הרי בשמים קכג

להלוות אף שאינם בעולם שיתנו לו רשות א"כ ה"נ בנ"ד שאין הגאון ז"ל בעולם שיתן לו רשות. אולם ז"א דהנה מבואר בתשו' הר"ן סי' י"ז במה שחילק שם בין אם אמר ע"ד רבים לבין אם אמר ע"ד א' או ב' דבאמר ע"ד א' או שנים פירושו לשתף דעת אחרת עם דעתו שלא יוכל להתיר כי אם בדעת שניהם ואין פירושו אלא כאומר ע"מ שלא ימחה אבל כשאומר ע"ד רבים אנו מפרשים דבריו שכיון לשתף דעת אחרת לדעתו ולפיכך אין לו הפרה ע"ש והנה מבואר בדברי הש"ס קידושין ס"ג ע"ב לענין המקדש ע"מ שירצה אבא דהיכי דהתנאי הי' שיאמר אבא בפירוש הן אם מת קודם ששמע לא נתקיים התנאי ואם התנאי הי' שישתוק בשעת שמיעה ומת קודם השמיעה ה"ז נתקיים התנאי וכ"פ באהע"ז סי' ל"ח וה"ה היכא דהתנאי הי' ע"מ שלא ימחה ומת קודם ששמע נתקיים התנאי כאשר מפורש יוצא מדברי התוס' שם ד"ה ע"מ כו' ואמר ר"מ דיש לחלק בין היכא דמחוסר אמירה להיכא דלא מחוסר אלא שתיקה ע"ש הרי מדכתבו הטעם משום שמחוסר אמירה משמע דכל היכי דלא מחוסר אלא שתיקה ה"ז מקודשת וא"כ לפי"ז בשלמא התם בהשביעו שלא ילוה כי אם ברשות ראובן ושמעון הוי כאומר ע"מ שיאמר אבא הן ולכך במתו אסור להלוות משא"כ בנ"ד שנשבעו ע"ד הגאון מלבוב ז"ל הא כ' הר"ן הנ"ל דבנשבע ע"ד א' הוי כאומר ע"מ שלא ימחה ובכה"ג הא במת נתקיים התנאי כנ"ל ויכולין להתיר להם השבועה: והנה לכאורה קשה בהא דבעינן קרא בנדרים ע' ע"א בנערה המאורסה שאם מת האב לא נתרוקנה רשות לבעל משום דא"ק בנעורי' בית אבי' הרי בלא"ה ידעינן זה דהא מאי דבעל מיפר נדרי אשתו הוא משום כל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ומבואר בתוס' נדה מ"ו ע"ב ד"ה אא"ב דמשום דקא' רחמנא דבעל מיפר נדרי' לכך לעולם על דעתו היא נודרת ע"ש וא"כ בנערה המאורסה שאמרה תורה דאבי' ובעלה מפירין נדרי' אי משום ילפותא דרבה בנדרים ס"ז ע"א מקרא דאם הי' תהי' לאיש ונדרי' עלי' כו' אי משום ילפותא דבי ר"י שם ס"ח ע"א מבין איש לאשתו בין אב לבתו דערבינהו קרא להורות שצריך להיות הפרת שניהם וא"כ כשהנערה המאורסה נודרת היא נודרת ע"ד אבי' ובעלה בתנאי שלא ימחו הם [וע' בדרישה סי' רל"ד דגם גבי אב שייך כל הנודרת ע"ד אבי' נודרת כמו גבי בעלה] וא"כ כשמת האב ולא מחה הא נתקיים התנאי ואיך מהני הפרת הבעל ול"ל קרא ע"ז ואין לומר דמסתמא לא היתה דעתה לכשימות א' מהם תהי' אסורה עולמית וכסברת הטו"ז בסי' רכ"ח ס"ק מ"ט ז"א דהכא הא לא תיאסר עולמית דלכשתנשא יפר לה הבעל אולם באמת לק"מ דהא אצטריך הקרא דאפי' היכי ששמע האב והיפר לה ג"כ ל"מ הפרת הבעל לאחר מיתת האב כמבואר בנדרים ס"ח ע"ב דמשום דלא