הרי בשמים קלה

שבירה הוא משום דבחטאת אוסר במשהו ולכאורה צריך להבין דאכתי אמאי יהי' טעון שבירה הרי באמת הוי נטל"פ דלינת לילה פוגמת וע"כ כסברת הראשונים הנ"ל דהבליעה כשהיא בקדירה היא מושבחת וצריך לבער הנותר מן העולם. והנה באמת יש לחקור הרי הבליעה כשהיא בדופני הקדירה אין לך ביעור גדול מזה ע' בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קי"ד. בשלמא כשיש בה כדי נ"ט נהי דהוי טעם פגום מ"מ הרי אינו מבוער מן העולם משא"כ במשהו לא יוכל לבא לעולם לידי נ"ט ושפיר הוי ביעור כשהוא מובלע בדופן הקדירה אולם הדבר נכון דהרי מבואר בש"ע יו"ד סי' צ"ח דבכ"ח גוף הכלי נעשה נבילה ונהי דלא פסקינין הכי אלא בבב"ח ולא בשאר איסורין משום דל"א בהו נעשה נבילה רק מדרבנן ע"ש. אמנם הא כ' הרשב"א בסוגיא דזרוע בשלה דבקדשים כיון דקיי"ל היתר מצטרף לאיסור וההיתר נהפך להיות איסור אמרינין חנ"נ מדאורייתא ע"ש וא"כ אמרינן שפיר דבקדשים בכ"ח גוף הכלי נעשה נבילה כמו בב"ח וממילא ל"ה ביעור מה שמובלע בהקדירה כיון דגוף החרס נעשה נבילה ולכך אמרה תורה ישבר לבטלו מתורת כלי שזהו ביעורו ומ"מ בשאר קדשים מהני מו"ש כיון דאחר מו"ש לא נשאר רק משהו ובשאר קדשים אינו אוסר במשהו וא"כ לפי"ז שפיר דייק דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו דאי הוי יכול לצאת מידי דפיו הרי קיי"ל כל שיכול להפריד האיסור לא נעשה נבילה כמ"ש בש"ע שם ולא הוי אמרי' כ"ח ישבר גם בחטאת והבן. את זה ראיתי להשיב לך בקצרה לפי מסת הפנאי ולרוב טרדותי לא אוכל לרשום עלי גליון אשר הגו שרעפי מדי העברתי עין בוחנת עלי דבריך היקרים. ואתך הסליחה ב"ד הדור"ש כה"י באהבה: סי' נ לק' רישא. בעזה"י יום א' וישב תרמ"ב לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד האברך החריף המופלג ושנון מוה' אבא אפפעלבוים נ"י. מכתבך מגילה עפה הגיעני וטרדות שונות העמוסות עלי ימנעוני מלעיין בדבריך אך לאשר דפקת על דלתותי פעמים ושלש והפצרת בי לתת לך מענה הנני למלאות חפצך ולהשיבך כאשר רוח מבינתי יענני בעזר צורי ית"ש: ע"ד פלפולך בש"ס פסחים מ"ד ע"ב ור"ע טכ"ע מנ"ל יליף מבב"ח כו' ור"ע נמי בב"ח ודאי חידוש הוא אלא יליף מגיעולי נכרים גע"נ לאו טעמא בעלמא הוא ואסור ה"נ ל"ש ורבנן גע"נ נמי חידוש הוא דהא כל נטל"פ מותר דגמרינין מנבילה והכא אסור ור"ע כדרב חייא ברי' דר"ה דאמר לא אסרה תורה אלא קדירה ב"י הלכך לאו נטל"פ הוא ורבנן קדירה ב"י נמי א"א דלא פגמה פורתא והקשה המהרש"א