הרי בשמים קלח

הי' ניכר התיעוב שהי' בו טעם הבישול ונאסר שוב אף לאחר זמן שאין מרגישין בו הטעם אינו חוזר להיתרו עוד וא"כ לפי"ז ליכא חידוש לדידי' במאי דכבוש מותר והיל"ל דגם בישול מותר משום דיכול להיות דהטעם הוא מכבוש דהיתרא כנ"ל ז"א דלרב כיון דתיכף משנתבשל מרגישין טעם הבישול וחל עליו שם איסור שוב אינו חוזר להיתרו וא"כ לפי"ז לדידי' שפיר יכילנא למילף טכ"ע בשאר איסורין מבב"ח כיון דלאו חידוש הוא וה"ה דלמדין מבב"ח ג"כ דאפשר לסוחטו אסור ועפ"י הדברים האלה נראה ליישב מה שהקשה המהר"ם שי"ף בסוגיא דחולין שם וסבר רב אפשר לסוחטו אסור והאתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב אמר רב בשר אסור וחלב מותר חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא ופירש"י וז"ל הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבילה ונאסר וכשחזר ונפלט בשאר החלב הו"ל מב"מ חלב איסור בחלב היתר ורב אית לי' מב"מ לא בטיל עכ"ל ומשני לעולם קסבר רב אפשר לסוחטו אסור ושא"ה דא"ק לא תבשל גדי בחלב אמו גדי אסרה תורה ולא חלב והקשה בחי' מהר"ם שי"ף ל"ל להש"ס להקשות על רב מדקסבר אפשר לסוחטו אסור אמאי לא הקשה בקצרה מדמצרף חצי זית בשר וחצי זית חלב ש"מ דהוי הכל. נבילה מדאוריית' א"כ חלב נבילה הוא ויאסר שאר החלב ואף אי ס"ל אפשר לסוחטו מותר מ"מ כ"ז שהבשר והחלב הם ביחד הויין גוף א' ופשיטא דאסור ונלפענ"ד ליישב דהנה הקשו האחרונים מדברי התוס' במנחות כ"ג ע"ב שכתבו שם לענין הא דנבילה שנתערבה בשחוטה הוי מב"מ משום דאפשר לבטל להיות כמבטל דלכי תסרחה הנבילה ותפגמה תהי' מותרת וכ' בתוס' שם דבמשקה של איסור ל"ש לומר סברא זו דלכי פגמה תהי' מותרת משום דכשנפגמה אין עוד שם משקה עלי' ע"ש ולפי"ז מ"פ חלב נבילה הוא דילמא ס"ל לרב דאזלינן בתר בטל וא"כ א"א להחלב הנבילה להיות היתר משום דחלב הוי משקה ולכי נפגמה אין עוד שם משקה עלי' ולהאמור י"ל כיון דס"ל לרב אפשר לסוחטו אסור וע"כ דקפידת התורה היא רק משום שנעשה עבירה בשעת הבישול ואף שאח"כ נסתלק הטעם אינו חוזר להיתרו לפי"ז נראה דה"ה כשנעשה לפגם ג"כ אסור כיון דקודם שנעשה לפגם נעבדה בו עבירה ונאסר מכל שתיעבתי כו' ולפי"ז שפיר פריך דאי קסבר רב אפשר לסוחטו אסור חלב אמאי מותר חלב נבילה היא ואי דדילמא ס"ל לרב דאזלינן בתר בטל ובמשקה ל"ש זה כנ"ל ז"א מדקאמר רב בסוגיין כיון שנ"ט בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה וא"כ אי איתא דאזיל בתר בטל הרי א"א לבטל להיות כמבטל כיון דס"ל אפשר לסוחטו אסור וע"כ לא תליא רק אי נעשה עבירה בשעת הבישול ואפי' נפגמה אח"כ ג"כ אסור כנ"ל וכיון דלא