הרי בשמים קלז

ע"ז רמי הש"ס אהא דתני השפוד והאסכלא מגעילן מקרא דתעבירו באש ומשני הכא היתרא בלע והתם איסורא בלע ומוכח מקרא סברא זו דהא בקדשים לא כ"ר רק מריקה ולא חילק בין דבר הבולע ע"י האש כמו בגע"מ וכ' הרשב"א הביאו הטור סי' צ"ג הטעם משום דאיקלש הטעם ואטעם קלוש א"י לחול עליו איסור חדש דומיא דנ"ט בר נ"ט דא"י לחול עליו איסור חדש של בב"ח ע"ש אלמא בהיתרא בלע בהגעלה סגי וא"כ מבשר לחלב או להיפוך הא הוי היתרא בלע וא"י לחול אטעם קלוש איסור בב"ח ואחר הגעלה ליכא רק טעם קלוש כמ"ש הרשב"א וקשיא קרא דתעבירו באש וע"כ דגע"מ הוא משום שאר איסורים ושפיר מוכח טכ"ע דאורייתא עכ"ד וא"כ לפי"ז הא רב ס"ל בחולין קי"א ע"ב דדגים שעלו בקערה אסור לאוכלן בכותח אע"ג דהוי נ"ט בר נ"ט וא"כ ס"ל לרב דאטעם קלוש יכול לחול איסור חדש של בב"ח וא"כ לא מוכח לדידי' טכ"ע מגע"מ די"ל משום בב"ח דלדידי' ל"ש תי' החוו"ד הנ"ל וא"כ לא נוכל לומר דהצריכה התורה להזהיר משום הטעם דאינו מאיס כיון דלדידי' טכ"ע ל"ד וע"כ שפיר קא' דחידוש הוא: והנה בהא דקא' הש"ס בב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בשולי אסור הקשה הנוב"י בתשו' למה לי' הסיום דאי בשול אסור הא זה לאו חידוש הוא והחידוש אינו רק הא דכבוש שרי וע"ק הא גם זה לאו חידוש הוא דמצינו בציר דגים טמאים דהיוצא ע"י כבוש מותר מה"ת והיוצא ע"י בישול אסור מה"ת כמבואר בש"ך סי' פ"ג וק"ט. ונראה ליישב דהנה לכאורה יל"ד בדברי רש"י בד"ה תרי לי' וז"ל שורהו בחלב כל היום שרי כלומר מותר לשרותו בתוכו ואינו עובר עליו ואפי' על אכילתו דלא אסרה תורה אלא דרך בישול כו' וצריך להבין לאיזה ענין כ' רש"י דמותר לכתחלה לשרות בתוכו ובד"ה בשיל לי' בישולי כ' וז"ל עובר על בישולו ועובר על אכילתו וג"ז צ"ע דלמה לי' לרש"י ז"ל לפרש דעובר על בישולו ונראה דהנה באמת הקשו הפוסקים למ"ש הב"י סי' ק"ה בשם רש"י ז"ל דכבוש אינו אלא בג' ימים א"כ מאי חידוש הוא בב"ח דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא הרי גם בשאר איסורים אינו אסור כבוש אלא בג' ימים וי"ל דאף דבעי' ג' ימים מ"מ בולע במשך הזמן מעט מעט וכן העמיסו המפורשים בכונת רש"י ע"ז כ"ט גבי נודות הנכרים דמפרש רש"י שהכניסה לקיום דלא כהרא"ש שם ששוהא מע"ל דרש"י לשיטתי' דאין כבוש אלא בחומץ וציר ומ"מ במשך זמן מרובה בולע מעט מעט ע' בס' ברוך טעם שער התערובת פ"א. ולפי"ז לשי' הראב"ד ז"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת קשה איך מותר לכבוש לכתחלה בב"ח כולי יומא הרי עכ"פ במשך הזמן בולע מעט מעט נהי דבטיל קמא קמא הא א"מ איסור לכתחלה ואי משום דקיי"ל דהיתר בהיתר מותר לבטל לכתחלה כ"ז שהוא