הרי בשמים קלו

מגע"מ דאמרינן טעם כעיקר אף דאינו אלא עשה מ"מ בנזיר כיון דהמל"א הא אמרינן חנ"נ דאוריי' ושפיר לוקין גם על הטעם דכיון דגם ההיתר איסור הוא שוב אין בטלים זב"ז כנ"ל ודו"ק [ותתבאר בזה קושי' התוס' זבחים ע"ח ע"א בהא דאר"ל הפגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור א"א שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו והקשו התוס' אמאי לא מקשה הש"ס על ר"ל מכל התורה דקיי"ל טכ"ע ולכאורה אינו מובן הא אפי' אי טכ"ע דאורייתא אינו רק עשה ואין לוקין ולהאמור י"ל כיון דבקדשים קיי"ל דהיתר מצטרף לאיסור ממילא לוקין גם על טכ"ע כנ"ל]: והשתא דאתינא להכי נבא ליישב עפי"ז גם קושי' התוס' בע"ז ס"ז ע"ב שהקשו דאי ס"ל לר"ש קדירה ב"י לא פגמה כלל א"כ גיעולי מדין דכ"ר ל"ל פשיטא כיון דהוי לשבח דמיתסר דטעם כעיקר וכ"ת להאי גופי' אצטריך דטכ"ע א"א לומר כן דא"כ תקשי לר"ש משרת דכ"ר ל"ל דלא אצטריך לטכ"ע כיון דמגע"נ יליף לי' ואין לומר דאיצטריך משרת להיתר מצטרף לאיסור ז"א דהא שמעינן לי' לר"ש דס"ל כ"ש למלקות וא"כ ל"ל צירוף ולהנ"ל יתיישב שפיר דהנה באמת הא דכתבו התוס' דלא אצטריך גע"מ לטכ"ע כיון דשמעינן לי' ממשרת י"ל עפי"ד הפמ"ג בפתיחה לה' בב"ח ד"ה טכ"ע כיצד כו' שכ' שם דבאמת בקדירה שבישל בה בשר ואח"כ חלב או להיפוך י"ל למ"ד טכ"ע ל"ד ה"ה בב"ח כן ונהי דגלי קרא במבשל גוף הבשר והחלב יחד טכ"ע ד"ת ולא בטיל חד בב' דחיך אוכל יטעם כמ"ש הרשב"א אבל בקדירה דאיקלש טעמי' דהוי נ"ט בר נ"ט טעם א' בקדירה וטעם ב' לבשר נהי דהוי טעם ב' לאיסורא מ"מ אין לנו ראי' דליהוי ד"ת כי אם לדידן דילפינן טכ"ע מגע"מ אלמא טעם שני כממש חשוב משא"כ למ"ד טכ"ע ל"ד ול"י מגע"מ ה"ה בב"ח מהקדירה לתבשיל לאו ד"ת ע"ש [וע' בר"ן פכ"ה שהביא באמת בשם יש מי שפוסק דטעם ב' ג"כ מותר רק איהו ז"ל דחה מהא דתנן קדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ע"ש] וע' כרו"פ סי' צ"ח ובחת"ס חיו"ד סי' פ"ו מ"ש בשם מהר"ם א"ש ולפי"ז הא שפיר אצטריך הא דגע"מ לגלות דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת אך דאכתי תקשי דא"כ לר"ש משרת ל"ל הא מגע"מ יליף לה כיון דלדידי' ע"כ לא אצטריך לי' להמל"א משום דס"ל כ"ש למלקות. אולם להאמור ניחא דלדידי' שפיר י"ל דאצטריך קרא דמשרת לחיוב מלקות דמגע"מ ל"ה רק עשה ואין לוקין ולדידי' ליכא למימר כיון דבנזיר המל"א הוי חנ"נ מדאורייתא וממילא לוקין כנ"ל ז"א דהא לר"ש ע"כ לא דרשי' קרא על צירוף כיון דלדידי' ל"ש צירוף משום דאית לי' כ"ש למכות והוי שפיר חנ"נ רק מדרבנן כמו בשאר איסורים וא"כ לא הוי ידעינן דחייב מלקות ואצטריך שפיר קרא דמשרת לר"ש