הרי בשמים קכו

כיון דמעל בה נפקא לחולין כו' מתקיף לה רבא אימת מעל לבתר דתקע כי קא תקע באיסור' תקע והקשו המפורשים מ"פ אימת מעל לבתר דתקע כו' דילמ' כוונת ר"י דיצא התקיעות דרבנן כיון דבתקיעות דאוריית' כבר יצא לחולין ונראה דהנה באמת הקשו האחרונים דהרי כיון דמעילה היא בשוגג הא הוי טעה בדב"מ דפטור מקרבן מעילה וכיון דפטור מקרבן לא נפקא לחולין ותי' דהרי הוי ל"ע מצוה כיון דאפי' אי אינו מביא קרבן מעילה עכ"פ איסור' דאוריית' איכא והוי מצוה הבאה בעבירה. אולם למ"ש התוס' בסוכה ט' ע"א דמהב"ע אינו אלא מדרבנן א"כ כיון דמדאוריי' יצא הא הוי עשה מצוה כנ"ל וע"כ דמה שאמר ר"י כיון דמעל בה נפקא לחולין היינו בהתקיעות דרבנן דכיון שנהנה בהתקיעות דרבנן מעל ואי דהוי טעה בדב"מ ז"א דהא כיון דהוי מה"ב הא לא עשה מצוה ול"ש לומר כיון דמדאוריית' יצא הוי עשה מצוה דהא כל תקיעות אלו אינם אלא מדרבנן וז"ש רבא אימת מעל לבתר דתקע ר"ל לבתר דתקע גם התקיעות דרבנן דאלו בהתקיעות דאוריית' הא ליכא עדיין מעילה משום דהוי טעה בדב"מ ועשה מצוה כנ"ל ודוק: עוד יש לפשוט הספק הנ"ל ממשנתינו הנ"ל דס"ל לר' יהושע בשאר זבחים ששחטן לשם פסח אם ראויין הן פטור ופירש"י דקסבר טעה בדב"מ ועשה מצוה כ"ד פטור וזה עשה מצוה שהקריב קרבן וכל הזבחים שנזבחו של"ש כשרין ולכאורה קשה דהיכי מיירי מתניתין אי בששחטו קודם התמיד של בין הערבים הלא אז ל"ש טרוד ובהיל כיון דלאו זמן שחיטת הפסח אז ואף שמבואר במשנה ס"א ע"א דבדיעבד אם נשחט קודם התמיד כשר מ"מ הא לאו זמן שחיטת הפסח הוא לכתחלה כדא' יאוחר דבר שנאמר בו בערב ובין הערבים לדבר שלא נאמר בו אלא בין הערבים בלבד וא"כ בשחטו קודם לתמיד ל"ה טרוד עדיין ולאו טועה הוא ואף שמבואר בתוס' פסחים ה' ע"א ד"ה לא תשחט דכיון דבדיעבד כשר קודם התמיד חשיב זמן שחיטה מחצות ואילך מ"מ הוי דומי' דאמורי צבור שיש להן קצבה ולאו טועה הוא ובפסח מבואר במשנתינו הטעם משום שאין לו קצבה ופירש"י שכיון שהוא רואה אחרים הרבה עסוקין בשחיטת הפסח וטרוד להתעסק במצוה ואפי' שחט הוא פסחו כבר ומצא זבח זה בעזרה וכסבור שהוא פסח ושחטו לשם מי שהוא וטעה על כך הלכך טועה בדב"מ הוא ע"כ וא"כ מיירי בשעה שהכל עסוקין בשחיטת הפסח דהיינו אחר התמיד שהוא זמן המוגבל לשחיטת הפסח לכתחלה וא"כ הקרבן פסול משום עשה דעלי' השלם וכמו שהחליטו התוס' בהוריות ד' דמשום עשה דהשלמה אפי' בדיעבד מיפסל וא"כ הוי טעה בדב"מ ול"ע מצוה ואמאי פוטר ר"י ועכצ"ל לפי"ד התוס' פסחים נ"ח ע"ב ומנחות מ"ט ובריש עירובין ד"ה שלמים שכתבו דהא