תהי' ניתרת לאחר שנפגמה הא א"א לבטל להיות כמבטל וע"כ דס"ל דבתר מבטל אזלינן והמבטל ההיתר אפשר להיות אסור כשיקבל טעם איסור כיון דטכ"ע דאוריית' ההיתר נהפך להיות איסור וא"כ שפיר חלב נבילה הוא כיון דע"כ רב אזיל בתר מבטל וה"נ אפשר להחלב ההיתר המבטל להיות כבטל כשיקבל גם הוא טעם בשר וא"כ הוי שפיר מב"מ ולפי"ז אזדא קושי' המהר"ש הנ"ל דע"כ הפירכא אינה אלא אי סבר רב אפשר לסוחטו אסור דאז מוכרחין לומר דאזיל בתר מבטל כנ"ל משא"כ אי נימא דקסבר אפשר לסוחטו מותר ליכא למפרך מידי דאפשר לשנויי דרב אזיל בתר בטל ובחלב שהוא משקה ל"ש אפשר לבטל כו' וא"כ ל"ה מב"מ. וארווחנא בהא ליישב מה שהקשו התוס' בחולין שם בד"ה אמאי מותר על הר"ש שדקדק מכאן דלמ"ד מב"מ ל"ב צריך תרי ששים ס' ברוטב לבטל טעם חתיכת נבילה וס' בחתיכת היתר לבטל טעם הרוטב היוצא מן הנבילה והקשה הר"י לדבריו מאי משני גדי אסרה תורה ולא חלב והלא בעלמא חתיכה של היתר נעשה נבילה מדרבנן וצריך ס' כנגד כולה דמדאוריית' א"צ ס' אלא כנגד האיסור הנבלע בה א"כ אע"ג דגדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ מדרבנן החלב עצמה נאסר כשאר איסורין דמ"ש משאר איסורין ואסור כל החלב שביורה ונלפענד"ל דהנה הקשו הפוסקים על הא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנ"ט ואמאי מהני נ"ט נימא דמתחלה נבלע חלב בהקדירה ונעשה החלב נבילה ושוב נפלט וליכא למיקם אטעמי' כיון דהוא מב"מ ותי' דהבליעה שבקדירה מקושר עם מה שבדופני הקדירה ולא נעשה נבילה והקשו דא"כ מ"פ הש"ס הכא חלב נבילה הוא נימא מקושר והעלו לחלק בין אוכל לכלי ע' מרדכי פג"ה ותה"ד סי' קפ"ג ובפמ"ג סי' צ"ג בשפ"ד ובחוו"ד שם [ובהך סברא דמקושר אמרתי ליישב מה שהקשה הר"ן באלפסי חולין פג"ה ע"ד הרי"ף שם דכ' אע"ג דקיי"ל דלא משערינין לא בקדירה עצמה ולא במאי דבלעה קדירה מן ההיתר לפי שאף האיסור נבלע ונתמעט מכמות שהי' דאטו היתרא בלע איסורא לא בלע מ"מ אם ראינו האיסור בשעת נפילתו ולא נתמעט בשיעור א' עם ההיתר כגון זה משערינן ההיתר שנבלע בקדירה ומצטרפין אותה למה שבתוכה ומשערינן האיסור כשעת נפילתו לתוך ההיתר וכ' הר"ן ע"ז וז"ל ואיכא למידק כיון שעכשיו אין ס' בהיתר למה אינו חוזר האיסור לאסור את ההיתר שהרי אילו נפל לקדירה אחרת בעינן ס' כיוצא בו ומ"ש קדירה זו מקדירה דעלמא ולסברת הפוסקים הנ"ל דאמרינן מקושר לק"מ דנוכל לומר דאף שעתה אין בהיתר ס' בכמות שהיא לפנינו מ"מ אינו נאסר ההיתר מן האיסור כעת כיון שהבליעה שבקדירה מקושר הוא עם ההיתר שבקדירה ולא יוכל ליאסר מן האיסור] אמנם לפענד"נ דבאמת קשה לכאורה לפמ"ש התוס' בחולין ק' ע"א ד"ה בשקדם וסילקו