בתד"ה ורבנן אמאי ל"ק דר"ע ס"ל כר"מ דנטל"פ אסור ושפיר יליף טכ"ע מגע"נ דלאו חידוש הוא כיון דבכ"מ נטל"פ אסור ונלפענ"ד ליישב דהנה באמת הקשה הפנ"י איך ילפינן מגיעולי מדין דילמא צותה התורה להגעיל משום בב"ח ומבב"ח אין למילף משום דחידוש הוא. אמנם י"ל דהנה לענין דניחוש שמא בישלו העכו"ם בב"ח ואנן נבשל שאר דברים א"א לומר דכיון דאחר שנאסרו הכלים משום בב"ח תו הוי כשאר איסורים כמ"ש הש"ך בסי' צ"ד ואם דניחוש שמא בישלו העכו"ם בשר ואנן נבשל חלב ג"כ ליכא למיחש עפי"מ דמבואר בש"ס חולין קי"ד במבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי ח"א לוקה וח"א אינו לוקה ומסיק הש"ס מר אמר חדא ומא"ח ולא פליגי מ"ד לוקה קאי אבישול דחדא איסורא הוא ומ"ד אינו לוקה קאי אאכילה ופירש"י דאם לא התרו בו משום חלב אלא משום בב"ח אינו לוקה דלא אתי איסור בב"ח חייל אאיסור חלב וכ"פ הרמב"ם בפ"ט מה' מאכלות אסורות ה' ו' ע"ש. וע' בפיהמ"ש פ"ג דכריתות וע' דגמ' סי' פ"ז ומצינו בש"ס חולין ק"א ע"ב דס"ל לר"ע דאין איסור חל על איסור אפי' באיסור ב"א ועיי' בתוס' שם וא"כ א"א לומר אליבא דר"ע דגע"מ הי' משום בב"ח דהיינו שהם בישלו בשר ואנן חלב כיון דבשר שלהם הוא נבילה ואין איסור בב"ח חל על איסור נבילה וע"כ דדילמא בישלו הם חלב ואנן נבשל בשר ולפי"ז ממ"נ אם לחוש שמא נבשל בשר בלא מים הרי הוי צלי קדר ומבואר בפסחים מ"א ע"א לדעת רש"י שם הוי צלי לענין ק"פ ולדעת התוס' שם הוי צלי מחמת ד"א ע"ש וא"כ הא דעת רש"י ותוס' בסנהדרין ד' דצלי לא חשיב דרך בישול לענין בב"ח ואינו אסור מה"ת וכ"כ הר"ן שם וע"כ דהחשש שמא נבשל בשר עם מים א"כ הא מבואר בתוס' זבחים צ"ו ע"א ד"ה ואם טש דבבישול עם מים חשיב ג' נ"ט דהיינו לקדירה ומקדירה למים וממים לבשר וע' במהר"ם שי"ף חולין קי"א ומבואר בחוו"ד סי' צ"ה סק"ד דאף דמכלי יוצא בלא רוטב ויכול המאכל לקבל טעם מן הקדירה שלא באמצעית רוטב מ"מ עיקר הטעם נתפשט יותר ברוטב ע"ש שכ"כ בשם הרשב"א בתה"א וא"כ ה"נ אם נבשל הבשר עם מים כיון דהשתא סבירא לן דלגבי שאר דברים טכ"ע ל"ד א"כ לא חשבינין המים כאלו הוא בשר וא"כ הוי נ"ט בר נ"ט וממילא א"א לן לומר דגע"מ היא משום בב"ח וא"כ לפי"ז הא מבואר בפוסקים דלמ"ד נטל"פ אסור מכ"ש דנ"ט בר נ"ט אסור דהרי חזינין דרב ס"ל בחולין קי"א ע"ב דנ"ט בר נ"ט אסור ובנטל"פ ספוקי מספקא לי' בע"ז ס"ז ע"ב וא"כ לפ"ז מיושב קושי' המהרש"א הנ"ל דא"א לן לומר דר"ע ס"ל נטל"פ אסור דא"כ ה"ה דנ"ט בר נ"ט אסור