דא' בתוספת' דקרבנות שעיכבן אחר תשבה"ע פסולין הוא רק מדרבנן וא"כ כיון דמדאוריית' כשר שפיר הוי עשה מצוה לענין שיפטור מחטאת וא"ש: ולפענ"ד להביא ראי' לדברי התוס' הנ"ל דקרבנות שעיכבן אחר תמיד של בין הערבים אינן פסולין רק מדרבנן דלא כמו שר"ל ביומא כ"ט ובתוס' הוריות הנ"ל דפסולין מדאוריית' מהא דא' פסחים ס"ב ע"ב בשוחט אחרים לשם פסח בזמנו ר"א פוסל ור"י מכשיר וקא' טעמ' דר"א משום דא"ק ואמרתם זבח פסח הוא הוא בהוייתו לא הוא לשם אחרים ולא אחרים לשמו ע"ש ולכאורה קשה היכי מיירי התם אי בששחט אחרים לשם פסח קודם התמיד א"כ ע"ז לא צריך קרא דפסח ששחטו לשם אחרים פסול כיון דאפי' שחטו בסתמא ג"כ פסול דהלא כל הטעם משום דסתמ' לשמו קאי ומבואר בדרישה בא"ח סי' סמך לענין מצ"כ דאף דקיי"ל מצות א"צ כונה היינו כשעושה אותה בזמן ובאופן הראוי לכתחלה דאז אמרינן דהמעשה עומד במקום הכונה וסתמ' לשמה קאי אבל אם נעשה בזמן או באופן שא"ר לכתחלה אז כשאינו מכוין אפי' בדיעבד ל"מ דל"א סתמא לשמה קאי דאדרבא סתמ' שלא לשמה דהרי נעשית שלא באופן הראוי ע"ש ובחי' דנתי מזה לענין קרבנות דאמרינן בהו סתמא לשמה קאי הוי ג"כ הכי דאם נעשה שלא בזמן הראוי לו לכתחלה בסתמ' ג"כ פסול והעירותי עפי"ז ממשנה פסחים ס"ג בשוחט הפסח טה"ח ושם בגמ' ס"ד ע"א ואכ"מ] והוא מובן מאד בסברא ולפי"ז ל"ל קרא בפסח ששחטו קודם התמיד לשם קרבן אחר דהוא פסול הלא בכה"ג אפי' בסתמ' ג"כ פסול כיון דמצותו לכתחלה אחר התשבה"ע כנ"ל אע"כ דאצטריך הקרא בששחטו אחר התמיד לשם קרבן אחר דפסול וא"כ תקשי בכה"ג לא אצטריך לאחרים ששחטן לשמו דפסול הרי בל"ז פסול משום עשה דהשלמה וגם היכי מכשיר ר"י בזה אעכצ"ל דהא דפסול משום עשה דהשלמה הוא רק מדרבנן ושפיר אצטריך הקרא למעוטי דמדאוריית' פסול [ור"י דמכשיר אפשר דס"ל כמ"ד דאחר שחיטת תשבה"ע בלבד ליכא איסור דהשלמה רק אחר ההקטרה והוא פלוגתא בפסחים נ"ט ע"א ע' א"ח שם וע' ט"א ר"ה ל']: והנה הצל"ח בפסחים שם הקשה מדוע פוטר ר"י משום דהוי טעה בדב"מ ועשה מצוה הרי מבואר בביצה ובמנחות גבי כבשי עצרת ששחטן של"ש או לפ"ז ולאח"ז אם היתה שבת לא יזרוק א"כ יפסול הדם בשקיעת החמה ויפסל הזבח א"כ לא עשה מצוה ואמאי יפטר מחטאת ובלפענ"ד לחזק קושייתו דהנה במנחות מ"ח ע"א פריך שם על ההוא בריית' דתני' כבשי עצרת ששחטן של"ש או ששחטן בין לפ"ז ולאח"ז הדם יזרק והבשר יאכל ואם היתה שבת לא יזרוק ואם זרק הורצה ע"מ להקטיר אמורין לערב ואמאי לימא עמוד חטא בשביל שתזכה ומשני עמוד חטא בשבת בשביל שתזכה בשבת אמרינן עמוד חטא בשבת כדי שתזכה