הרי בשמים קלט

מן ההיתר מא' קשיא לי' אימא דגדי א"ת ולא חלב והא' דחייב על ח"ז חלב ובשר משום דיש בחלב טעם בשר שהוא גוף האיסור וטכ"ע היתר נהפך לאיסור מידי דהוי אחזיר ונבילה שנבלע בהיתר ואכל כזית מן ההיתר דלוקה דנהפך כולו לאיסור לשי' ר"ת ודעימי' ונלפענד"ל דבאמת הא דאמרינן בטכ"ע היתר נהפך להיות איסור היינו רק אי ילפינן טכ"ע מבשר בחלב אבל אי ילפינן מגע"מ הא לא שמעינן דנהפך ההיתר להיות איסור וגם ל"ש מלקות דאינו רק עשה דתעבירו באש וע"כ דלהפוסקים הנ"ל ילפינן טכ"ע מבב"ח וכמבואר במהרי"ק וע"כ דלאו חידוש הוא הא דאי תרי לי' כולי יומא כו' משום דבאמת ס"ל לר"י בחולין קי"א ע"ב דכבוש אינו כמבושל גם בשאר איסורין ואף דאביי קא' שם הא דרבין ליתא כו' היינו לענין מליחה ולא לענין כבוש אמנם עדיין צריך להבין הרי באמת מבואר בפוסקים דבכבוש באיסור צלול כ"ע מודי דהיבש בולע מאיסור צלול שאצלו דומיא דאי' בהג"ה יו"ד סי' צ"א ס"ה בטהור מלוח והטמא תפל דאם הוא דבר צלול נאסר הטהור ע"ש וא"כ ה"נ הא בולע הבשר מהחלב הצלול אפי' בצונן ועכצ"ל משום די"ל דהא דמיעטה התורה כבוש היינו לגבי החלב דרק דרך בישול אסורין שניהם אבל בכבוש אינו נאסר רק הבשר בלבד ולאו חידוש הוא וא"כ התינח למאי דקיי"ל דבדרך בישול אסורים שניהם הבשר והחלב י"ל דמיעוטא דכבוש אינו אלא לגבי החלב משא"כ למאי דקא' גר' א"ת ולא חלב א"כ על החלב ליכא איסור אפי' בדרך בישול וע"כ דמיעוט דכבוש קאי על הבשר וא"כ שפיר חידוש הוא דהבשר הא בולע מהחלב הצלול [וכן מפורש באמת בתוס' חולין ק"ח ע"א ד"ה דחידוש הוא וז"ל אע"ג שנבלע החלב בבשר אעפ"י שהוא צונן לפי שהוא צלול והבשר שוהא בתוכו ע"כ הרי דהחידוש הוא לגבי הבשר] וא"כ ליכא למילף שאר איסורין מבב"ח ושפיר פריך אאכילה אמאי לקי דליכא למימר משום טכ"ע והיתר נהפך להיות איסור כנ"ל דזה אינו רק למאי דיליף מבב"ח דלאו חידוש הוא משא"כ השתא דס"ד גדי א"ת ולא חלב ע"כ בב"ח חידוש הוא וע"כ יליף רק מגע"מ וא"כ ל"א היתר נהפך להיות איסור וא"ש. ובזה מיושב נמי דברי התוס' הנ"ל שהקשו וז"ל וקשה לר"י לדבריו דמשני גדי א"ת ולא חלב והלא בעלמא חתיכה של היתר נ"נ מדרבנן כו' ובפליתי סי' צ"ב הקשה דברי התוס' אהדדי דהכא כ' בפשיטות דחנ"נ בשאר איסורין רק מדרבנן ובפג"ה וכן לקמן כ' דהאיך צותה התורה להגעיל יורה גדולה דהא המים נ"נ וחוזרים ונבלעים ביורה משמע דס"ל דגם בשאר איסורים נ"נ מדאורייתא. ולדברינו נכון מאד דבאמת אי ילפינן טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים ה"ת דאמרינן חנ"נ מדאוריית' בשאר איסורים כמו בב"ח אלא דזהו רק למאי דקיי"ל דאסור הגדי והחלב ואינו מוכרח לומר דבב"ח חידוש הוא כנ"ל שפיר ילפנין מבב"ח משא"כ למאי דקא' השתא גדי אסרה תורה ולא חלב ע"כ בב"ח חידוש הוא כנ"ל וא"כ לא ילפינן מבב"ח שפיר כ' התוס' למאי דס"ד השתא דבשאר איסורים חנ"נ רק מדרבנן והנה במה שהקשיתי למעלה מ"פ חלב נבילה הוא דילמא מיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד דל"ה רק מדרבנן ראיתי בכו"פ סי' צ"ב שהעיר בזה והביא שם מהתוספתא דהאי אי אסור בב"ח באכילה בפחות מכמאב"ד תליא בפלוגתא זו אם חייב בב"ח בשלכד"א דלמאן דדריש איסור אכילת בב"ח מלא תאכלנו באם אינו ענין הא ס"ל דאינו חייב אלא בכד"א ה"ה דס"ל נמי דבפחות מכמאב"ד ליכא איסור תורה דאם אכלו חי בפחות מכמאב"ד הוי שלכד"א וי"ל דהכא אזיל למ"ד