הרי בשמים קמב

דהא כיון דמייתי לה בגמ' איבעיא דשפופרת משמע בחתיכה קטנה קאמרי דומיא דשפופרת קאמרי ע"כ והכי מבואר באמת בדברי התוס' נדה כ"ב ע"ב דבדברים קטנים ל"ש בהו פתיחת הקבר וכ"כ הפרישה ע"ד הטור בסי' קצ"ד דמיירי שהפילה ולד קטן כמו שפופרת דל"ש בי' לומר א"א לפתיחת קבר בלי דם וע' בשאלתות דרב אחאי גאון בפ' תזריע סוס"י פ"ה שכ' דהא דאמרינן א"א לפה"ק בלא דם היי"ד בולד שנגמרה צורתו אבל היכי דלא נגמרה צורתו דולד לא מיפתח טפי ואפשר לפה"ק בלא דם וסיים וכן הלכתא ושעפי"ז נראה ליישב דברי הש"ס נדה מ"ב ע"ב בהא דקא' התם הנדה והזבה והיולדת כולן מטמאות בפנים כבחוץ ופריך יולדת אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה ומשני הב"ע בלידה יבשתא לידה יבשתא מאי מטמא בפנים כבחוץ איכא כגון שהוציא ולד ראשו חוץ לפרוזדור וכדר"א כו' וקשה הא אפי' בלידה יבשתא א"א לפה"ק בלא דם ואכתי קשה אי בימי נדה נדה אי בימי זיבה זיבה וע' בדברי התוס' שם שכתבו דבפרוזדור עצמו טהורה והקשו מהא דקא' בפ"ק דם הנמצא בפרוזדור ספקו טמא ותי' דיש לחלק בין לידה לדם נדה והרי א"א לפה"ק בלא דם ואיכא דם נדה [ע' בפירש"י נדה ל' ע"א ד"ה תשב לזכר ודו"ק] וע"כ מוכרחין אנו ג"כ לאוקמי או כד' הפרישה הנ"ל כשהפילה ולד קטן כשפופרת או שלא נגמרה צורתו דל"ש בי' פתיחת הקבר כד' השאלתות הנ"ל וניחא לי ליישב בזה ג"כ קושי' התוס' בדף ל"ז ע"א בהא דקא' רבא שם דלידה אינה סותרת בזיבה ועולה והקשו דהא רבא גופי' ס"ל א"א לפה"ק בלא דם וא"כ תסתור דהא בעינן שבעה נקיים מדם ולהאמור שפיר אפשר לאשכוחי באופנים הנ"ל דל"ש א"א לפה"ק בלא דם וא"כ לפי"ז בנ"ד תליא נמי אם המאשיען שנבדקה בו היא גדולה או קטנה כשפופרת דאז ל"ש בי' פתיחת הקבר: אמנם א"ז הגאון בחוו"ד סי' קצ"ד כ' ע"ד תשו' נחלת שבעה שפוסק באשה שישבה על המשבר ופסקו החבלים וצירים דצריכה ז' נקיים משום דהוי פתיחת הקבר וא"א לפה"ק בלא דם וא"ז הג' ז"ל השיג עליו דהא דא' א"א לפה"ק בלא דם היי"ד בשהפילה איזה דבר דנפתח הקבר כ"כ עד שיצא ממנה אז אמרינן דא"א בלא דם אבל כשנפתח הקבר ולא יצא ממנה אף דם אינו יוצא ע"ש וכ"מ באמת מלשון הפיהמ"ש להרמב"ם ר"פ המפלת שכ' וז"ל מעת שיצא מהרחם דבר א"א בלא דם ולא כתב מעת פתיחת הרחם וע' בב"י סי' קצ"ד שכ' בשם הרשב"א וז"ל וכ' הרשב"א בת"ה דכל שמפלת פחות ממ"א אינה חוששת משום נדה אם לא ראתה ואפי' למ"ד א"א לפה"ק בלא דם דכל שהוא פחות ממ"א מיא בעלמא הוא ולית לי' פתיחת הקבר וראי' מדא' פ"ד ממחוסרי כפרה כו' הרי דאפי' בהפילה רק שהוא פחות ממ"א ל"ל פתיחת הקבר ומכ"ש בלא יצא ממנה כלל