הרי בשמים קמא

ע"ז נ"ב ע"ב גבי אבני מזבח ששקצום אנשי יון דפריך היכי נעביד נתברינהו אבנים שלימות א"ר כו' ולכאורת קשה לשי' ר"ת בתוס' סוכה ל"ב ע"א דאפי' לאחר ביטול נמי מאיס לגבוה א"כ איך יחזור ויבנה בהן המזבח א"ו משום דאשתני ופנים חדשות באו לכאן ול"א דמאיס לגבוה. וזהו דוקא במאיס מחמת איסור משא"כ אם המיאוס הוא בעצם הדבר ל"מ שינוי וראי' לזה נלענ"ד מש"ס מנחות ס"ט ע"א בעי רמב"ח חטין שבגללי בקר ושעורין שבגללי בהמה מאי למאי כו' אלא למנחות פשיטא דלא הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך לא צריכא דנקטינהו וזרעינהו וקא בעי לאתויי מנחות מינייהו מאי תיקו וקשה לכאורה דהא בב"ק ס"ה ע"ב גבי נתן לה חטין באתננה ועשאן סולת קיי"ל כב"ה דדרשי הם ולא שינוייהם וכ' בתוס' שם דכיון דשינוי קונה א"כ ראוי הוא להתיר שינוי באתנן לגבוה דחשיב כאחר ואין זה אותו שבא לידה בתורת אתנן ומימאס נמי לא מאיס ע"ש וא"כ חזינין דבחטין ועשאן סולת כיון דנשתנה ל"ש בי' מאיס וא"כ ל"ל להגמ' הנ"ל למיבעי' בכגון דנקטינהו וזרעינהו הרי בלא"ה נמי מצי למיבעי אי משום מאיסותא הוא וכיון דנעשה סולת אזלי למיאוסותייהו א"ד משום כחישותא כו' א"ו דשינוי ל"מ לענין מאיס רק אם הוא מאוס מחמת שנעשה בו איסור [דומיא דמצינו במחתות החטאים בעדת קרח שעשו מהם ציפוי למזבח אף דנעבדה בהן עבירה וע"כ משום דנשתנו וע' מנחות צ"ט ע"א וע' תוס' ע"ז כ"ד ע"א ד"ה ישראל הי' משמרין כו' דכיון דאשתני לא מינכר ולא בזיא מילתא ע"ש] אבל היכי שגוף הדבר מאיס ל"מ בי' שינוי. אולם בכל זה נראה כיון דכבר נסתם החפירה וניטל התיבה שעשוי לישיבה וסיידו המחיצות בסיד ופנים חדשות באו לכאן בשינוי רבה כזו בודאי הוי ממש כבית אחר ואין סברא לאסור לומר בו דברים שבקדושה וע' עירובין ע"ח ע"ב דבמילאו עפר ואין עתיד לפנותו מהני אפי' לא ביטלו בפירוש מכ"ש בנ"ד שרצפוהו בנסרים וע' בב"י יו"ד סי' ר"א מ"ש בשם ספר היראים ובפרט שמבואר ברבינו יונה ספ"ג דברכות דהא דאמרינן ביהכ"ס אעפ"י שאין בו צואה אינו רק מדרבנן וע' בר"ן נדרים ז' ע"א דזימון אינו אלא דרבנן] א"כ בודאי מהני שינוי מעשה וביטול ומ"ש מעלתו דאין ראי' ממרחץ לביהכ"ס דביהכ"ס חמיר ממרחץ דהא אסור להתפלל כנגד ביהכ"ס משא"כ במרחץ שגה בזה דהא אמרינן בברכות כ"ו ע"א הני בתי כסאי דפרסאי אע"ג דאית בי' צואה כסתומין דמי וכ"פ בש"ע או"ח סי' פ"ג סעי' ד' והוא בתי כסאות שלנו וא"כ הוי שרי לקרות ולהתפלל בתוכו רק שכ' ברמ"א שם דאם משתינים בהם לפעמים אסור להרהר בהם בד"ת וכ"ש לקרות ק"ש אולם הא כ' בטו"ז שם סק"ג דמ"מ אין לזה דין ביהכ"ס לענין הרחקה מכנגדו דהא במ"ר אין איסור מה"ת אלא כנגד הקילוח לבד ע"ש וא"כ בתי כסאות שלנו אין להם דין הרחקה כנגדו. ומ"ש בתוס' מגילה ו' ע"א ד"ה טראטריות י"מ בתי ע"א כו' וקרקסיאות ר"ל בית הכסא בלשון ערב וקשה לומר שאותן מקומות יטלום ללמוד שם תורה כו' ולכאורה הא אפשר ע"י שינוי אין להוכיח משם דגם ע"י שינוי אסור דכונת התוס' הוא שקשה הדבר לומר שדוקא אותן בתים המטונפות יהי' עתידין שרי יהוד' ללמוד שם תורה ברבים אבל לא משום איסור דבודאי היכי שנשתנה ופנים חדשות באו לכאן וכבר נתבטל לית דין צריך בושש שיש לו דין שאר בית דירה ומותר לומר בו כל דבר שבקדושה: ואשר שאל באחד שהלך בשבת