הרי בשמים קכד

סי' נ"ט לחדש דבכ"מ דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' היינו משום מי איכא מידי דמדאורייתא אסורה ומדרבנן שרי א"א לעלמא אבל אלו הוית רק א"א דרבנן לא הי' צריכין להפקעת הקידושין רק הם אמרו והם אמרו וא"כ אמרינן גם עתה דלא הפקיעו רבנן הקידושין לגמרי שתהי' פנוי' רק שהפקיעו הקידושין דאוריית' וישארו קידושין דרבנן וכיון דנשארו קידושין דרבנן שפיר יוכל להפר לה ולפענ"ד עדיין קשה דהרי באמת פריך הש"ס בנדה מ"ו ע"ב וכי אתו נשואי דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא ומשני כדר"פ משמי' דרבא כל הנודרת. ע"ד בעלה היא נודרת ופי' התוס' שם משום דהיא סבורה שבידו להפר כמו בשאר נשים לכך היא נודרת על דעתו ע"ש ולפ"ז התינח התם משא"כ הכא הא כל התקנה דיפר חלקו הוא משום החשש דשמא ענ"ב ורוצית להפקיע א"ע מבעלה וכיון דכיונה בנדרה להפקיע א"ע מבעלה הא לא היתה סבורה שבידו להפר ממילא אינו מועיל ההפרה משום דלא אתו נשואין דרבנן ומבטלי נדרא דאורייתא אמנם להנ"ל יהי' נכון דהרי באמת חכם יכול להתיר דכיון דאסרה הנאת כל ישראל הוי כדיעבד וכנ"ל רק משום דקיי"ל אין חכם מתיר נדר אלא בחרטה וכיון שאומרת כעת שאינה מתחרטית א"י החכם להתיר לה אמנם הא כתב המבי"ט בתשו' ח"א סי' צ"ח דהא דבעינן חרטת הנודר אינו רק מדרבנן ומדאוריית' יכול החכם להתיר אפי' בלי דעת הנודר כלל כמו שמתירין נדויים וחרמות ולפי"ז שפיר הועילו חכמים בתקנתן דיפר חלקו ואי דתאמר טא"ל ונטולה מן היהודים ולא יוכל הבעל להפר משום דע"כ אפקעינהו לקידושין משום טא"ל ואינו בעלה ז"א דהא ישארו קידושין דרבנן ואי דאיך אתו קידושין דרבנן ומבטלי נדרא דאוריית' ז"א דהא לענין שלא יהי' נדר דאורייתא הרי יוכל החכם להתיר בלי דעתה כלל ולא נשאר רק נדר דרבנן משום דמדרבנן בעינן חרטת הנודר וא"כ אתו קידושי דרבנן ומבטלי נדרא דרבנן אולם כ"ז הוא רק ע"ד החידוד ואמיתת הדברים כבר מבואר אצלי בחי' דמעולם לא עלה ע"ד המבי"ט ז"ל לומר שמדאורייתא יוכל החכם להתיר אפי' בע"כ של נודר ולא כתב רק דמדאורייתא ל"ב שיפרש חרטתו אבל רצונו מיהא בעינן וא"כ כשלא תרצה האשה בהתרת החכם איך יוכל החכם להתיר לה בע"כ. ובעיקר קושי' העולם הנ"ל כבר כתבתי ליישב עפי"מ שהובא באס"ז ריש כתובות בשם חד מן קמייא ז"ל דל"א אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' רק מכאן ולהבא ולא למפרע ע' בטיב גיטין בחי' לגיטין ע"ג ע"א מ"ש בזה. וא"כ כיון דלא נפקעו הקידושין למפרע שפיר יוכל להפר לה כיון דעל דעתו נדרה ועוד הארכתי בישוב קושי' זו בכמה אנפין אכמ"ל: והנה ראיתי