והנה אף שלענין חילול שבת פסקינן בש"ע א"ח סי' ש"ל דישיבה על המשבר הוי פתיחת הקבר ומחללין עלי' את השבת כבר מבואר באחרונים דהוא רק מטעם ספק דישיבה על המשבר הוי ספק פתיחת הקבר ובאמת באותה שעה צריך הבעל לפרוש ממנה דשמא נפתח רחמה ולענין חילול שבת קיי"ל ספק נפשות להקל אבל אם אח"כ פסקו החבלים ממנה אגלאי מילתא למפרע דלא הי' הקבר פתוח וא"צ ז' נקיים ע' בכו"פ וסדרי טהרה. וגדולה מזו נראה להכריח מתוך דברי הרי"ף ז"ל דסובר דגם לענין שבת אין עולה על הדעת לומר דישיבה על המשבר יהי' אפי' ס' פתה"ק דהנה כ' בהא דאי' בשבת קכ"ט ע"א בזמן שהקבר פתוח בין אמרה צריכה אני בין לא אמרה צריכה אני מחללין עלי' את השבת וקא' התם מאימת פתיחת הקבר אמר אביי משתשב על המשבר ר"ה ברי' דר"י אמר משעה שהדם שותת ויורד ואמרי לה משעה שחברותי' נושאות אותה באגפי' וכ' הרי"ף שם וכאביי עבדינין ולא מחללין עלי' שבת עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר. ולכאורה הוא תמוה דהא בדברי אביי לא נזכר הדם שותת ויורד רק ישיבה על המשבר בלחוד וכבר נתקשה בזה בט"ז א"ח סי' ש"ל וע"כ נראה דהוי פשיטא לי' להרי"ף ז"ל דאין סברא לומר דאביי יסבור דישיבה על המשבר בלחוד יהי' מיקרי פתיחת הקבר ואף דאנן פסקינין בש"ע סי' הנ"ל דגם בחדא מינייהו הוי פה"ק לענין שבת היינו משום דס"ל דעכ"פ ס' פה"ק איכא דדרך האשה כי יבא חבל לה ויושבת על המשבר שתלד ואיכא חשש דבהקשותה ילדתה נפתח הרחם ולכך לענין סכנת נפשות אזלינן להקל. אמנם לענין איסור נדות נהי דבשעה שישבה על המשבר הי' צריך לפרוש ממנה מטעם ס' פה"ק מ"מ אח"כ כשנפסקו החבלים אגמ"ל דחבלי שוא הי' ולא חבלי לידה א"כ לא הי' כלל פתה"ק: והנה ליישב קושי' התוס' בדף ל"ז הנ"ל שהקשו האיך מצי רבא למימר דלידה אינה סותרת בזיבה ועולה הא איהו גופי' ס"ל א"א לפה"ק בלא דם נראה בפשיטות דנהי דא"א בלא דם היינו דאי לא חזיא כלל איכא למיחש שמא הי' דם טמא ונאבד דרוב דמים באשה טמאין אבל אינו אומר שיהי' דוקא דם טמא ואיכא לאשכוחי שילדה ונפתח קברה עם דם טהור והוי שפיר נקיים מדם טמא וניחא לי' ליישב בזה קושי' התוס' בנדה י"ח ע"ב בהא דקא' התם בג' מקומות הלכו ב' חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וקא' למעוטי רובא דר' יהודא דתנן המפלת חתיכה כו' והקשו התוס' ללישנא אחרינא דפ' המפלת דקאד"י טעמא דר"י משום דא"א לפתיחת קבר בלא דם ולא משום רוב למעוטי מאי ולדברינו מיושב שפיר דהא אפי' אי הוי הטעם משום דא"א לפה"ק בלא דם ג"כ ע"כ צריכין לומר מטעם רוב דהא אפשר שהי' דם טהור וע"כ משום דרוב דמים באשה טמאין א"כ שפיר