ח"א סי' מ"א שכ' לענין קטנה שנתקדשה ונסתפקו במספר שנותי' אי הוי' גדולה ל"מ חזקת פנוי' כיון דעכ"פ איסור דרבנן עלה שוב ל"ש לאוקמה אחזקת פנוי' גם מדאוריית' ע"ש ולפ"ז הה"נ י"ל הכי לפי"מ דמסקינין דגם בלא הרגשה הויא טמאה מדרבנן שוב חיישינן דילמא ארגשה ולאו אדעתה אף שאינו מצוי לתלות הכי מזמן קרוב עכ"ז חיישינן לזה מטעם החזקה דחזקת דמים באין בהרגשה ואי דאיכא לנגד זה חזקת טהרה ז"א דכיון דעכ"פ טמאה מדרבנן שוב ל"ש לאוקמה אחזקה גם מדאוריית' כנ"ל וגם רש"י ז"ל סובר כשיט' התוס' דגם בודאי לא הרגישה היא טמאה מדרבנן רק דלהכי פי' דילמא ארגשה ולאו אדעתה כדי לתרץ הא דעל בשרה ס' טמא ס' טהור טמא הרי הוי סד"ר כנ"ל ולהכי פי' דהשתא דמסקינין דטמאה מדרבנן אפי' בלא הרגשה שוב חיישינן דילמא ארגשה ולאו אדעתה כנ"ל ואיכא ס' דאוריית' ולכך א"ש הא דקתני על בשרה ס' טמא ס' טהור טמא. וממילא לפי"ז מיושב שפיר קושי' מעלתו דהמקשן בס"ד דהוי סובר דשמואל מטהר בלא הרגשה אפי' מדרבנן שפיר הי' סובר דלא חיישינן בכתם שבבשרה דהוא מזמן קרוב לדילמא ארגשה ולא אדעתה כיון שהוא דבר שאינו מצוי ואי מטעם חזקת דמים באין בהרגשה הא כנגד זה איכא חזקת טהרה דבס"ד דבלא הרגשה אפי' טומאה דרבנן ליכא שפיר איכא לאוקמה אחזקת טהרה משא"כ להתרצן דאיכא עכ"פ טומאה דרבנן ל"ש לאוקמ' אחזקת טהרה כנ"ל ושפיר חיישינן דילמא ארגשה ולאו אדעתה ועפ"י הדברים האלה נלפענ"ד לבאר פירש"י ז"ל בנדה ג' ע"א שפי' בהא דקא' התם טעמא דשמאי דס"ל כל הנשים דיין שעתן משום שכן אשה מרגשת בעצמה ופריך והאיכא כתמים לימא תנן כתמים דלא כשמאי ופרש"י והאיכא כתמים הרואה כתם דקיי"ל לקמן מטמאה למפרע עד שתאמר בדקתי חלוק זה כו' ול"א אי נפיק מגופה הוי' מרגשת והקשה המהרש"א ז"ל דאמאי פירש"י דפירכת הש"ס קאי דוקא על טומאה למפרע ולא על טומאה להבא כמו שפי' באמת התוס' שם ונראה דהנה הקשו התוס' שם על הטעם דאשה מרגשת בעצמה דא"כ כי בדקה עצמה ומצאה טמאה ולא הרגישה מ"ט דשמאי נימא כמו שלא הרגישה עכשיו כך נימא שמא נעקרה מאתמול ולא הרגישה כו' ורש"י פי' מה שעכשיו לא הרגישה כסבורה הרגשת עד הוא וקשה מאתמול נמי נימא הא דלא הרגישה אם שמשה כסבורה הרגשת שמש הוא ואמאי מטהרין למפרע אלא שמאי אית לי' דלעולם אשה מרגשת ואינה חוששת בהרגשת עד ושמש כמו שאינה חוששת בהרגשת מ"ר ע"כ והאחרונים הקשו לפי"ז תקשי לשמאי המשנה דנמצא על שלו טמאין וחייבין בקרבן נמצא על שלה לאח"ז טמאין מס' ופטורין מן הקרבן ופריך בסוגיא דר"פ הרואה ה"ד אי דארגישה לאח"ז אמאי פטורין מן הקרבן אלא לאו דלא ארגישה וקתני נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן ומשני לעולם דארגישה ואימא הרגשת שמש הוי וא"כ לשמאי דס"ל דהאשה אינה טועה בין הרגשת פתיחת המקור להרגשת שמש הדר"ק הגמ' לדוכתה אמנם לפענד"נ ליישב דברי רש"י ז"ל דבאמת התם י"ל דלכך לא הרגישה עכשיו משום דסברה הרגשת עד הוי דבאמת לשמאי ג"כ י"ל ההיא סברא דתוכל האשה לטעות בכך אף שאינו מצוי מ"מ אמרינן הכי מכח החזקה דרוב דמים באין בהרגשה ואי דא"כ נימא דגם מאתמול טמאה דכסבורה הרגשת שמש הוי ז"א דעד עכשיו שפיר מוקמינין לה בחזקת טהרה ואי דהא כיון דעכ"פ טמאה מדרבנן איתרע חזקת טהרה שלה ז"א דהתינח לענין טומאה דלהבא דהיא טמאה עכ"פ מדרבנן שוב אתרע החזקת טהרה משא"כ לענין למפרע שפיר מוקמינין לה אחזקת טהרה כדמצינו לענין בהמה שנולד בה טריפות דמוקמינן לה אחזקה דעכשיו הוא דנטרף אף דהשתא יצאה מן הרוב בהמות כשרות בכ"ז אמרינן דעד השתא לא יצאה עדיין מן הרוב וא"כ לפי"ז ממילא א"ש מה דקתני נמצא על שלה אותיום טמאין וחייבין בקרבן כיון דעכשיו לא הרגישה ע"כ בא בשעת תשמיש וטעתה בהרגשת שמש משום דחזקת דם בא בהרגשה ואי דיש לה חזקת טהרה ז"א דהא בשבועות י"ח מוקמינין לה לההיא משנה דמיירי בסמוך לוסתה ע"ש א"כ ל"ל חזקת טהרה דאדרבא חזקה אורח בזמנו בא ולפי"ז א"ש נמי דברי רש"י הנ"ל שפי' דפירכת הש"ס מכתמים הוא מכח טומאה דלמפרע דאי מכאן ולהבא שפיר מטמאינן לה אף לשמאי מכח דילמא ארגשה ולאו אדעתה ואף שאינו מצוי מ"מ אמרינן הכי מכח חזקת דמים דבאין בהרגשה ואי דאיכא כנגד זה החזקת טהרה ז"א כיון דעכ"פ טמאה מדרבנן איתרע חזקת טהרה שלה כנ"ל והתינח לענין