נגמרה ההפרה בחיי האב לכך כשמת נתבטלה הפרה דילי' ע' בפירוש הרא"ש שם: והנה אפי' לדעת הש"ך ז"ל דא"י להתיר בקיבל טובה אף שמת ה"ד היכי דבהשבועה איכא תועלת למי שנשבע לו אחרי מותו כי הא דשבועת יוסף ליעקב שכל עיקר כונתו של אותו צדיק הי' להיות קבור בא"י במערת המכפלה וא"כ עיקר התועלת היא אחרי מותו ולכך י"ל דבכה"ג בקיבל טובה לא מצי להתיר לו אחרי מותו אבל בנ"ד הא עיקר שבועתם הי' בשביל ששחט למרות עיני כבוד הגאון מלבוב ז"ל ועשו כן בשביל יקרא דאורייתא להפיס דעתו של הג' ז"ל וא"כ אפי' אי נימא דבחיים חיותו של הגאון ז"ל הי' לו לתועלת ולנייח נפשא אמנם עכשיו אחרי פטירתו מה לאדם לחוש על כבודו אחרי מותו הלא לא ירד אחריו כבודו וקטון וגדול שם הוא א"כ בודאי יוכלו להתיר שבועתם. דומה לזה מצינו בתוס' כתובות מ"ז ע"ב שכתבו בהא דפריך בש"ס ב"ק ק"י יבמה שנפלה לפני מו"ש תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ואמאי לא פריך מאשה שנעשה בעלה בע"מ תיפוק בלא גט דאדעתא דהכי לא קידשה נפשה ותי' משום דתלוי ג"כ בדעת המקדש ול"ש אומדנא משא"כ מיבמה שנפלה לפני מו"ש פריך שפיר משום דתלוי רק בדידה שברור לנו שהבעל לא יעכב בשביל שום דבר שאירע אחרי מיתתו כי אינו חושש במה שיהי' אחרי מותו ע"ש. ומכ"ש בנ"ד שברור לנו שהגאון ז"ל לא חש על מה שיהי' גירעון לכבודו אחרי מותו בפרט שאין זה גירעון כלל לכבודו של הג' ז"ל ח"ו. ומבוארין עפי"ז דברי הרמ"א ביו"ד סי' רל"ב סי"ז אשה שנדרה לבעלה בחליו שלא תנשא אחרי מותו כו' אם עשו זה משום הפצרת החולה שלא תטרף דעתו עליו הוי כנדר אונס אבל אם לא עשה כן מפני זה אלא מפני דבר אחר הוי כנדר ע"ד חבירו ע"ש וקשה הרי בלא"ה כשמת מי שנדר בשבילו מתירין לו וא"כ כי מת הבעל יוכלו להתיר לה. אולם להאמור י"ל דהתם ג"כ עיקר התועלת היא רק אחרי מותו שחושש בתקנת בניו אחריו שלא תנשא לאחר לטובת בניו שירשו נחלת אמם וכשתנשא לאחר הא תסוב הנחלה לגבר אוחרא דהבעל יורש את אשתו וכיון דעיקר התועלת היא אחר מיתה בכה"ג אין מתירין לה בלי דעת היורשים כמבואר ברמ"א סי' רכ"ח ס"כ דבכה"ג שהיא לתועלת חבירו באי כחו ויורשיו הם במקומו ע"ש וע' סי' רל"ב סי"ט. עכ"פ בנ"ד שאין עוד כעת תועלת להגאון ז"ל ועיקר כוונת שבועתם הי' כדי שהשו"ב יכניע א"ע תחת פקודתו ולהפיס דעת הג' ז"ל ועתה שנפטר לעולמו ואין לו למי לפייס הא לא אצטריך לי' ויוכלו להתיר להם שבועתם דומיא דא' בש"ס גיטין ע"ה ע"ב באומר ה"ז גיטך ע"מ שתניקי את בני או שתשמשי את אבא דאם מת הבן או האב ה"ז מגורשת לרשב"ג ועד כאן ל"פ רבנן עלי' אלא בגט משום דלצעורא