דחייב בב"ח גם שלכד"א א"כ גם בפחות מכמאב"ד איכא איסור דאורייתא ולפענ"ד ממימרא דרב גופה דקא' ח"ז בשר וח"ז חלב שבשלן זע"ז לוקה על אכילתו א"כ כיון דס"ל דאיכא מלקות באכילת בב"ח ע"כ דלא דריש מלא תאכלנו באא"ע דא"כ לא הי' לוקין כדא' בפסחים כ"ד ע"א וע"כ דס"ל דבב"ח חייב אף שלכד"א וה"ה דאסור מדאוריית' בפחות מכמאב"ד ולפי"ז דעת לנבון נקל ליישב גם הקושיא שהקשינו לעיל מדברי התוס' דכל שבדרך הילוכו לא נעשה נבילה דהנה הפמ"ג בסי' צ"ב בשפ"ד סק"ב כ' וז"ל טעמא לא ידענא בשלמא שאר איסורין דרבנן י"ל דלא גזרו כל דרך הילוכו אבל בב"ח אפשר לסוחטו ד"ת עכ"ל. אמנם י"ל כיון דבשלא נתבשל כמאב"ד ליכא איסור דאורייתא גם בבב"ח ולכך ל"ג כל דרך הילוכו ולפי"ז הכא הא ע"כ אזיל למ"ד דגם בפחות מכמאב"ד איכא איסור תורה א"כ ל"ש לומר ג"כ כל שבדרך הילוכו לא נ"נ כנ"ל וממילא אזדא קושי' המהר"ם שי"ף הנ"ל למה פריך דוקא אי אפשר לסוחטו אסור הרי אפי' אי אפשר לסוחטו מותר ג"כ קשה כנ"ל ולהאמור א"ש דאי הוי אמרינן גם בבב"ח אפשר לסוחטו מותר א"כ גם בבב"ח דאוריית' הוי שייך לומר כל דרך הילוכו לא נ"נ וכנ"ל: ועם דברינו האמוראים יש ליישב עוד הפעם קושי' בעל ראש יוסף הנ"ל שהקשה דמ"פ אאכילה אמאי לוקה דילמא משום טכ"ע והיינו ע"כ משום דנימא דאתיא כאביי דבב"ח לאו חידוש הוא וגמרינן טכ"ע מבב"ח ונהפך ההיתר להיות איסור ולהאמור י"ל דהנה מדמוכרח הש"ס לשנויי גדי א"ת ולא חלב ולא משני דמיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד. ע"כ דהש"ס אזיל אי גם בפחות מכמאב"ד איכא איסור דאורייתא והנה התוס' בנדה ס"א ע"ב הקשו אהא דתנן בגד שאבד בו כלאים ה"ז לא ימכרנו לנכרי ליבטל ברובא ותי' דהיתר בהיתר לא בטיל והקשו דא"כ בב"ח אמאי בטיל הא הוי היתר בהיתר ותי' דדרך בישול אסרה תורה ובעינן בנ"ט ולכאורה קשה דא"כ לאביי דלא ס"ל דרך בישול אסרה תורה הדרק"ל דאמאי בבב"ח מועיל ביטול הא הוי היתר בהיתר ועכצ"ל עפי"מ דמבואר בפ"ט דכלאים משנה א' צמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זב"ז אם רוב מן הגמלים מותר והוא מטעם דנתבטל הצמר רחלים בצמר גמלים קודם שבא לידי איסור שוב מותר אחר כך אף עם פשתן והה"נ י"ל דכיון דקודם שנתבשל כמאב"ד דעדיין ליכא איסור בב"ח דאוריית' נתבטל ממילא מותר ג"כ אח"כ וא"כ ע"כ לאביי ליכא איסור בב"ח דאורייתא רק בשנתבשל כמאב"ד וא"כ שפיר פריך הש"ס אאכילה אמאי לקי ואי משום טכ"ע דילפינן מבב"ח וכאביי דבב"ח לאו חידוש הוא ז"א דהרי ע"כ הכא לא אתיא אליבא דאביי דמדלא משני דמיירי בפחות מכאב"ד ע"כ דגם בפחות מכמאב"ד אסור וא"כ אי איתא רבב"ח לאו חידוש הוא ול"א דרך בישול אסרה תורה א"כ תיהדר קושיא לדוכתה אמאי קא' דהחלב מותר נהי דאיכא ביורה שיעור ס' כנגד הבשר הא היתר בהיתר לא בטיל וע"כ דדרך בישול אסרה תורה וא"כ בב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מבב"ח ממילא ל"א היתר נהפך להיות איסור ושפיר פריך אאכילה אמאי לוקה וממילא אזדא נמי קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל כמובן ודו"ק: עוד י"ל בישוב הקושיות הנ"ל דהנה כבר כתבתי למעלה דאי אמרינן טכ"ע ההיתר נהפך להיות איסור ע"כ הוא רק אי ילפינן מבב"ח ושנימא דלא חידוש הוא משום דגם בשאר איסורין כבוש אינו כמבושל וכנ"ל ולכאורה הא איכא האי חידושא דכאו"א שרי וכשנתערבו נאסרו וע"כ משום דאיכא כלאים וקשה לכאורה