לצורך חולה שיש בו סכנה איזה פרסאות אי מותר לקבל שכר דהוי שכר שבת ואת"ל דמותר ליטול שכר אי חייב ליתן לו שכר דאף שמבואר בח"מ סי' רס"ד ס"ד בהג"ה דכל אדם שעושה פעולה עם חבירו לא יוכל לומר בחנם עשות עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו מ"מ כיון דבזה עשה מצוה דכל הזריז ה"ז משובח יוכל לומר משום המצוה עשית ואיני צריך ליתן לך שכר. הנה לא פורש במכתבו אם הי' איש זה רופא שהלך לרפאות את החולה דאז אף שמבואר בש"ע יו"ד סי' של"ו דאסור ליקח שכר רפואה רק שכר בטילה והוא מבואר במשנה בכורות כ"ט ע"א לענין הנוטל שכר להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה אם הי' כהן מטמאהו מתרומתו כו' ונותן לו שכרו כפועל בטל וע"ש ע"ב בתוס' ד"ה כפועל בטל וכן בב"מ ל"א ע"ב גבי השבת אבידה ועיין בתוס' כתובות ק"ה ע"א ד"ה גוזרי גזירות כו' וא"כ הא בשבת ל"ש שכר בטילה דבלא"ה בטל הוא ממלאכה וא"כ אסור ליקח שכר אולם הא מבואר בתוס' כתובות ובכורות כ"ט ע"א וברא"ש שם דהיכי דכל עסקו הוא רק בזה ובאומנתו יחי' שרי לי' ליטול שכר דאין לו אומנות אחרת להתפרנס ממנו ע"ש וא"כ ברופא שאומנתו בכך בודאי נחית אדעתא לקבל שכר ובודאי שרי ליטול שכר לפי"ד הג"א בכתובות פ' אעפ"י דלקיום מצוה שרי ליטול שכר ול"ה שכר שבת. אך גם באיש אחר שאינו רופא יש להתיר בנ"ד כיון דהלך לצורכו איזה פרסאות והוי מילתא דטריחא ומותר ליקח שכר בשביל הטירחא ודומה לזה מבואר בספ"ב דקידושין דאף דאסור ליטול שכר על הזאה וקידוש מ"מ בשביל הבאה ומילוי מותר ליטול שכר ופירש"י דמילתא דטריחא הוא ושרי למשקל אגרא ע"ש ותפול בזה קושי' התוס' כתובות ק"ו ע"א ד"ה מבקרי מומין כו' ע"ש וא"כ ה"נ כיון דקטרח כל הני פרסי ואזיל י"ל דשרי ליטול שכר לפי"ד הג"א הנ"ל. והנה ראיתי למעלתו שכתב דכיון דכל הזריז ה"ז משובח הוי מצוה וא"צ ליתן לו שכר. ולכאורה בתוך המצוה דזריזות להציל נפש ישראל בטירחא גופה הוי מצוה והלא יותר מזה מבואר במרדכי ב"ק פ' הגוזל ובסנהדרין פז"ב דבכל מילי דמצוה אפי' כשאדם מבטיח לחבירו שכר כגון מי שאמר לחתנו תלמוד עם בנך ואני אשלם לך פטור דיכול לומר משטה אני בך וראי' מיבמות ק"ו בחליצה מוטעת דאמרה לו חלוץ ע"מ שאתן לך מאתים זוז יכולה לומר משטה אני בך והובא להלכה בח"מ סי' פ"א וסי' של"ו ועיין ביש"ש ב"ק שם סי' ל"ח דדוקא היכי דיש הפסד להמציל בהצלתו א"י לומר משטה אני בך וא"כ ה"נ כיון דמצות פקוח נפש חלה על כ"א מישראל לטרוח ולהצילה והזריז ה"ז משובח א"כ אפי' אי הי' מבטיח לו שכר לא הי' יכול לתובעו מכ"ש בלא הבטיח לו כלל אמנם י"ל דהא מבואר ביו"ד סי' רמ"ו ס"ה בהג"ה בשם הגמי"י דעל מצוה דרבנן מותר ליטול שכר ול"ש מה אני בחנם כו' ע"ש והכי מבואר בנדרים ל"ז ע"א דשרי ליטול שכר על פיסוק טעמים ומבואר בר"ן שם הטעם דהוי רק מדרבנן א"כ ביש אחרים שיעשו עבור החולה הא האי דכל הזריז ה"ז משובח אינו אלא מדרבנן וי"ל דשרי ליטול שכר וא"כ ממילא מחויב הוא ליתן לו כמו בעד שאר פעולה. אמנם דא עקא דבאמת הוי שכר שבת ובטו"ז א"ח סי' תקפ"ו סק"ז כ' ע"ד המרדכי שכ' דמותר לקבל שכר היכי דאיכא מצוה ול"ה שכר שבת דזהו דוקא במצוה התלוי' בשבת עצמו ואינה שייכה לימות החול ע"ש א"כ מצות הרפואה אינו דוקא בשבת ואף דמבואר בא"ח סי' תקכ"ו לענין חופר קבר