ותיהדר קושי' הפנ"י הנ"ל לדוכתה היכי מוכח מגע"מ דילמא צותה התורה להגעיל משום בב"ח כנ"ל: עוד י"ל בישוב קושי' המהרש"א ז"ל דהנה התוס' בחולין ק' ע"ב וק"ח ע"ב הקשו במה שצותה התורה להגעיל כלי מדין דהשתא יורה גדולה שא"א להגעיל בתוך כלי אחר היכי משתריא הא אין במים ס' לבטל האיסור ואי שיחזור ויגעילנה בשניי' הא המים הראשונים נעשו נבילה וחוזרין ואוסרין והוכיחו מזה כשי' הרבינו אפרים דל"א חנ"נ אלא בבב"ח וע' כרו"פ סי' צ"ב דהאי אמרי' חנ"נ בשאר איסורים תליא בפלוגתא דאמוראי והנה הקשו המפורשים לשי' הר"י מאורליינש דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ לא לקי אטעם משום דילפינן מגיעולי כותים וליכא אלא עשה דתעבירו באש דצריך ליבון והגעלה וא"כ מנ"ל לר"ע ממשרת דהיתר מצטרף לאיסור דילמא אתא לטכ"ע ואי דכבר נשמע מגע"מ ז"א דמגע"מ לא הי' חייב מלקות על הטעם לכך אתא משרת לחייבו מלקות אמנם נראה דלא קשיא דהרי באמת הא דהוי אמינא טכ"ע לאו דאורייתא הוא משום דמדאורייתא כל איסור בטיל ברוב היתר דכתיב אחרי רבים להטות כמבואר בפירש"י חולין צ"ח ע"ב [ושעפי"ז נראה ליישב מה שהקשה ר"ת על ר"י דאורליינש הנ"ל נימא אהדרי' לאיסורא קמא כמו בגוזז פסוהמ"ק וי"ל עפי"ד התוס' ביצה י"ב ע"א גבי השוחט ע"נ ביו"ט דהיכי דההיתר מפורש ל"א אהדרי' לאיסורא קמא ע"ש וא"כ ה"נ כיון דאי לאו קרא דגלי טכ"ע הא ההיתר מפורש אחרי רבים להטות ונהי דילפינן דטעימתו זהו הכרתו בכ"ז אמרינן למאי דאהדרי' אהדרי' ולמאי דלא אהדרי' לא אהדרי' ואינו לוקה ובהכי אזדא קושי' הפנ"י פסחים כ"ד ע"ב בתד"ה אלא שהקשו התוס' שם אמאי אמר דזיעה בעלמא הוא והא טכ"ע דאורייתא והקשה הפנ"י דהא טכ"ע אינו אלא עשה ואין לוקין עליו ולדברינו א"ש דהא הטעם דלא אהדרי' לא"ק הוא כיון שנכתב ההיתר בפירוש אחרי רבים להטות והיל"ל דבטל ברוב ולפ"ז התינח היכי שהוא בתערובת משא"כ במשקין היוצאין מהפירות שפיר הקשו התוס' דכיון דאיכא טעם בעין של הפירות היל"ל דלוקה משום טכ"ע והא דאצטריך הטמאין לאסור צירן ורוטבן הרי כ' התוס' בחולין צ"ט וקי"ב ובכורות ו' דעיקר קרא לא אצטריך אלא לצירן ולרוטבן ל"צ קרא כיון דממילא נשמע דטכ"ע דאורייתא] ולפי"ז אחרי דידעינן מגיעולי מדין דטעם כעיקר א"כ אמרינן חתיכה נעשה נבילה וליכא היתר דליבטל האיסור בתוכו דשניהם הויין איסור ושני איסורים שוין הא אין מבטלין זא"ז ממילא הוי כישנו לאיסורא בעינא ושפיר לוקין אפי' בלאו קרא דמשרת וע"כ דאתיא להיתר מצטרף לאיסור