דהרי ל"ד לכלאים משום דבכלאים כשחותך אותו צד שאין בו פשתן הא מותר להתכסות בו ע' ש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז מ"ש בשם מהרא"י וכן בכה"כ ה"ט משום דינקי מהדדי וא"א להפרידן אבל אם הי' אפשר להפרידן הי' מותר משא"כ בב"ח הא לד' הר"ן גם אפשר לסוחטו לגמרי אסור וע"כ דהך סוגיא דדחי כלאים נמי סוברת דאפשר לסוחטו מותר גם בבב"ח ולפי"ז הכא הא קאי לרב דס"ל אפשר לסוחטו אסור וא"כ שפיר בב"ח חידוש הוא משום דכל חד וחד בפ"ע שרי ובהדי הדדי אסור ול"ד בב"ח לכה"כ משום דבב"ח גם אפשר לסוחטו לגמרי אסור וא"כ כיון דלדיד' ע"כ בב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מיני' טכ"ע א"כ ל"א היתר נהפך להיות איסור ומעתה מיושב עוד הפעם קושי' המהרמ"ש הנ"ל שהקשה דל"ל למפרך דוקא אי ס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור הו"ל למיפרך בקצרה משום דבב"ח הוי גופו של איסור ולהאמור נכון מאד דלהכי פריך דוקא אי ס"ל אפשר לסוחטו אסור כדי להקשות מח"ז בשר וח"ז חלב כו' דאי ס"ל אפשר לסוחטו מותר לא הי' בב"ח חידוש כנ"ל וא"כ שפיר הוי ילפינן טכ"ע מבב"ח והו"א היתר נהפך להיות איסור ולא הו"מ להקשות אאכילה אמאי לקי דדילמא משום טכ"ע. ובהדי דסיימנא לא אחדול מלרשום עלי גליון מה שעולה על רעיוני כעת ליישב קצת קושי' הפנ"י שהבאתי למעלה דאיך ילפינן טכ"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח והיינו שמא השתמשו הם בשר ואנן חלב או איפכא ונראה עפמ"ש הר"ן בפ"ב דפסחים בשם הראב"ד ז"ל דההכשר צריך להיות קודם הטבילה דאל"ה הו"ל כטובל ושרץ בידו ומוכח לה מקרא דכתיב תעבירו באש ואח"כ וטהר וא"כ אי איתא דההכשר הוא שמא השתמשו הם בשר ואנן חלב או להיפוך א"כ למה כ"ר ההכשר קודם הטבילה בכדי שלא יהי' טובל ושרץ בידו הא היתר הוא ול"ה כטובל ושרץ בידו ושפיר תוכל להיות הטבילה קודם ההכשר זה אשר מצאה ידי די השב לך בעזהש"י ויותר לא ירשני הזמן להאריך והי' בזה שלום מאד"ח דברי הדו"ש באהבה: סי' נא לק' גלינא בעזהש"י יום ד' וא"ו מנחם תר"מ לפ"ק סטריא. בין המצרים יתרומם קרן ישרים ויזכו לשמוע קול מבשר בראש הרים ובתוכם כבוד תלמידי יקירי האברך החריף המופלג בתורה. וביראת ד' טהורה כש"מ יונה גאלדבערג נ"י מכתבך הגיעני וששתי מאד לשמוע כי הביאך ד' אל המנוחה ואל הנחלה לשקוד על דלתי התורה והתושי' באין מפר ומפריע כן ייטיב ד' חסדו עמדך ותהי זאת מנוחתך עדי עד ויופיע עליך אור חסדו ואמתו כל הימים. וע"ד שהצעת לפני מה שנסתפק הפמ"ג ביו"ד סי' צ"ד נידן היכי שהתירו הפוסקים לצורך שבת אם ניתותר מתבשיל זה לחול אי מותר לאכול ממנו. הנה בכיוצא בזה נסתפק בס' ברכי יוסף א"ח סי' תקנ"א בענין מה שנוהגין שלא לאכול בשר מר"ח אב ואילך עד אחר ט"ב רק בשבת מותר לאכול בשר אם נשתייר מבשר מבושל מסעודת שבת לאחר שבת אם רשאי לאכול ממנו ומביא בשם יש מי שה"ר להתיר מחולין י"ז ע"א דמיבעיא לן באבר בשר נחירה שהכניסו עמהן ישראל לארץ אי אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי וכ' הרא"ש שם דנ"מ בזה"ז לאדם שאסר עצמו בא' מן המינין מזמן ידוע ואילך וכשהגיע הזמן הי' לו מאותו המין שהי' אוכל והולך עד שהגיע הזמן אם מותר לאכול מה שניתותר בידו ע"ש וכיון דנשאר שם בתיקו כ' הפוסקים דבדרבנן נקטינן להקל ולכך רוצים להקל שם אולם לפענ"ד אין הנידון דומה לראי' דבשלמא התם בבשר נחירה מעיקרא לא