בספר מחנה לוי שהקשה מש"ס נדרים פ"ג ע"ב בהא דקתני במשנה שם קונם שאני נהנה לבריות א"י להפר ויכולה היא ליהנות בלקט שכחה ופאה וקא' רבא לעולם בעל בכלל בריות הוא ומה טעם קא' מה טעם א"י להפר מפני שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה והקשה דאי בעל בכלל בריות מאי איריא דא"י להפר משום שיכולה ליהנות בלשו"פ תיפוק לי' דאינו רשאי להפר משום שהוא נהנה בהפרתו דהלא מבואר ביו"ד סי' רכ"ח דאם אסר ע"ע הניית בני העיר אסור להשאיל על נדרו לחכם מבני אותה העיר משום דהוי כמהנהו ורוצה ג"כ לה"ר לד' המהרלב"ח הנ"ל דמשום דא"א להשאיל הוי כדיעבד ע"ש הנה באמת בתשו' הריב"ש הנ"ל מבואר דרק באסר הנאתו על בני העיר אז אינו נשאל לזקן שבאותה עיר כיון דנהנה בהתרתו שעי"כ יהי' מותר לו ליהנות ממנו והוי נוגע בדבר וא"י להתיר דהו"ל כנדרי עצמו משא"כ באמר קונם הנאת בני עירי עלי שהוא נאסר מליהנות משלהם אין בני העיר נוגעים בדבר דמה הנאה יש להם כשהוא יהנה משלהם אך הכ"מ בפ"ז מנדרים ה' ט' מביא דברי הריב"ש האלה ותמה עליו דהא גבי קונם הנאת בני עירי עלי הרי הוא נהנה בהיתר זה שעי"כ מותר לו ליהנות מהם והאיך יהי' מותר לו לישאל לחכם שבעיר הרי הוא נהנה מאותו חכם בההיתר ההוא והוא אסר עליו הנאת בני העיר ע"ש והנה אם כי לפענ"ד אין בזה כ"כ תמי' על הריב"ש דאפשר לומר דהיתרו והנאתו באין כא' דומי' דאמרי' גיטו וחצרו באין כא' וה"נ הא ההנאה היא באה ע"י ההיתר ובאין ההנאה וההיתר כא' אמנם הא באמת בש"ע סי' רכ"ח ס"ה איפסק הכי דאפי' אסר הניית בני העיר עליו אסור להשאיל על נדרו לחכם מבני אותה העיר אבל קושי' המתנה לוי לפענ"ד בלא"ה ל"ק דהרי הבעל מיפר נדרה משום כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ואם הבעל אינו רוצה ממיל' הנדר בטל ובשלמ' בחכם שהוא פותח פתח להתיר את הנדר י"ל דהוא מהנהו בזה אבל הבעל הא אינו עושה מאומה רק שלילת הרצון ועוד כיון דהבעל מיפר נדרי אשתו בעל כרחה הא הוי' הנאה הבאה לו לאדם בעל כרחו דל"ה הנאה משא"כ החכם הא אינו מתיר אלא מרצון הנודר שמתחרט על נדרו שפיר אסור משום שמהנה אותו וז"ב: אך אי קשי' הא קשי' לי לפי"ז מדברי הש"ס גיטין ל"ה ע"ב על המשנה דקתני התקין ר"ג הזקן שתהא נודרת ליתומים כל מה שירצו וגובה כתובתה ואר"ה עלה ל"ש אלא בשלא ניסת אבל ניסת אין מדירין אותה ניסת מ"ט דמיפר לה בעל כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל אין הבעל מיפר בקודמין וניחוש דילמ' אזלה לגבי חכם ושרא לה כו' וקשה מ הש"ס הא נוכל להדירה שתיאסר עלי' הנאת כל ישראל אם נהנית מכתובתה דאז לא תוכל