דכל דרך הילוכו ל"א דנעשה נבילה ולכך בטיפת חלב שכפלה על חתיכת בשר אם אין נ"ט מותר אעפ"י שקודם שתתפשט הטיפה נותן טעם במקום נפילתו ל"א שיעשה אותו הבשר נבילה כיון דסוף הטיפה להתפשט בכל החתיכה ע"ש וא"כ מ"ט הכא חלב נבילה הוא הרי סופה שתפלוט ובכה"ג ל"א דנ"נ אולם לדברינו הנ"ל א"ש דבשלמא לדידן דתלוי רק בנתינת טעם שפיר כ' התוס' דל"א כיון שבשעת נפילת הטיפה נ"ט יעשה הבשר מיד נבילה אף שסופה להתפשט דכיון דאין האיסור רק כל זמן שהטעם בתוכו והם ביחד וכי אזיל הטעם אזיל האיסור א"כ לא נוכל לומר דנ"נ כיון דסוף הטיפה להתפשט משא"כ אליבא דרב דסובר אפשר לסוחטו אסור א"כ לדידי' הא אמרינן דכיון דחל רגע א' בשעת הבישול האיסור דלא תבשל בב"ח שוב נאסרו כ"א בפ"ע משום כל שתיעבתי כו' כנ"ל א"כ מה לנו אם סוף הטיפה לחזור ולפלוט מ"מ כ"ז שהי' החלב נבלע בתוך החתיכה כדי נ"ט ברגע זו חל איסור בישול ואף לאחר שתפלוט אינה חוזרת להיתרה וממילא ל"ק ג"כ הקושיא הנ"ל דנימא מקושר דבשלמא בהא דקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב דבליעת הבשר אינה בעין וגם בליעת החלב אינה בעין א"כ ל"ש בזה לומר דיאסר מטעם שנעשה בו תיעוב האיסור דבישול בב"ח דהרי למ"ד מל"ת כ"ת ע"כ לא הקפידה התורה רק שלא יבשל בשר בעין בחלב בעין ורק מפני שדרך בישול אסרה תורה בעי' שיהא בו כדי נ"ט שמתתקן עמו כפירש"י וממילא במבשל בשר בקדירה שי"ב טעם חלב או איפכא אין איסור עפ"י התורה לדידי' כיון שמ"מ אינו מבשל הבשר בהחלב והתורה לא הקפידה על הטעם רק לענין שיהי' בישול המתקן אבל הטעם אינו עצם האיסור וא"כ אי מבשל חלב בקדירה שבישל בה בשר ליכא למידן עלה משום ל"ת כל תועבה וא"כ לא נוכל לומר שכשנכנסה החלב בהקדירה נ"נ ואח"כ חוזר ואוסר שאר החלב כיון דמקושר הוי כמו דרך הילוכו דל"א דנ"נ משא"כ הכא בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב דאיכא בישול בשר ממש בחלב ממש פריך שפיר דכשנכנסה החלב לתוך הבשר אז ברגע זו חל על הטיפה ההיא איסור לא תבשל א"כ מה בכך שהוא מקושר עכ"פ נאסרה משום ל"ת כ"ת וכי חזרה אח"כ לתוך הקדירה אפי' אינה מוליכה עמה אח"כ טעם הבשר מ"מ נאסרה מכל שתיעבתי כו' והשתא מיושב שפיר קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל על הא דמשני גדי אסרה תורה ולא חלב דנימא החלב כשהי' בתוך הבשר נ"נ ויאסר אח"כ שאר החלב מטעם מב"מ ולהאמור נכון מאד דהתינח למאי דידעינן דהחלב ג"כ אסרה תורה שפיר אמרינן כיון שחל פעם א' על החלב איסור לא תבשל ונאסרה משום תועבה שוב אף לאחר שתפרד מן הבשר אינה חוזרת להיתרה משא"כ למאי דקא' גדי א"ת ולא חלב א"כ ליכא תועבה על החלב