הרי בשמים קלב

לא יעלו ולדברינו ניחא דלא הוי מצי למימר האי טעמא כיון דהתם קאי בשרירי ר"ל שנתקשו מחמת האש ששלטה בהן וא"כ כבר נעשו לחמו של מזבח ואפי' אם ירדו יעלו: ובהיותי מעיין קצת בזה אמרתי לבאר דברי הש"ס פסחים שם רב כהנא רמי כתיב לא ילין חלב חגי עד בוקר עד בוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין וכתיב והקטיר עלי' חלבי השלמים עלי' השלם כל הקרבנות כולן הוא מותיב לה והוא מפרק לה כשניתותרו ודקדקו המפורשים דמשמע מלשון זה דמשום דאיהו קא מותיב לה קא משני הכי אבל לדידן ל"צ לההיא שינויא וצריך להבין טעמו של דבר ונראה ליישב ע"ד החידוד עפי"מ שנראה עוד הפעם ליישב קושייתינו הנ"ל במאי דקא' מעלה ומלינה בראשו של מזבח וכתבנו דע"כ הכונה בענין שתמשול האור במקצתן דנעשין לחמו של מזבח והקשיתי ע"ז הרי ל"ה זמנו כעת משום העשה דהשלמה והוי שלב"ז ולא נעשו לחמו של מזבח כנ"ל ויש לתרץ עפימ"ש התוס' פסחים ה' ע"א ד"ה לא תשחט דכיון דבדיעבד אם שחט הפסח קודם לתמיד כשר חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך ע"ש ולפי"ז הא כ' התוס' ביומא כ"ט ובמנחות דמשום עשה דהשלמה לא מיפסל הקרבן בדיעבד ע"ש וכיון דבדיעבד כשר אפי' אם הי' מקטירם השתא חשיב גם עכשיו זמן הקטרה ול"ה שלא בזמנו ונעשה שפיר לחמו של מזבח ולפי"ז הא לכאורה יל"ד מאי פריך רב כהנא הא כל הלילה ילין וכתיב עלי' השלם דילמא ה"ק קרא לא ילין עד הבוקר כדי שלא יפסול בלינה הא כל הלילה אם הקטירן בדיעבד כשרין שבשביל עשה דהשלמה לא מיפסל כנ"ל ועכצ"ל דרב כהנא ס"ל דאפי' בדיעבד פסול משום עשה דהשלמה והנה במהרש"א שם על התוס' ד"ה אין לך כו' הקשה לר"ח דמוקי לה בחטאת העוף א"כ אמאי קחשיב רק מידי דהקטרה הא בחטאת העוף ליכא מידי דהקטרה אלא דמה למזבח ותי' דכיון דיוצא בזריקת דמה מידי עשה דהשלמה כדמשני כשניתותרו והיינו כיון דנזרק דמן קודם לתמיד ונראין להקרבה קודם לכן על תמיד של שחר הוא מושלם לכך חשיב מידי דהקטרה ע"ש ולפי"ז יתבארו שפיר דברי הש"ס דה"ק איהו מותיב לה וקשה מאי פירכא היא זו דילמא קאמר קרא דלא ילין כדי שלא יפסול בדיעבד אע"כ דרב כהנא ס"ל דגם משום השלמה מיפסל בדיעבד וא"כ ליכא לשנויי לדידי' מעלה ומלינה דכיון דלינה מועלת בראשו של מזבח הא אסור לכתחלה להעלותם ולהביאם לידי פסול כנ"ל ואי דיעלה אותם בענין שימשול האור בהן כנ"ל ז"א דהא הוי שלא בזמנו ולא נעשו לחמו של מזבח ואי משום דכיון דבדיעבד כשר הוי זמנו כנ"ל ז"א דהא ע"כ רב כהנא ס"ל דמשום השלמה מיפסל אפי' בדיעבד דאל"כ ל"ק קושייתו כנ"ל וא"כ ע"כ מוקי כר"ח בחטאת העוף וקשה קושי' מהרש"א הנ"ל דהא קחשיב רק מידי דהקטרה וע"כ דזריקת דם כיון שמוציא מידי עשה דהשלמה כדקא' כשניתותרו הוי מידי דהקטרה וא"כ שפיר קא' דרב כהנא דמותיב לה שפיר מוקי כשניתותרו דהא ע"כ ס"ל הכי דבכה"ג על תמיד של שחר הוא מושלם מכח קושייתו כאמור: ודעת לנבון נקל להבין עפי"ז מה דקא' אח"כ רמי לי' רב ספרא לרבא [כ"ה הגי' הנכונה כדכ' בהגהות הרי"ב ז"ל וכ"א בילקוט] כתי' לא ילין לבוקר זבח חג הפסח לבוקר הוא דלא ילין הא כל הלילה ילין והכתיב עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת כו' ולכאורה הרי כ' התוס' בשבת ך' ע"א ד"ה למשרי דהא דדרשינן בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד היינו