להשאיל לחכם משום שנהנית ממנו משא"כ בשניסת שפיר חיישינן דיפר לה בעלה כיון דהפרת בעל הא איתה אפי' בכה"ג כנ"ל וכן יש להקשות בבכורות מ"ה ע"ב גבי כהן הנושא נשים בעבירה תנא נודר ועובד יורד ומגרש ופריך וליחוש דילמ' אזיל לגבי חכם ושרא לי' וקשה הא אפשר שיהי' נודר ואוסר עליו הנאת כל ישראל אם לא יגרשנה דאז א"א להשאיל על נדרו. אמנם היכי שאסר ע"ע הניית כל ישראל לפענ"ד אין אנו צריכין לסברת הרלב"ח דמשום דא"א להשאיל הוי כדיעבד דבלא"ה י"ל עפי"ד הש"ס נדרים נ"ט ע"א דנדרים מצוה לאיתשולי עלייהו א"כ מאי איכפת לן מה שנהנה מההיתר הא קיי"ל מצות לאו ליהנות ניתנו בשלמ' בקונם הנאת בני העיר אינו נשאל לזקן שבאותה עיר דל"ש לומר מצלל"נ כיון דאפשר להשאיל אצל חכם שבעיר אחרת דומי' דכת' הרשב"א בנדרים ט"ו ע"ב בהא שהקשה כי אמר קונם הנאת תשמישך עלי אמאי מיתסר והא מצלל"נ ותי' כיון דאפשר לקיים מצות פו"ר באשה אחרת הרי דהיכי דאפשר בענין אחר ל"א מצלל"נ והה"נ משא"כ באוסר הניית כל ישראל הא א"א להשאל בהיתר שפיר אמרינן מצלל"נ. ואזדא נמי לפי"ז קושי' הגאון רע"א ז"ל בגליון היו"ד שם שהקשה מש"ס נדרים פ"ט ע"ב ההוא גברא דאיתסר הנייתא דעלמ' עלי' אי נסיב איתת' כי לא תנינ' הלכת' רהיט בגפא ותוביל' ולא אמצי למיתנא אתא רב אחא בר ר"ה ושבשי' ואינסב איתת' ושרקי' טינא ואתיי' לקמי' דר"ח אמר רבא מאן חכים למיעבד כי הא מילת' כו' פי' במה שהשיאו אשה כדי שיחול הנדר ויוכל לאיתשל עלי' דאין מתירין את הנדר עד שיחול והקשה כיון דמיתסר הנאת עלמ' עלי' האיך יכול למיתשל עלה ולהאמור נכון דכיון דא"א להשאיל בהיתר אצל שום חכם שבעולם שפיר אמרינן מצות לאו ליהנות ניתנו: והנה ראיתי בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' י"ט שהקשה בסוגי' דנדרים הנ"ל מש"ס שבועות כ"ח ע"א דאמר רבא אכלה לראשונה בשוגג והשני' במזיד פטור ומותר כיון דבשעה שהיתה השבועה ראוי' לחול הי' שוכח ולא מיקרי האדם בשבועה וא"כ ה"נ הא ר"א הטעהו שלא יאסר והי' שוגג בשעה שהיתה ראוי' לחול ול"ה האדם בשבועה ותי' דר"א הטעהו שלא יאסר בהנאה לעולם אלא אותו יום ולא אח"כ ע"ש. ולכאורה צריך להבין באיזו סברא הטעהו שלא יהי' אסור אלא באותו יום ונלפענ"ד עפי"ד התוס' בגיטין ל"ה ע"א שהקשו למה שרקי' בטינא הא מיד עבר על בל יחל כיון דהוי דבר שא"א לקיימו כמו קונם עיני בשינה ג' ימים דמכין אותו וישן לאלתר ותי' דדוק' בשעת הנדר אם לא הי' אפשר לקיימו עובר לאלתר אבל התם בשעת הנדר הי' יכול לקיים דאפשר שלא ישא אע"ג דמכי אנסבי' א"א לקיים אינו עובר לאלתר עד שיהנה וע"ש בתוס' שכתבו דלהכי ל"ג