בחול ל"א והקשו התוס' שם ואמאי לא יזרוק כדי לאכלן חי ויהי' חטא בשבת כדי שתזכה בשבת ותי' דאין זה זכות לאכול בשר חי ואין לחטוא בכך ע"ש ובצל"ח ביצה כ' ע"ב כ' שם דהרמב"ם ז"ל ל"ל סברת התוס' הלזו אלא דגם אכילת בשר חי מיקרי זכות ובאמת י"ל דתלי' בפלוגת' דר"י ור"ל בשבת ע"ו אי אכילה ע"י הדחק שמה אכילה או לא דלמ"ד שמה אכילה חשיב גם אכילת בשר חי זכות [ויל"ע לפי"ז בתוס' ביצה כ"א ע"ב ד"ה הני סופלי לחיותא היכי שדינין כו' וי"ל דהני גרעיני תמרה אינן ראויין לבהמה אלא ע"י תיקון גדול כו' ומ"מ ראויין כמו שהם ע"י הדחק והואיל ואינן ראויין להיות עיקר מאכל בהמה אלא ע"י תיקון גדול היכי שדינין כו' הרי דמה שראוי לאכילת בהמה ע"י הדחק לא מיקרי ראוי שיהי' מותר בטלטול וא"כ היכי אמרינן בשבת קכ"ח דבשר תפל מותר לטלטלו משום דחזי לאימצא הרי לפי"ד אכילת בשר חי הוא ע"י הדחק ולא מיקרי ראוי וצריך לחלק דבשר עוף משום דרכיך ל"ה ע"י הדחק וע' ביצה כ"ד במתניתין השוחט בהמה מסוכנת ביו"ט רע"א אם יכול לאכול כזית חי מבית טביחתה כו' ואכ"מ] וא"כ אפשר לפום ריהטא לומר דר"י יסבור כמ"ד אכילה ע"י הדחק שמה אכילה ושפיר רשאי לזרוק הדם כדי לאכול בשר חי. אמנם עדיין יש להקשות דהנה באמת צריך להבין קושי' התוס' הנ"ל דיזרוק הדם כדי לאכול בשר חי הרי האמורין אינן נקטרין עד לערב וכל כמה דלא מקטרי אמורין לא מתאכיל בשר אולם הדבר נכון דהרי אמרינן בש"ס פסחים נ"ט ע"ב דכיון דלא אפשר להקטיר האמורין עשאום כמי שנטמאו או שאבדו ורשאי לאכול הבשר א"כ ה"נ כיון דלא אפשר להקטיר האמורין בשבת שפיר הקשו התוס' דיהיו כמו שנטמאו האמורין או שאבדו ויזרוק הדם כדי לאכול הבשר חי. והנה התוס' ביומא כ"ט ע"א הקשו שם בהא דא' בפסחים ע"ג שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם יצא לבית השריפה אמאי נשתרי בשר בזריקת דם בלא הקטרת אמורין דכיון דלא אפשר להקטיר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו ותי' דשא"ה דכיון דמשכו הבעלים את ידם לא חזי מעיקרא האמורין להקרבה והלכך לא משתרי בשר בזריקת דם לחודי' אבל התם כיון דהוי חזי להקריבו קודם התמיד אעפ"י שהמתין עד אחר התמיד והשתא לא מצי לקרובי' אמרינן שפיר דעשאום כמי שנטמאו או שאבדו ע"ש ולפי"ז התם במנחות שפיר הקשו התוס' דיזרוק הדם כדי לאכול הבשר חי כיון דהאי ואם היתה שבת לא יזרוק קאי אשלא לשמן כמו שפירש"י התם להדיא א"כ בשלא לשמן הלא הוי חזו מעיקרא להקרבה אם הי' שוחטן לשמן כיון דכבשי עצרת הוי ק"צ הקבוע להן זמן ודחיא שבת ורק הוא שחטן של"ש בכה"ג שפיר