אולם לפי"ז תקשי לכאורה לר"ע דלדידי' ע"כ גם בשאר איסורין אמרי' חנ"נ דאל"ה מנ"ל לר"ע המל"א נימא דמשרת אתא לטכ"ע ולמלקות וכיון דלדידי' גם בשאר איסורין חנ"נ הדר קשיא לדידי' האיך הגעילו יורה גדולה וע"כ כמ"ש הש"ך בסי' צ"ה ס"ק כ"א דהי' יכולין להגעיל ע"י אפר והוי נטל"פ ע"ש וא"כ מיושב שפיר קושי' המהרש"א הנ"ל דהתינח אי אמרינן דלא אסרה תורה אלא קדירה ב"י משא"כ אי הו"א דגם נטל"פ אסור תיהדר הקושי' לדוכתה האיך הי' מגעילין יורה גדולה וממילא תתיישב נמי לפי"ז קושי' הפנ"י הנ"ל דילמא משום בב"ח עפמ"ש בכרו"פ סי' פ"ז דבב"ח גם נטל"פ אסור כיון שלוקין אפי' שלכד"א ע"ש וא"כ אי איתא דההגעלה היתה משום בב"ח הדרק"ל האיך הי' מגעילין יורה גדולה ו ע"י אפר הא בבב"ח גם נטל"פ אסור. ועפ"י דברינו אלה מיושב נמי מה דקשה לכאורה לפי"ד התוס' פסחים מ"ד ע"ב ד"ה אלא כו' שהקשו היכי יליף ר"ע טכ"ע בנזיר מגע"נ הא נזיר קל מכל איסורין שבתורה שאין איסורו איסור עולם ויש היתר לאיסורו ותי' דבמדין נמי היו כליהם בלועים מיין ואסורין לנזיר וקשה לפמ"ש התוס' בנזיר ל"ז סוף ע"א דאי אמרינן היתר מצטרף לאיסור מכ"ש דאמרינן טעם כעיקר דטעם חמיר מצירוף כיון דיש באיסור עצמו כזית רק שאינו בעין אלא הטעם ע"ש וא"כ הרי המל"א יליף ר"ע ממשרת וחייב מלקות כדא' נזיר ששרה פתו ביין וי"ב כדי לצרף כזית חייב ואף דהוי ק"ו ואין מזהירין מה"ד כבר כ' בר"ש פ"ב דטב"י דל"ה רק גילוי מילתא וחייב מלקות כדא' ביבמות ס"ח וע' סנהדרין ע"ו] ובטכ"ע אי יליף גם בנזיר מגע"מ הא אין לוקין כיון דאינו אלא עשה ואמאי הרי טעם חמור מצירוף ואם בהמל"א בנזיר לוקין מכ"ש בטכ"ע היל"ל דלוקין בנזיר ולהאמור יתיישב ע"נ דהנה הרשב"א בתי' לחולין צ"ח כ' דבקדשים דאמרינן היתר מצטרף לאיסור אמרינן חתיכה נעשה נבילה מה"ת כמו גבי בב"ח דכיון דשניהם נעשו איסור צריך ששים נגד כולו ה"נ היכי דהמל"א אמרינין נהפך ההיתר להיות איסור ולוקין אף על חלק ההיתר ע"ש וביותר ביאר הרשב"א ז"ל הדבר במשמרת הבית בהסברת הענין דל"א חנ"נ אלא בבב"ח משום דבב"ח האיסור חל על שניהם וח"ז מזה ומזה לוקה הוי כעצם איסור א' אבל בשאר איסורין אינו לוקה כי אם כשאכל כזית שלם מן האיסור ואין ההיתר מצטרף אליו אלמא שאין בהיתר שום איסור רק מחמת שנבלע בו איסור לכך ל"א בהו חנ"נ ע"ש ולפי"ז בנזיר כיון דגלי רחמנא וכל משרת ענבים לא ישתה דהיינו דחל האיסור גם על המים ששורין בהם הענבים וא"כ שפיר אמרינן חנ"נ מה"ת ולוקין על טכ"ע דכיון דילפינן