היתר ז"א דהא הרשב"א בתשו' סי' תתל"א כ' בטעמא דבעוד שהוא היתר ל"ש ביטול כדא' בנדרים ע"ו ע"א אמרו לו לר"א אם מטבילין כלי טמא ליטהר יטבילו כלי טהור לכשיטמא יטהרי הרי דהיכי דא"צ לביטול ל"ש ביטול וא"כ הרי מבואר בתוס' מנחות ק"א ע"ב ד"ה פיגל במנחה דאם נכבש בשר בחלב אסור אח"כ לבשל הבשר מדאוריית' וא"כ בשעת כבישה הא צריך לביטול לענין שלא יאסר לבשלו ויצטרך לאוכלו חי וז"ש דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי ופירש"י דמותר לשרות בתוכו לכתחלה והרי עכ"פ נבלע בתוכו מעט מעט וא"מ איסור לכתחלה ואי דהוי היתר בהיתר ושרי לבטל ז"א דהרי הטעם הוא משום דא"צ לביטול והכא הא בשעת כיבוש צריך לביטול דאל"ה הא יהי' מוכרח לאוכלו חי וז"ש ואי בשיל לי' בישולי אסור ופירש"י דעובר על בישולו ועל אכילתו וכיון דצריך לביטול הא א"מ איסור לכתחלה [והא דכ' הרשב"א שם בשכר ביין רל"ב כלל ואסור להשהותו בפסח החילוק קל להבין דשאני חמץ דשמו עליו] וא"ש פירש"י ז"ל בדקדוק היטב וממילא אזדא נמי מה שהקשה הנוב"י הנ"ל הלא אינו חידוש כיון דבציר דגים טמאים הוי ג"כ הדין הכי ולהאמור ז"א דרק בבב"ח הדין דאסור לבשלו מה"ת אחר שנכבש משא"כ בציר דגים טמאים כיון דמה שיוצא ע"י כבוש ל"ה אלא זיעה בעלמא שרי לבשלו וכן הוצרך הש"ס ע"כ לסיים ואי בשיל לי' בשולי אסור כיון דגם זה הוא מהחידוש [וצל"ע מדברי התוס' ע"ז ל"ה ע"א גבי גבינות עכו"ם דקא' שמואל מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה והקשו התוס' מאי איריא נבילה אפי' שחוטה אסורה משום בב"ת ותי' דדוקא נקט נבילה דאיכא איסור דאורייתא אבל בשחוטה הא בכבוש בב"ח ליכא איסור דאורייתא ולהאמור קשה דהא גם בשחוטה איכא איסור דאוריית' לבשלו אחר שנכבש אולם י"ל דנקט נבילה דהוי בכל ענין דאורייתא אפי' בלא בישול]: ועם דברי התוס' מנחות הנ"ל אמרתי לבאר הסוגיא עוד בא"א ויתבארו ג"כ דברי הש"ס חולין ק"ח ע"א אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאיס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט ל"ג דחידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי א"ל רבא דרך בישול אסרה תורה והקשה הכו"פ דאמאי ל"ק גם בהא דקא' גע"מ חידוש הוא אי חידוש הוא אפי' כי ליכא נ"ט נמי והנה רש"י ז"ל פי' התם דחידוש הוא דשניהם מין היתר זה לבדו וזה לבדו וכשנתערבו שניהם נאסרו והקשו התוס' דהא טעם זה דחי בפסחים ובנזיר ומסיק דהיינו חידושו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולי אסור ונראה בכונת דברי הש"ס וטעם פלוגתתן דאביי ורבא דהנה בפסחים ובנזיר דלא נוכל לומר החידוש דהאי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי משום דכלאי הכרם נמי האי לחודי' שרי והאי לחודי' שרי ובהדי הדדי אסור ולכך קא' החידוש דאי תרי לי' כו' ולפי"ז י"ל כיון דבאמת אביי לא ס"ל הא דדרך בישול אסרה תורה א"כ ליכא רק חידושא דכ"א בפ"ע שרי וקשה הרי איכא כלאי הכרם וע"כ מוכרחין לומר דבכה"כ מהני ביטול משא"כ בב"ח אינו מועיל ביטול וז"ש אביי אי חידוש הוא ר"ל אי נתפוס דבב"ח חידוש הוא והא איכא כה"כ וע"כ נצטרך לומר דבב"ח אינו מועיל ביטול א"כ אפי' כי ליכא נ"ט נמי ומשני לי' רבא הא חידושא דדרך בישול אסרה תורה פי' דבב"ח שאני מכה"כ שכן כה"כ לא היתה לו שעת הכושר משא"כ בב"ח היתה לו שעת הכושר דאי נכבש מעיקרא בחלב אע"ג דפשיטא לן דכבוש נ"ט והי' מעורב בב"ח מ"מ הי' מותר וכמ"ש התוס' מנחות הנ"ל משא"כ כה"כ לא היתה לו שעת הכושר דהא דמותר קודם השרשה כדא' פסחים כ"ה ע"א משום דקודם השרשה הוו כמונחים בכדא והא דלא פריך שם הש"ס מה לכה"כ שכן לא היתה לו שעת הכושר משבא לכלל כה"כ כיון דהתם לאביי אזיל כמבואר שם א"כ כיון דאיהו לא ס"ל דרך בישול אסרה תורה לא נוכל לומר תאמר בבב"ח שהיתה לו שעת הכושר והיינו אי תרי לי' כולא יומא בחלבא כיון דאיהו ס"ל דגם כבוש אסור בב"ח מה"ת וקודם שנתנו טעם זב"ז הא עדיין לא בא לכלל בב"ח וע"כ שפיר אמר דגם כה"כ היתה לו שעת הכושר כזה והיינו קודם שנשרשו [ודברי הי"מ שבפירש"י שם הא כ' רש"י ז"ל דהם מגומגמין ע"ש] משא"כ רבא לשיטתי' ס"ל דרך בישול אסרה תורה א"כ כבוש מותר בבב"ח וא"כ שפיר י"ל דחידוש הוא דכ"א בפ"ע שרי ואי דאיכא כה"כ ז"א דכה"כ לא היתה להן שעה"כ משבאו לכלל כה"כ משא"כ בב"ח היתה לו שעת הכושר משבא לכלל בב"ח והיינו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא ואח"כ בישלו ומיושב נמי לדברינו מה שהקשו הראשונים ז"ל דהא הוי חידוש לקולא ע' תוס' סנהדרין כ"ז ע"א ד"ה אין. ולדברינו ניחא דעיקר החידוש הוא מה דכ"א בפ"ע שרי ובהדי הדדי אסור והו' שפיר חידוש לחומרא. עוד י"ל בטעם פלוגתתן דאביי ורבא במאי דלא ס"ל לאביי כרבא בהא דדרך בישול אסרה תורה עפימ"ש התוס' בפסחים כ"ו ע"א דלרבא כיון דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה כתיב אכילה הו"ל כאילו כתיב אכילה בגופי' ואין לוקין אלא כדרך אכילה ואביי ס"ל שם כ"ה ע"א דלהכי לא כתיב אכילה בב"ח לומר שלוקין אפי' שלא כדרך אכילה וא"כ לפי"ז כל חד לשיטתי' אזיל דלאביי דס"ל דבב"ח לוקין אפי' שלא כד"א משום דלא כתיב בי' אכילה א"כ לא מוכח דדרך בישול אסרה תורה מדהוציא אכילה בלשון בישול די"ל דהא אי הוי כתיב אכילה לא הי' אסור שלכד"א משא"כ רבא לשיטתי' אזיל דס"ל דבב"ח כיון דגמר גז"ש מנבילה הו"ל כאלו כתיב אכילה בגופי' ואינו אסור אלא כד"א וא"כ למה