אמרינן כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו והוי דומיא דשחטו אחר התמיד משא"כ במשנתינו ממ"נ היכי מיירי אי בק"צ הרי לא משכחת רק בעולת שבת או עולת תמיד א"כ הא בעולה ליכא אכילת בשר ולא אפשר לזרוק הדם בשביל אכילת בשר כיון דכולה כליל וע"כ מיירי בקרבנות יחיד ששחטן לשם פסח דאיכא בהו אכילת בשר א"כ קרבן יחיד הא מעיקרא לא חזיא להקרבה בשבת והוי כפסח שמשכו הבעלים את ידם ממנו דכיון דמעיקרא לא חזי ל"א בי' עשאום כמי שנטמאו או שאבדו כנ"ל וא"כ כיון דהכא לא אפשר לזרוק הדם לכ"ע שפיר הקשה הצל"ח דהרי יפסל הדם בשקה"ח ויפסל הזבח ול"ע מצוה ואמאי פוטר ר' מחטאת. ועוד מטעם אחר א"א לומר דר"י יסבור כמ"ד אכילה ע"י הדחק שמה אכילה וישתרי לזרוק הדם כדי לאכול בשר חי עפי"מ שהוכחנו בסמוך דע"כ מיירי בנשחטו אחר התשבה"ע דאל"ה ל"ה טעה בדב"מ כנ"ל וא"כ הרי כ' התוס' ביומא כ"ט ע"ב דבקרבן שנשחט אחר התשבה"ע נהי דאינו נפסל רק מדרבנן היינו לענין זה שמדאורייתא הבעלים נתכפרו אבל מ"מ אסור לאכול הבשר ע"ש וא"כ לפי"ז ממילא בלא"ה א"א לומר דמותר לזרוק הדם כדי לאכול בשר חי כיון דאסור באכילה משום שנשחט אחר תשבה"ע וא"כ קושי' הצל"ח עצומה מאד דכיון דמיפסל הדם בשקה"ח הוי ל"ע מצוה ומדוע פוטר ר"י מחטאת: ומה שנלפענ"ד בישוב קושיא זו היא בשנקדים ליישב דברי רש"י ז"ל במנחות הנ"ל שפי' האי דאם היתה שבת לא יזרוק דקאי אשל"ש והוא תמוה דמנ"ל דקאי דוקא אשל"ש ולא אלפ"ז ולאח"ז. ונראה עפ"מ שהקשו התוס' שם משבת ד' דהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב שבת והתוס' שם כתבו דלא דמי להתם וסתמו דבריהם ולא ביארו החילוק בזה. והצל"ח בפסחים כ' דהתם כשרודה לא נגמרה המלאכה ולא יתחייב חטאת משא"כ בשחיטת כבשי עצרת של"ש הא כבר נתחייב חטאת ולא יפטר גם אם יזרוק עיי"ש. אמנם לפי"ז נוכל להקשות עוד דהרי באמת בשוחט בשבת איכא גם חיוב דצובע והא דלא פסק הרמב"ם משום צובע כתב א"ז החכם צבי בתשובה דהוא משום דקיי"ל אין צביעה באוכלין וא"כ לפי"ז התינח כשזורק הדם ומותר לאכול הבשר והוי אוכל משא"כ בשלא יזרוק הא נפסל הקרבן ול"ה אוכל דהרי באמת בכל שחיטת קדשים בשעת השחיטה הא ל"ה עדיין אוכל משום דכל כמה דלא זריק דם לא משתרי בשר רק כשזורק אח"כ הוי למפרע אוכל משא"כ כשלא יזרוק הא נפסל הזבח ועומד לשריפה ול"ה אוכל כמ"ש המ"ל בפ"א מה' תמידין לענין קרבן מוסף שבת דכליל ל"ה אוכל א"כ יתחייב משום צובע א"כ לפי"ז שפיר קשה דנתיר לו לזרוק הדם כדי שיהי' אוכל ולא יתחייב משום צובע ודמי שפיר להא דהתירו לו