כשמשלה בהן האור מותר להקטיר האברים ופדרים אפי' של חול בשבת ע"ש וא"כ דילמא אצטריך לא ילין לענין היכי שמשלה בהן האור דמטעם עולת חול בשבת שרי כנ"ל ואפ"ה פסול מטעם לאו דלא ילין ומצאתי שהרגיש בזה בגליון הש"ס והניח בצ"ע ולהאמור נכון דלכך רמי רב ספרא ההוא רומיא רק לרבא דס"ל בש"ס מנחות הנ"ל דלקלוט היינו שתהא המזבח קולטו שלא יפסל בלינה סגי כשמשלה בו האור במקצת וא"כ אי הי' משלה בהן האור לא הי' בו ג"כ פסול לינה וע"כ דקרא דלא ילין לא מיירי כשמשלה בהן האור דבכה"ג הא ליכא פסול לינה לדברי רבא הנ"ל ולכך פריך שפיר. ויש לבאר בזה דברי רש"י ז"ל ריש ברכות הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר וז"ל ואין נפסלין בלינה עד שיעלה עמוד השחר והן למטה מן המזבח דכתי' לא ילין לבוקר עכ"ל ולכאורה תמוה דהרי לפי ההלכה הא לינה פוסלת גם בראש המזבח רק כשהוא על המזבח מקטר והולך דאם עלו לא ירדו אמנם אם ירדו הא קיי"ל דלא יעלו. ולהנ"ל י"ל דרש"י ז"ל נקט מילת' דפסיקא דכשהן למטה מן המזבח לעולם נפסלין בלינה אבל כשהם בראשו של מזבח הא יוכל להיות שלא יפסל כגון שמשלה בהן האור וכנ"ל: סי' מח לק' באלשוועטץ. בעזה"י יום א' לסדר וישב תר"מ לפ"ק סטריא. שלום רב לכבוד ידיד"נ הרב החריף ובקי משכיל על דבר. לזרות ולהבר ירו"ש כש"מ יהושע העליר נ"י. מכתבך עם פלפולך היקר הגיעני והנני להשיב לך בקיצור נמרץ לרגלי הטרדות אשר סבבוני מכל צד. ראשונה הקשית בר"ה ה' ע"ב אמר מר לא תאחר לשלמו הוא ולא חליפיו חליפי מאי אי חילופי עולה ושלמים מקרב קרבי אי חילופי חטאת למיתה אזלה כו' אר"ש לעולם למעוטי חליפי עולה ושלמים והב"ע כגון שעברו עליו ב' רגלים והומם וחללו על אחר ועבר עליו רגל א' סד"א הואיל ומכח קמא קאתי כמאן דעברו עליו ג' רגלים דמיא קמ"ל והקשית דהא לפי"מ דמוקי בהומם וחללו על אחר גם בחטאת הי' יכול לאוקמי כן דהא רק באבדה והפריש אחרת תחתי' לא אפשר לאוקמי בחטאת דהוא מחמש חטאות המתות ומצינו גם בחטאת דמהני הומם וחיללו על אחר דמוקמי ביומא ס"ג ע"ב הא דאצטריך לרבות דשעיר המשתלח אינו קדוש במחוסר זמן כגון שהומם וחללו על אחר דאין צריך להגדיל עליו וא"כ מאי עולה ושלמים דוקא דנקט הרי הי' יכול לאוקמי גם בחטאת הכי עכ"ק הנה לפענ"ד אין כאן קושי' דהרי באמת צריך להבין מאי מהני הא דהומם וחיללו על אחר הרי עכ"פ הי' מחויב להביא הקרבן עוד לפני ג' רגלים וממיל' עובר בב"ת אף אי לא הי' מפריש הקרבן. וע"כ דמיירי בעולת נדבה ושלמי נדבה דאין עליו חיוב אלא מכח ההפרשה דא"כ ממיל' לא הי' יכול לאוקמי בחטאת כיון דאין החטאת באה נדבה וז"ב: ומה שהקשה בקידושין נ"ה ע"ב דפריך התם על המשנה דבהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו' ודילמ' חטאת היא ומשני חטאת בת שנתה ואשתכח בת ב' שנים ופריך אשתכח בת שנתה מאי תני' חנני' בן חכינאי אומר עז בת שנתה לחטאת לחטאת ס"ד אלא אמר אביי כחטאת כונסה לכיפה והוא מתה מאליה והקשה מעלתו דהרי גם בחטאת מהני חילול ימתן עד שתומם ויחללה אח"כ כוני דקאמרי' לעיל מיני' ממתין עד שתומם כו'. הנה שגה ברואה בזה דהא לעיל מיני' שפיר קא' ממתין לה עד שתומם ומייתי ב' בהמות חדא לעולה וחדא לשלמים ומתנה אם זו עולה תהא זו שלמים תחתי' וחברתה שלמי נדבה. ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתי' וחברתה עולת נדבה והתינח בהני קרבנות שבאין נדבה משא"כ בחטאת דאינה באה נדבה אם יחלל אח"כ ויאמר אם היתה זו חטאת הר"ז תחת זו ודילמ' לא הי' חטאת א"כ הויא חטאת שאין לה בעלים דלמיתה אזלא והוא פשוט וא"צ לאריכות: ומדי התבוננתי מעט בסוגי' זו ראיתי לבאר דברי התוס' שם ד"ה ודילמא אשם הוא וז"ל וא"ת ויתנה באותן של שלמים דהא שוו במתנות ואי משום סמיכה כו' וי"ל דאין להתנות אשם בשלמים שהרי שלמים טעונין נסכים ואשם אינו טעון נסכים ואין לומר שיתנה לנסכים ויאמר אם הוא שלמים מוטב ואם לאו יהי' נסכי נדבה שהרי אין נסכי חובה ונסכי נדבה שוין שנסכי חובה לספלים ונסכי נדבה מזלפו ע"ג האישים ולכאורה דבריהם תמוהים דהא קיי"ל בזבחים צ"א ע"ב דנסכי נדבה לספלים ורק שמואל קא' התם המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים אבל אנן קיי"ל דהוא לספלים וכ"פ הרמב"ם ז"ל פט"ז מה' מעה"ק [ומה שקשה מחוס' מנחות צ"א וחולין כ" שכ' דהיכי דמפריש לספלים לכ"ע לספלים כבר העיר בזה הגרי"פ ז"ל בגליון הש"ס] אולם הדבר נכון דהנה התוס' שם כ' בא"ד ובדיבור הקדים דההוא תנא ג"כ סבר דמביאין קדשים לבית הפסול מדקא' פסח שלב"ז שלמים ואע"ג דפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים נאכלין לב' ימים ולילה ע"ש וא"כ ע"כ קאי בשי' ר"ש דס"ל הכי במשנה דזבחים ד' ע"ה ע"ב דמביאין קדשים לבית הפסול וא"כ הא קא' התם בשמעתא דזבחים צ"א הנ"ל דשמואל דאמר המתנדב יין מזלפו ע"ג האישים והכתיב לא תכבה ומשני דקא' לה אליבא דר"ש רס"ל דבר שאינו מתכיין מותר ע"ש וא"כ שפיר תי' התוס' דכיון דע"כ הכא קאי אליבא דר"ש דא' מביאין קדשים לבית הפסול וא"כ לדידי' נסכי נדבה מזלפו ע"ג אישים. וארווח לן ליישב בזה מאי דקשה לכאורה דהנה בש"ס פריך התם ודילמא תודה היא. ומשני דמייתי תודה. והא בעי לחם דמייתי נמי לחם. והקשו התוס' ואמאי צריך להביא בהמה אחרת לתודה באותה עצמה שתעשה זבחי שלמים יתנה ויאמר אם אינה שלמים תהא תודה כו' ותי' משום דתודה בעי לחם וא"ת ליתי לחם ויתנה אם היא תודה הרי הוא לחמה ואם הוא שלמים תהא הלחם נדבה הא אין הלחם בא נדבה וחב"ע הוא וקשה דהא התוס' בד"ה ודילמא אשם נזיר ואשם מצורע הוא הקשו וא"ת אשם מצורע מיהא יתנה בשלמים שהרי שוין הן בנסכים ותי' בשם הר"ש מקוצי דאין לומר שיתנה אשם בשלמים דשמא היום או למחר ידע בעל האשם שנאבד ומביא אחר תחתיו ולא ידע שנמצא ויהי' אותו שיביא חולין בעזרה משום דהוי אשם שנתכפרו בעליו באחר. ולפי"ז הרי קיי"ל במנחות ע"ט ע"ב בהפריש תודה ואבדה והפריש אחרת תחתי' ונמצאת הראשונה דאם הוא לאחר כפרה אפי' בתודת חובה אין השני' טעונה לחם ע"ש וא"כ אפי' אי מביא בהמה אחרת עם לחם לתודה ג"כ אינו יוצא מחשש חולין בעזרה דהא אכתי איכא למיחש דשמא היום או למחר ידע בעל התודה שנאבדה התודה ויביא אחרת תחתי' ולא ידע שנמצא כדברי הר"ש מקוצי הנ"ל לענין אשם וא"כ הא השני' אינה טעונה לחם ויהי' הלחם חולין בעזרה וא"כ בין כך ובין כך לא יצאנו מחשש ספק חולין בעזרה. ולהאמור יתיישב שפיר דהנה בספר המקנה כ' בכונת תי' הר"ש מקוצי הנ"ל במ"ש דשמא היום או למחר ידע כו' דמהיכי תיתי לחשוש שימהרו הבעלים כ"כ להביא קודם שיהי' נודע לו שנמצא וכ' כגון שלא ירצו לעבור בבל תאחר ע"ש ולפי"ז התינח באשם משא"כ בתודה כיון דע"כ לר"ש קיימינן כנ"ל וכיון דר"ש הא