כתבה רחמנא לאכילה בלשון בישול ע"כ לומר שאינו אסור אלא כדרך בישול: עוד אמרתי בביאור לשון הש"ס בב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בישול לי' בשולי אסור שהקשה הנוב"י דל"ל לסיים בשיל לי' בשולי אסור ועוד דהא מצינו כזה בציר דגים טמאים דהיוצא ע"י כבוש מותר מה"ת והיוצא ע"י בישול אסור מה"ת גם קושי' התוס' דהא החידוש הוא לקולא ושפיר ילפינן חומרא מיני' והנלפענ"ד דהנה הפנ"י בפסחים בסוגיא שם הקשה היכי מצינו למילף טכ"ע מבב"ח לשאר איסורים נימא מה לבב"ח שחמור שאסור אף בבישול ובהנאה ותי' דמאן דיליף טכ"ע מבב"ח משום דמשמע לי' איסור אכילת בב"ח מל"ת כל תועבה כדאר"א בחולין קי"ד ע"ב וא"כ מצינו למימר דהך מילתא דטכ"ע לא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא כיון דאשכחן דאפי' בטעמא קראוהו רחמנא אכילה והכי אשכחן דילפינן שתי' בכלל אכילה לכל איסורין שבתורה מהא דכתיב ואכלת דגנך ותירושך דתירוש חמרא הוא וקרינן ואכלת אע"ג דההוא קרא דואכלת דגנך תירושך לא מיירי כלל לענין איסור אע"כ דכה"ג גילוי מילתא בעלמא וה"נ לענין טכ"ע ל"ה אלא גילוי מילתא בעלמא ושפיר ילפינן מבב"ח ע"ש. והנה התוס' בחולין קט"ו ע"א הקשו דאמאי לא נימא דמבשל בשבת יתסר משום תיעבתי לך כמו בישול בב"ח שבבישול בשבת ג"כ התיעוב הוא בגוף הדבר ותי' דבבישול בשבת אינו ניכר התועבה משא"כ בבישול בב"ח וצריך לומר דניכר התיעוב בבב"ח במה שמרגישין הטעם של הבשר בהחלב אמנם אי אמרינן דלא אסרה תורה רק דרך בישול וכבוש מותר מה"ת א"כ אינו ראי' מהטעם שנעשה בו תיעוב דאפשר שנכבשו יחד וא"כ אינו ניכר התיעוב והשתא שפיר קא' הש"ס דזהו חידושו דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי ואפ"ה בשיל לי' בשולי אסור מטעם ל"ת כל תועבה אף שאינו ניכר התיעוב דטעימתו לא זהו הכרתו כיון דאפשר שמרגישין בהחלב טעם בשר משום שנכבשו יחד וכבוש הא מותר מה"ת ויתבאר נמי לפי"ז מה שפירש"י בחולין שם בהא דקא' דקסבר רב אפשר לסוחטו אסור דנלמד מינה גם לשאר איסורין והעירו המפרשים דילמא קא' רב דוקא בב"ח שנעשה גוף איסור משא"כ בשאר איסורים שאינו רק בלוע אמרינן אפשר לסוחטו מותר וכדס"ל לרבינו אפרים באמת לחלק בין בב"ח לשאר איסורים לענין חתיכה נעשה נבילה ה"ה לדידן נחלק בהכי לענין אפשר לסוחטו ולהנ"ל יתיישב ע"נ דכיון דקסבר רב אפשר לסוחטו אסור ואף שנסחט כל החלב כמ"ש הר"ן בפכ"ה דלא כמ"ש בתוס' חולין צ"ז ע"ב ד"ה וכחל מן המנין ודף קי"ב ד"ה גללי דמילחא דהיכי דנסחט לגמרי ל"א אפשר לסוחטו אסור וכ"כ הפוסקים ביו"ד סי' ק"ה בשם המרדכי] וקשה הא לאחר שנסחט שוב אין מרגישין טעם החלב וליכא תיעוב וע"כ דס"ל לרב כיון דתיכף משנתבשל