לחיוב מלקות ודוק: עוד י"ל בישוב קושי' התוס' הנ"ל שהקשו דל"ל משרת לר"ש הא נפקא לי' טכ"ע מגע"מ דהנה כבר הבאתי קושי' הפנ"י שהקשה היכי יליף ר"ע טכ"ע מגע"מ דילמא צותה תורה להגעיל כלי מדין משום בב"ח ומבב"ח ל"י דחידוש הוא אמנם י"ל עפימ"ש הר"ן בע"ז פ' השוכר את הפועל בשם קדמונים דל"ש טכ"ע דאורייתא אלא לענין אכילה דשייך בי' טעמא דחיך אוכל יטעם אבל לענין איסור הנאה ל"א טכ"ע וחד בתרי בטיל ע"ש. וע' בר"ש פ"ג דטב"י כ' ג"כ דל"ש טכ"ע אלא גבי אכילה ולא לענין טומאה וכן בחק יעקב סי' תמ"ב הכריע דל"א טכ"ע בחמץ אלא גבי אכילה אבל לא לענין עבירת ב"י כיון דלא תליא בטעמא ע"ש ועפי"ז נראה דגם לענין איסור בישול בב"ח ל"ש לומר טכ"ע וא"כ לפי"ז י"ל דר"ע ס"ל כר"א בחולין קי"ד ע"ב דאיסור אכילת בב"ח נלמד מלא תאכל כל תועבה כל שתיעבתי לך הרי הוא בבל תאכל וא"כ כל איסור אכילת בב"ח הוא משום שנעשה תיעוב בהבישול וע' בכ"מ פ"א מטומאת מת ה"ב ולפי"ז ליכא למימר בגע"מ שהיא משום בב"ח דע"כ א"א לומר שהעכו"ם בשלו בב"ח דא"כ הוי כשאר איסורים וע"כ החשש הוא שמא העכו"ם בישלו בשר ואנן חלב או איפכא וא"כ כיון דלא יהי' איסור בישול משום הטעם שבקדירה כיון דלגבי איסור בישול הא ל"ש טכ"ע כנ"ל ממילא לא יהי' נמי איסור אכילה כיון דאיסור אכילה הוא משום שנעשה תיעוב בהבישול וכיון דאיסור בישול ליכא בטעם ממילא איסור אכילה ג"כ ליכא ולפי"ז מיושב לנכון קושי' התוס' הנ"ל דלר"ש משרת ל"ל הא טכ"ע נשמע מגע"מ ולהאמור ז"א דלר"ש שפיר י"ל דהא דצותה תורה להגעיל כלי מדין הוא משום בב"ח ומבב"ח ל"י דחידוש הוא דהרי לר"ש נפקא לי' בחולין קט"ז ע"א איסור בב"ח משום שנא' כי עם קדוש אתה ונאמר להלן ואנשי קודש תהיון לי מה להלן איסור באכילה ומותר בהנאה אף כאן אסור באכילה ומותר בהנאה וא"כ כיון דלא נפקא לי' מל"ת כל תועבה שפיר י"ל דגע"מ הוא משום בב"ח ולכך אצטריך שפיר משרת: והנה בעיקר קושי' הפנ"י הנ"ל דאיך יליף ר"ע טכ"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח י"ל אפי' אי נימא דהחשש שמא בישלו העכו"ם בב"ח וכהסברא שכ' הש"ך בסי' צ"ד ס"ק כ"ב בשי' הב"י והב"ח דכיון דבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' בכל זה י"ל דמטעם זה ל"ה צריכה התורה לצוות על הגעלת כלי מדין כיון דגוף ענין ההכשר הא הוי ידעינן מסברא דכבכ"פ וכמ"ש בצל"ח ובב"ת הא כבר ידעינן דטעם כעיקר מדכ"ר לא תבשל גדי בחלב אמו דרך בישול אסרה תורה שיתנו טעם זב"ז ובס' לב ארי' חולין ק"ח אסבר לה מדכ"ר לא תבשל גדי בחלב אמו ולא כתבה עם חלב אמו משמע דהגדי והחלב כשהם נפרדים ג"כ אסורים משום הטעם ע"ש וא"כ גע"מ ל"ל ואי דל"ה ידעינן דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא וכנ"ל ז"א דהרי כ' הש"ך בשם הסמ"ק דהטעם דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור הוא משום חנ"נ וא"כ הא בב"ח לכ"ע חנ"נ מדאורייתא וממילא הוי ידעינן דנ"ט בר נ"ט ג"כ אסור ושעפי"ז נלפענ"ד ליישב קושי' המפורשים בפסחים מ"ג ע"א בהא דר"נ לא מתרץ כרב יהודא דאתיא כר"מ דרק בנוקשה מחייב ר"מ ולא בתערובת דנוקשה חמיר מתערובת והקשו דהאיך אפשר למימר דר"מ לית לי' תערובת לאיסור והיינו טכ"ע דהא טעמא יהיב והרי לר"ע בעי הש"ס למילף טכ"ע מגע"מ ודחי דגע"מ חידוש הוא דבעלמא נטל"פ שרי והכא אסור וכיון דר"מ ס"ל בע"ז ס"ז דגם בעלמא נטל"פ אסור א"כ ל"ה גע"מ חידוש ושפיר יש למילף טכ"ע מגע"מ ולדברינו נכון מאד דלר"מ א"א למילף מגע"מ כקושי' הפנ"י דדילמא משום בב"ח ואי דא"כ גע"מ ל"ל וכנ"ל ז"א דהא לר"מ אצטריך גע"מ לגלות דנותן טעם לפגם אסור וא"כ י"ל דבאמת ס"ל טכ"ע ל"ד: והנה לכאורה הי' נלפענ"ד ליישב קושי' המפורשים הנ"ל דהא לר"מ מוכח טכ"ע מגע"מ בד"א דהנה בישוב קושי' הפנ"י דילמא משום בב"ח י"ל עוד בא"א דהנה באמת כתבו האחרונים דע"כ עיקר החשש הוא שמא בישלו העכו"ם בשר ואנן חלב או להיפוך דאי בישל העכו"ם בב"ח שוב הוי כשאר איסורים וכמ"ש הש"ך בסי' צ"ד סק"ד ובסי' ק"ג ס"ק י"ח וע"כ י"ל דהנה באמת הקשה הרמב"ן הובא בתשו' הרדב"ז סי' שני אלפים ר"ה ובתשו' פמ"א ח"א סי' ס"ד אמאי לא צותה התורה על' הגעלה מקודם בעת שכבשו סיחון ועוג ותי' דארץ סיחון ועוג מכלל כיבוש הארץ הוא ובשבע שכבשו וז' שחלקו הא דרשינן בחולין י"ז ע"א ובתים מלאים כל טוב אפי' קדלי דחזירי אשתרי אבל מדין לא הי' נחשב בכלל ז' עממין אלא שרצו לעשות נקמה במדין ולכך נאסרו כליהם ע"ש אמנם באמת צריך להבין לפמ"ש הרמב"ם בהלכות מלכים דלא אשתרי רק היכי דלא הי' אפשר בהיתר אבל אי הי' אפשר בהיתר לא הותר להם וא"כ נהי דההגעלה ל"ה אפשר בהיתר כמבואר ביו"ד סי' ק"ב דל"ה דשיל"מ לפי שצריך להוציא הוצאות להגעילו עכ"ז הא אפשר להשהותן עד למחר שיהי' אינן ב"י ויהי' נטל"פ אמנם י"ל דזה ג"כ ל"ה אפשר בהיתר כיון דכ' הרשב"א ז"ל דנוטל"פ מטעם ביטול ברוב הוא וכיון דע"כ צריך לבא לביטול ברוב שוב ל"ה אפשר בהיתר בפרט לשי' הראב"ד ז"ל דאיסור דא"מ איסור לכתחלה הוא מה"ת והנה הריטב"א בחי' לחולין צ"ז הקשה אהא דתנן קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין מאי קמ"ל בזה וחידש דכיון דהיתרא בלע שרי לאחר מעל"ע נטל"פ לכתחלה ע"ש וא"כ לפי"ז מיושב שפיר דלא נוכל למימר דכונת התורה בגיעולי כלי מדין משום שמא בישל העכו"ם בשר ואנן חלב או להיפוך דא"כ תקשי למה לא נצטוו ישראל על הגעלה בכיבוש סיחון