בפ"ע ורק דנימא חנ"נ בזה שוב אמרינן כל שדרך הילוכו לא נ"נ ובהיותי בזה אמרתי לבאר מה שיש להעיר בדברי הט"ז ביו"ד סי' צ"ח סק"ח שרצה לומר לפי"ד המרדכי דבכלי חרס אמרינן שגוף הכלי נ"נ ולכך אפי' בכ"ח חדש בבב"ח צריך לשער נגד החרסית כולו ולפענ"ד יפלא מאד דא"כ דאמרינן דחל שם איסור על גוף החרס וצריך לשער נגד החרסות א"כ למה לא יאסור בכ"ח מדאורייתא אפי' אב"י דאיך שייך לומר נוטל"פ אם חל שם איסור על גוף החרסית הלא החרס כאשר הי' מקודם כן הוא עכשיו ונראה דיהי' מזה ראי' לד' הג' מליסא ז"ל בחוו"ד שם סק"ו שכ' לחדש אחר שהרבה לתמוה שם ע"ד הטו"ז הנ"ל תמיהות עצומות והעלה דודאי לא עלה ע"ד המרדכי דגוף החרס נ"נ להצריך ס' נגד כולו דהא אין בחרס בנ"ט רק כונתו עפ"י דברי המרדכי ותה"ד הנ"ל דאמרינן מקושר והביא שם בשם תשו' מהר"ם דלא ס"ל הך סברא דמקושר והביאו הטו"ז בסי' צ"ב ס"ק י"ט דלד' מהר"ם אפי' נפל נגד הרוטב בעינן ס' פעמים ס' וסובר המרדכי שהביאו הטו"ז כאן דדוקא בכ"ח שבולע כזית בשר כיון דאין הבשר סופו לצאת נעשה החלב שנכנס לתוכו נבילה כיון דלא ס"ל סברא דמקושר משא"כ בכלי מתכת דנפרד האיסור ע"י הגעלה ודאי דסופו לצאת ע"י בישול גדול ל"א דנ"נ כמ"ש התוס' בחולין ד"ק ד"ה בשקדם וסלקו דכל שסופו לצאת אף שלא יצא עדיין לא נ"נ וה"נ הוא ממש דכוותי' ע"ש ולפי"ז אזדא ממילא הספק הנ"ל דלמה יהי' מותר כ"ח שאב"י ולד' החוו"ד ניחא מאד דהא ל"א דגוף החרס נ"נ רק משום דלא ס"ל סברא דמקושר ונעשו הבליעות בתוך הקדירה נבילה]: ובאופן אחר נלפענ"ד ליישב קושי' הר"י על הר"ש הנ"ל דהנה לכאורה קשה מ"פ חלב נבילה הוא דילמא מיירי שנתבשל בפחות מכמאב"ד דל"ה בב"ח רק מדרבנן כמ"ש הפר"ח בסי' פ"ז וא"כ בדרבנן הא ל"א מב"מ לא בטיל כמ"ש התוס' בחולין צ"ט ע"ב אך י"ל עפי"ד א"ז החוו"ד בסי' צ"א שכ' דרק לגבי הבשר שייך לומר דלא חל עלי' איסור בב"ח בפחות מכמאב"ד אבל החלב מתבשל מיד כשנכנס בו טעם הבשר ע"ש וא"כ פריך שפיר חלב נבילה הוא והתינח למאי דאמרינן דאסרה תורה גם החלב משא"כ למאי דס"ד השתא דגדי אסרה תורה ולא חלב הא אין על החלב איסור רק לאחר שנאסר הבשר א"כ ליכא קושיא דחלב נבילה הוא דאפשר לשנויי דמיירי כשנתבטל בפחות מכמאכל בן דרוסאי דלא חל על הבשר איסור רק מדרבנן ול"ש לומר מב"מ לא בטיל כנ"ל. והנה בגמ' שם פריך וסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והא אתמר חצי זית בשר וחצי זית חלב שבישלן זע"ז אמר רב לוקה על אכילתו ואינו לוקה על בישולו ואיס"ד גדי א"ת ולא חלב אאכילה אמאי לוקה ח"ש הוא והקשו לשי' הטור בא"ח סי' תמ"ב ותנ"ב וכ"ה דעת ר"ת דטכ"ע ההיתר נהפך לאיסור ולוקה בכזית