קא' למעוטי דר"י ומה נכון ליישב בזה קושי' הרא"ש בנדה כ"ב ע"א דקא' בשפופרת כ"ע ל"פ כי פליגי בחתיכה מר סבר דרכה של אשה לראות דם בחתיכה ומ"ס אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה רבא אמר דכ"ע אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והכא באשה טהורה ומקור מקומו טמא קמיפלגי כו' והקשה הרא"ש ז"ל הרי רבא גופי' ס"ל דא"א לפה"ק בלי דם ולהאמור יתיישב שפיר דהא באמת אין זה ברור שיהי' נפתח הקבר דוקא בדם טמא ואפשר שהוא טהור וע"כ משום דרוב דמים באשה טמאין והתינח כשרואה דרך ראיי' כשאר נשים משא"כ בחתיכה או שפופרת הא ל"ה דרך ראיי' בכך כמ"ש התוס' והרא"ש שם בשם רבינו שמשון וכ"כ הרמב"ם פ"ה מה' א"ב ה' ט"ז ע"ש והוי דומיא דקא' הש"ס בפ"ב דכתובות אף דרוב נשים בתולות נשאות מ"מ כל הנשאות בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא וע' בתבו"ש סי' ל' וא"כ לפי"ז ה"נ במפלת חתיכה איכא למימר דילמא הי' הדם האחר שלא נראה לפנינו דם טהור ודילמא לא ארגשה דהא הרגשה שפיר וחתיכה לאו הרגשה הוא כמ"ש הר"ן וע' בבית מאיר בקונטרס התשובות סי' י"ג שפלפל בדברי הר"ן האלה] והוי ס"ס בדאוריי' וס' א' בדרבנן דאזלינן לקולא כמ"ש הש"ך בסי' פ"ג וסי' ק"י גבי ציר דגים טמאים ע"ש וע' סדרי טהרה רסי' קפ"ג ואי דרוב דמים שבאשה טמאין ול"ה ס"ס ז"א דרוב הרואה דם טמא רואה דרך ראיי' וזו הואיל ולא ראתה דרך ראיי' אתרע לה רובא והוא נכון לפענ"ד ואין אנו צריכין לדברי הב"י סי' קפ"ח הנ"ל והבן ואזדא נמי לפי דברינו קושי' התוס' בכריתות י' ע"א שהקשו למ"ד א"א לפתה"ק בלא דם למה כתבה רחמנא ביולדת זכר וטמאה שבעת ימים הא בלא"ה טמאה משום נדה ולהאמור י"ל דאצטריך היכי שילדה ויצא ממנה דם טהור דאינה טמאה רק משום לידה: ולדברי הנחלת שבעה הנ"ל דמשעה שאחזוה צירים וחבלים היינו ישיבה על המשבר [ע' פיהמ"ש להרמב"ם פ"ד דנדה] הוי פה"ק לענין נדה אפשר ליישב קושי' הרא"ש הנ"ל באופן אחר דהנה בנדה ל"ח ע"ב במשנה ס"ל לרבנן דר"א שם המקשה בתוך שמנים של נקיבה כל דמים שהיא רואה טהורין עד שיצא הולד וא"כ משכחת בקשתה ביום שמנים ולא שפתה וביום פ"א הפילה חתיכה דאי משום דא"א לפה"ק בלי דם הרי נפתח הקבר תוך ימי טוהר משקשתה דישבה על המשבר ולא הי' אז עלי' איסור נדות מטעם פה"ק וביום פ"א שהיא אחר ימי טוהר אשמעינן דטהורה משום דאין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה והקבר כבר נפתח מקודם וכן מיושב לפי"ז ג"כ קושי' התוס' דכריתות הנ"ל אמנם הא קשיא לי במשנה הנ"ל דפירש"י שם המקשה בתוך פ' שנתעברה בימי טוהר או שנשתהא ולד אחר