קמיכוין אבל הכא דלהרוחה קמיכוין כ"ע מודי דהא לא אצטריך וע"ש בתוס' ד"ה רשב"ג ושם ע"ד ע"ב. וה"נ כיון שנפטר הג' ז"ל הא לא אצטריך לי' לפיוסי ונתקיים התנאי [ובפרט למ"ש הר"ן בנדרים ס"ה שם דבגיטין ל"ה בנודרת ליתומים לא חשיב לתועלת היתומים דמה תועלת יש לתינוקות באיסור פירותי' ע"ש דאף דגוף הנדר מכוון לתועלת היתומים כדי שתודה אם קיבלה הכתובה מ"מ כיון דמאיסור הפירות אין להיתומים כלום לא מיקרי לתועלת חבירו מכ"ש בנ"ד מה תועלת יש להג' ז"ל באיסור אכילתם מזבחו של השו"ב] ועוד יש להוסיף דהרי חזינן דגם בעד"ר לדבר מצוה יש לו התרה משום דמסתמא ניחא להו לרבים בקיום המצוה א"כ הא מבואר בש"ך סי' רכ"ח ס"ק ס"ג דלבטל מחלוקת הוי דבר מצוה דגדול השלום וא"כ אמרינן דמסתמא ניחא לי' להג' ז"ל בההתרה ואנן שליחותא דידי' קא עבדינין: והנה נידן ההיתר כיון שהאיסור הוא חל על כל בני העיר אין ב"ד שבאותה עיר יכולין להתיר נדר זה כיון דהוו נוגעין כמבואר ברמב"ם פ"ז מה' נדרים ה' ז' ע' כ"מ שם וע' במאירי נדרים פ"א ע"ב שכ' וז"ל קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם שהרי נוגע הוא בדבר והרי הוא כמתיר נדרים של עצמו אחר שהוא ניתר בהנאת המדיר מצד היתרו כו' ע"ש וכ"כ בשיטה מקובצת שם והוא מהירושלמי וכ"כ הריב"ש סי' ת"ו ובתשב"ץ ח"ב סי' קס"ג ואיפסק הכי בש"ע סי' רכ"ח ס"ה. ולכאורה הי' נלפענ"ד להביא עוד ראי' לדין זה מנדרים צ' ע"ב במשנה בראשונה הי' אומרים ג' נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיני' באחר ומקלקלת על בעלה האומרת טא"ל תביא ראי' לדברי' השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה ונטולה אני מן היהודים יפר חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים ופי' הר"ן שם על שלא תהא עיני' נותנת באחר כו' דשמא תלך למקום שאין מכירין בה ובנדרה ותנשא וקשה ל"ל לפרש דחיישינן שתנשא באיסור נדר הרי חיישינן דמשום שעיני' נותנת באחר לאחר שתתגרש תלך אצל חכם ויתיר לה את נדרה בשלמא השתא לא יוכל החכם להתיר כיון דאין חכם מתיר אלא בחרטה והיא אומרת עתה שאינה מתחרטת וא"כ חיישינן דלאחר שתתגרש אזלה לגבי חכם ותאמר שהיא מתחרטת על נדרה ושרי לה ותנשא בהיתר [וע' בר"ן נדרים ע"ב ע"א שהביא בשם הרשב"א ז"ל דאיפשטא הבעיא שם דגירושין לאו כהקמה דמיא ע"ש] ואי משום דקיי"ל צריך לפרט את הנדר ותהי' מוכרחת לפרש שנדרה בעודה תחת בעלה משום שהי' התשמיש קשה לה ויראה החכם שבערמה עשתה תחבולה זו להפקיע א"ע מבעלה ולא ירצה להתיר לה ז"א דהרי כ' התוס' בערכין כ"ג ע"א ד"ה מ"ס כו' דנהי דצריך לפרט את הנדר