מת ביו"ט ב' מותר ליטול שכר אף דהוי שכר שבת משום דלגבי מת כחול שויו' רבנן לכל עניניו והוי נמי חול לענין קבלת שכר וא"כ י"ל דה"ה בחולה שי"ב סכנה כיון דהותרה מלאכת שבת בשבילו ה"ה לענין קבלת שכר אמנם ז"א דזהו דוקא לענין מת ביו"ט ב' דממש כחול שויו' רבנן אף למיגז לי' גלימא ולמיגז לי' אסא אבל גבי חולה לא הותר רק מה שהוא נחוץ בשביל החולה שא"א לו בלעדו והרי הוא פלוגתא בין הראשונים ז"ל אי הוי הותרה או דחוי' ועיין יומא מ"ו ע"ב והרי בב"מ נ"ח ע"א בהשוכר את הפועל לשמור את הפרה כו' אין נותנין לו שכר שבת אף דהשמירה בודאי מותר בשבת וע' בט"ז בסי' תקכ"ו הנ"ל סק"ג שכ' דזהו אם לא נמצא מי שיתעסק בחנם מותר ליתן לו אבל אותו שאינו רוצה לעשות כי אם בשכר הוא בכלל המונעים א"ע מן המצוה ולא תהא כזאת בישראל ומביא בשם רש"ל שכ' אם הי' מעשה בא לידי שלא הי'רוצה לעסוק כ"א בשכר הייתי מטעהו כמו שמטעין בחליצה ע"ש א"כ מכ"ש בנ"ד שלא הבטיח לו כלל בודאי אינו חייב ליתן לו וע' בע"ז כ"ו ע"א סבר רב יוסף למימר אולודי עכו"ם בשבתא בשכר שרי משום איבה וכ' הריטב"א בחי' שם דצריך לזרוק השכר לים משום דהוי שכר שבת ע"ש וע' במג"א סי' של"ד ס"ק י"ב גבי נפלה דליקה בשבת דיכול להציל כדי מזון ג' סעודות כו' ואומר לאחרים באו והצילו לכם כ"א מזון ג' סעודות ויכולים ללבוש כל מה שיוכלו ללבוש ואם רוצים זוכים בו מן ההפקר כיון שאמר הצילו לכם ואם אינם רוצים לזכות אלא רוצים להחזירו לקבל שכר על הצלתם הרשות בידם ול"ה שכר שבת וכ' המג"א ע"ז בשם הש"ג דאם החזירו לו ואח"כ מבקשים שכר אסור להם ליטול דשוב לא יכלו לומר מהפקירא קא זכינו כמ"ש בח"מ סי' קפ"ג כו' ואע"ג דבחול כה"ג צריך לשלם לו כמ"ש בח"מ סי' רס"ד הכא אסור משום שכר שבת ע"ש. ולענין השאלה במי שפדה בנו בכורו בשבת הדבר פשוט דמהני הפדיון דקיי"ל מקח שנעשה בשבת המקח קיים כבח"מ סי' קצ"ה ורל"ה וכן הובאה שאלה זו בשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ק"ז ופסק דמהני הפדיון וסיים ומ"מ כיון שאינן בני תורה ראוי לגזור על אביו שפדה ועל הכהן להתענות שני וחמישי ושני כדי שלא יבאו לזלזל באיסור שבת. כ"ז ראיתי להשיב לו למען מלאות שאלתו והי' בזה שלום מאד"ה דברי הדור"ש באהבה: סי' נג לק' דאלינא. בעזה"י יום ד' י"א למב"י תר"מ לפ"ק סטריא. ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד מח' האברך המופלג החריף זית רענן ירא ושלום כש"מ שלום אביגדור נ"י בהרה"ג מוה' יעקב נ"י ראבד"ק בראדי יצ"ו. מכתבך הגיעני והנני למלאות חפצך ובקשתך לתת לך מענה הלכה למעשה בדבר אשה א' שעמדה מלדת והלכה אצל רופא לדרוש סיבת הדבר אשר נמנע ממנה פרי בטן ובדקה הרופא ע"י מאשיען ונסתפקת אם האשה הלזו טמאה נדה אחר הבדיקה משום דאי אפשר לפתיחת הקבר בלי דם: הנה דבר זה אנו למדין מדברי הב"י ביו"ד סי' קפ"ח שכ' עמ"ש הטור שם הכניסה שפופרת והוציאה דם טהורה וכן אם ראתה דם בחתיכה אפי' אם היא מבוקעת כו' ודוקא חתיכות קטנות דומיא דשפופרת אבל חתיכה גדולה טמאה אפי' לא ראתה כלום שא"א לפתיחת הקבר בלי דם וכ' הב"י וז"ל ולכך חילק רבינו בין חתיכה קטנה לגדולה דקטנה אין בה פתיחת הקבר שנאמר שא"א לה בלא דם ותדע דהא דאמרינן דרבנן סברי אין דרכה של אשה לראות דם בחתיכה בחתיכה קטנה קאמרי ולא בגדולה