חבירו ב' חדשים וקשה דאי מיירי שנתעברה בימי טוהר א"כ הוי נפל והרי קיי"ל אין קישוי לנפלים ול"ל לר"א לדחות לרבנן מטעם שלא הקלו עלי' רק מטומאת זיבה ולא מטומאת נדה הרי בלא"ה ליכא למימר שניקל בדם הקישוי מטעם דאין קישוי לנפלים בשלמא לפי' ב' של רש"י שנשתהא ולד אחר חבירו ב' חדשים י"ל דהוי ולד מעליא משא"כ לפי הא' קשה וצע"כ: והנה האחרונים הקשו ע"ד הנ"ש הנ"ל דישיבה על משבר הוי פתיחת הקבר מהברייתא דפ' המפלת ד' כ"א דתניא קשתה שנים ולשלישי הפילה וא"י מה הפילה ה"ז ס' לידה ס' זיבה מביאה קרבן ואינו נאכל ר' יהושע אומר מביאה קרבן ונאכל שא"א לפתיחת הקבר בלי דם ולדברי הנ"ש ל"ל לר"י וחכמים לאפלוגי בהפילה הרי היו יכולין לפלוגי גם בקשתה לחוד דהיינו ישיבה על המשבר דלת"ק מביאה קרבן ואינו נאכל משום דאפשר שלא הי' זיבה כלל ולר"י מביאה קרבן זיבה ונאכל דא"א לפתה"ק בלי דם והנה בפשיטות אפשר לומר דלק"מ משום דנוכל לומר דבעי לאשמעינן דס"ל יש קישוי לנפלים כמ"ש התוס' שם ד"ה ואינו נאכל ובדרך פלפול קצת י"ל דהנה הראב"ד ז"ל בס' בעל הנפש שער הוסתות ד"ה עתה אפרש אותן דייק לענין וסתות דרוב דמים באשה טמאין דלא כיש מי שכתב שהביא לעיל מיני' והוא מסוגיא זו דלר' יהושע מביאה קרבן ונאכל ואמאי לא ניחוש לתרי איסורי נבילה וחולין בעזרה נהי דא"א בלא דם מ"מ שמא דם טהור הוא אע"כ דרוב דמים טמאין עכ"ד ולפענ"ד נראה לתרץ דברי היש מ"ש דלא תקשי עליו מכאן משום די"ל דאיכא ס"ס לאיסורא ס' דילמא לידה היא ואת"ל דלאו לידה דילמא זיבה היא וס"ס הוי כרוב ולכך מביאה קרבן ונאכל וא"כ התינח למאי דפליגי בהפילה משא"כ אי לא יפלגו רק בקשתה א"כ לא יהי' רק ספק א' ותיהדר קושיא לדוכתה אמאי מביאה קרבן ונאכל דילמא דם טהור הוא ולא חיישינן לתרי איסורי נבילה וחב"ע ולפי"מ שהבאנו למעלה דישיבה על המשבר ל"ה רק ס' פתיחת הקבר בלא"ה ל"ק קושי' האחרונים הנ"ל דלא הי' יכול ר"י למימר מביאה קרבן ונאכל משום דדילמא ל"ה פתיחת הקבר כלל. והנה נלפענ"ד ראי' לדברי א"ז החוו"ד הנ"ל דל"א א"א לפה"ק בלא דם רק היכא שכבר יצא ממנה איזה דבר מש"ס ב"ק י"א ע"א ואמר עולא אר"א שליא שיצתה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני מונין לו מן הראשון א"ל רבא מאי דעתיך לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא דקא מטהרת לה מראשון אלא אמר רבא לחוש חוששת מימנא לא ממניא אלא לשני מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד תנינא כו' וקשה היכי מוכיח דהא דחוששת מראשון הוא מטעם דאין מקצת שליא בלא ולד הרי בל"ז טמאה מיום ראשון אפי' הוא לידה יבשתא משום