באלמנה שנודרת ליתומים ואוסרת כל פירות שבעולם דא"כ הוי דבר שא"א לקיים ועוברת לאלתר ולאח"כ אינה עוברת עוד כדא' מכין אותו וישן לאלתר וכיון שלא תעמוד באיסור כל ימי' אינה חוששת ולפי"ז נוכל לומר דר"א הטעהו לההוא גברא שלא יאסר כל ימיו כיון דהוי דבר שא"א לקיים והוי כמו קונם עיני בשינה ל"י וא"כ לא יעבור רק פעם א' על בל יחל וכיון שלא יעמוד באיסור כל ימיו לא הי' חושש אולם באמת הוא עומד באיסור כיון שבשעת הנדר הי' אפשר לקיים כתי' התוס' ולכך הוצרך לשאול על הנדר והא דסבור שלא יעמוד באיסורו לא חשיב אונס בשבועה כמ"ש התוס' בשבת ס"ט ע"ב ד"ה הא מני דמהאדם בשבועה לא ממעט אלא היכי שכסבור שבהיתר גמור נשבע אבל היכי שיש איזה איסור חשיב האדם בשבועה: עכ"פ זכינו לדין דאסור לבני הקהלה לשאול על נדרם אצל ב"ד שבעירם. ולכאורה הי' נלפענ"ד מילת' חדתא דכיון דעל הכתב שקיבלו עליהם האיסור לבלתי אכול משחיטת השו"ב הנ"ל לא היו חתומים כל אנשי העדה רק רובם אלא דממיל' חל האיסור גם על המיעוט מפאת שהמיעוט נגרר לעולם אחר הרוב א"כ י"ל דיוכלו לשאול על נדרם לפני שלשה מהמיעוט שלא קיבלו עליהם בפירוש האיסור והם לא הויין כמתירין נדרי עצמן דהא עיקר ההיתר הוא להרוב שהם נדרו בפירוש ורק דממיל' מותרים גם הם בכה"ג ל"ה כמתירים נדרי עצמן וראי' לזה נלפענ"ד מדברי התוס' בנזיר כ"א ע"ב ד"ה אלא ש"מ כו' שכ' לענין אשה שאמרה הריני נזירה ושמע בעלה ואמר ואני אין לומר דהבעל א"י להפר לה נדרה מטעם כיון דבהיתר זה גם הוא מותר אי נימא בעל מיעקר עקר והוי מיפר נדרי עצמו דכיון דהוא מיפר לאשתו שעלי' חל עיקר הנדר ורק הוא ממיל' מותר בכה"ג ל"ה מתיר נדרי עצמו ע"ש וצריך לומר דלא תקשי מהא דקונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שבעיר מטעם נוגע ואף דהוא ממיל' מותר כיון דהתם הא עיקר הנדר הוא בשביל בני העיר לכך א"י להתיר משא"כ התם בנזיר עיקר הנדר נדרה האשה ולפי"ז הדברים ק"ו לנידן דידן דמה התם בנזיר שהבעל התפיס בפירוש ואמר ואני אפ"ה כיון שעיקר ההיתר הוא לגבי האשה ל"ה מיפר נדרי עצמו מכ"ש בנ"ד שהמיעוט לא קיבלו עליהם כלל רק שממיל' רובץ עליהם האיסור מפאת שהמיעוט נגרר אחר הרוב בכה"ג בודאי ל"ה מתירין נדרי עצמן. אפס לאשר ראיתי במשנה למלך פ"ב מנזירות ה' ד' שהניח בצ"ע לדינא בכעין זה ע"ש לכן מסתפינ' להקל באיסור נדר: עתה נפן לדבר איך יהי' אופן ההיתר שאם שכל בני הקהלה יסעו לב"ד שבעיר אחרת זה בודאי דבר שא"א וגם שיקראו לעירם ב"ד ממקום אחר כפי מכתב כ"ת הדבר כבד לפניהם מאיזה סיבה א"כ א"א כי אם ע"י שליח אמנם הא מבואר בר"ן ח' ע"ב בשם הרמב"ם