מ"מ א"צ לפרט כי אם הלשון שנדר בו אבל לא הסיבה שבגללה נדר ע"ש א"כ כשתפרט הלשון שנדרה לא יכיר החכם ערמימותה ויתיר לה ואין לומר דהר"ן רוצה לפרש דאפי' אם נדרה עד"ר באופן שהחכם לא יוכל להתיר לה ג"כ חיישינן שמא ענ"ב ז"א דהרי גם בעד"ר קיי"ל דלדב"מ יש לו התרה א"כ תבא לפני החכם ותאמר לשון הנדר נטולה אני מן היהודים ואז אפי' אי הי' עד"ר כיון שהיא רוצה להנשא לאיש ואף דאשה אינה מצווה על פו"ר מ"מ מצוה דשבת איכא גבה וא"כ הא לדב"מ יש לו התרה ושפיר יתיר לה החכם אע"כ כיון דאסרה הנאתה על כל העולם כמ"ש הרמב"ם בפירוש המשניות במשנה שם שאסרה הנאת עצמה על כל היהודים ויהיו מודרין הנאה ממנה וכ"כ בחיבורו הגדול פי"ב מנדרים ה' ח' ובאמת לשון נטולה אני מן היהודים אינו סובל שיהי' משמעותו רק הנאת תשמיש בלבד וא"כ לפי"ז שום חכם לא יוכל להתיר לה משום דהוי כנדרי עצמו כנ"ל אולם באמת א"א לומר הכי דהרי מבואר בש"ך סי' רכ"ח ס"ק י"א בשם הרלב"ח דכיון דבדיעבד אם נשאל לזקן שבאותה עיר והתיר לו נדרו מותר באסר ע"ע הנאת כל ישראל כיון דא"א לישאל הוי כדיעבד ע"ש ומיושב לפי"ז קושי' המ"ל בפ"ז מנדרים ה"ט] ולפי"ז ה"נ כיון שאסרה הנאתה על כל היהודים יוכל חכם להתיר לה משום דהוי כדיעבד ובמה שהוצרך הר"ן ז"ל לפרש דהחשש הוא שתנשא באיסור היטב אשר דיבר בזה ידידי הרבני החריף ובקי מוה' יהושע העליר נ"י מפה"ק דאילו לא הי' החשש רק שתנשא בהיתר ע"י שאלה לחכם הי' יכול לגרשה ע"מ שלא תתיר לה את נדרה שהרי אפי' אי אמר לה בסתם משום נדר אני מוציאך דעת רש"י ז"ל בגיטין מ"ו ע"א דאיכא קלקולא מדינא שלאחר שתנשא לאחר יאמר הבעל אילו הייתי יודע שהנדר יש לו הפרה אפי' הי' נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשך ונמצא גט בטל ובני' מן השני ממזרין ואפי' לדעת התוס' שם ד"ה אי דאינו כי אם חשש לעז בעלמא עכ"פ באמר ע"מ וכפלי' לתנאי גם התוס' מורים דאם תתיר הנדר אצל החכם יהי' הגט בטל וע"כ פי' הר"ן ז"ל דבכל גווני איכא חששא דענ"ב דתנשא באיסור: ועם האמור למעלה אמרתי ע"ד החידוד ליישב קושי' העולם במשנה דנדרים שם דהנה הר"ן שם הקשה כיון דמדינא אי אמרה טא"ל מיתסרא אבעלה כמ"ר איך התירוה משום שמא ענ"ב וכי איסור שבה להיכן הלך ותי' משום כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ומקשין דמה הועילו חכמים בתקנתן הא תוכל למיטען טמאה אני לך ונטולה אני מן היהודים דאי יפקיעו הקידושין ותהא פנוי' הא תהי' אסורה עליו משום נטולה אני מן היהודים כיון דשוב לא יוכל להפר דאי מפקיעין הקידושין אינו בעלה וא"י להפר נדרה ויצא בעל ברית אברהם חאה"ע