ועוג ואי דקדלי דחזירי אשתרי ז"א דהא אפשר בהיתר להשהותן שיהי' אב"י וכיון דהיתרא בלע הא הוי לאחר מעל"ע היתר גמור לד' הריטב"א הנ"ל וא"כ התינח לר"ע דנטל"פ באמת מותר משא"כ לר"מ דס"ל בכ"מ נטל"פ אסור והוי לדידי' טעם ממש א"כ אין לחלק בין היתרא בלע או לא ושוב אין ראי' מגע"מ דאפשר לומר משום בב"ח אמנם באמת גם לר"מ א"א לומר דגע"מ הוא משום בב"ח שמא העכו"ם בישל בשר ואנן חלב או איפכא מטעם האמור דא"כ אמאי לא נצטוו בכיבוש סיחון ועוג ואי דקדלי דחזירי אשתרי ז"א דהא אפשר להשהותן בהיתר שיהיו אב"י ואי דלר"מ נטל"פ אסור ז"א דהרי מבואר בע"ז בסוגיא שם דגם לר"מ סרוחה מעיקרא שרי וא"כ כשהעכו"ם בישל רק בשר לחוד או חלב לחוד הא בעינין שיחול על הטעם לפגם איסור חדש א"כ הוי סרוחה מעיקרא וגם לר"מ שרי ודו"ק: עוד הנה מקום אתי ליישב קושי' המהרש"א ז"ל הנ"ל דאמאי ל"ק רר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור ול"ה גע"מ חידוש דהנה באמת הקשה הרשב"א בתשו' סי' תצ"ז היכי מוכיח ר"מ מגע"מ דנטל"פ אסור דילמא הטעם דצותה התורה על הגעלת כ"מ משום שמא ישתמש בדבר חריף דקיי"ל חורפא מחליא לי' לשבח וע' בתשו' פמ"א הנ"ל אך י"ל דר"מ ס"ל דילפינן טכ"ע ממשרת וקשה א"כ גע"מ ל"ל וע"כ להורות דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת וכמ"ש למעלה וא"כ ע"כ מוכח דנטלפ"א דאי איתא דאין החשש רק שמא ישתמש בדבר חריף א"כ הא קיי"ל בסי' צ"ה דבדבר חריף ל"ש נ"ט בר נ"ט דד"ת מוציא גוף הטעם א"כ ל"ה נ"ט בר נ"ט והדרק"ל גע"מ ל"ל וא"כ התינח לר"מ משא"כ לר"ע שפיר י"ל דאינו מוכח מגע"מ דנטל"פ אסור דאפשר לומר דהטעם הוא שמא ישתמש בדבר חריף ומחליא לי' לשבח ואי דא"כ גע"מ ל"ל הא ממשרת ילפינן לה ז"א דהא לר"ע משרת מורה על המל"א ושפיר אצטריך גע"מ על טכ"ע. והנה בש"ס ע"ז ס"ח ע"ב ההיא עכברא דנפל לחביתא דשיכרא אסרי' רב לההוא שיכרא אמרוה רבנן קמי' דר"ש נימא קסבר נטל"פ אסור א"ל ר"ש בעלמא סבר רב נטל"פ מותר והכא חידוש הוא דהא מימאס מאיס ובדילי אינשי מיני' ואפ"ה אסרי' רחמנא הלכך נטל"פ נמי אסור ופירש"י דהא מימאס ובלאו אזהרה בדילי אינשי מיני' ולמה לי דאזהיר רחמנא עלי' ש"מ אפי' נטל"פ אסור ולכאורה קשה דילמא הוצרכה התורה להזהיר משום הטעם דאינו מאיס וס"ל טכ"ע דאורייתא דילפינן מגע"מ כר"ה תלמידי' דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י ול"ה גע"מ חידוש וכן העיר בס' מלא הרועים ונלפענ"ד לתרץ בטוב טעם דהנה כבר הבאתי קושי' הפנ"י איך יליף ר"ע מגע"מ דילמא משום בב"ח והיינו שהם בישלו בשר ואנן חלב או איפכא כנ"ל ורואה אני בזה את דברי א"ז הגאון מליסא ז"ל בחוו"ד סי' פ"ז שתי' עפי"מ דבסוף